אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: הסכנות האורבות בפגישה עם ההורים

להכיר את החבר להורים זה צעד מתבקש. החשש המתמיד הוא שהם יהיו ביקורתיים ולא יפרגנו, אבל מה קורה כשהם דווקא כן מחבבים? ולמה ההשלכות לכך הן אפילו יותר גרועות?

תגובות

אחרי כך וכך זמן, כשנודע לי שאין באמתחתו מחלות מידבקות, פרעושים או ילד נסתר מנישואים קודמים, החלטתי לעשות מה שכל צאצא בר דעת למשפחה פולנית לא היה עושה, ולהכירו להורים. אחרי הכל, כמה כבר אפשר לתרץ את חיוכי ה"אני מאוהבת" ב"סתם, פשוט טוב לי בתקופה האחרונה", מבלי לעורר חשד.» עיר החטאים - כל הכתבות

כשהתקרב מועד הפגישה המשמחת (הורים) והכפויה (הוא) ציידתי אותו בטיפים מועילים. אמרתי לו: שמור על שפה צחה וברה ולשון נקיה. "שלוש שקל" למשל, משול במשפחתי לבגידה במדינה. הפצרתי בו: דבר על ספרים. אבל לא כאלו של רם אורן. נסה לומר יחד איתי "קונדרה, פרוסט, פאביץ' ותמוז" ותשתדל להגות אותם דרך האף. והבטחתי: יהיה בסדר, מה אתה כל- כך דואג? אה, ואל תשכח לא לחטט באף ולעזור להוריד מהשולחן.

לארוחת הצהריים הוא הגיע חנוט בחולצה מכופרת, שריד היסטורי לחגיגות בר המצווה ומעוטר באגלי זיעה שלא היו מביישים יולדת נטולת אפידורל, ובמהלכה הגדיל לעשות ולא מישש את האייפון שלו יותר מפעם אחת. והם, בדיוק כמו ילד קטן על החוף שגילה את חדוות ניתוח מדוזה באמצעות מקלות ארטיק, ניסו לעמוד על טיבו, בחנו, ריחרחו, התבוננו מכל זווית וגם מאחורי האוזניים, שאלו והתחקו, ובסופה של מסכת החקירות שלא הייתה רחוקה מהנעשה במתקן "ההבראה" שבזכרון יעקב, עשו LIKE גדול ופירגנו "אנחנו ממליצים".לא כדאי להרגיז את החמות (מתוך הסרט "האש") מהסיכום עלה כי הם חיבבו אותו מאוד, אהבו את העובדה שהוא נטול 17 קעקועים או חי בתוך מעיל עור- בשונה מקודמיו, והתרשמו במיוחד מהעובדה שהוא נטול ילדים או מסמך גירושין שטרם נחתם. גם הוא, לשמחתי, הכריז על חיבה ולא נראה משקר במיוחד, והתרשם מאוד מהעובדה כי גם האב, בדיוק כמוהו, נותן לאייפון שלו קדימות והעדפה על חיי הזוגיות או המשפחה.בפגישות הבאות בין המיועד למשפחה החל להתגלות דפוס התנהגות בעייתי העונה להגדרה "בליץ". בזמן שהאב, אייפדו, אייפונו והמיועד עתיר הגאדג'טים ישבו בסלון, לחצו, ניתחו, חפרו ומיששו את כליהם, החליפו רשמים על אפליקציות, השוו באגים וגדלים, האמא, זאת שמעולם לא הראתה סימנים של לחוצת נכדים או חתונה לקטנה, דחקה אותי בכל הזדמנות אפשרית לפינה, תרתי משמע, דיברה בשבחו, ציינה "והוא גם נורא חברמן (כן, ממש כך. כמו "הנהג שלנו" וכהומאז' לשנות ה-50) וג'נטלמן וגם יודע להתמודד עם כל החבילה הסביכה הזאת שנקראת 'את'".המניעים האמיתיים מתגלים זה היה אז, בהתחלה. השלב הבא במסכת הלחץ הפיזי המתון שנועד לרפות את ידי ולשכנע את המיועד- זה שעדיין אינו מספיק ותיק בחיי שהנה! ודחוף! ומייד! הגיע הזמן לחתונה, היה העלאת והתעסקות בכל אותן מחלות ורעות חולות שיפקדו אותה בעתיד הלא רחוק, ביניהן פקקת, דמנציה, ושלל מחלות ניווניות כולל זקנה, בגינן לא תוכל לסייע לי ולו לגדל את הילדים, לא תוכל לקחת אותם למוזיאון, להצגות ולכבס עבורם עוף של שבת (מאכל שמעולם לא התקרב לנו למשפחה). "אז שאקח בחשבון שהיא ואבא לא יחיו לנצח ושהחל משלב הזדקנותם, אני לבד. ולא. זה לא איום. אני רק רוצה שתדעי ותערכי לכך מראש ובהבנה מלאה. על נחת אני לא מדברת. העיקר שתעשי מה שאת רוצה". כך התריעה והלכה לשבת לבד בחושך. בסרקופג.

לו רגשות אשם היו נסחרות בבורסה, היינו יכולים אחי ואני לעשות אקזיט רגע אחרי הלידה. אבל אנחנו לא, כך שנכון לעכשיו השיחות היומיות שלנו נעות בין "את שותה מספיק?" ל"את יודעת שחבר של הבת של רחל/חווה/יעקב מהחשמל הציע לה נישואים בפארק הירקון/ בסחנה/במסעדה רומנטית בצרפת?". שלא נדע. ניסיתי "אני לסבית", הכרזתי "אני עקרה", הבטחתי "אין לי שום עניין בטקס ובמוסד הקדום הזה. טענתי "אני הולכת על אימוץ כמו אנג'לינה ובראד", אך דבר לא עצר את שטף שטיפת המוח הבזויה.

האם עשיתי טעות? האם הייתי צריכה להשאיר אותו עמוק בארון עד להופעת טבעת או בטן קטנטנה. אולי הייתי צריכה להצהיר כבר בהתחלה "זה נסיכוש והוא נגד ילודה"? ואיך לעזאזל עוצרים אם פולניה מכוונת מטרה שכל תכליתה היא להוליך אותי באזיקים ובשלשלאות לחופה יחד עם נסיכוש המיועד. אף פעם לא חשבתי ששעון ביולוגי של אחרים, מסוגל יהיה לתקתק לי במוח כל- כך חזק. זהירות משפחת רון היקרה, הצעד הבא, א.ק.א הפיתרון הסופי יהיה להכריז על פרידה.

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

כתבות שאולי פספסתם

*#