אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יזראל איז בריליאנט: שגריר בריטניה בארץ אוהב את חיי הלילה

מתיו גולד, השגריר הבריטי בישראל, עוד לא מדבר עברית אבל כבר גרופי של די.ג’יי גדעון סער. לקחנו אותו לדרינק מוקדם, שירגיש בבית

תגובות

מחזירים את המנדט - פרויקט מיוחד:

» געגועים למנדט: ישראל צריכה להפוך לבריטניה» נדב איל ואנגליה: מעריך, לא מאוהב» המדריך לפסטיבל הקולנוע הבריטי בסינמטק» שגריר בריטניה בארץ אוהב את חיי הלילה

“תל אביב מדהימה, אבל ברים אנגליים מסורתיים אין פה”, מודיע מתיו גולד, שגריר בריטניה בישראל, בבר הפלורנטיני פרלה, על כוס סינגל מאלט מעושן מסוג גלנפידיך 18. הוא אומר שלום לבעל הפאב ולוחץ את ידו (בריטי, בכל זאת). “אתה רואה את המשחק?”, הבעלים שואל ומחווה על ליברפול-מנצ’סטר שרצים על הפלזמה. “לא”, הוא צוחק בהתנצלות, “הלוואי שהייתי אוהד יותר נלהב של כדורגל”. גולד הוא השגריר הבריטי היהודי הראשון בישראל; הוא לא פריק של כדורגל, לא שתיין גדול ולא מופיע לעבודה בחליפה. בקיצור, הרבה פחות בריטי ממה שהיה אפשר לצפות, כלומר ממה שמצפים ממנו: “אני לא מגיע מעונב לעבודה, ואנשים מתאכזבים”, הוא מספר, “הרבה פעמים כשאני נפגש עם שרים, אני נכנס לחדר ומוצא אותם עסוקים בלשים עניבה לכבודי”. למרות הכל, הוא מגדל סוס (“הוא גר בבית יהושע, אבל הייתי מגדל אותו בסלון אם יכולתי”), וזה בטח לא דבר שהוא למד כאן.

מחכה למסיבה בבלוק בן 40, בחולצה ורודה וחיוך מנומס, גולד הוא לא רק פחות בריטי מהצפוי, אלא גם צעיר מהמקובל בז’אנר. זה אומר שיחסית לדיפלומט בכיר הוא מנהל אורח חיים לא רע בכלל: יוצא למסיבות בבלוק (“בשישי הקרוב אצא לסלקטור, מסיבה שאני מאוד מצפה לה”), מתפלח לסרטים במהלך ביקוריו בלונדון (“התגנבנו לילה אחד לראות את ‘סוס מלחמה’ של ספילברג”), אוכל בצפון אברקסס (“זו מסעדה שהיתה יכולה להיות להיט רציני בלונדון”) ומבלה בחתול והכלב (“היה מעולה שם, מאוד נהנתי”). נכון להיום הוא יודע רק מילים בודדות בעברית (“לא לאט”), אבל עובד על זה; ומתגורר ברמת גן עם אשתו, בתו התינוקת, שני כלבים, שלושה חתולים, וכאמור, מגדל סוס. “אשתי מאוד אוהבת את תל אביב”, הוא אומר, “היא הולכת לאיבוד כאן ואני מקנא בה על זה. אני יותר סוקר מסעדות, אבל היא מגלה מקומות חדשים, ומצלמת הכל. זו עיר מאוד פוטוגנית”. נשים?“תשאלי את מי שפנוי. אשתי כנראה תקרא את הכתבה הזו, כך שאין לי שום אפשרות לענות באופן בטוח על השאלה”, הוא מחייך, “אבל יש לנו הרבה אנשים פנויים שעובדים בשגרירות, ומאוד נהנים מהעיר וממה שיש לה להציע”.

לחיות ממסיבה למסיבה. הבלוק (צילום: יח"צ)

תיירים מבוהלים כבר שנה שגולד כאן, מנסה לחזק את הקשר בין שתי המדינות שהיו הכי קרובות בפעם האחרונה איפשהו בתקופת המנדט. פסטיבל הסרטים הבריטי, שחוזר השבוע לסינמטק אחרי הפסקה של שנתיים, הוא אחת היוזמות שהוא מקדם כאן. “לאנשים מאוד קל לתקשר בעזרת סרטים, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות”, הוא מסביר. בנוסף, אירגנה השגרירות מפגש בין אנשי מפתח בתעשיית הסרטים הישראלית והבריטית, במטרה לקדם שיתוף פעולה עסקי. “המטרה היא שבשנים הבאות נביא לפסטיבל סרטים ששתי המדינות יצרו יחד”, הוא אומר. לצד זה, הוא תומך בשיתוף פעולה בין די.ג’ייז בריטים ומקומיים, עמל על יצירת קשרים בין מוסדות אקדמיים ישראליים ואנגליים, ומקווה לשכנע גם את אוצר הטבע הרווחי בישראל - אנשי ההייטק - להשקיע יותר במולדת שלו.

"זה כואב לי", הוא אומר, "הם עוצרים בלונדון רק כדי להחליף מטוסים בדרך לאמריקה, וזה חבל. השעות שלנו דומות, יש לנו כישורים מעולים בפיתוח עסקי. אנחנו שותפים טובים לישראלים, וזה יהיה מעולה לכלכלה הבריטית”. גולד מנסה להסביר למה עמק הסיליקון המקומי כל כך מעסיק מדינה שגם אם היא כבר לא אימפריה, בוודאי לא סובלת מנחיתות לעומת ישראל: “הישראלים מצליחנים”, הוא אומר, “הם לא מחכים לרשות, לכן כל כך הרבה סטארטאפיסטים כאן עושים דברים מדהימים. אם הם לא מצליחים זה לא סוף העולם, הם יעשו עוד אחד. בהרבה מדינות אם יש לך סטארט אפ שלא הצליח, או שאתה פושט רגל או שיש עליך סטיגמה. זה לא צריך להיות ככה, כי הסטארט אפ השני שלך כנראה יהיה מוצלח יותר”.

עסקי התיירות, שתופסים באופן טבעי חלק מעיסוקיו של שגריר, מורכבים כשמדובר במדינה עם שם בינוני כמו שלנו. “תיירים בריטים נוחתים כאן ורק אז מגלים שהם לא באזור מלחמה”, מסביר גולד, “באנגליה חושבים שנופלות כאן פצצות. התיירים מבוהל-ים, אבל כשהם מגיעים הם מגלים שתל אביב היא עיר ים תיכונית מדהימה”.

לתקשר באמצעות סרטים. מתוך הסרט "סופשבוע" (יח"צ)

איראן זה כאן? זה לא אזור המלחמה הראשון שבו המשרה שלו מסבכת אותו: בתפקידו הקודם כיהן כסגן שגריר בריטניה באיראן. “זו היתה חוויה מדהימה", הוא נזכר, "זו מדינה עם מעט מאוד זרים. בטהרן אין מותגים שמוכרים לך מהבית, זו מדינה שנקטעה משאר העולם”.

לפני חודשיים “האינדיפנדנט” חשף כי השגריר השתתף בפגישות חשאיות בין גורמים בינלאומיים, וכנראה מעורב ביוזמה עצמאית שמטרתה הכנה לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. בשגרירות לא מוכנים להגיב בנושא, אבל לפני כחודש קיפלה בריטניה את השגרירות שלה בטהרן, בעקבות התקפות מפגינים על השגרירות וחטיפת עובדיה. “לפני שלושה שבועות איראנים פלשו לשגרירות שלנו בטהרן, וכולם היו צריכים לחזור ללונדון”, גולד מספר, “זה קשה כי האיראנים נהדרים. הם מארחים נפלאים, בעלי תרבות מאוד עשירה. אבל הממשלה לא. היא מתעללת בתושבים ומתעלמת מהדמוקרטיה ומהכללים הבינלאומיים. יש פער מאוד גדול בין האנשים ובין המדינה. לכן העבודה במקום כזה מאוד מכשילה”.

ישראל מזכירה לגולד את איראן, אבל לא בדרכים שנדמה לכם. “בצורה מוזרה איראן מזכירה לי דווקא את תל אביב”, הוא מפתיע, “הנהיגה האמוציונלית דומה, וגם הארכיטקטורה שמזכירה את שנות ה־60". אבל אפילו האיראנים, מתברר, יותר מנומסים. “איראנים יכולים לבלות שעות בויכוח מי יעבור קודם”, גולד מעיד, “הם מתווכחים מי ישלם את החשבון. בישראל אין את הנימוסים האלו. ישר לעסקים”.

הוא לא מהמקטרים על הישירות הלבנטינית, להיפך. “הישראלים מאוד ישירים, וברגע שאתה מבין את זה, זה מבריק”, הוא אומר, "אפשר להגיע לנקודה מהר. אני מוצא את זה מרענן. לפעמים זה בעייתי בעסקים – ישראלים חושבים שלבריטים לוקח יותר מדי זמן להגיע לעיקר, והבריטים שהישראלים ישירים מדי”. דוגמה טובה לעניין הזה עלתה כששאלתי את השגריר עם מה הוא פחות מסתדר בתל אביב. “אני לא הולך לענות לך על זה”, הוא הודיע.

אבל בטוח יש דברים שאתה פחות אוהב. “אני מצטער אם אני משעמם. אני מאוד פוליטיקלי קורקט, וזו אחת הסיבות שהפכו אותי לשגריר”. אחרי כמה שניות של מחשבה ועוד לגימה מהוויסקי הוא נזכר במשהו. “התנועה בבוקר ובערב מאוד קשה”, הוא אומר, למרות הנהג הצמוד, ומתלונן, באורח שערורייתי כמעט, דווקא על הקור: “בחורף מאוד קר באופן לא פרופורציונלי. הדירות כאן לא נעשו עבור הקור. באנגליה הבתים בנויים בהתאם”.

כמעט כמו בלונדון. רינה פושקרנה במסעדת טנדורי (צילום: ניר כפרי)

כחלק ממגבלות התפקיד, כאמור, וכנראה גם בגלל האופי, לפרגן יותר קל לו. מסעדת טנדורי, הוא אומר, מזכירה את הבית (“האוכל ההודי תופס מקום מכובד במטבח הבריטי”), גם האטיטיוד כלפי ילדים מוצלח בעיניו (“אנשים בישראל מאוד טובים עם ילדים, נותנים לך להרגיש בסדר אם אתה יושב עם תינוקת במסעדה. באנגליה יש פחות סבלנות”), ובאופן די מפתיע, גם המוזיקה: “יש כאן אחלה מוזיקה בריטית של שנות ה־80”, הוא אומר בהתלהבות, “בתור מי שגדל על מוזיקה כזו, זה כיף לי לשמוע דיי.ג’ייז כמו גדעון סער. הוא יודע יותר מכל אחד אחר על המוזיקה הזאת”.

*#