אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו פרח בר: בליינים נפרדים מדני בר

בסוף השבוע הלך לעולמו די.ג'יי דני בר במהלך תקלוט במועדון החתול והכלב. שני בליינים נפרדים ממנו בשם הקהל שאותו אהב ושאהב אותו כל כך

תגובות

רומן גילמן, מנהל פורום ישראל אנדרגראונד וחבר בקבוצת אן פקטוריאל: אני מחפש משפט פתיחה בכדי להתחיל את מה שהייתי מעדיף לא לכתוב, גם לא על אויבי. אפילו להם לא מגיע סיום טרגי ועצוב שכזה. אז הנה דני, לחצתי פליי על הסט האחרון שלך, זה שהקלטת לא מזמן. חשבתי שאולי זה יקל מעט את מלאכת הכתיבה.זה תמיד צורם לשמוע על מישהו שנפטר. במקרה שלך זה הרגיש כמו נעיצת סכין בלב. למה, בעצם? הרי אף פעם לא היינו חברים קרובים מדי, לא ישבנו על בירה בבר השכונתי ולא דיברנו על בנות בחוף הים. ועדיין, כחמש שנים מאז שהכרנו, אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי אותך מנגן. זה היה בחימום לדני קריביט בשרון 12. זו היתה מסיבה שמאוד שינתה אותי. כשיצאנו השמש כבר תפסה גובה בשמים ובאתי להגיד לך תודה על מוזיקה מצוינת, על החוויה. אתה חייכת חיוך רחב ואמרת תודה צנועה שכזו, מבוישת משהו. אחר כך חזרתי שוב ושוב. לא לבד. תמיד מצאתי את עצמי גורר עוד ועוד אנשים לבוא לחוות את זה ביחד איתי, ואתה - לצד עופרי, נעם, עמיחי, ירון ושאר החברים - תמיד סיפקת את הסחורה. זו היתה תקופה שאני מאוד נהנה להיזכר בה. אני מקווה שעכשיו אתה מפזז לך שם למעלה, מסתכל על כל האנשים, על הסצנה שהתאחדה לרגע דל, בלי מחנות, חבורות ושאר פלגים, ועצרה את הזמן מלכת כדי לתת לך כבוד. מקווה שזה גורם לך להרגשה טובה, בדיוק כמו זו שהיית מעניק למאות אנשים כמעט בכל סוף שבוע, בין אם במרתף אפל, גג עם נוף מטריף או סתם חוף ים.שומרים לך את הריקוד האחרון מתישהו לחיים הבאים:אני לבטח אזכור אותך: אזכור את אותו חימום Fאנקי ומגניב לדני (השני), שגרם לך לרעד בידיים רק מכובד האחריות; אזכור את הפרגון המסיבי והתמיכה הרבה שקיבלתי ממך בהפקה הראשונה שלי; אזכור שבזכותך הכרתי את צוות איסט אוף עדן המורחב ואת מסיבת הגג הקסומה שהרמתם בבית המיוחד ההוא ביפו - ניגנת מדהים שם; ואת המסיבה עם פרנסואה קיי, שכל כך נהנית לחמם; ואת ההתרגשות שלך מלנגן בזאפה אחרי לוצ'י וחבריו; את האמוציות בלסיים אחרי ג'ף מילס, ועוד ועוד.אבל יותר מכל אני אזכור את היותך אדם צנוע, נחמד, כזה שמדבר בגובה העיניים, מפרגן כשצריך, הגוד בוי המקסים בתוך סביבה צבועה לעתים. פורום ישראל אנדגראונד, שבו נהגת להגיב בעצמך, לפרסם את המסיבות שלך ובעיקר לזכות להרבה הערכה ואהבה משלל החברים, הוא לזכר אדר נוימן, בחור ודי.ג'יי שגם הוא הלך לעולמו בנסיבות מצערות ובטרם עת. אני מקווה שחבריך ימצאו את הדרך המתאימה ביותר להנציח גם אותך ולהשאיר אותך עמנו כמה שיותר קרוב. אני אשמח לקחת חלק.בלוויה שלך, בסיום דברי ההספד והקדיש, קטע שיר נפלא את הדממה הכואבת. כשהמקצב בקע לפתע מתוך המערכת ניגשתי אל אורי, חבר ב"משפחה" החדשה שלך. הוא ניגב את שארית הדמעות ואני לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי "זה כזה שיר של דני". אורי נאנח. ברקע ראיתי אנשים מזיזים קצת את הראש בשקט, רוצים לזוז מצד לצד אך נסוגים. כנראה שישמרו לך את הריקוד האחרון מתישהו לחיים הבאים. לפני המילה האחרונה אני רוצה להקדיש לך שיר, שאני בטוח שאהבת. מקווה שאתה מוקף בצלילים יפים, במראות עוצרי נשימה, רוקד לך שם ללא תנאי ושאתה חווה ומרגיש פה כל מילה ומילה.

The sound of music makes me feel like dancingThe sound of music always makes me jive (The sound)The sound of music makes me feel so aliveThe sound of music makes me jive

The sound of musicGot the groove alive can use itBut deep inside I feel the musicA-burning deep inside

Love you like the sound of music

(Dayton, "The Sound of Music")

צח נעים: שבת אחר הצהריים, יולי 2008. פלאיירים עם האותיות EOE כבר פוזרו בכל רחבי העיר בשבועיים שלפני כן. מסיבת גג ביפו, מול הים, התפאורה המושלמת לסיים את השבוע ולהתחיל אחד חדש. בזמן שנסעתי לאורך החוף לכיוון יפו, שאלתי את תומר שישב לידי באוטו: "תגיד לי, מה זה EOE? לא שמעתי עליהם אף פעם". "זה הליין החדש של נועם סולקט עם עופרי גופר ודני בר. אל תדאג, יהיה טוב", הוא ענה.כשעליתי לגג הבית הישן רוח ערב חמימה ואור שקיעה הכו על פני, ופתאום הייתי מוקף בשלל פרצופים מוכרים, שמחים, מפזזים ורוקדים. ניגשתי לבר, קניתי בירה, ורק אז שמתי לב שמהרמקולים יוצאים צלילים שלא שמעתי המון זמן. זה היה האוס. אמיתי - לא האינטרפרטציה המודרנית שעברה עשרות פלטורים וסנתוזים כדי שהסאונד יישמע כאילו הוא מלפני 20 שנה - מלא בFאנק, בסול, בגרוב ובהמון רגש. הסטתי את המבט לעבר העמדה, שבה עמד בחור גבוה עם משקפי שמש וחיוך גדול, מאחוריו שני תיקי תקליטים עמוסים, מסובב תקליטי וינטאג' בהתלהבות. "תגיד, מי זה מנגן?", שאלתי את תומר. "זה דני בר! מה, אתה לא מכיר אותו?". זו היתה אחת המסיבות היותר מיוחדות שהייתי בהן. היה שם משהו חדש ורענן, צליל שלא שמעתי בעבר ואווירה של חופש, כיף, יריית הפתיחה של הקיץ הישראלי. כמה שזה היה כיף. בשעה 11 בלילה העפתי מבט על השעון ולא האמנתי לאן עפו שש שעות. פשוט לא רציתי ללכת. אחרי שסיימת לנגן ניגשתי ושאלתי אותך "תגיד לי אחי, מה זה? בחיים לא שמעתי דבר כזה בארץ, מאיפה הבאת את זה?". ענית "זה האוס, בנאדם. שכח כל מה ששמעת עד היום, זה הדבר האמיתי". מאותו ערב הפכו המסיבות של איסט אוף אידן לכוכבים בהירים בלוח השנה שלנו. על הגג ביפו, בהאנגר נטוש בנמל, במועדון הבלוק או בכל מקום אחר, הסימפוניה הקלאסית והגרובית בניצוחם של דני, עופרי ונועם תמיד סיפקה את הסחורה.השיר שנוגן בסיום הלוויה:לא הכרתי את דני לעומק. ההיכרות שלנו היתה די בסיסית: טפחתי לו על השכם אחרי סטים מעולים, "שלום שלום" קטן באינספור מסיבות, אולי איזה צ'ייסר קטן על הבר (אני, הוא לא שתה אף פעם). למעשה, הכרתי את דני בתור בליין ודי.ג'יי, לא כחבר קרוב. ולמרות זאת היה לי קשה לקבל את הידיעה על מותו, כשקמתי לבוקר יום שישי.בני אדם נוטים לדקלם המון קלישאות, אחת הנפוצות שבהן היא "חייה כל יום כאילו הוא יומך האחרון". אבל מעטים מאיתנו אוזרים אומץ, יוצאים מהשגרה הבנאלית, המשעממת והצפויה, ורודפים אחרי חלומם. מבלי להכיר אותך לעומק, דני, אני יודע שהיית אחד מהאנשים האלה. לא הייתי צריך לדבר איתך ארוכות בשביל להבין את זה.  גרמת לי להבין את זה דרך המוזיקה הנפלאה שניגנת בעשרות הפעמים ששמעתי אותך, על ידי העברת כל מילה ותחושה דרך הביטים המלטפים, הבסים החמימים והווקאלים המרגשים.התלבטתי אם להגיע ללוויה. לא הייתי בטוח אם מקומי שם, אבל משהו אמר לי שאני צריך לבוא. הרי אתה נתת כל כך הרבה מעצמך בשביל לשמח אותי ועוד המון כמוני כל כך הרבה פעמים. כשהגעתי אי אפשר היה שלא להתפעל מכמות האנשים שהגיעה לכבד אותך בפעם האחרונה. לצד המשפחה עמדו מאות אנשים שהכירו ואהבו אותך. היו שם נועם, עופרי, עמיחי, אביחי, יובל, אבני, שי וירון מהבלוק, שהפכו למשפחתך השנייה, מיילי ועומר וסהר מהחתול, גל מהפינגווין, לוניה מהמקסים, שלומי זידאן, ניב הדס, דיפה וטובי מהברזילי, משפחת השסק, שירזי מהאומן 17 ועוד המון אנשים שהיריעה קצרה מלהכיל את שמותיהם. וביניהם חברים קרובים, מכרים וגם עוד כמה כמוני, אני בטוח, שפשוט הרגישו צורך ונכונות להיות שם בשבילך, פשוט כי זה הרגיש נכון. וכשתם הטקס אביחי הניח את המחט על התקליט שאהבת וששמעתי אותך מנגן לא פעם - "Love Has Come Around" של דונלד בירד. וכשנגמר השיר, נדמה היה שהפטפון והמיקסר שמונחים על השולחן חיכו לך, שתעלה לנגן, שתשלוף איזו קלאסיקה משנות ה־80 ושתתחיל את המסיבה.לסיום דני, רציתי להגיד לך תודה: תודה שעשית את מה שאתה אוהב בחיים, שהלכת אחרי החלום שלך ושלא ויתרת, ששימחת אלפי אנשים עם מוזיקה נפלאה. שתמיד היה לך את החיוך הקטן הזה על הפנים ושתמיד נתת לכולם חזרה את אותה אהבה שקיבלת. אני מקווה שרכבת הנשמה שעלית עליה לפני הרבה שנים סוף סוף הביאה אותך ליעד שאליו רצית להגיע. הלכת בטרם עת, ואנחנו נתגעגע."Dancing, with tears in my eyes, weeping for the memory of a life gone by".

כתבות שאולי פספסתם

*#