אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: איך מחזירים את הסקס אפיל?

לכו לישון באותן שעות, החליפו את הטרנינגים הבלויים בבגדים סקסיים יותר והכי חשוב העיפו את הטלוויזיה מהסלון. כך תצליחו להכניס קצת ריגוש מיני לחייכם הזוגיים והשגרתיים  

תגובות

את הסשן התרפוייטי האחרון "סגול עמוק מספר 43" אם מתעקשים, קיימתי בסלון הדירה. ברקע ניגן לו אחד מערוץ mezzo מלודיה עליזה ואני שלפתי ציפורניים בהנאה, מודה לאלוהימוש על אותם רגעי אושר קטנים ומוערכים. מהפינה הימנית (א.ק.א חדר השינה) הגיח לו לפתע חבריקו, פחוס מצב רוח וחמוץ הבעה. רגע לפני שבירכתי אותו לבוקר טוב במילים "ממי, תשים קומקום" (כן כן, גם אנחנו לא עברנו עדיין לתמי 4. עניין של מחאה כלכלית), הוא פנה לעברי ולעבר הטרנינג המהוהה שלי ושאל, יותר נכון רטן: "מתי הפכנו להיות בטטות בטרנינג. כאלה ששורצים כל היום מול הטלויזיה ומתנחמים ברוגעלך בטעם מרגרינה. ולאן לעזאזל כל הסקס אפיל שלנו נעלם?".רק אל תתפרעו יותר מדי עם הקרבה (מתוך "סיינפלד")

הסתבכות העלילה יד שמאל כבר הייתה לגמרי סגולה עמוקה וממוגנת בשכבת ייבוש והגנה. יד ימין התכדררה לכדי אגרוף ברזל קפוץ ומסוכן. "רק אתמול ראית אותי מחבקת את האסלה ונפטרת מכל שאריות פרי הגפן של המסיבה הדלוחה שהיינו בה. איפה בדיוק נכנס סקס אפיל לתמונה? אנחנו בשלב היציבות. אתה לא מבין? זה בדיוק השלב שאמור להפוך אותנו מ"יוצאים ביחד" לזוג אמיתי פלאס כל הדאגות נוסח צרות כלכליות, נחירות, ארוחות משפחתיות אצל ההורים וטלויזיה כמאורע תרבות מוביל. זה גם בדיוק השלב שחוסך מאיתנו את הצורך לשלוח אחד את השני לקנות ברוקולי קפוא באיי אם פי אם בכל פעם שאחד מאיתנו רוצה להסתגר בשירותים. אתה לא חושב שזו הקלה גדולה?".ואז הוא פצח בהסברים, פירט והדגים וגרם לי להבין שהבעיה המרכזית היא אצלו במגרש. כן, חברי המציאותי עדיין נתלה ומאמין לאותה מציאות מינית שנשקפה אליו מהמסך, עת היה נרקומן טלוויזיוני של סקס והעיר הגדולה. "אם סמנתה יכולה בגיל 50 פלוס להתלות על רתמה, למה את לא יכולה??", סיכם את כתב התביעה. הוא רוצה להחזיר את המתח המיני בשלמותו לחיי השגרה שלנו, וספה נוחה, פלזמה שטוחה, אוכל טוב ו"שושי ושושה" מהמירוץ למיליון כבר לא מספיקים לו יותר. כעת בתפריט: חוטיני מנומר, אביזרי עזר על טהרת פנינים ומצבטות, סקס בוצי בביצות החולה וגם רתמה אל חלד שמתנדנדת מהתקרה. ואני בתגובה "אבל קר שם בחוץ ולי הרי יש פחד גבהים".

אחרי קצת "אתה לא נמשך אלי יותר???", דומע ומתבקש ביקשתי ברוך, "חשוב שתבדיל בין פנטזיה למציאות", ואז סנטתי בכל העוצמה "לקבל אותך בפתח הבית בשעה תשע בערב וצפונה, כשאתה מותש ורצוץ עם מורל של קברן בשיא העונה, וגם מריח ככה לפעמים, זו לא הנאה כל- כך גדולה וזה בטח לא משהו שמעיף לי את הליבידו לגבהים חדשים. לארוב לך בפתח הבית כשלגופי תחתון מינימלי, נוצות, מצנפת ורשת שעוטפת את כל הטוב הזה, להצמיד אותך לקיר, לנשוף, לרשוף, לשרוט ולבצע בך את זממי, זה דבר שבהחלט יכול לקרות, אבל בעיקר בימי הולדת ובחגים. בשביל פנטזיות משוקצות כאלה היתה לנו את תקופת הפורענות של אחרי הצבא, אז- כשהיינו טריים וגמישים.  וכן, הטרנינג הזה הוא חברי הטוב להתכרבלויות החורף בימים שאתה לא נמצא. אז מה כל- כך רע???".גם בפרברים יש אקשן. לפעמים (מתוך "חלון פנורמי")

התרה אבל אז החמצן הגיע לי סוף סוף למוח וביטלתי ברגע את הכל. שיחררתי את האגרוף הקפוץ, ביקשתי "תתעלם מכל מה שנאמר כאן לפני רגע", עשיתי Undo והבנתי שהטרנינג הוא רק משל, ושהנמשל הוא חיי השגרה נטולי הסקס אפיל שלנו אליהם התדרדרנו מבלי משים, ניזונים לאורך כל הדרך למטה מברכת הדרך של הטלוויזיה הארורה והיס מקס האכזר.

על אף שרבע ממצבור הגנים שלי הגיע היישר מערבות הקור של פולין, התפשרנו בסוף על שדרוגים קטנים. מעין "משפרי יכולת ליבידואית" שיעזרו לנו לשבור את השגרה ו"לתבל את חיי ההנקי פנקי שלנו בחומר שישאיר הרבה חומר למחשבה", כדברי החבר שצנח לו הזלזל. לצורך כך, המרתי חיש מהר את שומר המסך הווינדואוזי הבנאלי שלי בתמונה של ד"ר רות וסטהיימר- אלילתי משכבר הימים, שינסתי מותניים, נדחקתי לפוש אפ ויצאתי למשימה.פעולת המנע הראשונה היתה העפת הטלוויזיה לפרק זמן בלתי מוגבל (הלקים הוטמנו במקום מסתור), את הטרנינגים ההיסטוריים שבאמת נראו כמו משהו שנשאר מתקופת ההעפלה המרתי במשהו מחמיא יותר שממש חובק את הגוף ויעזור לו להבדיל ביני לבין ההומלס שבגינה ליד, אך בו בעת יאפשר לי לנשום כהלכה. בכל ערב כשחזר מלפרנס אותנו בכבוד, קיבלתי את פניו בחיוך קורן, גם אם הריח כמו קומפוסט ובאופן כללי התנהגתי כמו תשדיר פרסומת למשפחה הכל-אמריקאית בשנות ה-60. וזה עוד לא הכל, את תחביבי להיכנס לחיק המיטה והכפיות בשעות בהן עוזב שליח העיתונים את ביתו, הכחדתי לאלתר ודאגתי לקיים את הטקס "פיפי, שיניים ולישון" יחד איתו, ובכך ליהנות מהאקסטרות המתווספות לחיבוק-נשיקה-כפיות, בשעה שהוא ער ממש, אבל ממש. זה היה עבורי חידוש מרענן, וכך התוודעתי לראשונה למנהג האנושי המסקרן "קפה משותף של בוקר, רגע לפני שיוצאים לעבודה". הוא מצידו דאג לחייך הרבה יותר ולהיראות פחות מת גם אם חזר מהעבודה מאוחר, להגיע לעבודה מאוחר בבקרים משמחים, לשתף אותי בענייני דיומא ובעיקר לחזור לאותם מנהגי החיזור המוצלחים שלו משכבר הימים. אלו שגרמו לי להסמיק בצנעה ולהרים מיד טלפון לחברה הכי טובה כדי לעורר עליה את יצר הקנאה.

אפילוג הלאה הטנטרה, צאו מחיי אוכפים תלויים מהתקרה וקבלי ביטול נערת המנאז'- א- טרואה. מי היה מאמין שבשביל להחזיר עטרה ליושנה ואלינו הביתה את הסקס אפיל, כל מה שהיינו צריכים זה להפסיק לשלם את האגרה. עכשיו גם אתם יודעים.

» סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

כתבות שאולי פספסתם

*#