אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבור נגוע: חופש הביטוי גוסס ואתם יושבים בסלון עם הפוך

למה אף אחד לא מוחה על סגירתו של ערוץ 10? מה כולם רצו מהקלטת של גלעד שליט? מה הבעיה של אריאנה מלמד עם הראל סקעת? והאם פרשת בנק לאומי ו"אם תרצו" מעידה שבכל זאת למדנו משהו בשנה האחרונה? חמש הצעות לשיחות סלון

תגובות

השיח המתנבא: "שמעתי שהמעושרות ניסו להציל את ערוץ 10, אבל ניקול בזבזה הכל על דיור לתינוקת" האם יתכן שהספין הנוכחי של ערוץ 10 הוא תבוסתנות? לשדר ייאוש, לתת לטאלנטים להתראיין ולהגיד שאין מה לעשות, הפעם זה סופי, הנה סוגרים את השלטר, נשב לנו כאן בהחשכה ונמות - ובכך במעין מהלך פסיבי אגרסיבי לגרום להציל הערוץ כבדרך נס? אם לא, קשה להבין את הנרפות שמתגלה ביחס לצעד כל כך חמור, שמסתמן כאחת המכות הקשות לחופש הביטוי בישראל. דווקא עכשיו, כשהרשות השנייה עצמה לא לוחצת על החזרת החובות – נזכרים חברי הכנסת לכנס ועדה שמנסה לקבור את הערוץ, ועוד להטיל משמעת קואליציונית על הדיון. בהתעלמם מהשלכות הצעד הזה, הם מנסים להסיט את הדיון ממאות העובדים שיאבדו את פרנסתם אל הטייקונים בעלי החוב - מתברר שאפילו ברית ההון והשילטון יכולה להיסדק לפעמים. למרבה הצער, הדיון נשאר ברנז'אי ולא מצליח להפריע לשלוות חלקים נרחבים בציבור. גם לא כשרואים כיצד גם ערוץ 2 נחלץ להגנת הקולגות  - משהו שבביצה כל כך לא מפרגנת, אמור לסמן על משבר אמיתי. מדוע דווקא עכשיו איש לא יוצא לרחובות, להגן על הדמוקרטיה, התחרות וחופש הביטוי? מה עוד צריך שיקרה?

אל תדברו על זה עם: רותי יובל וראודור בנזימן, שהתפטרו מהערוץ רגע לפני שהיו בצד של האנדרדוגים.

כך תשנו את הנושא: "לפחות גילינו שדני רופ לא באמת מקבל 100 אלף שקל לחודש. ולחשוב כמה שעות שינה פספסנו בניסיון להבין איך זה אפשרי".

השבוע התחיל קצת דביק, קצת מיינסטרים, קצת סחי - אבל גם קצת מרגש, עם קלטת שבה גלעד שליט מודה לכל פעיליו ,שהתאספו לחגוג בארוע בשפיים. טוב, נו, אולי זה גם היה קצת מצמרר - המילים "קלטת מגלעד" נשמעו רע, שלא לדבר על האירוניה הקשה במילים שיצאו מפיו "אני אסיר תודה" - ובכל זאת, יכולנו להתרגש או שלא, ולחזור לענייננו. אלא שהיו שלא התאפקו ומיהרו לסנן משהו על כך שגלעד עדיין נראה שבוי ומדקלם מילים ברובוטיות, ואפילו להאשים את משפחתו שמאלצת אותו לקחת בכך חלק. חבל, זו באמת הייתה יכולה להיות יופי של הזדמנות להדגים איפוק. להבין שהתודה של גלעד לפעילים שלו היא אמיתית, ואכן מדובר באנשים שמגיעה להם תודה - וזקוקים נפשית לראות אותו. שמשפחת שליט כולה מרגישה חובה למדינה, ואת הכרת התודה הזו הם מטפטפים בעדינות, כמה שאפשר, מבלי לגרום ליותר מדי סיטואציות מאולצות. ושהאמת היא שכל אחד ממליני הביצוע של גלעד, לו היה מנסה להקריא טקסט למצלמה - היה נראה מאולץ משהו, גם אם הוא כתב את הטקסט בעצמו ומתכוון אליו מכל הלב. אלא אם כן הוא בוגר בהצטיינות של לימודי משחק מול מצלמה אצל רותי דייכס, וגם אז לא בטוח.

אל תדברו על זה עם: שהירה אמין. היא חשבה שהוא נראה מאוד טבעי.

כך תשנו את הנושא: "האם התקשורת תניח למשפחת שליט בעוד שלושה חודשים, כאשר יגיע עת שחרורם של האסירים מהחצי השני של העיסקה?"

גלעד שליט מודה לפעילים:

כנראה ש"קומץ מתפרעים" הם ה"אם תרצו החדש" - ההתפרעות בבסיס אפריים הוכיחה שלא צריך שני מיליון סיבות כדי לתת לימין להשתולל בארץ - לפעמים מספיק קומץ. כמה נחמד שבנק לאומי גילו את זה בזמן וביטלו את הקמפיין המביש שלהם. תקציר הפרקים הקודמים: זו השנה השנייה שבנק לאומי הכריז כי העמותה שתקבל את מירב הלייקים בפייסבוק מגולשים, תקבל ממנו תרומה של שני מיליון שקלים, אבל הפעם, בגלל עירובה הבלתי כשר של עמותת "אם תרצו" בעסק, קם קול תרועה נגד המהלך השיווקי, שמראש היה לו טעם רע. מאמרים זועמים ולקוחות שאיימו במעבר לבנק אחר, העירו את קברניטי בנק לאומי, והשבוע הוכרז על ביטול המבצע.

הסיפור הזה משמח כי הוא מוכיח שלא כל חוסר צדק ואטימות של מערכת היא ובלתי ניתנת לערעור. הוא משמח גם כי הוא מוכיח שהלגיטימציה שניתנת לארגוני ימין קיצוני בארץ, יכולה להסדק, אם יושבים עליה מספיק חזק. והוא משמח, כי לפני שנה אף אחד לא חשב להחרים את בנק לאומי על הקמפיין הזה, אבל משהו בערנות שלנו השתכלל מאז מחאת הקיץ האחרון. דברים קורים, לפעמים דברים טובים. בכל זאת ואף על פי כן.

אל תדברו על זה עם: דביר בנדק.

כך תשנו את הנושא: "אם היו לוקחים קנס מכל מי שבטעות אומר 'שתי מיליון סיבות', אפשר היה להקים בנק חדש".

ניסן (סני) ארזי ואבנר ענבר, האחראים על הדף אינטרנט שגרם ללאומי להוריד את את פרויקט התרומות (צילום: תומר אפלבאום) השיח הגאה: "אחרי קרב החתולות שהראל סקעת נתן לאריאנה מלמד, הוא לא צריך להוכיח שהוא הומו" זה רק אנחנו, או שאריאנה מלמד מ-ynet הולכת ונהיית דומה לארצ'י בנקר? כתיבתה המושחזת של מבקרת התרבות מופנה לעיתים קרובות זעם ונרגנות כלפי גורמים תמימים יחסית, ובאופן כללי נותנת את הרושם שכלום לא לטעמה ובכלל אין טעם לטרוח בשבילה. הפעם מלמד החליטה לרדת לחייו של הראל סקעת. בביקורת על שירו החדש "כמה עוד דרכים", היא התלוננה כי בכך שסקעת שר טקסט לאישה הוא "חוזר לארון", אחרי שיצא ממנו בשנה שעברה. שאם היה לו אומץ אמיתי, היה מתחיל לשיר שירי אהבה לגברים. סקעת לא נשאר חייב ופרסם מתקפה בעמוד הפייסבוק שלו, בה האשים את בנקר-מלמד בכתיבה ברמה של כתה א' ובהמלצה חמה שתקפוץ לו. אנחנו עם סקעת. היינו איתו כשיצא מהארון, ואנחנו איתו כשהוא מתמודד עם מגבלות השפה העברית ושר במגדר שמתגלגל לו על הלשון ושמסתדר לו עם האוזן. סקעת לא מספר לאף אחד שהוא אוהב לשכב עם נשים עכשיו, ואפילו שילב בקליפ לשיר שני גברים במזמוז חביב - אבל לעיתים שירה היא כמו משחק, ואת השואו שהוא נותן אפשר לקבל בלי שיפוט מצקצק. והרי אנחנו תמיד מעודדים שחקנים לצאת מהארון ואומרים שאם הם מוכשרים זה לא יפגע בתפקידים שיקבלו והם יעברו גם בתור סטרייטים (ע"ע ניל פטריק האריס ב"איך פגשתי את אמא") - אז למה אי אפשר לעכל זמר הומו ששר שיר אהבה של גבר לאישה? מיותר, אריאנה. מיותר.

אל תדברו על זה עם: עידן רול.

כך תשנו את הנושא: "אם ביציאה מהארון עסקינן, התאכזבנו שקרמיט לא עשה את זה בסרט החבובות החדש. זה היה מסביר כל כך הרבה דברים". 

לכל מין ולכל מגדר. "כמה עוד דרכים" של הראל סקעת:

השיח הלא מספיד: העיקר שלא נצטרך לשמוע שוב איך הוא העיף את עדי אשכנזי גרי בילו, המנהל המיתולוגי של בית צבי נפטר השבוע בגיל 67, וביקש שישרפו את גופתו. בכך מנע עוד בחייו הלויה והספדים, מלבד המינימום שנדרש בעיתונים והשאיר איתנו בעיקר עם תהיות איך אפשר להשרף במדינה הזו ואיפה חותמים. בילו ז״ל מזכיר את עדי טלמור, שביקש למות ולהקבר בניכר - אבל בניגוד לטלמור, בילו לא השאיר הוראות מפורטות כיצד יש להספידו ומה יש להקריא, אלא העביר מסר די ברור - הניחו לי. שניהם, אומרים מי שהכירו אותם, לא היו אנשים קלים בחייהם. אולי הדחתו המאוחרת של בילו מבית צבי היא המניע להמנעותו מחשיפה לאחר המוות, הוא ודאי היה מעדיף שלא יגידו עליו דברי שבח מזוייפים. תרומתו של האיש לתרבות הישראלית גדולה, אך האם היא גדולה יותר ממצבור הסיפורים על משטר אימה שהצטברו עליו כל השנים? בעצם צריך להגיד לו תודה על שפטר אותנו מיחסי הציבור של המוות, ופשוט ולהמשיך הלאה.

לא לדבר על זה עם: יורם לוינשטיין, האחרון בדור מורי הדרמה המיתולוגיים.

כתבות שאולי פספסתם

*#