אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבור נגוע: ט"ו בשבט, עדיין יש חג כזה?

תרמית הפירות היבשים נחשפה השבוע, כמו גם השובינזם של איילה חסון, האלבום החדש של לאונרד כהן והעובדה שכולנו מאמינים לתרמית ליהוקי הריאליטי. חמש הצעות לשיחות על הנושאים הבוערים של השבוע

תגובות

האמת שאנחנו סתם משמיצים, ט"ו בשבט הוא יופי של חג - ירוק, טבעי, אידיאליסטי. הבעיה היחידה שלו הוא שהוא לא באמת קיים, אלא אם כן אתם עמוק בברנז'ת הנטיעות. מה שנותר מארץ ישראל הירוקה של פעם הוא לא יותר מאשר דוכני הפירות היבשים בקניונים ובשווקים - אבל השנה מסתמן שגם את זה מתחילים לקחת לנו. הם טעימים, על כך אין עוררין, אבל את האשליה שאנחנו אוכלים בריאות טהורה כשאנחנו מנשנשים איזו פסיפלורה מיבושת כתומה או אננס מיובש  מלוינסקי הגיע הזמן לנתץ לנו. הטלוויזיה והעיתונות מיהרו לפרסם השנה תחקירים על הפירות היבשים הכי משמינים בשוק, ולעיתים הובילו למסקנה הברורה כי מדובר בממתק הרבה יותר מאשר בפרי, לאור כמויות הסוכר העצומות שמוכנסות להם. במוצרים האקזוטים החדשים, כמו קיווי ותות שדה, מתברר, יש חומרי צבע במקרה הטוב ורעלים של ממש במקרה הרע. אולי הגיע הזמן שנעשה דיאטה אמיתית ונפסיק לחפש קיצורי דרך באמתלת חגי ישראל.

לא לדבר על זה עם: רמי לוי

כך תשנו את הנושא: "חייבים להתחיל להנהיג תקנים למזון אורגני, אי אפשר להמשיך להתלהב מכל דבר שמגיע באריזה ירוקה".

בעוד שפרשת ר' ונתן אשל מסרבת לרדת מהכותרות, קיבלנו תזכורת לכך שלפעמים האויבים הכי גדולים של נשים הן נשים אחרות, לא אברכים חשוכים או מנהלי לשכה חרמנים. זה קרה בתכנית "הכל דיבורים" בקול ישראל, אותה מנחה איילה חסון (שהחליפה את קרן נויבך בפרשה שגם היא לא מוסיפה הרבה כבוד למעמד האישה). חסון ראיינה בשידור את ד"ר אורית קמיר בנושא הטרדה, אבל הציעה בזמן השידור רעיון חדשני: להדיר במקום להטריד. לדידה של חסון,  אפשר להעביר נשים יפות מתפקידן כדי שהן לא יהוו איום ופיתוי עבור בכירים. "לא להציב מכשול בפני עיוור", קרא לזה הפרשן חנן קריסטל, כאשר הוא וחסון צחקקו על הנושא וביטלו כל טענה מצד קמיר לכך שמדובר באפליה. את טענותיה של קמיר כי החברה צריכה להתאים את עצמה ולא להפך, הם פטרו ש"יש הבדל בין האקדמיה לפרקטיקה". צודקים. בפרקטיקה, אנשים כמו אלה מגיעים לעמדת כוח כמו שיש להם למרות דעות חשוכות ודכאניות - אבל זה בסדר, חסון כבר גמגמה איזו התנצלות פומבית כשהבינה שדבריה עוררו סערה. ניכר כי היא באמת מתחרטת על כך שנתנה לעצמה לצאת לרגע מהפוזה הפוליטיקלי קורקט, ולהבהיר איך היא באמת מרגישה כלפי אחיותיה הנשים.

לא לדבר על זה עם: קרן נויבך.

כך תשנו את הנושא: "לא נעים לשמוע שלוחצים על ר' להעיד, אבל רבאק, הבחורה עושה פדיחות".

עד עכשיו התאפקנו מלהצטרף לטוענים כי פייסבוק כבר לא מגניב, גם בימים הקשים ביותר של סטטוסים מצייצים ויאיר לפיד - אבל אפילו אנחנו קרובים להישבר. בזמן האחרון עוברים חברי הפייסבוק מה לא ניתן לכנותו אלא כטרור רשתי – ולא, לא מכיוונו של צוקרברג והטיימליין, אלא באשמתם של החברים שלנו. הם מציפים את הפיד בכל פיסת טרחנות שאפשר למצוא והופכים את השיטוט בפייסבוק לשיעור חברה מציק במיוחד. הטרנד הישן של חיות שעברו התעללות הולך ומשתכלל והשבוע הגיעו גם התינוקות החולים, הם פשוט חייבים שתעבירו אותם הלאה, כדי שיותר אנשים יוכלו לקבל טראומה מהצפייה הכפוייה. ויש גם טריק חדש להכפיש שמותיהם של אנשים -  לצלם את תמונתם ולהפיץ אותם בתור "הישראלי המכוער", בלי לבדוק עובדות או לדבר איתם, העיקר לבצע רצח אופי מהיר. הגיעו גם כל מיני תמונות של נשים ערומות בגדלים שונים אשר אמורות לגרום לנו לשנות את דעתנו על מודל היופי, אבל בעיקר מעייפות אותנו על המיחזור וחוסר המקוריות. ויש גם איזה דולפין שליטף בטן בהריון, עם כל מיני כיתובי "הוא בטח היה רעב". גיחי. די כבר.

לא לדבר על זה עם: אנשים שעברו לפינטרסט.

כך תשנו את הנושא: "דווקא הפרוייקט של מכבי הום טור עם תמונות הילדות, מהמם לגמרי".

עוד לא עברתם לטיימליין? למה?

כל כך הרבה אנשים מופיעים היום בתכניות ריאליטי עד כי סטטיסטית, הגיוני שחלקם יחלו במחלות, יפגעו בתאונות דרכים או אפילו יתאבדו. אי לכך, כל ניסיון לקשור בין התאבדותו של מתמודד תכנית השידוכים שלוש, גלעד פרידלנסקי, להופעתו הטלווזיונית – תהיה דמגוגיה פשוטה ומיותרת. לשמחתנו אמצעי התקשורת הפנימו זאת השבוע ולא עטו על ההזדמנות יותר מדי, רק סיפרו על הדייטים המצולמים שלו עם הדוגמנית לשעבר מאיה רובין, על טייפקאסט "מלח הארץ" שבו זכה, ועל הסוף העגום כל כך, כולל האקט המזעזע של שריפת עצמו. ובכל זאת, הפרשה גוררת הרהור, במיוחד על הפער בין מציאות ומיתוג. בתוכנית שהתיימרה לסווג גברים לפי מה הם יכולים לתת לנשים שלפניהם, פרידלנסקי ז"ל לוהק על תקן הגבר היציב, הסלע האיתן, זה שאפשר לסמוך עליו בכל דבר, בשום אופן לא הגבר הדכאוני והאבוד. דווקא העובדה שהוא נטל את חייו צריכה להזכיר לנו שעם כל הכבוד לעריכה מתוחכמת ופסקול מרגש, אי אפשר אף פעם לדעת מה קורה בתוך נפשו של אדם. בטח לא כשבינינו מפריד מסך אחד וים של פרומואים. 

לא לדבר על זה עם: אסי עזר.

כך תשנו את הנושא: "משולשי האהבה ב'האח הגדול' יוצאים כבר מכל החורים וכמעט מעוררים געגוע לסער ואיילה".

כל הקטעים של מיה וגלעד ב"שלוש":

לאונרד כהן לא ימות. אין מה לדאוג. נכון, הוא בן 77 ובגיל הזה מותר לחשוש לחייהם של בני אנוש, אבל בשבוע שהוא הוציא את אלבומו ה-15, "רעיונות ישנים", פשוט לא הגיוני לחשוב שמשהו יעצור אותו אי פעם. הרי גם כשראינו אותו מופיע ברמת גן היה זה כמה שבועות  אחרי שהתמוטט ביוון, אבל הוא הגיע צחור ובתולי ובריא לחלוטין, והשכיח מאיתנו את כל שנותיו. בגיל שבו כהן באמת יכול להסתפק בהופעות המופלאות האלה ובתמלוגים על יותר מדי קאברים של "הללויה", הוא גם מקליט ומחדש ומדהים אותנו בגילוי שקולו לא השתנה בכל השנים האלה - כי בעצם, גם צעיר הוא מעולם לא היה באמת. הוא נולד חסר גיל וכך נשאר. במילותיו כהן מסביר בסבלנות את התשוקה ליצירה ואת התמורות שחלו בו, ומייתר כמעט לחלוטין את ביקורות המוזיקה עליו, את כל המושכים במקלדת שרק רוצים להתפייט. הוא פונה בעצמו ללאונרד בשיר הראשון באלבום, לו הוא קורא "לחזור הביתה", ומשאיר את המאזין חסר מילים לגמרי. אה, גם פול מקרטני הוציא השבוע אלבום. אולי זה לא היה העיתוי הכי טוב למשוך את תשומת לבנו, המוקדשת לזקן אחר, הזקן הגדול מכולם.

לא לדבר על זה עם: נינט

כך תשנו את הנושא: "בקרוב מדונה חוזרת לכאן להופעה נוספת – היא כנראה לא מאמינה בלתת לנו להתגעגע".

» אחרי שמונה שנים: אלבום חדש ללאונרד כהן

שיר מתוך אלבומו החדש של כהן:

זהותם הסודית של  הורי התאומים החשודים בהתעללות. השמועות היו כה אקלקטיות, ממוזיקאי דרך במאי עד לרופא ועובדת סוציאלית, עד כי הותשנו כליל. נשארנו עם המילה "נורמטיביים", תהא משמעותה אשר תהא.

*#