שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מדינה כובשת ואנטי דמוקרטית לא יכולה להתלונן על אנטישמיות

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

בבוקר יום שני 14.11 קיבלתי אי־מייל (שכותרתו "אנטישמיות בגרפטון") מנורית טינרי, נספחת התרבות הישראלית באירלנד. הגברת טינרי היא אשה נחמדה ואנרגטית שהכרתי דרך אשתי, ג'וליה. נפגשנו פעם אחת בדבלין. היא הזמינה אותי להקרין את סרטי, "בלפסט בלוז", במעין פסטיבל קטן של קולנוע ישראלי שהיא מקיימת במשך סוף השבוע הקרוב בבירה האירית. לצערי לא יכולתי להשתתף באירוע, אבל הנה חליפת המיילים שלנו מלפני שבועיים, מובאת כאן כלשונה.

"מייל שהוצאנו לגורמים במשרד: להלן מיצג שערורייתי שלשום במדרחוב המרכזי של דבלין. העירייה מאפשרת להם לעשות הכל 'בשם חופש הדיבור'. הם התחפשו לחיילי צה"ל והכו, השפילו, הורידו על ברכיים ואיימו בנשק על חבריהם המחופשים לערבים.

היום הם התקיפו את הפייסבוק הפרטי שלי ונאלצנו להסדיר העניין מול המשרדים של פייסבוק.

בפרלמנט האירי קריאות נגד ישראל על התעללות, הפשטה, אלימות וצילום של עצירי המשט האירי והתבטאויות שקריות כנגד חטיפת אזרחים אירים בלב ים.

במקביל עומד וקיים האיום לסגור את המקום שיארח את ימי הקולנוע הישראלי (אירוע התרבות הראשון מזה שנים) וכמובן להפריע ולחבל במהלך ימי האירועים.

לפנות ערב צילצל מנהל המקום והודיע ששברו לו את דלתות הזכוכית לכניסה למקום האירוע.

דבלין היא מקום קשה למדינת ישראל. אין קהילה יהודית או סטודנטים ישראלים שיעזרו לנו פה.

וחוצמזה, מה נשמע...?"

נורית".

קהילה אולי אין, אבל שורשים יש:

"היי נורית,

אני לא יודע מה להגיד לך. מצד אחד זה נורא ואיום. החד צדדיות של האירים נגד ישראל והישראלים, הצביעות שלהם וההתעלמות מהפשעים הנוראים שמדינות ערב או ממשלת החמאס עושות לעמים שלהם עצמם - כל אלו הם בהחלט ביטויים לסוג של גזענות נטו. אבל, ויש אבל, מצד שני, לצערי הרב, חיילים ישראלים אכן מתעללים בפלסטינים על בסיס יומי במשך 43 שנה(!) והרבה פעמים באופן הרבה יותר אכזרי ואלים ממה שאיזה פעיל שמאל אירי טיפש יודע להציג. אז מה יותר נורא?

אני כאדם ישראלי פרטי כמעט ולא חוויתי שום דבר מהדברים האלו בבלפסט או בדבלין, ולמען האמת, רוב האנשים שפגשתי, בין אם הם היו פרו פלסטינים או לא, היו מאוד נחמדים אלי ברמה האישית. אבל, אני יודע שלהיות נציג של ישראל הרשמית באירלנד זה דבר כמעט בלתי אפשרי. מצד שני, נורית, להיות פלסטיני תחת הכיבוש הישראלי נראה לי מצב הרבה יותר גרוע, אני מוכרח להודות. אז אולי אם מדינת ישראל תשנה את דרכיה ואת מדיניותה לא היינו חווים את כל זה (או לפחות היתה לנו זכות אמיתית להתלונן על זה)? זו השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו.

זה שדעת הקהל במערב היא ברובה אנטי ישראלית (ברובה, לא כולה) זה נכון אך מצד שני, ממשלות המעצמות הן עדיין בעלות ברית חזקות של ישראל ומאפשרות לה להמשיך בכיבוש הלא חוקי והלא אנושי של הפלסטינים. כל עוד ישראל מדכאת עם אחר ומחוקקת כל שני וחמישי חוקים גזעניים, אנטי דמוקרטיים על גבול הפשיזם הטוטליטרי (די להביט בשני החוקים שעברו אתמול בכנסת בקריאה טרומית בעניין בחירת השופטים או בשלל החוקים שכבר נחקקו בשנתיים האחרונות ואלה שעוד יחוקקו כמו הפסקת המימון של ארגוני זכויות אדם!) - איזו זכות מוסרית יש לנו להתלונן על דעת הקהל האנטי ישראלית? 

באמת ובתמים שצר לי, נורית, שאת נאלצת לחוות את כל זה. אני יודע איך זה מרגיש. ראיתי שלל פעילויות כאלו במהלך העבודה שלי על הסרט בצפון אירלנד אבל אני חושב שאנחנו צריכים לבוא בטענות קודם כל לעצמנו. איך הבאנו את עצמנו למצב הזה? עד 1967 רוב העולם תמך בישראל, המדינה הקטנה המוקפת אויבים והנאבקת על עצם קיומה. מאז 1967 הכל התהפך כי ישראל הקטנה הפכה למדינה כובשת ועם זה, לצערי הרב, אי אפשר להתווכח. 

אני מאחל לך שתדעי ימים שקטים ונעימים יותר ושהאירוע יעבור בשלום.

ביריונים רפי שכל, לכאורה. ההצבעה על חוק לשון הרע בכנסת (צילום: גיל כהן-מגן)

אני כרגע בתל אביב, בענייני עבודה. מאוד כיף לבקר פה אחרי כמעט שנה שלא הייתי בישראל. התגעגעתי מאוד למשפחה, לחברים, לאוכל ולשפה העברית. אך מצד שני, קשה לי מאוד לראות את האדישות של הסובבים אותי למציאות החיים האמיתית שלנו ושל הפלסטינים. וכל עוד האנשים בישראל ימשיכו להתעלם ממצבם הבלתי אפשרי של שכנינו (וידאגו רק למחירי הדיור וגבינת הקוטג'), אני מתקשה לבוא בטענות לכל מיני בריונים רפי שכל בדבלין. הבריונים רפי השכל שלנו מנהלים את המדינה כבר הרבה יותר מדי זמן.

סורי אם זו לא התגובה שחשבת שתקבלי ממני אבל נראה לי שאנחנו כבר מכירים מספיק טוב כדי שתדעי את עמדותי האמיתיות. אירלנד לימדה אותי הרבה דברים ובמיוחד עד כמה מצבנו מורכב ולאנשים כמו הבריונים ששברו את דלתות הסינמטק בטמפל־בר אין שום זכות והצדקה לעשות את האקטים הבריוניים שלהם. מצד שני, אם אני הייתי אדם מבוגר, נאמר, בשנות ה־80, לא הייתי משתתף בפעילות נגד מוסדות רשמיים של מדינת דרום אפריקה? אני בטוח שכן ולצערי הרב, ישראל היא סוג של דרום אפריקה של ימי האפרטהייד רק בימינו אנו.

מקווה שהאירועים יעברו בשלום. יש לי חברים בדבלין ואשתדל לשדל אותם ללכת לראות את הסרטים ואת ההופעה של יזהר. חבל שסרטי לא משתתף, אולי הבריונים האלו היו לומדים משהו ואולי גם אנחנו?

תהיי חזקה,

שלך,

איתמר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ