אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבור נגוע: העסקה שמרגול באמת לא יכלה לסרב לה

עסקת מרגול מוכיחה שעדיין יש פרופורציות במדינה, משולש האתגרים של ביבי מוכיח שהוא יודע לצייר משולש, ג'ורג' מייקל מוכיח שהוא אנושי ואורלי קסטל בלום מוכיחה שהיא מנותקת. הצעות לשיחות סלון על הנושאים הבוערים של השבוע

תגובות

על פי עסקת הטיעון שנחתמה השבוע בין מרגלית צנעני לפרקליטות, מרגול מודה בסחיטה ואיומים, וצפויה לרצות שישה חודשי עבודות שירות.  יש שיוסיפו ויגידו  "בלבד". אחרים יאמרו "היא נדפקת", והרוב יגיד "הוגן". העיסקה הזו  - בניגוד לעיסקה המחפירה שהוצגה למשה קצב, למשל - היא בדיוק מה שעסקאות כאלה צריכות להיות ולעשות: לייעל את ההליך המשפטי. לחסוך לציבור כסף על התדיינויות מיותרות, וכל זאת מבלי להפוך אדם לדוגמא קולקטיבית (גם אם הוא מפורסם), ומצד שני מבלי לעשות צחוק משלטון החוק. קוראים לזה פרופורציות, מושג שכמעט ונשכח שעה שהפרקליטות והמשטרה התחילו לעבוד בשביל דקות מסך. בתוך כל פרשת מרגול הדועכת עוד לא סיפרו לנו - מה באמת יצא למשטרה מהפמפום המסיבי שנעשה כאן? מהחזקתה במעצר של אישה ללא עבר פלילי? מהדלפות של תמונותיה מתוך המאסר? יחסי ציבור? ואולי, כפי שגרסו פרשנים בשעתו - נעשה שימוש במרגול כדי להגיע לגורמים כבדים יותר בעולם התחתון. נו, זה עזר? היא צייצה? לפחות תספרו לנו.

לא לדבר על זה עם: אהובה אלפרון. היא פרשה, לא שמעתם אצל אושרת קוטלר?

כך תשנו את הנושא: "יפה מה שגל אוחובסקי כתב על מרגול ב'ידיעות'. מתברר שלפעמים יש חברי אמת גם בברנז'ה".

אז מה אם עצרתם אותי, אז מה? מרגלית צנעני (צילום: טל שחר)

השיח הגאומטרי: "משולש זה הדוגרי החדש" יתכן ששמתם לב, כי לפעמים זה עולה ככה בין השורות - אנחנו לא ממש משתגעים על בנימין נתניהו. בו בזמן, אנחנו מודעים לכך שהרבה אנשים במדינה דווקא כן, ולכן הם בחרו בו לראש ממשלה. ובנימין נתניהו אוהב את האנשים שבחרו בו, ועושה הרבה כדי שיבחרו בו שוב, גם אם הדברים האלה נראים מטופשים, גימיקיים, שואבי תשומת לב ומבחילים גרידא לאנשים שלא בחרו בו. על הדרך אנחנו מקבלים את אחד מראשי הממשלה הכי מתוקשרים וצבעוניים שידענו כאן - ומבית היוצר שהביא לנו את "מחשב לכל ילד", את "הם מפחדים" ואחר כך גם את ה"דוגרי" - קיבלנו השבוע גליק חדש. ביבי צייר משולש, לא ברור עם על מפית בסטקייה או סתם שארתור פינקלשטיין הופיע לו בחלום - אבל זה משולש אתגרים, יש בתוכו כל מיני מילים כמו "גאופוליטי" ו"ועדת טרכטנברג", וצריך - חכו לזה - להתמודד עם כל האתגרים שבמשולש. גאוני. המשולש נמרח על לוח מחיק והוצג בפני ישיבת סיעת הליכוד, ומיד הודלף לתקשורת כי ביבי כנראה מאמין שהאנשים שבחרו בו, יאהבו גם לראות את כתב היד שלו משרטט הנדסה פשוטה. בינתיים המדינה קורסת ואנחנו, כמו כל כך הרבה פעמים בחודשים האחרונים, מצטערים ש"ארץ נהדרת" לא בעונה, כי היא הייתה עושה מזה מטעמים.

לא לדבר על זה עם: תושבי המשולש. זה לא עליהם.

כך תשנו את הנושא: "מישהו כבר העביר את הלוח לגרופולוג? מעניין מה אומרת הת' הנחרצת".

למדינה שלי שלוש בעיות. משולש האתגרים של ביבי (צילום מסך)

השיח העגום: "נראה כאילו רק לפני יומיים ניסינו להבין איזה עגיל הוא הצד של ההומו" בעת כתיבת שורות אלה ג'ורג' מייקל עדיין נושם. דלקת הראות הקשה שתקפה אותו הלחיצה אותנו מאוד – ואנחנו עדיין לא רגועים - אבל נקווה לטוב. וננסה לא לדבר על הדבר ההוא שאף-אחד-לא מדבר-עליו- עד-שמדברים-עליו-כי-לא יפה-להגיד-שבגלל-שהוא-הומו-זה-לא-רק-דלקת-ריאות. מייקל בן ה-48 שוכב בעת כתיבת שורות אלה בווינה על מיטה מיוחדת שצריכה להטות את גופו. זה מוזר בצורה קצת מייקל-ג'קסונית, אבל למעשה זה הדבר היחיד המוזר מאוד ששמענו בהקשר אליו. הרי מייקל, בניגוד לג'קסון, הוא בן אדם אמיתי ולכן מותו יהיה הרבה יותר עצוב, אם אכן יתממש. גם השערוריות שהוא הסתבך בהן היו מצחיקות ואנושיות לחלוטין - אם זה להתחרמן במקום ציבורי, לפחד מאמא יווניה שלא יודעת שהוא הומו, לריב עם אלטון ג'ון, לעשן יותר מדי ג'וינטים  - הכל דברים שבטח היו קורים גם לנו אם היינו כוכבי פופ ענקיים. והעולם, למרבה הצער, לא מעמיד לו עתודות שוות. לכאורה יש הכל: שואו גדול ומנופח, ילדות שטוענות שג'סטין ביבר הוא הבייבי-דאדי שלהן, הריון מתוקשר של ביונסה, סינתוזים מתכתיים של ריהאנה וליידי גאגא -  אבל אין אף אחד, אף אחד שכותב שירים כמו ג'ורג' מייקל. יאללה, תתעורר.

לא לדבר על זה עם: אנדרו ריג'לי.

כך תשנו את הנושא: "הרופא של מייקל ג'קסון בדרך לכלא, אז אי אפשר לקבל ממנו חוות דעת".

» ג'ורג' מייקל עשוי לאבד את קולו

» רופאו של מייקל ג'קסון ירצה ארבע שנות מאסר

get well, get well soom. שולחים אהבה מהירה לג'ורג' מייקל:

השיח הקבצני: "כמה פעמים בשנה אפשר לזכות בפרס ראש הממשלה לפולניות?" ניסינו לגייס את כל השבוע האחרון כדי לשכוח את הראיון שנתנה אורלי קסטל בלום במוסף "סופשבוע" של מעריב לשי גולדן - אבל זה חזק מאיתנו. עשרה עמודים מלאים בתימלול חסר מעצורים, פרסום מסיבי של הכתבה כאחת שתשנה את פני התרבות, ודיון מעמיק בימים שאחרי פרסומה  -  גרמו לכך שלעולם לא נוכל לחשוב על שום דבר אחר בהקשר של קסטל בלום. וחבל, כי עד עכשיו חשבנו עליה בעיקר שהיא סופרת מחוננת. 

קסטל בלום נפלה לכל הקלישאות שאומרים אנשים חסרי מעוף על אמנים – שהם מנותקים, מפונקים ולא מבינים מה זה צרות אמיתיות. בכתבה שבה היא קוראת לעצמה "קבצנית", מתברר כי נשארו לה מיליון וחצי שקל בבנק אחרי שמכרה את ביתה, ולקחה תמורתו דירה גדולה בצפון תל אבייב בשכר דירה של 7,500 שקל לחודש. שי גולדן, אדם שבעצמו חשף משכורות בתקשורת לא מזמן - מסכים איתה שאין לה הרבה זמן לחיות עם הכסף הזה, ולקח ברצינות את איומי ההתאבדות של קסטל בלום. מבחינתו, הכתבה הזו היא סמל ליחס המחפיר של הממסד לאמניה. אבל על הדרך, הוא הצליח להפגין אטימות לכל מי שאיננו אורלי קסטל בלום. ויש לא מעט כאלה.

לא לדבר על זה עם: עורך 7 ימים, גדי בלום.

כך תשנו את הנושא: "באותו שבוע בדיוק מעריב מפטרים את אביב לביא, זורקים לפח ללא מיחזור את כל נושא איכות הסביבה שהוא הוביל. קלאסה".

קבצנית מודרנית. אורלי קסטל בלום (צילום: יח"צ)

מרטין סקורסזה עשה לכבודו סרט מלא באהבה, המגבר שלו מסרג'נט פפר וריבולבר מוצע למכירה ב-70 אלף ליש"ט, כותבי מוזיקה נשפכו עליו השבוע בכל בלוג ועיתון – ואפשר להבין את כל זה, ג'ורג' הריסון באמת שווה. עשר שנים למות החיפושית ממחלת הסרטן הן תירוץ טוב להיזכר בשירים האלמותיים שהריסון תרם לחיינו, לציין את הקדמת זמנו בכל הקשור להודו ורוחניות ופשוט להתגעגע - אבל קצת נבהלנו מהמהירות בה אנשים מכריזים כי הוא בעצם תמיד היה החיפושית האהובה עליהם. ההצהרה הזו נהייתה סוג של סמל סטטוס והיא גם נגועה בחוסר כנות מסויים - באמת, שכחתם את ג'ון? את ההתעלפות שהייתה כאן על פול מקרתני כשהגיע להופיע? ואת ג'ון? דומה שהבאזז ההריסוני אופנתי מדי, בצורה שהייתה מקוממת את הריסון עצמו לו היה חי היום. זוהי היפסטריות יומרנית במיטבה - אבל היציאה הכי יומרנית עדיין שמורה לזואי דשנל ב"500 ימים עם סאמר", שם היא מכריזה שהחיפושית הכי טובה היא רינגו, רק כי אף אחד אחר לא חושב ככה. נו באמת.

לא לדבר על זה עם: דני רובס.

כך תשנו את הנושא: בשנה הקרובה יגיעו לארץ חפצי אמנות של יוקו אונו במסגרת תערוכה. מבחינתי, גם היא מוזמנת .

» סקורסזה מציג: הומאז' מרגש לחיפושית מרתקת

גישה בלתי מוגבלת לחומרים נדירים. הטריילר לסרטו של סקורסזה:

הדרבי בתל אביב. זה אותו דבר שנה אחרי שנה: האדומים לא באמת נהנים מהנצחון, הצהובים באים במטרה להפסיד ותל אביב כולה מתמלאת בחרדה ונוירוטיות כיאה לדמויית מנהטן. גם כן חג.

כתבות שאולי פספסתם

*#