יעל רון, עכבר העיר

כשיש לך חברה טובה שמשמשת השראה חיה ובועטת לכל מה שרצוי להימנע ממנו בבואך לבנות מערכת יחסים תקינה, חייה של כותבת טור נעשים הרבה יותר קלים. האצבע מחליקה בנעימים על המקלדת והיאוש, כל עוד הוא מתרחש אצל אחרים, נעשה הרבה יותר נוח.

כזאת היא חברתי הטובה. בדרכה הקשה למצוא את האחד שיאפשר לה לשנות את סטטוסה בפייסבוק למשהו שאינו complicated ולצעוד יחדיו אל עבר קן ביתי חמים, היא משמשת חדשות לבקרים צלחת פטרי לגידול מיני נבלים, מתוסבכים ושאר מרטיטי לב ומשביתי ביטחון עצמי. ואני? המחשב פתוח והיד כותבת. ככה זה כשמתרגלים.

פעם בכמה חודשים מתנהל לו נוהל קבוע: היא מופיעה בוכייה על מפתן האייפון או הדלת - ואני עוזבת הכל והופכת לכותל של אמפתיה. היא שופכת ושופכת את הלב על הגבר שסרח וגם מתבלת את הסיפור בפיקנטריה זולה (כל מה שלא צלח אצלו במיטה) - ואני צוחקת ברשעות ושוב מוכיחה אותה בדיוק כמו בפעמים הקודמות על בחירותיה השגויות. היא מבטיחה, יותר נכון נשבעת בעצמה, בי ובספר התורה, שהפעם אינשאללה למדה משהו מהטעות האחרונה ובפעם הבאה תעשה בחירה נבונה ונכונה - ואני צוחקת ברשעות. אנחנו זורקות את הג'ים בים הריק לפח, מנסות לשמור על פאסון פיכח ופונות אישה אישה לדרכה.

השבוע זה קרה שוב, בדיוק כשסף הציניות שלי הרקיע שחקים. חוסר הסובלנות שניבט מעיני גרם לה לכווץ טוב טוב את שרירי העצב ולהחזיק את הדמעות עמוק בפנים. אחרי הכל, כמה פעמים אפשר להגיד למישהי "את שווה הרבה יותר מזה", "מגיע לך מישהו רציני", "את שוב נופלת למלכודת הדבש", והגרוע ביותר - "תתבגרי!". אבל היא, בדיוק כמו לינדזי לוהן כשאומרים לידה את המילה "אבקה", נמשכת גם כן למסוכן התורני שיותיר אותה בסופו של דבר שבורת לב, מפוקחת מאשליות וקריזתית כדבעי. אך הפעם, במקום לבזבז עליה בקבוק וויסקי בינוני, זעקתי חמאס וגמרתי אומר לפעול תחת אסטרטגיה חדשה. במקום להרביץ בה תורה ואלכוהול, להוכיח אותה על הטעויות, להקניט לרנן ולקלס, החלטתי לשטוח בפניה את כל אותן ביצות גבריות אשליתיות בהן דרכתי גם אני בעברי. את כל אדוני האקזמה שרבצו לפתחי. את כל אלו ששידרו "אמן מיוסר", רשמו את תווי פני על בד ובזזו את כספי. לא מאהבת מרדכי עשיתי זאת, אלא משנאת המן ומתוך אי יכולת לסבול ולו פעם אחת נוספת את אותם ערבי קינה משותפים.

לא נורא, בסוף תתחתני עם צ'נדלר. רייצ'ל ומוניקה מ"חברים" (צילום מסך)

האחד שקשה לו להתאהב

תחילתו של מצעד הטיפוסים הבעיתיים הידועים בשמם "שגיאות חיי", קרי - כל אלו שמצריכים טיפול, סיעוד ואקסטרה תשומת לב, היתה הארד קור לרגש ולנשמה. הוא היה רומנטיקן מהסוג של פעם, כזה שלא בוחל בזר גלדיולות או בונבוניירה קיטשית שווה. ואני, חובבת פרלינים שכמוני, הייתי כמעט מאוהבת עד כלות, מסוממת מתחושות אופוריה והנאה. כבר בשבוע הראשון עברנו ללינה משותפת על בסיס חצי פנסיון, העברנו סופ"שים ביחד ולחשנו האחת לשני ולהיפך, דברי חיבה וזימה פתייניים. אחרי חודש הייתי מוכנה לשחרר את חרצובות ליבי, להתוודות "Je t'aime mon cherie" וללכת לרבנות לשים חותם. הבעייה היתה שדווקא אז בתקופת הזוהר של ליבי, אותן מחוות וחיזורי ההתחלה - נוף ילדותנו - הפכו לנוף נעלם ועוררו עלי את פחדי.

בשיחה דומעת (אני), הוא שפך את ליבו והתוודה על שלוש לקויות נפשיות אותן עטף בשלל תירוצים: 1. קשה לו להתאהב. 2. הוא מפחד ממחויבות. 3. לקח לו חצי שנה להיפרד מאקסיתו האחרונה כי הוא פשוט לא רצה לפגוע בה. כאילו לא חבט בראשי כרגע עם תמרור האזהרה הברור ביותר, המתקתי לעברו "אל תדאג, בי תתאהב", הסתובבתי לתנוחת כפית עוברית בודדת והלכתי לישון. אחרי חודש ארזתי את דברי, את ליבי ואת שמחת חיי, איחלתי לו מוות נעים ונפניתי לשיברון הלב הפרטי.

מסקנה: כשגבר מצהיר כבר בהתחלה "קשה לי להתאהב" ואת אינך פסיכותרפיסטית מורשה, את לא הולכת להיות זאת שתשנה את העניין.

זהירות, פחדן מחוייבות. ג'ורג' קלוני (צילום מסך)

האחד שמתאהב מהר מדי

אחריו, כתרופת דמה לליבי המרוקן, הגיע האובססיון. כבר בהתחלה הוא הפגין התלהבות מעוררת פליאה לכל דבר הקשור בי, אמר "אמן" לכל דבר והצעה ובאופן כללי, חוץ מלהדליק קטורות לרגלי ולהקריב עבורי חיות קטנות או בני משפחה, ערך פולחן אישיות שלם שבמרכזו אני, אני ואני. זה היה נחמד, זה החמיא, אבל מהר מאוד זה התגלה כתלותי. לבד מלהתייעץ על כל צעד ושעל, הוא ביקש לבלות כל דקה פנויה במחיצתי, התעקש להכניס אותי לכל הרכב חברתי וגם הציע (בחיי) שאתלווה אליו לערב פוקר עם חברים.

אני, שנולדתי לחופש, לספייס ולרגעים ממושכים של פרטיות, חשתי איום ממשי על זכותי הבסיסית לחירות, התנצלתי 16,874 פעמים וניסיתי לפסוע הרחק מקן הקוקיה. יותר מחודש הוא התקשר, דיבר, שיכנע, חיבק, יבב, נישק, כתב, הפעיל את מיטב חבריו כדי לגרום לנו להתקמבק ובסוף גם איים בפעולת נקמה שלא יצאה לבסוף לפועל בעקבות איום משטרתי שהעליתי אני.

מסקנה: אם הוא שר ומנגן לך יותר מסרנדה אחת ביום, משאיר יותר מפתק אחד על המראה ורושם את שניכם לסדנה להכנת סושי כבר בשבוע השני, הצטיידי מראש בשוקר חשמלי. כך תרגישי יותר בטוחה.

הוא דווקא גבר רומנטי, נגיד. זאק בראף (צילום: AP)

האחד שכבר מאוהב - בעצמו

הבא בתור היה דווקא בחור טוב, הבעייה היתה שבדיוק בשלב בו הייתי כל כולו בהקמה, לימוד ופיתוח מערכת היחסים החדשה, הוא היה עסוק בהתפתחות פרטית לחלוטין הקשורה בחלומו להיות - הנה זה בא - שחקן. כך, יומם וליל, הוא נהם, גער, נחר. עשה לי צ'כוב וחנוך לוין ובקט וויילד ומילר, ביקש חוות דעת: "לא, תגידי לי את האמת. שמעו את הוויברציה בקול? זה נשמע כאילו אני נסער מבפנים?". יחד שיננו טקסטים, עזרנו לו לעזור לעצמו להתחבר לדמות. מבפנים. יחד התמודדנו עם ביקורות או כישלונות, התכוננו להפקות ובעיקר עזרנו לו להאמין בעצמו אפילו עוד יותר. 

אחרי כמעט שנה בה הקדשתי את מיטב שעותי לו ולחנוך לוין, ממתינה עד השעות הקטנות של הלילה שישוב מחזרה, התחלתי להרגיש כאישה נטושה. נטושה, בודדה, מרירה, צינית וכעוסה. בזמן שהוא פלירטט עם צ'כוב, פיתחתי אני יכולת תלונות ועקיצות מרשימה שלא היתה מביישת את מלכת הדבורים במכוורת יד מרדכי בכבודה ובעצמה. סופו המר של האפוס התקופתי היה כואב, טראגי, ידוע מראש ובעיקר נתן לו הרבה חומר שיעזור לו "להיכנס לדמויות" על הבמה.

מסקנה: אם את מוצאת את עצמך מתפקדת על תקן עוזרת הפקה יותר מאשר חברה, זה הזמן להודיע לו שזוהי תחילתה של ידידות נפלאה.

לשכב במיטה - ולשנן טקסטים. זאק אפרון (צילום: AP)

האחד שנכווה מאהבה

האחרון בשרשרת ההרס, וזה שגרם לי להודות בבושת פנים ש"גם אני מסתפקת בשאריות הפליטה", היה הגרוש המהולל: פרוד טרי שכבר בדייט השני סיפר את קורותיו וקורותיה עד ליום בו חתמו על מסמכי החופש ברבנות, ודאג לתבל כל משפט שני ב"הכלבה הטבריינית הנצלנית". לצימר בגינוסר הבנתי די מהר שכבר לא ניסע.

גם המזכרת המוחשית שהשאירה הגרושה, ילדה בת שנה וקצת שנגסה לי ללא רחם בשעות השינה, לא ממש הועילה לעניין. כך מצאתי את עצמי מתפקדת בימים כמצע של אמפתיה לכל טינופיו מלאי הארס תוך מתן אוזן קשבת ותמיכה, ובלילות מעניקה שירותים מיניים מלאים תוך תפקודי כאמא מחליפה.

מסקנה: אם אינך שם ביולוגית ורגשית, לא כדאי להכניס ראש נקי וצעיר לענייני משמורת ילדים.

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ