שיחת העיר: כולם מדברים על "הבימה", אבל מהסיבות הלא נכונות - לילה - הארץ

שיחת העיר: כולם מדברים על "הבימה", אבל מהסיבות הלא נכונות

הבאזז סביב המבנה החדש של התיאטרון הלאומי משכיח שמדובר בתיאטרון לאומי. וגם: העיתונאים שצריכים לממן את עצמם וקים בוסי שעדיין צריכה ללכת לישון לבד. חמש הערות על השבוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עכבר העיר

1. רון חולדאי רוצה שנתווכח על הבימה. לא על איכות ההצגות שיועלו בתיאטרון הלאומי, אלא על המבנה החדש של הבימה. הוא רוצה שזה יהיה פולמוס ארכיטקטוני. כלומר, שיתעסקו בצורה של המבנה. כי "ככל שיתווכחו על הבניין יותר, יבואו אליו יותר אנשים". בישראל, כשרוצים לייצר ויכוח סביב צורה של משהו, נותנים לאדריכל רם כרמי לעצב את המשהו הזה. ככה עיצבו כאן את התחנה המרכזית החדשה, את פרויקט הולילנד בירושלים, את מגדלי חוף הכרמל ואת הקמפוס הכאוטי בהר הצופים. בדרך גם נתנו לו פרס ישראל. אחרי הכל, מגיע פרס למישהו שתמיד מוכן לשים עצמו בפרונט, לספוג את כל האש, ולמנוע דיון בדברים המהותיים, הדברים שנעשים מאחורי הקלעים.

» חמש שנות נדודים ו-105 מיליון שקלים: סיור במבנה הבימה החדש

2. הבעיה היא שהוויכוחים סביב עבודותיו של כרמי מספיקים לזמן מוגבל. כשהזמן הזה חולף, המציאות מתגלה. פתאום יש חשד לפרשת שוחד מסועפת סביב הולילנד, הארגונים הסביבתיים צריכים לצאת למאבק נגד מגדלי חוף הכרמל והתחנה המרכזית מתבררת לא רק כמפגע אסתטי אלא גם כמפגע תברואתי ותחבורתי. לכרמי כמובן אין קשר לדברים האלה, הוא רק המעצב. מעצב שקיבל את הפרויקטים האלה בשל סגנונו הייחודי, הבלתי שגרתי לרוב. סגנון שיוצק תוכן גם לדברים שאמורים להיות בעיקר צורה.

» מצגת תמונות מהמבנה החדש של הבימה

המעצב יוצר באזז, לא המבנה. הבימה (צילום: מוטי מילרוד)

3. העניין הוא שהבעיה של הבימה בשנים האחרונות היא ממש לא הצורה. התיאטרון הלאומי (מה זה אומר, בעצם?) נמצא בשנים האחרונות בסכנה קיומית, סובל מגירעון וממחסור בתקציבים ומציג רפרטואר בעייתי. חלק גדול מנאמניו נטשו אותו והנדידה בין אולמות, שנמשכה כל שנות השיפוץ, כמובן לא עזרה לעניין. אבל עכשיו נגמרו התירוצים. ואיתם גם צריך להסתיים הוויכוח סביב האסתטיקה החיצונית של הבניין, או לפחות להפוך לוויכוח צדדי. כעת צריכים להתרכז שם בעשיית תיאטרון איכותי, מעניין ובעיקר מקורי. אם זה יקרה, נוכל לחיות אפילו עם קיר הנוצצים.

» תרבות תחת בנייה: האם השיפוצים במוסדות התרבות בתל אביב יצילו אותם?

4. 36.7 אחוז רייטינג לפרק הסיום של שלוש, עם פיק של 39 אחוז. כנראה שלא תעשיית הטלוויזיה במשבר, אלא בעיקר הצופים ששוב מסכימים לצרוך בהמוניהם אפילו דברים מהסוג הנחות הזה. והכי נורא זה שבסוף קים בוסי עדיין פנויה, ויש לנו תחושה שאם היא לא תמצא מישהו בקרוב, היא עשויה להמשיך לרצד לנו על המרקע בעוד כל מיני קונסטלציות. אולי מישהו בעניין?

» "שלוש": האלמנה שסרבה להיכנע לחוקי הריאליטי

לחיי הרייטינג, בנות. "שלוש" (צילום מסך)

5. ביום ראשון, בסינמטק, בסוף כנס המחאה של העיתונאים שהתקיים בעקבות יוזמות החקיקה האחרונות, התבקשו באי הכנס (כלומר, עיתונאים) לחתום על עצומה ולתרום 20 שקל למימון המשך המאבק. שתי בחורות צעירות, תחקירנית ועיתונאית, התלבטו כמה דקות אם לשלם. בסוף הן שילמו. "זה לא ישנה הרבה למינוס בבנק", היו מילות השכנוע העצמי. ומעבר לחוקים ולבעלי ההון, המינוס הזה בבנק של העיתונאים הוא היום הבעיה העיקרית של התקשורת. דרור פויר ניסח זאת טוב מאיתנו על בימת הכנס.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ