בוטניקה: "גאים שנוצר קשב למגוון שלנו" - לילה - הארץ

בוטניקה: "גאים שנוצר קשב למגוון שלנו"

הלייבל של נדב רביד ואמיר אגוזי ממשיך ללבלב ולשגר אלינו ביטים. זה לא תמיד קל, אבל אם תשאלו אותם, הם די מבסוטים. שיחה סמי אופטימית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוני שרוני, עכבר העיר

שנה הלכה, שנה באה, ואני כפי ארימה. אלא שבשנה החולפת, גם אם הספקנו לשכוח, לא היה לנו ממש מקום להרים בו את הידיים באוויר בהתרגשות למשמע די.ג'יי שמנגן קטע שהעביר בנו רטט. חלילה לא נאמר שלא היו פה הפקות מרתקות - כי האמנים שנחתו פה היו מוצלחים להפליא - אבל עד שהבלוק נפתח הרגשתי כאילו אנשי הלילה הם מעין נוודים שמחפשים נחמה בהתנסויות בלופטים ובמועדוני אוליגרכים למיניהם. למרות הצורך לסכם דברים בראש השנה העברית, ברור שהסיכום האמיתי ייערך בסוף דצמבר, ולכן אני מושך את ידי מלסכם אירועים. וגם, בינינו, זה לא באמת מעניין אתכם.המדור יוקדש לשיחה עם שתי אושיות לילה/מוזיקה על הלייבל שלהם - גאווה מקומית שמאגדת תחתיה אמנים כשרים למהדרין. ולמרות שהם לא מבקשים מכם לשלוח להם אס.אם.אסים, לא מקימים אוהל ולא מנסים לקנות אתכם בסיפור חיים עצוב בזמן קיצוץ כוסברה, יש להם מוזיקה מעולה, שבסופו של יום, אחרי כל הברברת, מדברת בעד עצמה.מאחורי הלייבל בוטניקה עומדים אמיר אגוזי ונדב רביד. שניהם אנשי מוזיקה שנמצאים כבר לא מעט זמן בשטח, ושמם הולך רחוק לפניהם. כל אחד מהם אוחז בשלל תארים: די.ג'יי, כתב, אספן, מפיק, שדרן, והרשימה עוד ארוכה. החלטתי לבדוק איתם איך זה לתפעל לייבל ישראלי, ויותר מזה - למה?רביד: "בוטניקה החל כמקום המפגש המוזיקלי בינינו, ולמרות שכבר בהתחלה היו דיבורים על לייבל, בשנים הראשונות התרכזנו בעיקר בתקלוטים, במועדונים ובתוכנית הרדיו בקול הקמפוס. תמיד ידענו שלייבל יהיה סוג של התפתחות טבעית, אבל זה קרה רק שלוש־ארבע שנים אחרי שבוטניקה יצא לדרך כישות אמורפית. נקודות הציון הכי קונקרטיות לתחילת דרכו של הלייבל היו תוכנית שנתית של בוטניקה בקול הקמפוס, שמוקדשת למפיקים מקומיים, 'Botanika in Israel' (עשינו כאלה בכל שנה מאז), ודיסק אוסף שאגוזי הפיק באמצעות רד בול".אגוזי: "לאוסף קראו 'Undercurrents' והוא יצא בקיץ 2006. שלחנו אותו למגזינים, לתחנות רדיו ולדי.ג'ייז בכל מיני מקומות בעולם, כדי לתת הצצה על הרוחב של הסצנה המקומית באותו הזמן. הופיע בו לראשונה קטע של קותימן, וחוץ ממנו האוסף כלל גם את רדיוטריפ, יואב בי, גיא גרבר, פולאר פייר, כלבתא ועוד אמני Fאנק, האוס, טכנו ואפילו דראם אנד בייס".שיתופי פעולה עם אגדות חיות. Polar Pair (נדב רביד ומלכיאל גרוסמן):מה היה החזון שלכם? היה לכם ברור איזה סוג של מוזיקה אתם רוצים לקדם?רביד: "רצינו ליצור פלטפורמה שתיתן מקום למפיקים שהכרנו, כדי שיוכלו לשחרר את המוזיקה שלהם עם הפנים לחו"ל. הרגשנו שיש כאן מסביבנו מפיקים מצוינים שחסר להם הדיאלוג עם הציבור, שיושבים על ערימה הולכת וגדלה של קטעים שמצטברים להם על ההארד דיסק, ורצינו לעשות משהו שיעזור לשחרר את הפקק הזה. בתור די.ג'ייז שלא רוצים להתחייב לסגנון מוזיקלי אחד, היה לנו חשוב לא להתחייב לסאונד אחד בלייבל, למרות שכל מי שדיברנו איתו בהתחלה, כשהיינו עוד בשלב ההתייעצויות, אמר שזה יקשה עלינו הרבה יותר".אגוזי: "גם בקטע הגרפי הלכנו על קו מאוד ישיר ובסיסי מבחינתנו, והוא להיעזר במעצבים ובאמנים מקומיים שאנחנו אוהבים ויודעים שהם מתחברים למוזיקה. חוץ מעידית פרנקל, שהיא הארט דירקטור של בוטניקה ועשתה את האתר שלנו, את הפלאיירים וגם את עיצוב העטיפה של מארקי פאנק, גם האנשים הנפלאים הבאים תרמו לנו מהכישרון שלהם: טובי, הילה הראל, דניה הלר, גלי ארז וליאורה זמלמן".בעשור האחרון היו לא מעט לייבלים שקמו ונפלו, בכל סוגי המוזיקה - פאסט ובומבקלאט, למשל. מה גורם לכך?רביד: "כל לייבל שפועל בתנאים של היום יותר מכמה שנים הוא סוג של נס קטן. הסיכוי להרוויח מזה כסף - אפילו סכומים קטנים - הוא נמוך מאוד, וככל שתשקיע יותר כסף במוצר פיזי, הסיכוי שתטבע מהר גדול יותר. לייבל דורש הרבה השקעה של זמן, כסף או שניהם. כשאחד מהם נגמר, וכשדברים לא מגיעים לאן שקיווית להגיע איתם, מאוד קל לפרוש. לפעמים זה אפילו הדבר ההגיוני לעשות".האם לדעתכם לייבל ישראלי, מכל גוון מוזיקלי כלשהו, יכול להפוך למשהו גדול? הרי עד היום לא יצרו פה את הראף טרייד או את הסאב־פופ הבא.רביד: "אני גם לא חושב שזה יקרה, לא בסדר הגודל הזה בכל אופן. לייבל מישראל, או מכל מקום שהוא מחוץ למרכזי תעשיית המוזיקה הרגילים, יכול להפוך לגדול רק כשהוא מייצג משהו רחב יותר, סצנה אמיתית עם מגוון כשרונות. זה קרה קצת עם הטראנס הישראלי, וקורה עכשיו קצת עם הדאבסטפ של בורגור והחבורה שלו".לא מתמקדים בסגנון מוזיקלי אחד. מארקי פאנק (מתוך רליס של הלייבל):איך אתם מרגישים לגבי פרגון בין מפיקים בארץ? בסצנה האנגלית, למשל, הפרגון הוא משהו מאוד מורגש, והסולידריות שם היא עצומה.רביד: "אני חושב שזה היה יכול לעזור לכולם אם היתה תמיכה יותר גדולה בין מפיקים מקומיים, שהם לא רק חברים או כאלה שבאים מאותה קליקה מצומצמת, ולא רק בלנגן קטעים אחד של השני, אלא גם בפרגון קבוע ברשתות החברתיות, ברימיקסים הדדיים ודברים כאלה".אגוזי: "זה נכון, כי כולם בעיקר עסוקים ביומיום האישי שלהם, ובמקרים אחרים זה בגלל חוסר היכרות. בסופו של דבר, די.ג'ייז שמתחברים לדברים שהם שומעים רוצים גם לנגן אותם אם הם חושבים שזה טוב. אבל המבחר הוא מצומצם, וצריך לזכור שבסופו של דבר כולם טובעים בים העצום של מוזיקה מכל העולם, שנמצאת במרחק נגיעה".שניכם בעסקי המוזיקה האלקטרונית וההפקה כבר לא מעט זמן. איך אתם רואים את ההתקדמות של הסצנה הזו בעשור האחרון, אם היתה כזו בכלל?רביד: "ההתקדמות היא עצומה. לפני עשר שנים רוב המוזיקה האלקטרונית בארץ היתה מחורבנת, כי הרבה ממי שעסק בה עשה זאת כקוריוז או כסוג של אופנה. הדור הנוכחי של המפיקים הם כאלה שגדלו לתוך זה, והביטים נמצאים ב־DNA שלהם, וזה עוד בלי לדבר על הזמינות של תוכנות להפקת מוזיקה באינטרנט והנגישות של מידע בנוגע להפקה. חוץ מזה, ככל שעבר זמן, הדלתות בפני מפיקים מכל העולם נפתחות, וזה נותן תמריץ למפיקים מישראל להשתלב בסצנות מוזיקליות שכבר לא מתרכזות במקום גיאוגרפי אלא במרכז כובד וירטואלי, כלומר באינטרנט".היתה תקופה שנערכו פה ערבי CDR - ערבי מפיקים מקומיים בשסק - שקצת נעלמו. האם אבד אותו ניצוץ שהיה פה לזמן מה בהפקה מקומית?אגוזי: "אין קשר של ממש. התנופה של CDR לא נשענה על העשייה לבדה, שלא נעצרה, אלא גם על הרצון לחלוק אותה, להיפתח למה שאחרים עושים וכו'. CDR התרחש בריל טיים, ועצם הנוכחות היא העניין בו. חלק מהעניין היה המפגש הפיזי בין האנשים והמוזיקה - מצב שיש בו פחות מחיצות. מי שהכרת רק בשם פתאום יושב לידך ואתם שומעים את הדברים האחד של השני ויכולים לתקשר ולהגיב בצורה לא אמצעית. דווקא בא לי שנעשה בקרוב ערב כזה, אני רק מחכה להרגיש שיש מספיק דרישה ונכונות כדי שזה ייעשה כמו שצריך".מוזיקה אלקטרונית היא כבר לא קוריוז. יאזו (רמיקס של נדב רביד):החומרים של בוטניקה מקבלים במה במקומות נחשבים בחו"ל, כמו למשל בתוכנית "Solid Steel". מה התגובות שאתם מקבלים מאנשי התעשייה מעבר לים?אגוזי: "הגאווה הגדולה שלנו היא שיצרנו אצל כמה אנשים קשב למגוון שלנו, כך שהם פותחים את הפרומואים עם אוזניים קשובות וראש פתוח. ככה יצא שסינדן אמר לנו שקטע של מארקי שהוא ניגן בתוכנית שלו ב־Kiss FM זה הדבר הכי דאון טמפו שנוגן בה, ואילו דון לטס, ברדיו 6 של ה־BBC, ניגן חומרים של פולאר פייר, שהם לא מה שהוא משמיע בדרך כלל. כמובן שהיינו שמחים להגיע לעוד מעגלים, אבל האמצעים שלנו מוגבלים. זה כנראה לוקח זמן, וגם במקומות אחרים אנשים הולכים לאיבוד בים שמסביב".

ב־17.10 (3:00-20:00) ישתלטו הצמד רביד ואגוזי על התדר למשך שבע שעות עם כל האמנים של בוטניקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ