אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: כך תפסיקי להיות ביצ'ית

תחילת השנה החדשה היא הזדמנות לבחון איך את נראית בתוך מערכת יחסים. אם המילים - "ריב", "בכי", "טריקת דלת", "אני בשוק", "תחשוב לבד מה עשית" ו"אני אצל אמא שלי" - הם חלק מהותי מהזוגיות שלך, אולי הגיע הזמן להוריד את מפלס הדרמה

תגובות

חשבון נפש זוגיות היא סוג של מראה. זה ברור, אבל אני לא ידעתי את זה. הייתי עסוקה בכל הזמן שעבר מאז הכנסתי אותו תחת כנפי בלנסות להכיר, להעמיק, להבין קווי אופי מסועפים וגם לעלות על שריטויות רגשיות בהן הוא אוחז. כאלו שביום מן הימים יצלקו את נפשי ואת נפש יורשי התמימים. חבל, כי בזמן הזה פספסתי נקודה אחת חשובה. משהו שנקרא התבוננות עצמית תוך הכרת ה"אני" בתוך כל האיוונט הזה שנקרא זוגיות. או במילים אחרות, מראה.

זה מוזר. עד היום, כמעט 30 שנה, חשבתי שאני מכירה את עצמי לא רע: בן אדם יציב נפשית, רגוע לרוב ובלתי קריזתי בעליל, עם נגיעות דרמטיות פה ושם ופיוזים שנשרפים מהר רק באותה נקודה בחודש, בה רצוי וכדאי לשמור ממני מרחק. הבעיה היא שכל זה לא ממש הסתדר עם התדמית החדשה. כי מאז שנכנסתי בעובי הקורה של החבילה הזוגית והפכתי ל"חברה של", הכרתי אדם שונה בתכלית. שונה ומסוכן לחברה.

דלתות למשל. עד היום לא ידעתי שכל כך קל לעקור אותן ממקומן. טריקת דלת אחת הגונה בעיצומו של ריב, והציר נכנע. אותו כנ"ל גם עם התקפי הדרמה. אם עד כה ידעתי לנהל ויכוחים תוך שמירה על הדבר הבסיסי הזה שנקרא "כבוד", לא עוד. כבר חודשים מספר שמשפט אחד נטול טקט שיוצא לו מהפה, מוציא ממני משפטי טינופת שהולמים יותר אוהדי בית"ר שזה עתה חוו הפסד במשחק.

כל מייצגי הדרמה האוונגרדים האלו עשו לשסתומי הלחץ שלי רק טוב. הם ניקו אותם מבפנים ומבחוץ, מירקו משקעים ישנים ובעיקר ויסתו אותם פלאים. לזוגיות, לעומת זאת, זה עשה טוב קצת פחות. בהתחלה הוא נבהל, הרגיש אשם קל על אותן פלצות שגרם לנפשי המוכה, ואולי גם קצת נגעל מהיבבות שיצאו מגרוני והזכירו קרקל מיוחם. ככל שהלכו התקפי הדרמטיזציה והפכו לעניין שגרתי, כך הלך והתרגל למציאות החדשה. בהמשך, בדיוק כמו דן חלוץ, הרגיש רק רעד קל בכנף. מה אומר ומה אגיד? הכיר הצדיק נפש בהמתו הנפיצה, וידע שחצי שעה לאחר מופע האימים תחזור למצב רגוע ומאוזן כאילו מאז ומתמיד היתה לברדור צמרירי ורך. 

מה את רוצה כבר, דברי אל היד. ריב דומסטי טיפוסי (צילום אילוסטרציה: dreamstime)רוצים שינוי אבל אז הבנו שיש בעיה וששתי אופציות עומדות בפנינו: או ששנינו צריכים שינוי, משהו שישבור את השיגרה ויכניס לחיינו חדוות נעורים, רוח שטות או כל דבר אחר שממנו עשוייה ההתרגשות, או שאחת מאיתנו סובלת מאישיות גבולית. החלטנו לעשות רמונט בסלון כצעד מנע ראשוני. אבל אחרי שחלק אינטגרלי מגופנו ומהכבוד העצמי נרמס בסייל האחרון באיקאה, חיפשנו פיתרון תקציבי- עיצובי הולם ובטוח יותר. שבוע מיום ההחלטה נכנסתי הביתה מחייכת חיוך של יונק דבש רעב וביקשתי במתק שפתיים: "קח אותי לקיקה עכשיו. דחף אותי לשם!", והוא דחף.

קצת אחרי שההמונים הפסיקו לבצע לינץ' בדלתות ההיכל, התגנבנו אנחנו בשעת צהריים מוקדמת כדי לגעת באושר ולרכוש רהיט ארי אמיתי. מהר מאוד גילינו כי כל הנוצץ אכן זהב הוא וכי מדובר כנראה במעצב ארי שהתחנך, התמקצע והעביר את מיטב שנותיו בדובאי. כי כל מה שהיה שם התאים יותר ליורש העצר העות'מאני שאוהב את הדקורציה בארמונו נוצצת, מוזהבת, מבריקה ומעוטרת בצדפות. נטשנו בזעם את "בזאר אנקרה" ועברנו ל-Plan B: אנחנו הולכים לאמץ חיה!

בהתחלה, אם להודות על האמת, הוא התנגד בכל תוקף וטען ששתי חיות בדירה בגודל סרקופג זה הרבה יותר מדי. אחרי שיג ושיח שכלל איומים ודמעות, הגענו לפשרה. חיפשנו חיה שהוא אוהב ויוכל להנות ממנה למרות התנאים הנ"ל. סטייק מיושן ירד מהפרק, וכך עלתה בגורל חתולה שחורה ומיוחמת אותה אימצנו והבטחנו לחיות ולכבד אותה לנצח נצחים. בעושר ובעוני, בחולי ובבריאות, בטוב וברע. בעוד אני פינטזתי על חתולה אופנתית ומאולפת שתצעד לצידי ברחוב בשמלות של אניה פליט - כזאת שתגרום לצ'יוואווה של פריס ליילל בקנאה - הוא מצידו אימן בסתר את נדיה קומנצ'י הבאה. כך נוכחתי לגלות כאשר מצאתי אותו מאתגר באישון לילה שתיים מתשע נשמותיה בהליכה על מעקה המרפסת הדק, כאילו היתה נערת גומי סינית דקיקה.

הצילי אותנו, חתולה שחורה ומיוחמת (צילום: dreamstime)מסקנות לאחר אותו ניסיון רצח מטופש באו עלינו ימים טובים ורגועים, ימים של זוגיות נינוחה. אותה חתולה היתה בשבילנו מה שזאהרה ומדוקס היו בשביל אנג'לינה ובראד פיט, ולימדה אותנו שיעור באחריות הדדית שהניבה פירות של אמון וביטחון בצד השני וגם הרפיית שריר השליטה הכפייתית. כמעט שבועיים עברו מאז, וברקע לא נרשמו פרעות או התקלויות מיוחדות, מה שאיפשר לנו לשבת לשיחת נפש חפרנית כדי להעלות את כל הדרעק שהשתלט לנו על האהבה, ולדעת ממה חשוב להיזהר בעתיד.

כל מה שקרה בחודשים שקדמו לשינוי היו תוצאה של אגירה. אגרתי כעסים, אגרתי תסכולים, אגרתי בנפשי הכפייתית את כל אותם מכסי מילקי שהוא לא זרק לפח, את כל שקיות הזבל שהוא שכח להוריד ואת כל הכלים שהוא לא שטף. מתישהו, כשכבר נמאס לי להעיר או לעשות את הכל בעצמי בחושך כמו כל פולניה טובה, אפסנתי את כל האכזבות והעלבונות במקום אפל בתודעה, וזה היה רק עניין של זמן עד ההתפרצות. וכשזה התפרץ, זה בא בהפוכה, בכל הכוח, והיה לזה הרבה הדף ועוצמה אדירה. העניין שהוא שבכל אותן פעמים בהן נבחתי עליו "אני מאשים", הוא מצידו נכנס לקונכיה וכאסקופה הנדרסת נמלט על חייו, כך שלא היה באמת סיכוי למשא ומתן קואליציוני, כשצד אחד צועק והצד השני רועד. זה מה שנקרא תקשורת במיטבה. 

הדבר השני והחמור ביותר באותם חודשי הטרפת היה היעדר מצרך בסיסי שמאפשר לקיים הידברות: כבוד. אחרי שנוכחתי כי כל טענותי כלפיו נבלעות בחור שחור של הכחשה או אדישות, עברתי לתותחים הכבדים באמת ותבעתי את תשומת הלב שלו באותות ובמופתים ובקול גדול שצעק, טרק דלתות, יבב והלך לישון אצל חברה. ככה, כנראה, לא בונים חומה. הדבר השלישי שכמעט גרם לחורבן הבית הוא התנהלותנו באותם ימים סעורים תחת זירת קרב, כשהטקטיקה העיקרית היא: אני מקטרת והוא מתגונן ותופס מרחק. זה גם מה שהוביל לריחוק, אותו תפסתי כאדישות או דעיכת האהבה.שלא תבינו לא נכון, בני ובנות ישראל הכשרות - אני בעד, מאוד בעד להציף דברים על פני השטח כדי לא להגיע למצב של אולקוס מתקדם. החוכמה היא להמשיך לכבד את הצד השני גם אם הוא וותיק בעולמכם, מתגורר איתכם באותו דירת חדר וקצת ומחמם בדיוק את אותה אסלה. כך שכל אסטרטגיית הידברות היוצאת מתוך גישת "שוברים את הכלים", עלולה לחרב לכם בגדול וליצור פערים של ריחוק וניכור שלא תמיד קל לתקן.

ריב הוא לא תמיד הפיתרון. מתוך "מועדון קרב" (צילום מסך)

נקיטת פעולה אחרי התובנות שעלו והמסקנות שנאספו מתוכן, עשינו פעולת "אלון גלית" אופיינית והכנו רשימה שמפרטת את כל מטלות הבית; כולל אבק, פנאלים וסדינים. לצד כל אלו עשינו חלוקה שמית תוך התחשבות בשנאתי העזה להחלפת סדינים והפוביה של האשכנזי האלרגן מאבק, ויצרנו סידור עבודה הוגן ומוסכם על שני הצדדים. כזה גם הולך להכניס לנו קצת סדר, תרתי משמע, לחיים וגם ישמש בעת הצורך ראייה משפטית במידה ואחד מהצדדים יחזור לסורו ויעורר עלי את זעמי.

זה מה שאני עשיתי. ומה אתם עשיתם לכבוד השנה החדשה?

כתבות שאולי פספסתם

*#