אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרינק וגמרנו: החיפוש אחר המסיבה המושלמת

בין הרדיו EPGB לדואר חיפשה נור פלוג מפלט חמים מהגשם. מסיבה אמיתית טובה היא לא מצאה אבל לפחות האגו קיבל חיזוק חיובי

תגובות

פתאום קרסה לי המרפסת. היה גשם כבד ורוח חזקה, שמענו בום גדול, הסתכלנו החוצה, והמרפסת לא הייתה שם. למרות הטרגדיה, במצבים כאלו שהבית בבלגן, הדבר האחראי ביותר לעשות זה לצאת. הרי קצת גשם עוד לא הרג אף אחד. טוב, חוץ מאת המרפסת שלי. תחנה ראשונה – הברקפסט. רבות דובר על הליין המגניב של ימי רביעי. סוליקו איחדו כוחות והבטיחו לנענע כמו שלא נענעו מאז הימים שהם וקרולינה לא נתנו לכם לעמוד. אז אני אומרת: דווקא כן ציפיתי שכל הלילה אני ארקוד, אבל סוליקו... טוב, האמת שהם לא אשמים. סוליקו היו אחלה, אבל לא היה שם אף אחד אחר חוץ מהם. כל כך הרבה הייפ פייסבוקי עם מילים כמו "מופלא", "שיאים", "גוד טיים" וכו' כנראה לא השאיר מקום להתרחשויות שאינן וירטואליות. אם לומר את האמת, זה היה קצת עצוב. קיוויתי לנוסטלגיה וריקודים אמיתיים שאני כל כך מתגעגעת אליהם, ובסופו של דבר נשארתי עם השיר "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" בראש. לסיכום: לליין הזה יש את מה שכל כך שנאתי לשמוע בשנות היסודי שלי. המון פוטנציאל. סוליקו בימים בהם הרדיו עשה להם יח"צ:המשכנו. הייתה לנו ברירה? הגענו, איך לא, לרדיו EPGB. שם ידענו שבטוח יהיו אנשים, וגם הובטח ערב אלקטרוני – מה שהדליק את הטכנואידים בינינו. אבל כמו הרבה דברים בעיר הזאת, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. נחתנו לתוך מה שהוגדר היטב על ידי ידידי המלומד כמוזיקת משפחת קוסבי. פאנק סבנטיז לעוס שמיצה את עצמו בקיץ של לפני שלוש שנים במסיבות צהריים רנדומליות. עובדי המקום האדיבים (והחתיכים) הסבירו שהדי ג'יי מתחמם ושדברים הם דינאמיים, אז החלטנו לחכות קצת. אז חיכינו, וניסינו, ואני מודה שזה קצת אנחנו, אבל גם קצת הם, והסיפור ברדיו נגמר בפרידה על רקע חילוקי דעות אמנותיים. יצאנו החוצה, אבודים ומבולבלים אבל עדיין רוצים לרקוד. אמרו, יש מקום, קוראים לו הדואר. מישהו לחש שזה של ערסים אבל כבר היינו קצת נואשים. עברנו את הבדיקה הביטחונית המדקדקת רק כדי לגלות שהכניסה בתשלום. לא היינו מעוניינים לשלם את 30 השקלים, שאולי היו נראים לנו כמו כסף קטן אם לא היה מקדם את פנינו שיר גלגל"צי טחון ומעיק. הסתובבנו כלעומת שבאנו. הדורמן שאל "למה כבר הולכים?" הסברנו שהמקום לא בדיוק לטעמנו. "באמת נראיתם מגניבים מדי למקום הזה", הוא אמר. הסמקנו קולקטיבית, הגיע הזמן שמישהו ישים לב! הוא הביא לנו חינמים, ואמר "תנסו, מה כבר יקרה". אז ניסינו. המקום המעוצב היה מלא באנשים ואנחנו היינו מלאים בעצמנו בעקבות המחמאות והחינמים. החלטנו לזרום עד הסוף.אפשר לסמוך עליהם שיהיו דינאמיים. רדיו EPGB (צילום: משה חסון) לעד אזכור את הערב הזה כערב שבו הבנתי מה המשמעות של התיאור הקומוניקטי "מוזיקה שחורה ולהיטים". לפי הערכתי או שהדי ג'יי נטל סמים ממריצים או שהוא הניח שכל הנוכחים במסיבה היו עליהם, כי כל שיר הורץ במהירות פי שתיים גבוהה מהמקור. חשתי עצמי בשיעור ספינינג. בכלל, המוזיקה חצתה גבולות, ולא במובן האוונגרדי. בשלב מסוים די ג'יי קוק עשה מאש-אפ בין "סמלס לייק טין ספיריט" ל"איים אין מיאמי ביץ'". קורט קוביין התאבד שוב בקברו. האינצידנט שלח אותי ישר אל הבר, שם המחירים היו גבוהים בצורה מגוחכת. לעזאזל עם כל הדאנסברים ביקום, באמת נראה לכם הגיוני שצ'ייסר ג'יימסון יעלה 25 שקלים? איך אנשים לא מתרעמים על זה? לא יוצאים לרחובות? כנראה שהקהל במקום התאמץ להדביק את הקצב של הדי ג'יי שהוא פשוט לא שם לב. התבלבלנו לכיוון היציאה, חותמים ערב מקרטע ולא מספק ברחבי עירנו ספוגת הגשם.אלוהים, עם מי צריך לשכב כדי לרקוד בעיר הזאת?! חזרנו הביתה ונזכרנו במרפסת לשעבר. נקווה שזה רק בגלל הגשם ולא בגלל נזק מצטבר וריקבון. הערב אמנם נכשל, אבל אני בטוחה שיש דברים ששווים את המאמץ ואני יודעת, אני בטוחה, שיש מסיבות מעיפות בתל אביב. אני רק צריכה למצוא אותן.

*#