דיבור נגוע: גלעד שליט ניצח גם את הציניות - לילה - הארץ

דיבור נגוע: גלעד שליט ניצח גם את הציניות

להתרגש מהתמונות של גלעד, להתעצבן על הראיון המצרי, לתהות על קנקנו של הסיקור התקשורתי ולהשתיל את ביבי בכל תמונה אפשרית: חמש הצעות לשיחות סלון על האירוע המשמעותי של השבוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הדס בשן, עכבר העיר

השיח ההכרחי: "אז איפה היית כשהוא חזר?" חווינו היסטוריה. יום שלישי האחרון היה יום גדול, רגשי, מטלטל - ואין פאנץ' בסוף המשפט הזה. יש כמה כאלה בפייסבוק ובטוויטר, עקיצות כלפי הממשלה או על השגות על סוג המוזיקה ששודרה בחגיגות במצפה הילה; יש מתי מעטים שבחרו להישאר מחוץ לשיח הקולקטיבי – אבל כותבת שורות אלו לא מסוגלת, פיזית, לקחת בזה בכך חלק. חזרתו של גלעד שליט לא רק הייתה אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הציונות, אלא גם מופת של התנהלות אצילית מצד ישראל. פגישתו עם ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל הייתה מכובדת, גדולה מספיק כדי לתת לגלעד להרגיש שהמדינה איתו, וצנועה מספיק כדי להביא אותו במהרה לחיק הוריו. גלעד עמד במדי צה"ל, המותאמים למידתו (יש להניח כי הובאו לו כמה מידות, כדי לוודא שיראה כמו אדם כשיצא מרחם המטוס, ולא יטבע במדים הגדולים עליו), הצדיע בגאון, ואז שמע מאביו את שתי המילים שכולם חיכו לו, "בוא לאמא". כאמור, אין פאנץ' בסוף המשפט הזה.

סיקור חזרתו של שליט: אתוס ישראלי נולד

חדשות 2 מסכמים את חזרתו של גלעד שליט:

השיח המבועת: "איזה מגניב יהיה עם שהירה אמין תתעורר בבוקר עם סרטן קשה בעצמות" מי היה מאמין שמכל הסאגה הכואבת של גלעד שליט, הפנים של הרוע המוחלט יחקקו דווקא כפניה של עיתונאית מצרייה עם פן? אבל לכמה רגעים, זה מה שקרה-  הרוע הוא פניה של שהירה אמין, ואם לא הרוע, אז לפחות שיא הטיפשות, האטימות וניצול חולשתם של אחרים. יושבת כתבת טלוויזיה, רואה שבוי שלא ראה אור יום חמש שנים, מובל בנשק ועם נציגי צמרת החמאס - וחושבת שהיא מקבלת ממנו "אישור" לראיין אותה, בכך שמשך בכתפיו? האם ערכים של זכויות אדם, או אפילו רגישות מינימלית, זרים לה? ומתברר בדיעבד שהיא תומכת במובארק, כלומר על פי הטבלאות הסכמטיות שיש לנו בראש היא "ערבים טובים" - כמה חבל. אי אפשר לבוא בטענות לתקשורת הישראלית ששידרה את הראיון הזה בלופ - זה נעשה כדי שנראה את גלעד, ולא מתוך כבוד לשאלות המחרידות שנשאלו. כאשר ניסתה להטמין לו פח ושאלה אותו אם יתמוך בשחרורם של אסירים פלשתינאים, הוא ענה לה ברהיטות מרשימה, כי ישמח אם ישוחררו אך לא ילחמו בישראל. גלעד הדגים לנו את כוחה של הנפש, שעות לפני שצה"ל בדק לו את הגוף. המילים "גלעד עדיין חי" קיבלו משמעות חדשה.

הראיון השערורייתי בטלוויזיה המצרית:

השיח התקשורתי: "זה נורא שהם צילמו אותו כל כך הרבה. וזה עוד יותר נורא שלא חשפו את הדס שליט" כבר בשבוע שעבר החל דיון על גבולות הסיקור, והיו שניצלו את ההזדמנות לתקוף את התקשורת עוד לפני שהחליטה איך היא נדרשת לנושא. עדיין לא ברור מה יכולה הייתה התקשורת לעשות אחרת - האם אפשר היה להימנע מעמודת שידור במצפה הילה? לא לעשות יום שידורים מיוחד ביום שובו? לא לשדר לנו כל תמונה אפשרית שמשוחררת ממנו? כעת נצפה לראות מה משמעותה האמיתית של האמנה שחתמו עליה כלי תקשורת שלא לצלם את גלעד בחודש הראשון. נדמה בינתיים כי היות שגם כך הוא מוקף באנשי בטחון לעת עתה, פרטיות היא עדיין מושג יחסי בחייו.

כן, הטלוויזיה רוצה רייטינג והעיתונים רוצים למכור – אבל קשה להיות ציניים בשבוע הזה, אפילו לעוסקים במקצוע העיתונות. חזרתו של גלעד לביתו היא אירוע ציבורי, העם שילם על זה מחיר עצום וזקוק, נפשית, לראות את הילד ולדעת מה עבר עליו. היציאה של נועם שליט אל מסיבת העיתונאים ביום שלישי בערב, והסבלנות שבה ענה על שאלות  - מראה כי המשפחה הזו למדה כיצד לעבוד עם המדיומים, ולא להלחם בהם. והעובדה כי רבים שואלים איפה האחות הדס, לאן היא נעלמה ואיך היא נראית - רק מראה כי מי שלא רצה להחשף – לא עשה זאת.

אריק אינשטיין הקליט את "עכשיו כשאתה כאן" לגלעד שליט

השיר המיוחד שכתב אריק איינשטיין:

השיח העגום: "סחיווסוודר. יותר קל להגות את השם מלעכל את המצב שלהם" השאלה שעלינו לשאול את עצמנו לגבי האחים סחיווסוודר, היא לא האם ראוי להגיש את הבג"צ לעצירת העיסקה, עליה היו חתומים. היא לא האם אפשר לשפוט משפחות שכולות בכאבן. והיא לא האם אנדרטת רבין היא מקום קדוש. השאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול את עצמנו, הוא איך הגיעו שני האחים למצב הזה, שנראה בראי התקשורת לפחות – גבולי ומסוכן. שבואל סחיווסוודר היה בן 17 כשהוריו נרצחו בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, יחד עם שלושה מאחיו , חמדה בת השנתים, אברהם בן הארבע ורעיה בת ה-14.  מספר כתבות בעיתונים ליוו את סדר הבית המשונה שהשתלט אז על ביתם בנריה, כאשר לא היה ברור מיהם האפוטרופסים החוקיים של שבואל וארבעת אחיו הקטנים, וכיצד ממשיכים מכאן. דיווחו ששבואל  שותה אלכוהול, ושהבית באנדרלמוסיה. בשלב מסויים, הילדים חזרו עם דודיהם להולנד, אך ככל הנראה חזרו ולא טופלו כיאות על ידי גורמי הרווחה. 

אם האחים סחיווסוודר השתגעו, זו אשמתנו.  אם הם, וכל משפחות הנרצחים מרגישים השבוע על הסף, נבגדים, זנוחים ובלתי נראים – זה כי לא טיפלו בכאבם כראוי. ליווי צמוד  של מישהו ממוסדות המדינה, עם דגש על המימד הפסיכולוגי – היה יכול למנוע המון כאב.

סיקור החזרה של גלעד שליט: תמונה שווה אלף פרשניםדיווח חדשות 2 על עתירת הבג"צ:

השיח הפוליטי-רשתי: "החיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה לא יודע מתי ראש הממשלה יהפוך לפורסט גאמפ" בשבוע שעבר עוד הרהרנו על הרווח הפוליטי שראש הממשלה יגזור בעקבות העסקה הזו, שנעשית כאשר הממשלה נואשת מתמיד. אחר כך, ניסינו להבין אם גלעד הצדיע לביבי או לרמטכ"ל. אחר כך ספרנו כמה פעמים ביבי אמר "אני" בנאום שלו במסיבת העיתונאים, אבל היום יש לנו משחק חדש: ביבי-גאמפ. בתמונה בה גלעד ואביו מתחבקים, וביבי נראה בצד זחוח ומדושן. לא מדובר כאן במניפולציה תקשורתית כי אם  בתמונה ששוחררה על ידי דובר צה"ל וכמעט מתאמצת להדגים את חלקו של נתניהו בעסקה ובחיבוק הזה. התמונה כל כך בוטה, עד כי במקום לדבר עליה, גולשי האינטרנט התחילו לשחק איתה, במשחק "מם" אינטרנטי, במהלכו מדביקים את תמונתו בארועים שונים, מניצחון מכבי ת"א דרך ג'ון ויוקו ועד לאיחוד בין מרקו ואמא. המסר ברור: ראש הממשלה, שסרב כל כך לשחרר אסירים, מנסה עכשיו לגזור רווח פוליטי ולצאת גיבור. גישה פחות צינית, תגרוס כי לנתניהו מגיע כל פריים בשבוע האינטנסיבי הזה, ושאת התוצאות הפוליטיות נספור בקלפי, והן לאו דווקא יהיו בעדו. ההיסטוריה כרגיל תשפוט. אנחנו, בינתיים, נשתעשע.

מריאן פיית'פול בישראל: גם היא התרגשה מגלעד שליט

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ