אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבור נגוע: הפגנות כבר לא קורות בקיץ

להחיות את המחאה החברתית, להזדעזע מהתמונות המדממות של קדאפי, להתמכר מ"מעושרות" ולהתלהב מחזרה של הנשיקולדה: שיחות סלון על הנושאים הכי חמים של השבוע

תגובות

השיח המחשמל: "מה אתה אומר - לצאת להפגין או לשבת לבד, בקור, בחושך בלי חשמל?" מחירי החשמל ממשיכים לעלות  - מישהו בממשלה כנראה חשב ש"שיטת הסלמי" תעבוד כאן ושלא נשים לב שבכל פעם מעלים לנו קצת, במקם הנסיקה הדרמטית של 20% שהייתה מתוכננת לתחילת הקיץ. אבל הפלא ופלא, שמנו לב! כנראה שגם העובדה שמתמחים עדיין נלחמים בבתי המשפט על זכותם להתפטר, בכל זאת מחלחלת בחזרה את התחושה שישראל היא עדיין לא המקום הכי קל לחיות בו, בעיר, בכפר ואפילו במצפה הילה. שבכל זאת, יש קצת לאן להשתפר, ככה בקטנה. שיוקר המחייה כאן הוא מעט מעוות. משהו קטן כזה, שהצליח להוציא חצי מיליון אזרחים מביתם רק לפני חודשיים.

אז דפני ליף כינסה מסיבת עיתונאים, הבהירה שממשיכים עם המחאה החברתית, קראה לעם להצטרף אליה בהפגנת ענק שמתוכננת בכיכר רבין - ובכל זאת, לא תרמה הרבה לפופולריות שלה, הנמצאת בסכנת ירידה. דפני התלוננה על כך שנתניהו אמר יותר מדי "אני" בנאום שלו אחרי עסקת שליט, אבל נדמה שגם היא עצמה מתחילה לאהוב את המילה הזו יותר מדי. עדיף להתמקד בעיקר, לקרוא להמונים לרחובות, ולבקש שיתחילו כבר עכשיו לעבוד על שלטים בנוסח: "ביבי תתפטר! או שאל תתפטר כי החזרת את גלעד שליט ואנחנו חולים עליך, אבל תדע שאתה מה זה לא בסדר!".

לא לדבר על זה עם: אורי גוטליב. זה לא הזמן להכנס לעוד תאוריות על שקע ותקע.

כך תשנו את הנושא: "איחוד של החמישייה הקאמרית בהפגנה בשבת? אבי ניר בעניינים?".

» החמישייה הקאמרית מתאחדים לכבוד המחאה

להגיד את האמת בפנים. מתוך "החמישיה הקאמרית"

השיח הגאופוליטי: "הערבים האלה פשוט חיות, עשו לינץ' ואז עוד צילמו. ראית כבר את התמונה עם כל הדם?" אם להיות לגמרי כנים, אנחנו לא באמת יודעים מה ההשלכות של מותו של קדאפי על המזרח התיכון. אין לנו אפילו קצה של כיוון -  וזה לא רק כי עיננו עוורו השבוע מתמונות הלינץ' שנעשה בו והוביל למותו; אנחנו בערך ככה מאז שהתחילו לדבר על קדאפי והפרעות בלוב. כל כך מהר הפכו הידיעות על הרודן לאנקדוטה, שלא הספקנו בכלל להכיל עובדות פוליטיות. הלבוש שלו, סגנון חייו המופרז, "צבא האמזונות" שלו והבנים הבליינים - כל אלה הלכו ותפסו יותר ויותר נפח בדיווחים על הנעשה בלוב, בעוד שמאות אזרחים שמצאו את מותם במהפכה בחיסולים של מספר ימים בודדים - נראו כמו עובדות קטנות וחמודות, שבאות לקשט את הסיפור האמיתי. העונש שלנו על הבורות הזו היא לינץ' בשידור חי ותמונות מזעזעות של מוות מלא בדם יזע ודמעות - ואנחנו לא לבד, העולם כולו ממהר לפרסם אותן, עם האזהרה "זהירות תמונות קשות!", שכמובן מביאה רק ליותר התעניינות וצפייה. זהו - פעם הבאה שרודן ערבי יאיים על השלווה האזורית, לא אכפת לנו מה הוא לא לובש. אפילו אם הוא נראה כמו צביקה פיק.

לא לדבר על זה עם: אורלי וינרמן, כמעט כלתו.

כך תשנו את הנושא: "אובמה הגיב על הדברים בתכנית של ג'יי לנו, וגם התכונן לבחירות. הוא עדיין מגניב, או שממש נואש?"

אובמה מבקר את ג'יי לנו:

השיח ההמום: "איזה פאן לי: לאה שנירר היא הליהי גרינר החדשה" שבוע של בכורות טלוויזיוניות מקוריות מוציא את המסך הקטן מעונת מלפפונים קשה במיוחד, אבל גם אם ציפינו בערגה לעונות החדשות של "עספור" או "סרוגים", או אפילו לסחיות של ה"מירוץ למיליון" – כל זה נותר הרבה מאחור, באבק הזהב של "מעושרות". הדוקו-דרמה של ערוץ 10 על חייהן של שש נובורישיות המאכלסות את האלפיון העליון הישראלי – יצר באזז מרשים ביותר, והניסיון להמלט משיחה על התופעה התגלה כבלתי אפשרי. אין ספק ש"מעושרות " היא פצצה של  טראש, עם מספיק מטבעות לשון הזויים ועיצובי שיער שאפתניים כדי למשוך צופים מכל זוג – וזו רק לאה שנירר – אבל טראש לבדו זה לא מה שיחזיק את התכנית הזו כמאסט סי. הייחוד של מעושרות הוא שהתכנית חושפת אותנו לתכנים שרוב הצופים הישראלים לא ידעו שקיימים, ובטח שלא כל כך קרוב הביתה. מי היה מאמין שיש כל כך הרבה עושר, דקדנס, ונביבות מוחית, רק מעבר לפינה? קשה להמנע מסקרנות לזהותן של גיבורות מעושרות, שלא היו סלבריטיז מיינסטרים עד היום, אבל משהו כנראה דגדג להן. החל מהמבוגרות  - שאינן יפות או חכמות במיוחד, אבל התחתנו מאוד עשיר ונצמדו למקור הכסף; ועד לדור הצעיר השאפתן והוורקוהוליקי, שמרשים בדרכו אך נראה מותש ומבולבל, מהצורך להעמיס סמלי סטטוס בזה אחר זה – כמו למשל מאהב רוסי נסתר שמגיע לביקור, ורואים לו רק את הנעליים.

לא לדבר על זה עם: מאוכזבי אורנה בן דור. יאללה.

כך תשנו את הנושא: "העם רוצה צדק חברתי!".

» "מעושרות": אי אפשר שלא לצפות בטראש הזה

פאן לי. מתוך "מעושרות":

השיח האובססיבי: "מישהו יודע כמה מהלכים היו לאופניים שגלעד שליט נסע עליהן?" נפילת מתח היא לא הרגשה נעימה. בכל יום שעבר השבוע, אחרי חזרתו של גלעד שליט הביתה - ניסינו  להגמל מהרגשנות שהציפה אותנו, אבל קשה להפנים שנגמר: גלעד בבית, הוא רוצה להתחיל עם החיים שלו, ובאמת שאין מה לדבר על זה עוד. אבל קשה לנו. אז מחפשים במה להתעסק. הגענו אפילו עד לאייטם הזוי על מכירות "חולצות גלעד שליט בעזה" - לא ברור עם מתוך בוז או הערכה, אבל מסתבר שיש פלסטינים שמתעניינים בעיצוב הכעור. או לידיעה חדשותית חיונית, שילדה הביאה לגלעד סוכריית ענק. ואם זה לא מספיק מרגש -  נחזור בכל פעם מחדש למצפה הילה ול"מופע של טרומן" שהתקשורת סיפקה השבוע - סיפורים על טיולים שגלעד עושה, צפייה בספורט, משחקי פינג פונג וסיבוב על אופניים. רוב התמונות שסופקו היו באישור המשפחה, נועם גם יצא למסיבת עיתונאים כדי לתת עוד קצת מזון לנפש הרעבה - ולמעט הפפראצי המיותר שערך צלם הארץ על חוף הים - נדמה כי התקשורת ומשפחת שליט מתנהלים באלגנטיות זו סביב זו. המנה האחרונה שסופקה לנו הייתה ביקור של נשיא המדינה בבית משפחת שליט, קטע שראינו שוב ושוב, למרות הנשיקות הלא נוחות והשקט המטריד - רק כדי לראות את גלעד אומר לפרס תודה. זו בעצם הפעם היחידה עד כה שהציבור הישראלי שומע את קולו של גלעד, שלא בתיווך תקשורת זרה. חבל שהוא נשמע קצת חלוש ונבוך, אבל יהיה בסדר. אנחנו מקווים. הוא הרי נוסע על אופניים, זה בטוח סימן טוב. לא?

לא לדבר על זה עם: חבריו הקרובים של אילן גרפל, ועוד כמה אנשים שיודעים מי הוא.

כך תשנו את הנושא: "מה יותר מעצבן, השיר של אריק איינשטיין או התלונות של ציפי לבני?"

גלעד מדווש והתקשורת חוגגת:

השיח הגרגרני: "איזה כיף כף, הנשיקולדה חזרה!" חברת שטראוס לא מפחדת מחרמות והפגנות – הוא מחזיקה בנכס השמור רק לותיקי תעשייה כמוה – מותג עם ערך נוסטלגי. כאשר הודיעה השבוע כי היא מחזירה את "נשיקולדה" למדפים, היא גרמה להתלהבות ספונטנית של כל מי שנולד בשנות השבעים המאוחרות ואכל שוקולד בשנות השמונים והתשעים – אבל רגע אחרי ששחזרנו את הלוגו הקיטשי והפרסומת הלוהטת עם שרון אייל (לא, זו לא הייתה שלי גפני!) – בעצם לא הבנו על מה המהומה. כולה שוקולד. עם אגוזים. ארוז בצורה של ריבוע בסיסי. לא מיוחד באיכותו, לא מציע חווית אכילה שונה ובעיקר לא נותן דבר מלבד זיכרונות. האם זהו באמת רטרו מגניב? אולי זה סתם עוד שוקולד בינוני? בשטראוס עונים כיה המוצר הוחזר עקב פניות מצרכנים רבים ואפילו מקבוצת פייסבוק שקמה בנושא – נראה האם כל הלייקים שווים להם באמת, או שמא ההימור על כך שהערך הסנטימנטלי יכבוש גם את בלוטות הטעם, לא ינצח הפעם. אנחנו, בכל מקרה, נותרים סקפטיים – זה לא כאילו החזירו "ארטיק מטרה" או "מיץ קרח", עם כל הכבוד.

לא לדבר על זה עם: אנשים שהיו שמנים בתיכון.

כך תשנו את הנושא: "שמעתי שההופעה של רוקסט הייתה מאכזבת, חבל שלא חילקו שם נשיקולדה".

רעידת האדמה בטורקיה. פשוט קשה להחליט בעד מי אנחנו – הרעידה או הטורקים; קודם נראה כמה חיים הצילו כוחותינו, ואז נדבר.

כתבות שאולי פספסתם

*#