אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר לא שקופים: ההומלסים האמיתיים של תל אביב

המחאה הפנתה את אור הזרקורים כלפי אוכלוסיית מחוסרי הדיור בעיר: כמה מהם יש, האם הם התרבו בעקבות האוהלים, איזו עזרה הם מקבלים מהעירייה ולמה הם מעדיפים את האוהלים על פני המקלטים המסודרים?

תגובות

בשבועות האחרונים קשה להתעלם מהתחושה כי הרחובות מוצפים במחוסרי דיור, במיוחד בשדרות רוטשילד ובאזורים נוספים שבהם הוקמו מאהלים. השאלה היא אם האפשרות לגור באוהלים גרמה להגירה של דרי רחוב מרחבי הארץ לתל אביב, או שמא הם פשוט הפכו לנוכחים יותר. נדמה כי אחת ההצלחות של המחאה היא הבאתה של אחת האוכלוסיות השקופות של העיר – ההומלסים – לכדי נראות.   “יש 500 דרי רחוב מוכרים ומעבר לזה יש כ־80 שאנחנו נותנים להם טיפול, אבל הם לא מוכנים לקבל סיוע מאיתנו, כך שבסך הכל יש 600 דרי רחוב”, מוסר את הנתונים יואב בן ארצי, ראש תחום טיפול ושיקום בהתמכרויות בעירייה. הוא מציין כי בעקבות המחאה לא הגיעו דרי רחוב נוספים לעיר, והתחושה כי יש רבים מהם היא בשל הגעה של משתמשים שמגיעים לצרוך סמים בעיר אבל לא ישנים בה.הרשויות נוקטות בהבחנה בין דרי הרחוב - שאינם בעלי זכאות לסיוע משרד השיכון בדיור - למחוסרי דיור - שהם בעלי זכאות, אך אינם מקבלים דירה בשל חוסר בדיור ציבורי שאמור להיות מסופק על ידי הממשלה. רבים מדרי הרחוב יכולים לקבל זכאות בפני הרשויות, אך מעולם לא סיימו את תהליך קבלת האישורים הדרושים לכך. ההצעה של העירייה להקים מאהל עבור דרי הרחוב בגן וולוולסקי־קרני ליד רכבת מרכז עדיין לא קיבלה את ברכתם של יושבי המאהלים, ורבים רואים בה הדרה שלהם אל מחוץ לתודעה הציבורית.  “ההומלסים לא סומכים על הממסד, וכעת בעקבות המחאה נוצר קשר בינם ובין פעילי המאהלים”, מתאר איתן מירון, פעיל מרכזי בנושא ובמאהל בן גוריון, את תהליך העלייה לסדר היום של הנושא, “הם מוכנים לדבר איתנו ואנחנו מנסים לקשר בינם ובין המוסדות”. לדברי מירון, הטענה שהמחאה היא זו שהובילה לריכוז גבוה של הומלסים בתל אביב שגויה, וכעת נוכחותם בולטת יותר מאחר שהם מרוכזים במאהלים ועומדים על סדר היום הציבורי והתקשורתי. “עוד לפני המחאה, הומלסים רבים הגיעו לתל אביב. רבים מגיעים גם על מנת להיות זכאים לקחת חלק בשירותים שמספקים הגגונים העירוניים”. ואכן, לפי העירייה, ברגע שהומלס מצוי בעיר, הוא זכאי לשימוש במתקנים העירוניים המספקים קורת גג, מקלחת וארוחה חמה, ללא קשר לכתובת האחרונה בתעודת הזהות שלו, בתנאי שהוא נשאר נקי מסמים ומאלכוהול ופסק מעיסוקים לא חוקיים. העירייה מנסה למדר את האוהלים. המאהל ברוטשילד (צילום: מנחה נופה)“הגגונים ברמת תחזוק נמוכה”, אומר מירון, “יש הרבה אלימות וגניבות בקרב השוהים שם, ולכן רבים מהם מעדיפים לשהות בנפרד או ביחד ברחוב”. “טענות לגבי צפיפות ואלימות היו נכונות עד לפני כתשעה חודשים”, מגיב בן ארצי, “והן רלוונטיות לגגון המשתמשים בסמים, שלגביו אין תנאי שאלו שמשתכנים בו יהיו נקיים מהסם. רבים היו נשארים בגגון לזמן רב, מסרבים לקבל סיוע ומתנהגים באלימות. החלטנו לצמצם את מספר האנשים, ולהשאיר רק את מי שמוכן להתמיד בטיפול”. “כשהגעתי לגגון עירוני ביפו וראיתי אנשים מסוממים ומלוכלכים הבנתי שלי, שנגמלתי מהסם, לא תהיה שום תועלת לשהות שם”, אומר אשר ויצמן, מחוסר דיור בן 44, שתוך כמה ימים מתחילת המחאה הגיע לרוטשילד, ומאז הוא גר במאהל ומנסה לסייע בשמירה על הסדר בקרב ההומלסים שמתגוררים בו, שאת רובם הוא מכיר מעברו כמשתמש. לטענתו המחאה לא הביאה הומלסים חדשים לעיר, אבל ריכזה אליה רבים כמוהו, שהגיעו למאהל ולהפגנות מתוך רצון להיות מעורבים במחאה. ויצמן מסמן את נקודת הקצר בין ההומלסים לרשויות כחוסר אמון בהן וחוסר מוטיבציה להשתקם. “כיום מגיעים למאהל ברוטשילד כמה עשרות הומלסים, רבים מהם לנים כאן ולא קל לשמור על הסדר”, הוא מספר, “רבים מתביישים לבקש עזרה, אפילו במילוי טפסים שיביאו איתם זכאות. הם מיואשים, וחלקם הגדול זרוק באוהל, ולא נוצר שום קשר בינם ובין העובדים הסוציאליים, כי הם לא באמת מעוניינים להשתקם. זה מעגל שלא קל להיחלץ ממנו”.  לצד מחוסרי דיור אמיתיים, אפשר למצוא באוהלים גם לא מעט אנשים שיש להם אפשרויות דיור ממשיות, אבל החליטו לחסוך את שכר הדירה ולהשתמש באוהלים כתחליף בית. “אני לא עובד בעבודות מאוד מכניסות וגם אין לי רצון לשרוף כסף על שכר הדירה”, מסביר דניאל עוז, בן 28, שעזב את בית הוריו כדי להתגורר במאהל בן גוריון, את הסיבה למעבר, “העניין המרכזי שלי הוא לא האידיאולוגי, אבל יש לי ולפעילי המאהל אינטרסים משותפים: המאהל הוא בית עבורי, ובנוסף אני נמצא שם רוב היום ושומר על הקיום שלו, במיוחד בשבועיים האחרונים הטעונים מול הרשויות, והפעילים האחרים שמחים על כך שאני כאן”.“ברור שההומלסים משרתים את המחאה, תדמיתית”, אומר בן ארצי, “אבל המחאה לא תשנה את מספר דרי הרחוב שאנחנו עובדים איתם. אם ישאלו דר רחוב אמיתי מה קורה במדינה ובעיר הוא לא יודע לענות לך, הוא מנותק מזה”. עוד הוא מוסיף: “כל אדם שרוצה לקבל סיוע מאיתנו מקבל אותו במידה שהוא זכאי לכך, וייתכן שדרי הרחוב אינם רואים במה שמציע משרד השיכון סיוע מספק. שירותי רווחה אמורים להיות מתוקצבים 75 אחוז ממשרד הרווחה ו־25 אחוז מהעירייה. אם המשרד לא נותן את חלקו, גישתו הצודקת של חולדאי היא שלא ייתכן שהעירייה תחליף את משרד הרווחה. זה נכון שצריכים להיות יותר מתקנים, והלוואי שהיתה לנו האפשרות להקים אותם”.

כתבות שאולי פספסתם

*#