אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיט שתל אביבים אומרים: המילון השלם

מהסחית שמחפשת חתן עד האחוצ'ה שבאה ממחול - חמישה טיפוסים תל אביבים עם שפה עצמאית. מיפוי גיאוגרפי־לשוני

תגובות

אז יש שיט שתל אביבים אומרים, ויש תל אביבים שאומרים שיט. בין לבין יש כמה טיפוסים שאפשר לזהות רק לפי שיוצא להם מהפה. מהאקטיביסטית הפואטית עד האב הצעיר והמבולבל - חמישה תל אביבים שמדברים הרבה. » לאן נעלם הדיבור התל אביבי?» פלצנים נגד הפשיזםמשוררת פעילה חברתית, יפו מגרש ביתי, אנה לולו“זה לא מגזין שירה, זה פנזין אינטרנטי על החיים והמוות”“הכי מולך” (מולך הוא כל מה ששטני בעולם. דוגמה: “הקרבנו את סער סקלי למולך”)

“ראית את הסטטוס של אילן ברקוביץ’?”

“משוררימות” (שילוב של משוררים, משוררות ורימות, כמו שציין אורי הולנדר. תולדה של תודעה מגדרית מפותחת וחיבה קולקטיבית למילים כמעט תקניות)

“אני הכי מתגעגעת לנסיך הישן”

“נקרופילים” (כינוי גנאי למי שעסוקים בפרפראזות על טקסטים קאנוניים)

“אז צ’יקי שוב רווק”“אני לא משורר, אני אמן ספווקן וורד”“מטולה” (לשלילה, מרפרר לפסטיבל השירה במטולה שנחשב זקן ומיושן. דוגמה: “חפרן, מאיזה מטולה שלפו אותו?”)“שירת פעלים זו אוננות”“השירה מתה” (ולחלופין, “השירה לא מתה!”)

“זה שיר על פינוי התקוה/הטבח בסוריה/כריתת דגדגנים באפריקה”

“חוגגת בסלונה בליין מוזיקה ערבית, חיים ויטלי מנגן”אז מתי הטיק-טוק הבא? המשוררת בפעולההיפסטר, דרום אלנבי מגרש ביתי: הר סיני“לא מת על הביטלס”

“המשולש” (השטח הדימיוני שכולל את הר סיני בזווית אחת, הקורדרוי בשנייה ו... לא ברור מה בשלישית. היפסטרים, הם לא משהו בגיאומטריה)

“הקטינות” (כינוי רוחבי לילדות של הקורדרוי, שהן לא בהכרח קטינות)

“לא מת על פינק פלויד”

“מת על זוהר ארגוב”

“הסצנה” (מירכאות עצבניות עם האצבעות, טון נבוך וההסתייגות “לא באמת סצנה, אבל אין מילה יותר טובה”)

"אולי נלך למקום של סחים?"

“אני לא ממש עובד כרגע”, ואחייניו “אני עובד מהבית” ו”אני פרילאנסר” (אפשר היה פשוט להגיד “לקחתי כסף מההורים”, אבל מביך)

“אני בדיוק בסמסטר הפסקה” (דודן רחוק יותר שפירושו “אין לי זמן לכתוב סמינר, אני צריך להיות בהר סיני חמש פעמים בשבוע")

“זה די קורה” (ההיפסטר נזהר מלעמוד לגמרי מאחורי משהו. “די קורה” המסויג מספק את הסחורה)

“שלוקים” (יחידת הצריכה הבסיסית של האם.די, הסם שאליו היפסטרים עברו כשהתבגרו בשעה טובה מהחגיגת)

“אני היפסטר? תראה את רני” (מלווה בהצבעה על הבעלים של הר סיני וקיוסק משיח. הוא בחר את המשקפיים והשפם, אז אפשר לומר שהוא הביא את זה על עצמו)

“מסיבות מסתרקים” (שם כללי למועדוני מיינסטרים, שאליהם מגיעים מסורקים)

“פיגוע פייסבוק” (מאורע פוגעני שבמסגרתו כותבים סטטוס בפייסבוק בשמו של מישהו אחר, מסוג “התחלתי ללבוש בגדי נשים. נעים לי”)

“זירת מטענים” (מקום או איבנט שיהיו בו הרבה אנשים שאין לך כוח לראות)

“איזה גברת” (מחמאה לבחורה שנראית מגניב, לא בהכרח כוסית. הגרסה הנשית ל”איזה גבר”)

“איזה אשששש הלילה לבן הזה”

“איך היא יודעת!” (מחמאה; נאמרת תמיד בגוף שלישי. דוגמא: נטע־לי קנתה אוזנייה מהממת לאייפון, יעלי בתגובה: “איך היא יודעת!”)

“טפטפות” (עוד דרך להגיד “אשששש”)

“פפוק” (טמבל. דוגמה: “אל תהיה פפוק”. מקור: “עספור”)

“אל תתגרעין עלי” (איום היתולי, מתכתב עם האיום האיראני)

“ואז אחרי החופה הוא ילבש טי־שירט של: פעם ראשונה אני שובר כוס ואשתי לא כועסת עלי”חפשו אותי בפייס. הסחית מתכוננת לדייט

אוחצ'ה מרכז העיר

מחרוד (מחריד)

מריעה (ובכן, זיון)

“בואי לשטריך” (סיבוב לצורך מציאת זיון. דוגמה: “הולכת לשטריך, את באה?”. מקור: שטריך היה הקו שנהגו לסמן על הכביש בגרמניה, ומעבר לו היה אסור היה לשדל לזנות)

“הכי ארוניסט” (בארון. משמש לרוב כשמתבאסים על הארוניסטים)

“כואב לי הכוס” (המקבילה הפופולרית ל”נשבר לי הזין”)

“בירז” (חתיך. דוגמה: “תראי ת’בירז הזה!”)

“באה לזיזוש?”

“הרמתי בבית”, “הרמתי במשרד” (פיתוחים אחרונים של “תרימי” המוכר, מושפעים מ“תרמתי במשרד”)

“הוא מתפלל בבית כנסת שלנו?” (הוא גיי?)

“יש לה דג מלוח, לא עלינו” (דג מלוח = פות, ואנחנו ממש מעדיפים לא לברר למה)

“לא, יש לו ווג’ למווות” (ווג’ היא מילה נרדפת לפנים, לרוב מתייחסת לעור הפנים)

“אני באה ממחול” (מירי פסקל סטייל. דוגמה: “ראית את בת שבע החדש?”; “אם ראיתי? אני הרי באה ממחול!”)

“החיים שלי תותים”

(אחיו הקטן של “החיים שלי דבש”)

“פיש אורגינל?” (אשה אמיתית?)

“אוחצ’, הורדת” (ביאסת)

“איך היא או־ה־בת!” (היא = אני. נועד להביע שביעות רצון)

“זה בגדים למנקה”“מה קורה, פח?” (כינוי לקולגה. בן דוד של “מה קורה, אח שלי”)

“שלישי אני בדיאדה”

“אז הזמנתי אורגניים מרמות השבים”

“לא צריך, יש לנו רכב חברה”

“אנחנו מתלבטים בין מיקה לנינה”

“התחלנו לראות גנים ברעננה”

“היא בדיוק עברה לחצי משרה”“טוב שוער” (סוג של “כל הכבוד” בין גברים)"אז הקופון של תמי4 עוד בתוקף?"

“מאז שהקטנה נולדה היס מקס מפוצץ"

“בחברה של גיסי יש כזה"בדיוק התחלנו להזמין ירקות אורגניים. אב צעיר בחיים חדשים

בית קברות לסלנג תל אביבי חיברים - כינוי מזלזל לתושבי הערים שמדרום לתל אביב, שמורכב מראשי התיבות של הערים חולון, יהוד, בת ים וראשון לציון. הביטוי עבר מן העולם, והיום מקובל לומר סתם “פריפריה”, אבל הזלזול עוד שם כתמיד.

לג’רדל - כשהיה מקובל יותר לחפש סטוצים ליליים בגן העצמאות, קיבל האזור את הכינוי ג’ורד ליברטה או ג’ורדל, וריאציה מקומית למושג הצרפתי “בורדל”. עם הזמן נוספו הטיות כמו לג’רדל, אבל מאז השיפוץ בגן העצמאות והפתיחה של אטרף, אין הרבה סיבות להשתמש בהן יותר.

להזדנגף - בסבנטיז, כשדיזנגוף היה שלאגר, “העולם הזה” המציא את ההזדנגפות, שוטטות חסרת מטרה במקומות הנכונים של מרכז העיר. לקראת סוף העשור התחילו לבנות את הסנטר, והרחוב נקבר תחת החפירות ואיבד את זוהרו לטובת ההתעוררות בשינקין.

נערת ריינס - בחורות שהיה מביך להזדנגף איתן, היה מקובל לקחת לדייטים ברחוב ריינס החשוך. הביטוי שקע ונעלם יחד עם רחוב דיזנגוף, עד שאוורר מחדש על ידי ההרכב המעולה נערות ריינס, וקיבל טאץ’ גברי וסקס אפיל שלא היו לו מעולם.

בן יהודה שטראסה - בן יהודה נחשב לרחוב של הייקים מאז שנות ה־30. הביטוי נועד ללגלג על האופי הייקי, כשהמהדרין נהגו להוסיף לו את התחילית “רחוב בן יהודה שטראסה”, כדי להקצין את העילגות של העולים החדשים.

תסמונת אנדרומדה - סלע האנדרומדה ביפו קיבל את שמו מאגדה מהמאה השישית לספירה: מלכת אתיופיה קסיופיאה, שהתפארה שבתה אנדרומדה יפה יותר מבנות הים, עוררה את זעמו של אל הים. שליחו פוסידון החליט להעניש את בני האדם היהירים, ושלח דרקון ענק שטרף את יושבי החוף. כדי לבטל את רוע הגזירה הודיע האורקל שיש להעלות את אנדרומדה קורבן לדרקון, וריתק אותה לסלע ענק ביפו - אלא שפרסאוס, הגיבור האגדי, הציל אותה. צוק הסלע שנותר הלהיב את לשונו המושחזת של טומי לפיד, שטבע את הביטוי “סלע אנדרומדה” כדי ללעוג על חבריו הגמלאים, הצועדים יומיום אל צוק אנדרומדה וחזרה, במקום להמשיך ולנהל את ענייני המדינה, כמו שהוא העדיף לעשות. מאת: מאת גיא ארליך, ענבל מרום, עמית קלינג, לירי הלפרין, נעם פרתום, נטע הלפרין

*#