קוויר באופן ביקורתי: תל אביב באמת טובה לגייז?

תל אביב נבחרה לעיר הגאה הטובה בעולם. נשמע טוב? יש גם מי שחושבים שזה רעיון גרוע, ויש מי שחושבים שזה פשוט לא נכון

גיא ארליך, אודיה גנור, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גיא ארליך, אודיה גנור, עכבר העיר

סקר בינלאומי של אתר gaycities.com וחברת התעופה אמריקן איירליינז קבע בשבוע שעבר כי תל אביב היא העיר הגאה הטובה בעולם, ובהפרש ניכר: בערך 43 אחוז מהגולשים הצביעו לתל אביב, כשמאחוריה משתרכות ניו יורק (14 אחוז), טורונטו (שבעה אחוזים), סן פאולו (שישה אחוזים), מדריד ולונדון (חמישה אחוזים). אז נכון שבשנים האחרונות גלי תיירים גאים שטפו את העיר, בעיקר בקיץ, לקראת המצעד וההזדמנות לרבוץ בים בספידו. ונכון שהאגודה, העירייה ומשרד התיירות עשו הכל כדי שהם ירגישו בבית. ועדיין, קשה להכריע אם יש כאן מספיק סקס על החוף כדי שנשכח שהומופוביה היא סטנדרט עבור ציבורים לא קטנים בישראל, שהרוצח מהברנוער עוד מסתובב חופשי ושהומואים תל אביבים לא מורשים להתחתן באופן רשמי או להשתמש בשירותי פונדקאות. האם המציאות הגאה כאן אכן ורודה יותר, או שמדובר במקרה נדיר של יחסי ציבור מוצלחים? ומה הפרס הזה יעשה לקהילה, חוץ מרווחים כלכליים? ועד כמה הכיבוש קשור לעניין?» תל אביב העיר הגאה הכי טובה בעולם» לאן נעלמו חיי הלילה של תל אביב?» בליין אריסה העסקים טובים מתמיד חתיכים נימולים על פניו, מדובר בבחירה מפתיעה ומשמחת. תל אביב משקיעה בקהילה הוורודה שחיה בתוכה, וההשקעה הזו מחלחלת. “תל אביב היא העיר עם הפתיחות הגדולה ביותר מבחינת ליינים ומסיבות, זה דבר שאין אפילו בערים גדולות באירופה”, אומר יובל אדלמן (המוכר יותר כמלכת הדראג ציונה פטריוט), שלקח חלק בקמפיין לעידוד התיירות הגאה בתל אביב. אבל יש לו גם הסבר אחר, טכני יותר, לשאלה איך עקפנו בסיבוב מטרופולינים שיצאו מהארון הרבה לפנינו. “יכול להיות שיש תחושת מיאוס מהערים הגדולות”, הוא מסביר, “את ניו יורק ואת ברלין כולם כבר מכירים, ואת תל אביב מתחילים לגלות רק עכשיו, הרבה בזכות הקמפיין”. רבים מציינים כגורמים מסייעים גם את האקלים המקומי, הקלאסי להשגת מראה שזוף, את הווייב הים תיכוני האקזוטי ואת הגלגול העכשווי של הקלישאה הישנה על הבחורות הכי יפות בעולם. “החתיכים הישראלים משחקים תפקיד חשוב בבחירה, ובמיוחד הערסים”, מוסיף אדלמן, “אין כאלו חתיכים בעולם”. אייל פרסטון, אבי הליין המצליח Glam-Ou-Rama, טוען שהזכייה מעידה בעיקר על ההתגייסות המסיבית של הקהילה לטובת ההצבעה, אבל מסכים שלחתיכי הקהילה המקומיים יש יתרון בולט על כל השאר. “צריך לזכור שיש לנו כאן משהו שאין בשום מקום אחר – חתיכים ישראלים נימולים”, הוא אומר, “עם זאת, אני לא בטוח שמישהו באמת חושב שאנחנו בירת הגייז העולמית. סקרים הם סקרים, ומה שהזכייה הזו מראה זה שאנחנו יודעים להתגייס ולהצביע לעצמנו, ושאנחנו בהחלט פטריוטים גאים”.ווייב ים תיכוני אקזוטי. חוף תל אביבי (צילום: טלי מאייר)  בית הזונות של אירופה גם אם הבחירה בתל אביב היתה מוגזמת, מוטה או לא רצינית, ברור שיהיו לה השלכות על חיי הקהילה המקומיים. מצד אחד, הרווח הכלכלי שיגרור חיזוק התיירות העירונית ברור, אבל המנגנון הזה מצריך גם לא מעט הוצאות כלכליות מצד שני. מאות אלפי שקלים הושקעו בקמפיין לעידוד התיירות הגאה בתל אביב, ויש מי שחושבים שהיה כדאי להשקיע את הסכום הזה במקומות אחרים. “אין לי מושג מה אומרים התואר והזכייה, אבל בעיני זה בעיקר מעיד על סדרי עדיפויות לקויים שלנו כתושבים וכחברי קהילה גם יחד”, מציינת רעות גיא, משפטנית שעובדת עם קטינים וקטינות להט”בים הנמצאים בסיכון או בזנות, “את המשאבים שהושקעו במיתוג העיר כעיר נופש אטרקטיבית היה עדיף להשקיע בטיפול בסוגיות בוערות בהרבה לקהילות הלהט”ב, בפרט שכל ההון המצטבר מהמיתוג הזה לא חוזר לקידום הסוגיות החשובות באמת. קראתי שהקמפיין עלה כמיליון שקל. אני יכולה לחשוב על כל כך הרבה דברים שאפשר היה לעשות הכסף הזה. זה אבסורד שבעידן כל כך מודע חברתית הקהילה עסוקה באיך לעטוף את עצמה בצלופן ורוד ולהגיש יפה לאורחים. למכור חבילת תיירות זה דבר אחד, אבל לקשור בין תיירות, עיר מסוימת והקהילה הגאה זה דבר אחר לגמרי, ובעיני יש לזה מחיר פוליטי וחברתי כבד מדי. הדוגמה הכי צורמת לזה היא הפיכת ראש העיר לידיד הקהילה, המחבק אותנו ביד אחת וביד שנייה גוזר עלינו כתושבות וכתושבים גזירות כלכליות וחברתיות קשות, שרק בקיץ האחרון נחשפו כאן במלוא כיעורן בזמן מחאת האוהלים”.» סיוע משפטי חינם לטרנסג'נדריםיש מי שחוששים שלהתהדרות בתואר העיר הגאה יהיו, מעבר למחיר הכלכלי, גם מחירים אחרים. “תל אביב היא עיר חופשית ופתוחה”, אומר אבנר ברנהיימר, כותב ותסריטאי, שעמל בימים אלה על סדרה חדשה, “היא במידה רבה לא צריכה מקומות מיוחדים לגייז, כי רוב המקומות השווים בה הם ממילא מקומות שבהם הומואים ולסביות מרגישים בנוח. יש כאן סצנה של גייז וסטרייטים שעובדת מצוין ביחד. במובן הזה, הסטרייטים בעיר מיישרים קו עם הטון החופשי שהגייז מכתיבים. בנוגע לחיי הלילה, אין ספק שיש פריחה עצומה של ליינים, משירזי שממשיך להיות רלוונטי וסקסי ועד הליינים החדשים”. עוטפים את עצמם בצלופן ורוד. מצעד הגאווה (צילום: עופר וקנין) אבל התמונה, לדבריו, יותר מורכבת, וגם הזכייה האחרונה, מוצדקת או לא, היא לא רק סיבה לחגוג. “אני תוהה אם המעמד החדש של תל אביב כבירת גייז עולמית לא מעיד על כך שהפכנו להיות בית הזונות של אירופה”, הוא אומר, “ממש כמו שאמסטרדם, פראג וברלין היו. חלק גדול מהתיירות הגאה שמגיעה לכאן היא למעשה תיירות מין, שמגיעה לשיאה בשבוע הגאווה. בשנתיים האחרונות חברי – פנויים ובליינים – חשו תחושת קבס מהמתרחש בזמן הזה, וירדו למחתרת במנזר מטאפורי. הם אמרו שהם מרגישים ש’כל נשאי האיידס מאירופה מגיעים לכאן להדביק אותם’. ממש במילים הללו. סיפרתי את זה לאחד מבעלי הליינים שפרחו כלכלית בשבועות הגאווה האלה, והוא אמר לי ‘זה בדיוק ככה’. עכשיו, אני לא חושב שזה בדיוק ככה, אני לא חושב שמישהו בכוונה מגיע לכאן להדביק באיידס אף אחד, וממילא אי אפשר להדביק מישהו אם הוא לא מעוניין בכך. אבל אני כן חושב שזה מלמד שנכנסנו לסבב של בלייני המין המקצועיים, ונותן תחושה שהפכנו למזרן הפלוגתי של אירופה. עיר שקל להגיע אליה ולזיין בה. פתאום חברי הרווקים, שבימים כתיקונם לא בוחלים בסטוצים אקראיים, הרגישו בזויים, כאילו הפכנו למרוקו או אלג’יר של שנות ה־60, בימים שבהם היו מגיעים לשם הומואים אירופים מבוססים כדי לשכב עם הילידים. הם הרגישו שהעיר הופכת סליזית מדי, כמו חדר חושך אחד גדול. אז אני חושב שזה משמח שתל אביב על המפה, ואני חושב שגם צריך להיזהר, כי זה מדרון חלקלק”.גיא מסכימה שלצד ההתעוררות הוורודה המבורכת מתקיימת בעיה לא פשוטה. “אני גרה ועובדת בחצר האחורית של העיר, וזו לא פעם גם חצרה האחורית של הקהילה הגאה”, היא אומרת, “את החומרים שאני פוגשת מדי יום אף אחד לא מתכוון לשווק לתיירים מחו”ל, זה לא מצטלם טוב וגם לא ממש מוכר חבילות נופש. הפרסום של תל אביב כעיר של מסיבות, אלכוהול וחופש מתכתב יפה עם צריכה של מין, בעיקר מקטינים ומקטינות טרנסיות שבקהילה”.“בתל אביב קיימות היום שתי מגמות מעניינות”, מוסיף ברנהיימר, “מצד אחד, סצנת דייטינג חסרת רסן והדבקה מדאיגה מאוד של גייז צעירים באיידס. מן הסתם מדובר באנשים רוויי שנאה עצמית, אחרת לא היו גוזרים על עצמם מחלה כזו. הייתי שמח אם גייז צעירים היו גדלים היום עם פחות שנאה עצמית מהומואים בשנות ה־70 וה־80, אבל לצערי יש עוד עבודה באזור הזה. מצד אחר, יש בעיר בייבי בום היסטרי של הומואים ולסביות שמביאים ילדים בכל מיני מסגרות, אם בפונדקאות ואם בהורות משותפת או בתרומת זרע. זו תופעה מעודדת. אני חושב שזה ישפיע על החברה הישראלית בצורה יוצאת דופן, ויפתח גם את הסטרייטים לבחון מבנים אחרים למשפחות שהם בונים. זו תופעה שתאפשר לכולם יותר חופש. כאב לבן בן שלוש, אני מרגיש שתל אביב מספקת את הקרקע הפורייה ביותר לגידול ילדים במשפחות להט”ביות, ומקווה שזה יתרחב לפריפריה”.קרקע חדשה לגידול ילדים. מצעד הגאווה (צילום גוני ריסקין) יצורים נפלאים לקישוט גם אם מסכימים שתל אביב נוחה למשפחות להט”ביות, קשה להתעלם מהעובדה שהחקיקה בישראל לא מאשרת נישואים חד מיניים, שהליכי האימוץ במשפחות להט"ביות רחוקים מלהיות סבירים ושהמאבק על פונדקאות גאה נמצא ממש על קו הזינוק. כמי שבכל זאת ממוקמת בתוך מדינת הלכה עם קריצות פשיסטיות, תל אביב היא כמובן הבחירה הכי מוצלחת עבור גייז מקומיים, אבל במבחן העולמי לא ברור איך היא יכולה לעקוף ערים כמו ניו יורק, שמותר להתחתן בה עם מי שבא לך, או סן פרנסיסקו, שאם היה לה סמל עירוני סיכוי טוב שהוא היה נראה כמו דילדו.“נכון, היה פה רצח על רקע הומופובי לפני שנתיים, ואנחנו נלחמים עכשיו על חוק הפונדקאות, אבל הפער בינינו ובין מדינות אחרות בעולם הוא לא מאוד גדול”, טוען חבר המועצה יניב ויצמן (רוב העיר), “ישראל ממוקמת במקום טוב מבחינת זכויות הקהילה. למרות שאפשר למצוא מפקד הומופוב בשטח, צה”ל, כארגון, הוא ליברלי מאוד לעומת צבא ארצות הברית. יש כאן אחוז גבוה מאוד של ידוענים מחוץ לארון לעומת מדינות אחרות, ותיירים שמגיעים לכאן נדהמים כשהם רואים זוגות ברוטשילד שהולכים יד ביד”.עו”ד מיכל עדן, ששימשה בעבר חברה במועצת העיר  וכיום מתמחה בייצוג משפטי של חברי קהילת הלהט”ב, מסבירה שמבחינה משפטית יש לתל אביב מעמד מיוחד, בתור הרשות המקומית היחידה בישראל המעניקה הטבות למשפחות גאות. משנת 2002 חברי הקהילה נהנים מאותן הטבות הניתנות למשפחות סטרייטיות במרכזים קהילתיים ובמוסדות עירוניים. משפחות גאות יכולות להוציא תעודת בני זוג בבית העירייה, ולהצהיר על ילדים משותפים. עדן, שיזמה את המהלך, טוענת כי “מדובר בצעד תקדימי, המעיד על כך שהעיר נוהגת כלפי הקהילה בשוויון, ובמובן זה תל אביב היא אי בודד”.שימוש ציני במצעד הגאווה. עו"ד מיכל עדן (צילום: גל חרמוני)אבל לא כולם חותמים על התיאור האופטימי. גיל נווה, המוכר יותר כמלכת הדראג גלינה פור דה ברה, מזכיר שגם כאן בעיר המצב רחוק מלהיות משביע רצון. “אנחנו עדיין קהילה שלא זוכה לשוויון זכויות, בלשון המעטה”, הוא אומר, “הזכייה הזו צריכה להדגיש את חוסר הפרופורציות הזה, שבו אנחנו נתפסים כיצורים נפלאים לקישוט, אבל לא ראויים לזכויות שוות ובסיסיות”. “קהילת הלהט”ב היא באמת חלק בלתי נפרד מהעיר”, מעיד גם צח זמרוני, מאנשי הלילה הבולטים בעיר והרזידנט של הליין 1984, “אבל יש עוד הרבה לאן להתקדם. לא חסרים כאן מקומות שבהם עדיין יש אפליה ברורה”.» נפתח בית ספר ראשון לאמנות הדראגנווה מזכיר טענה מקובלת בקהילה, שלפיה מי שמרוויחים מזכיות כמו זו, ובכלל מכל צעד ליברלי שננקט בסביבה, הם באופן כמעט בלעדי ההומואים, שמשאירים הרבה קבוצות אחרות מאחור. “זה ברור שהזכייה הזו רלוונטית לאחת האוכלוסיות החזקות ביותר בעיר, ההומואים, שיש להם את האופציה להוציא כסף על תיירות גאה”, הוא מציין, “הייתי שמח לראות כאן יותר תיירות של קבוצות פחות כלכליות שיכולות להשפיע עלינו לטובה, כמו קבוצות של גופים יותר ביקורתיים כלפי ישראל”.“תל אביב אינה בירת גייז אלא בירה גאה”, טוענת בתגובה ענת ניר, מנהלת הפן הלסבי של הקמפיין Tel Aviv Gay Vibe, "מאז תחילת הקמפיין ראינו תוצאות וללא ספק הגיעו לעיר גם נשים לסביות, גם אם לא באותה הכמות. בשנה הקרובה הצבנו לנו מטרה להכפיל את מספר התיירות, כדי להביא לתשומת לבן של נשים בעולם את מה שכולנו כבר יודעות: זו אחת הערים הכי לסביות שיש”. בתוך הקהילה הלסבית נשמעים, כמובן, גם קולות אחרים.הרוצח עדיין מסתובב חופשי. הפגנה אחרי הרצח בבר נוער (צילום: אלון רון)

לצבוע בוורוד את פשעי הכיבוש מעבר למאבקי הכוח בתוך הקהילה, ההכרזה על תל אביב כעיר גאה מעלה את אותן שאלות שכל מבט מבחוץ על מדינת ישראל – במקרה הזה, ממעוף הציפור של אמריקן איירליינס – היה מעורר. “מלבד העובדה כי הטרדה מגדרית היא דבר שבשגרה בכל מחוזותיה של תל אביב, הרי שבימים אפלים אלה של רדיפה גזענית נגד מיעוטים פוליטיים בישראל, כמו ערבים, יוצאי אתיופיה ופליטים, לא ניתן לסמן אף אזור בישראל כליברלי ופתוח למיעוטים באשר הם”, טוענת דורית אברמוביץ’, פעילה פמיניסטית קווירית, “יש קשר הדוק בין האפליה השיטתית נגד מיעוטים ובין האפליה הנמשכת נגד המיעוט הלהט”בי. ייתכן שעבור מגזר הומו־נורמטיבי מצומצם תל אביב היא אזור מועדף, אך עבור רבות ורבים מקהילת הלהט”ב, ובמיוחד טרנסים וטרנסיות, ביסקסואליות ולסביות, האפליה עוד חיה ובועטת מדי יום”.מבחינת שירי אייזנר, פעילה בקהילה הביסקסואלית, הקמפיין לעידוד תיירות גאה בעיר הוא עוד חלק מהפינקווש – ניצול הקלף הגאה לצורך מלחמת התעמולה הישראלית. “ההשתתפות בתחרות היא רק חוליה נוספת בשרשרת מתארכת של ניסיונות ‘לצבוע בוורוד’ את מדינת ישראל, וכך להסיט את תשומת הלב הבינלאומית מפשעי הכיבוש, המתקיימים מדי יום נגד פלסטינים ופלסטיניות, בכללם גם כאלה מהקהילה”, אומרת אייזנר, “עיריית תל אביב ומשרד התיירות עושים יד אחת כדי לצייר תמונה שקרית של תל אביב ליברלית, מתקדמת ונאורה, וליצור מראית עין של נתק בין תל אביב ובין מדיניות ישראל בשטחים. הכיבוש והאפרטהייד הישראליים לא מבחינים בין פלסטינים מהקהילה ובין אלה שלא”.עדן מזהירה שהמצב עוד עלול להחמיר. “אנו חיים בתקופה שבה יש פגיעה קשה בזכויות האזרח והאדם ובמעמד בתי המשפט”, היא אומרת, “וייתכן שכחלק ממגמה זו ייעשה ניסיון לפגוע במעמד הקהילה ולהסיג לאחור את מעמדנו המשפטי. במובן זה השימוש שעושה ממשלת ישראל במעמדה של תל אביב כבירת הגאווה הוא ציני, ובאמצעותו מסיחים את תשומת הלב הבינלאומית מהפרות זכויות האדם כאן. חשוב מאוד שחברי הקהילה לא יהיו שאננים לזה”.האפליה עדיין חיה ובועטת. דורית אברמוביץ (צילום: שחר רובין) כל לסבית יודעת שאל לה להיות חרמנית בימי ראשון ושלישי

בהשוואה למדינת ישראל, מדינת תל אביב היא אכן בועה של אחווה ושלום, או לכל הפחות משתלם לשווק אותה ככזו. ברור שנשים לסביות סובלות מאפליה ומהטרדה מינית במרחב הציבורי הישראלי, זה שכולל גם את אלנבי ושדרות רוטשילד. כי תל אביב היא לא רק גיי פרנדלי, היא גם ערס פרנדלי. ויש לזה מחיר.» דכאון בית השואבה: בר הלסביות היחיד בתל אביב סוגר את שעריומבחינת תעסוקה אין מה לדאוג ללסביות בעיר. ספק אם בוצ’ות ישרתו אתכם בבנק או בסניף הדואר השכונתי, אבל אולי תפגשו אחת בקופת החולים במרכז הגאה. רופאת נשים, אגב, עוד אין שם. גם לא תאורת רחוב מחוץ למרכז, ולפעמים מחטיפים שם מכות להומואים. מקומות שבהם מחטיפים מכות להומואים אינם ממש גיי פרנדלי. אבל עיריית תל אביב משקיעה את מיטב משאביה במצעד הגאווה ובתיירות גאה לרווחת העסקים בעיר. התייר ההומו מטייל בתדירות גבוהה ביחס לתייר הסטרייט, ומוציא יותר כסף. תיירות לסבית, מאידך, מהווה פחות משליש מכלל הלהט”בים המגיעים למחוזותינו. מכיוון שלסביות מרוויחות משכורות של נשים, יש להן הרבה פחות כסף לבזבז. אבל זה בסדר, כי אין כל כך על מה.ללסביות בתל אביב אין בר משלהן, וכל לסבית מקומית יודעת שאל לה להיות חרמנית בימי ראשון ושלישי. כרגע יש לנו רק ימי שני בגילדה ורביעי בשפגאט, אף אחד מהם אינו אקסקלוסיבי לנשים. ואם הסתכסכת עם די.ג’יי ריי הראל נניח, די הלך עלייך: היא מנגנת בשניהם וגם בג’ואיש2, שאומץ על ידי לסביות למרות שהוא רחוק מלהיות לסביאן פרנדלי. הלסביות קיבלו את יום רביעי, וגם זה לא אקסלוסיבי. השפגאט (צילום: אורן זיו)הקהילה מנוהלת כבר שנים בידי שני צוותים דומיננטיים: פעם בשבועיים מסיבת האוס של ענת ניר ודנה זיו, ופעם בשבועיים מסיבת פופ של קרן דותן ומיטל תוהמי. אם את תיירת צעירה שהגיעה לשבוע, ייתכן שתל אביב תיראה לך כמו בירת לסביות. אבל אם את לסבית מקומית ותיקה, את עלולה להרגיש כאילו הזמן עמד מלכת, ושעדיין נורא קשה למצוא פה זיון. בטח אם עברת את גיל 40, מאסת בסצנת הלילה או שסתם לא בא לך לראות את אותן בנות, באותן מסיבות, עם אותה מוזיקה, מהיום שבו יצאת מהארון ועד יומך האחרון.בערי הבירה הגאות שהפסידו לנו, גם מי שאינה טיפוס של מסיבות יכולה להרגיש נוח בברים ובתי קפה, בידיעה שהם גיי פרינדלי מעצם מיקומם בעיר שמצהירה על עצמה ככזו. בדקתי את העניין בכמה מסניפי ארומה בעיר ואני יכולה להעיד שכן, עוד דופקים לנו מבטים. מובן שאל לנו לזלזל בשני בתי הקפה העומדים לרשותנו, אבל כמה שנים יכולה בחורה לסבול את תודעת השירות הסדיסטית של בתה וגריגה, או להתחזות לבורגנית בתקווה להכיר מישהי בג’וז ולוז? בבירה לסבית אוטופית לא איאלץ להיות צעירה לנצח או לצאת למסיבות לסביות כדי להכיר לסביות. פשוט אצא ליוגה או לגינת הקקי של הכלבים והן יהיו שם. אולי אפילו אוכל לתפוס לזוגתי בטוסיק מבלי שזה ייחשב להזמנה מפורשת לאורגיה עם גברים שתפסו אותי בשעת מעשה. וכמובן ששתי נשים יוכלו להתחתן בבירה העולמית האוטופית של הלסביות. ככה זה עם נשים, נותנים להן אצבע והן רוצות טבעת.(לולה קידר)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ