ערות: יומני הסקס של נשות תל אביב - לילה - הארץ

ערות: יומני הסקס של נשות תל אביב

החרמנות, ההורמונים, החתיכים, האקסים, אתרי הפורנו והמקומות הציבוריים: שש תל אביביות בגירות ושוות כתבו יומן סקס במשך שבוע שלם. תיעוד אישי מיוחד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עכבר העיר

רווקה לסבית לוהטת: לולה קידר, בת 27

יום 1 - מתעוררת עם זקפת בוקר אימתנית

14:45 אני מתעוררת עם זקפת בוקר אימתנית וניגשת לאמבט להתאחד עם עצמי. אני חוששת שההרגל ישטיח את אבריי המוצנעים ושבבוא היום אפשוט תחתוני ואגלה את הפות של ברבי.

15:30 קפה עם הביאליקים בקפה ביאליק. בתה בת ה־13 של א’ רשמה את עצמה לבית ספר דתי. אנחנו מחליטות שזה מעין מרד נעורים של חננות ותוהות אם זו תוצאה של התנהלותה המופקרת של א’ ואם כדאי אולי שתפסיק להסתובב איתי.

17:00 קפה בשלג. ש’, חברי ההומו, מספר לי על הרפתקאותיו התכופות עם הומואים אחרים שהוא דג באתר אטרף. הוא מעדיף חיכוך יבש וחושש שיום אחד יפשוט תחתוניו ויגלה את הפין המשויף של קן.

19:00 קפה במנזר. כואבת לי הבטן. נראה לי שאני שותה יותר מדי קפה. הגם שאני נורא חרמנית, אז אולי אני צריכה לקבל.

22:30 אני נפגשת עם סוחר הסמים השכונתי. פעם הוא פיתה אותי, ואחרי זה אושפזתי באיכילוב במשך שלושה ימים עם זיהום בכליה. עדיין לא מצליחה להפיק תועלת מבולבול ומרגישה קצת זנותית כשהוא מצ’פר אותי בפרח.

4:30 בוהה בצילומים של עצמי בפייסבוק, מרגישה כמו מיליון לירות והולכת לישון.

יום 2 - חושבת על דו קיום ומאוננת 10:00 אני משוכנעת שאני היחידה שמתעוררת כל כך מוקדם בכל גוש דן רבתי, אך עלי לגשת לאוניברסיטה.

12:45 עולה על קו 25 ברמת אביב. כמה ילדים רעים מיפו ד’ יורקים קליפות גרעינים על אנשים זקנים, ואף אחד מלבדי לא אומר דבר. אחרי שאני מעליבה אותם, את אחותם ואת הוריהם, אני מתקדמת לכיוון הנהג, פן אדקר.

12:50 לפני שאני יורדת, אחת הבנות דופקת ספרינט ומושכת לי בשיער. אני לא נשארת חייבת ותופסת קבוצת שיער שנשארת בידי גם אחרי סגירת הדלתות(!).

13:30 כולם בקפה מחמיאים לי על הנפח בשיער ואומרים שאני צריכה לנפח אותו ככה כל יום.

15:00 מתיישבת לסכם מאמרים לעבודה סמינריונית שעלי להגיש, אך איני מצליחה להתרכז. אני רוצה להיכנס לאמבטיה ולהירגע, אבל חבל לי על הנפח בשיער. במקום, אני לוחצת פליי על  "Strictly Handjobs", הסרט החביב עלי לאחרונה, חושבת על דו־קיום ומאוננת.

19:00 ב’ מתקשרת וקובעת איתי דרינק בג’ואיש. אני מקווה שאחר כך נזדיין.

21:00 הולכת לא’ לראות תוכניות על רוצחים סדרתיים. נשים בדרך כלל רוצחות לאט ובאלגנטיות, על ידי הרעלה עקבית של הקורבן, ואילו גברים נוטים ללכת על הארדקור ולהשאיר זירה מטונפת ולא אסתטית בעליל. אני לא הכי מסודרת, וכשאני חושבת על האופן שבו הייתי נפטרת מכמה מכיבושי, אני חשה בלבול מגדרי.

23:00 יוצאת לבר ומקווה שב’ תבוא אלי בסוף הערב. אצלי לא אתפתה להורגה כי אין לי כרגע כסף לעוזרת.

1:00 יושבת על פניה של ב’ וחושבת על התנהגותי המחפירה עם הילדים באוטובוס. מעניין אם הם יזהו אותי אם אתקל בהם שוב בדרך לאוניברסיטה. לא נוח ככה. אני מעדיפה להיות על הגב.

"עדיין לא מצליחה להפיק תועלת מבולבול". לולה קידר (צילום: אורן זיו)

יום 3 - אני רוצה לראות לה את ההרצלים 7:00 ב’ קמה מוקדם כי יש לה עבודה של גדולים, ואני עושה כאילו גם לי, אבל חוזרת לישון כשהיא הולכת.

15:00 שותה קפה בוקר עם ע’, שנפרדה מחברה ס’. ע’ נפרדת מס’ פעם בחודשיים. בשונה מסרטים בקולנוע, כשבנאדם נכנס לסרט, הוא יכול להיות מופתע מאותה סצנה שוב ושוב במשך חודשים.

23:45 נפגשת עם א’ בבתה וגריגה. לא ראיתי אותה מאז שעזבה את העיר וחזרה לקיבוץ שלה. כשאנחנו מתיישבות, היא שואלת אם אני רוצה לראות לה את ההרצלים, כי היא לא גילחה כבר המון זמן ויודעת שאני ציונית.

יום 4 - בוש ענק עם אשה קטנה 14:35 אני צריכה לכתוב, ואין לי נושא. חושבת על קארי בראדשו מ”סקס והעיר הגדולה”. תמיד חשבתי שג’וב ככתבת יגרום לכל אינצידנט סתמי בחיי להניב לפחות שאלה רטורית כוללנית אחת, נוסח, “בתל אביב, העיר הלבנה, באמת משנה כמה קוק אתה עושה?”.

20:00 אמא מפצירה בי לבוא איתה לסטודיו קטן שמשמיע ג’אז ומספק מודל עירום לציירים חובבנים. אולי זה ייתן לי השראה. כשאנחנו נכנסות, מיד נגלה לעינינו בוש ענק עם אשה קטנה. אנחנו מתפוצצות מצחוק ומבקשים מאיתנו לצאת.

23:00 בוהה במחשב עד בוא השחר, ואז מצ’פרת את עצמי בצפייה ב"Strictly Handjobs".

יום 5 - הוא אומר שיש לו קטן 13:00 הדד־ליין עבר ב־12:00, ולא הצלחתי לכתוב דבר.

14:30 מגלגלת ג’וינט, בוהה במחשב, צופה בסצנה החביבה עלי מ"Strictly Handjobs" ושולחת מייל לעורך.

17:00 מקבלת מייל מהעורך. זימנו אותי לפגישה במערכת.

17:30 אני בוכה לחברי בקפה שעומדים לפטר אותי, וק’ הברמן מציע לשפר את מצב רוחי. אני מזכירה לו שאיני יודעת להפיק תועלת מבולבול, והוא אומר שיש לו קטן ושבכלל לא אשים לב.

19:00 חוזרת הביתה, ובולבולו הקטן של ק’ במחשבותי. לא נותר אלא לנמנם.

4:00 מתעוררת רטובה, חושבת על ב’ ועל הבולבול של ק’ וגם קצת על הבוש הענק של מודל העירום מאתמול ומתחככת בכרית.

4:06 אני גומרת וצריכה סיגריה, אבל החפיסה ריקה.

4:15 יוצאת לקנות סיגריות.

בי־סקסואלית ופולי אמורית בקשר לא מוגדר: אופל אפיקורוס, בת 25

"אני קונה גלולות, הוא קונה קונדומים". אופל אפיקורס (צילום: אורן זיו)יום 1 - אין סיכוי לסקס היום 13:30 הוא מעיר אותי לתוך אקט ידני, ואנחנו זורמים לזיון. בוקר טוב.

17:00 צריכה להתארגן ללכת לחברה, אבל נשארת במיטה לעוד פעם. הוא עושה לי ביד כשאני מדברת איתה בטלפון, ואנחנו שוכבים שוב.

24:00 בסיומה של ארוחת שחיתות, חושבת שאין סיכוי לסקס היום. מרגישה כבדה מדי.

6:45 נכנסת למיטה כשהשמש כבר עולה. מדמיינת את הסקס האחרון שלנו, גומרת, שוב גומרת ונופלת לשינה בפוזת אל בנדי.

יום 2 - מוותרת על אורגזמה וחושבת עליו 18:00 קניות עם אבא. המצרך הראשון שקניתי: יין בעשרה שקלים. מקווה שישרת אותי כראוי.

1:30 נזכרת שהפעם האחרונה שעשיתי סקס במקום ציבורי היתה לפני יותר משנה. איך נפלו גיבורים? אני בזה לעצמי.

6:00 שוב נכנסת למיטה כשהשמש עולה. משונה לישון לבד. מוותרת על אורגזמה וחושבת עליו.

יום 3 - דווקא בקיץ הוא נזכר ליזום משהו 15:00 קימה מאוחרת... מתחשק לי לגמור, אבל ברור לי שזה ירדים אותי.

23:00 חברה אצלי, והוא הגיע לבקר. אני עדיין רעבה מהבוקר. מתמזמזים.

24:45 החברה הלכה, זחלנו למיטה, מבצעים את זממנו. חושבת כמה נורא זה שדווקא בקיץ הוא נזכר ליזום משהו. אם היה חורף, זה היה הרבה יותר נחמד.

יום 4 - איך הוא מסוגל להזדיין על הבוקר? 13:15 שוב הוא מעיר אותי באקט ידני. אני מזיזה אותו והולכת להשתין. לא מבינה איך הוא מסוגל להזדיין על הבוקר בלי להתרוקן קודם. חוזרת ומנצלת את התיאבון הבריא.

19:00 אחרי אימון בחדר הכושר, נזכרת בחברה שרציתי להביא ל”יום ניסיון” כדי לבצע בה את זממי במקלחות. חבל שהיא כבר לא בארץ. איאלץ למצוא קורבן אחר.

6:45 עוד יום ארוך בא אל סיומו. מחשבות על מאמן מחדר הכושר, אורגזמה ולישון.

"מנצלת את התיאבון הבריא". אופל אפיקורס (צילום: אורן זיו)

יום 5 - בסוף לא אנסתי את האקס 18:00 מתקשרת לבדוק עם האקס השרירן מתי אנחנו נפגשים.

19:30 האקס מגיע. נשיקה על הלחי. אנחנו מתיישבים על הספה במרחק ידידותי הגיוני.

20:15 עומדת לידו בטל בייגלס. האוטומט שלי הוא להניח את ראשי על הכתף שלו. מזל שיש לי שליטה עצמית מהגיהינום.

22:30 בסוף לא אנסתי את האקס. הנוכחי הגיע, וברגע שהאקס הלך, פצחנו באונס הדדי על הספה.

24:00 מחליפה מולו בגדים לפני היציאה. הוא עוזר ומביע דעה. תמיד אמרתי שאחד הדברים החשובים בבן זוג זה שיאהב אותי גם כשאני בסחבות, אבל יידע להעריך כשאני משקיעה.

1:00 יושבים עם חברים בבר. אני יורדת מהכיסא כדי למזמז אותו. יש מאחורינו חדרון מעניין, ריק וחשוך. לא נעים לנטוש את החברים.

2:30 בדרך הביתה אני מציעה לקחת את עצמנו, שמיכה, יין ונרגילה לפיקניק בסינמטק. להפתעתי, הוא מסכים.

4:00 שותים לאט, מעשנת הרבה. מתוסכלת כשהוא מסביר שהסינמטק ציבורי מדי בעיניו.

6:00 האזור התרוקן, הוא עושה לי ביד, מרים אותי אליו בישיבה ואנחנו מזדיינים בהישענות על הקיר. לסיכום: בהחלט השימוש המוצלח ביותר ליין בעשרה שקלים שיכולתי לחשוב עליו.

יום 6 - הזמן הזה בחודש 13:30 מתעוררת לאקט ידני, ולא יכולה לסבול את זה. מבקשת שיפסיק, וחוזרים לישון. אני לא בטוחה מה לא בסדר בי. מתוסכלת.

14:10 שוב מתעוררת למגע ידיו. עצוב לי שמה שעבד לי עד עכשיו, פתאום כל כך מפריע לי. עוד מעט אהיה מקולקלת; הזמן הזה בחודש. חבל.

4:45 עדיין אין אור, ואני במיטה. מדמיינת השתלשלות אירועים מגרה עם האקס. אורגזמה ווקאלית במיוחד, ואני נרדמת כמו בול עץ. מזל שאף אחד לא שומע כשאת גרה בקומת מרתף.

יום 7 - לא השתמשתי בצעצוע הזה שנים 12:30 אחד המאמנים בחדר הכושר מנסה לבדוק מה אני עושה אחרי האימון. הם כנראה עוד לא הפנימו שאם הם רוצים לראות אותי, יצטרכו לקבוע בזמן אחר – אחרי האימון כמעט תמיד יש לי תוכניות. נכנסת למקלחת ותוהה איך יכול היה להיות הסקס איתו. הייתי מנסה לגמור, אם זה לא היה כל כך קשה בעמידה.

15:00 באודישן לתוכנית על פורנו בערוץ 2. אומרת למראיינת שאנשים לא מרשים לעצמם לעשות מה שהם באמת רוצים. “כמה אנשים את מכירה שעשו סקס במקום ציבורי בתל אביב לאור יום?”, היא מנידה בראשה. “אחת”, אני אומרת ומנופפת למצלמה לשלום.

24:20 על אבן גבירול, בדרכנו לסופר־פארם, הוא מספר לי שחשב להשתמש בצעצוע שלי, זה עם השלט הרחוק, בזמן הופעה שלו. אני מסוקרנת נורא. לא השתמשתי בצעצוע הזה שנים (וחבל!).

24:30 לכל אחד יש תפקיד במערכת־יחסים: אני קונה גלולות, הוא קונה קונדומים.

3:30 “גן דובנוב קרוב, אתה יודע”, אני רומזת. “נכון”, חיוך מאשר על פניו. בדרך לגן הוא מספר לי סיפורים על התקופה שבה בילה שם בתור ילד. אנחנו עוברים גדר, מתמקמים על אחת המדרגות ומזדיינים. אני גומרת בשקט יחסי. הלוואי ויכולתי להירדם שם.

4:30 מתיישבים לשחזר אירועים בשביל היומן.

5:30 מסיימים לעדכן את היום. הוא מביט בי במבט ממזרי, כותב את השעה, מוסיף “שוב” ומזנק עלי.רווקה סטרייטית זורמת: אור דהן, בת 25

"כשאין לי אהבה, אני לא חרמנית”. אור דהן (צילום: אורן זיו)יום 1 - לעולם לא אהיה חרמנית ומאושרת 22:00 כשאין לי אהבה, אני לא חרמנית. הדבר הראשון שעשיתי כדי להפסיק לאהוב את הבחור האחרון שאהבתי (לא יכולנו להיות ביחד) היה להפסיק לאונן עליו. בכל פעם שרציתי לאונן עליו, סירסתי את עצמי והפסקתי לאונן. כשהפסקתי לאונן, הפסקתי להיות חרמנית, וכשהפסקתי להיות חרמנית, נכנסתי לדיכאון ולחרדה מהפחד שלעולם לא אהיה עוד חרמנית ומאושרת.

יום 2 - הוא חייך חיוך דבילי 23:00 לא היה לי חשק לצאת מהבית, אבל חברה שיכנעה אותי לצאת איתה לסלון ברלין. התיישבנו בשולחן הראשון. כשהיא הלכה להזמין דרינק מהבר, אחד הבחורים מהשולחן לידנו התחיל לדבר איתי. אני אפילו לא זוכרת מה הוא אמר, רק שסיפרתי לו שזאת הפעם השנייה שלי שם, כי אני יודעת שבדרך כלל באים לשם רק ילדים. “אבל אתה דווקא חמוד”, אמרתי, “אני שמחה שהכרנו. מי יודע, אולי אתה אהבת חיי”. “אני חושב שאני אהבת חייך”, הוא חייך חיוך דבילי. המשכנו לדבר וגילינו ששנינו משוררים. קבענו להיפגש איזה יום, לקרוא שירה. החלפנו טלפונים.

יום 3 - גורמת לי לרצות להיות גבר 11:00 הלכתי לקנות פחיות של אוכל רטוב לחתול שלי. עובדת שם בחורה יפהפייה וחושנית. היא נראית לי אוקראינית. תלתלים בלונדיניים, עיניים ירוקות, ריסים ארוכים ועור מוקה. היא לבשה מכנסיים צמודים שהדגישו את הטוסיק העסיסי והשובב שלה, וגופייה לבנה עם מחשוף שהדגיש את שדיה הבינוניים. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה, אבל לא רציתי להצטייר כחצופה/סוטה/לסבית. הרגשתי בעיניים שלה שהיא שטה במקומות אחרים כרגע. דמיינתי אותי ואותה בדירה טיפוסית במלצ’ט עם תקרה גבוהה ורצפה מצוירת וחלון גדול שמשקיף להמון עצים גבוהים, ירוקים וסבוכים. היא נשענת על אדן החלון ושותה תה צמחים או יין, ואנחנו שותות ומדברות על החיים. אני לא לסבית, אבל מדי פעם אני פוגשת מישהי שגורמת לי לרצות להיות גבר, כדי שאוכל להיות המאהב שלה.

11:15 כשעמדתי לשלם היא העבירה פחית פחית תחת רובה הברקוד ושאלה אותי מה השם שלי. נתתי לה את השם, את הכתובת ואת מספר הפלאפון, וכשיצאתי משם, קיוויתי שיום אחד היא תתקשר.

"עשינו את זה שוב ושוב" (איור: טל גרנות)

יום 4 - ההפגנה חירמנה אותי 19:00 החלטתי ללכת להפגנה והזמנתי מישהו להצטרף אלי. הכרתי אותו לפני חודש וחצי. חוץ מהעובדה ששנינו אוהבים לעשן, לשתות ולראות טלוויזיה, אין בינינו שום מכנה משותף. אני לא נמשכת אליו ולא נגעלת. בכל זאת, הסקס בינינו היה מחשמל, ארוך, עדין ואגרסיבי בדיוק במידה הנכונה. הוא אמר לי דברים גסים תוך כדי, וזה הדליק אותי, ואחרי שגמרנו, עשינו את זה שוב ושוב.

21:00 ההפגנה מאוד ריגשה אותי. העוצמה של האנשים, האנרגיה, המרד, האחדות, החופש והשחרור חירמנו אותי, אז חתכנו והלכנו אליו. עלינו אליו הביתה, שתינו, ראינו “רמזור”, דיברנו קצת, עישנו, התמסטלנו. הוא התחיל ללטף אותי, עברנו למיטה והזדיינו כל הלילה. היום שלמחרת היה פשוט נפלא. סקס הוא הגלולה הפסיכיאטרית הטובה ביותר נגד דיכאון.

יום 5 - בסוף לא נגענו 19:00 בערב הלכתי עם חברה לסלון של אייל שני. המקום הזה תמיד מדליק אותי.

21:00 אחרי המסעדה היא הלכה לפגוש מישהו שהיא התחילה לצאת איתו, ואני הזמנתי אלי חבר מהעבר. בגלל שלא התראינו מזמן, היה לנו הרבה על מה לדבר. היתה שיחה מרתקת ומסעירה כמו תמיד, אבל שכחנו את האנרגיה המינית במקום אחר, ובסוף לא נגענו זה בזה. זה איכזב אותי, אבל לא חייבים לעשות סקס כל הזמן, כמו שבוקובסקי כתב בשיר “כוסית”. הוא מספר על איזה כוסית שהוא הכיר, שנשאה את האנרגיה המינית שלה כל הזמן איתה כמו בשקית. בסוף זה הרגיש כמו שעון מעורר שנופל לתוך הגראנד קניון, ורק מצלצל ומצלצל, אז הוא שבר אותו כי הוא לא יכל לשמוע אותו יותר.

יום 6 - זקנה שעלתה לבקר את המאהב שלה 24:00 אני וההוא מסלון ברלין קבענו להיפגש בתדר. שתינו חצי מכבי, ופתאום נתקפתי שיהוקים ואפצ’ים קולניים. הוא חייך במבוכה, וזה היה כל כך מצחיק שצחקתי בקול. אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שצחקתי בקול. זה קורה לעתים רחוקות, ובדרך כלל, אני זאת שמצחיקה את עצמי. הוא הציע שנשתה בושמילס, שיעביר לי את השיהוקים. שתינו ושתינו ואכלנו דברים שהיו כל כך טעימים שגנחתי.

2:00 אחר כך הלכנו אליו. הוא גר ליד בית אבות סגור, בדירה שנראית בעצמה כמו חדר בבית אבות. הכל בלבן וחום, ישן ומאורגן. אמרתי לו שאני מרגישה כמו הזקנה שגרה מתחתיו ועלתה לבקר את אחד המאהבים שלה בבית אבות.

2:30 ביקשתי שיקריא לי שירים שהוא כותב, אבל הוא העדיף שנקרא מספריית הספרים הענקית אצלו. בחרתי במשורר האהוב עלי פרננדו פסואה. התרגשנו ביחד ממשחקי המילים ומהגאונות שבחשיבה שלו, והוא קם להביא לנו שתי כוסות קטנות וחמודות של וודקה עם שתי קוביות קרח. רווקה סטרייטית אקטיבית: תמר בטלהיים, בת 25

"למה לא גילחתי את הרגליים?". תמר בטלהיים (צילום: אורן זיו)יום 1 - הוא בחיים לא נתן לי מחמאה 23:45 מסיימת משמרת במסעדה. מספר שאני לא מכירה שולח לי: “מה קורה?”.

23:50 מגלה שזה הילד הרע, טבח שעבדתי איתו לפני כמה שנים. היה בינינו קטע מתמשך, בעיקר מיני, לא רציני. הפעם האחרונה שנפגשנו היתה... לא טובה, בלשון המעטה, ואחריה אמרתי לו שלא נהניתי ושאני לא מתכוונת להיפגש איתו יותר. הוא תמיד היה אגואיסט, לא מתחשב, “מגניב” מכדי שיהיה אכפת לו ממשהו. ולמרות זאת, היה בו משהו מושך מאוד. נו, ילד רע. מוזר, אני לא זוכרת שמחקתי אותו מהזיכרונות שלי. אבל מגיע לו שלא זיהיתי אותו. שיזיע קצת.

23:55 הילד הרע: “בא לך לשתות משהו?” הראש אומר לא ללכת, הבטן אומרת ללכת. בכל מקרה, חייבת לעבור בבית. אין מצב שאני הולכת אליו עם בגדים של מסעדה וריח של נתח קצבים.

24:10 מגיעה הביתה. מתלבטת אם להיכנס להתקלח, לגלח את הרגליים וכאלה. מחליטה שלא. הוא לא שווה את ההשקעה. מחליפה בגדים ומתמרחת בקרם של ויקטוריה סיקרט. מספיק טוב.

24:30 הוא פותח לי את הדלת ומברך אותי בנשיקת שלום קטנה על הלחי. משהו שונה בו. גם הנשיקה המנומסת היא בגדר אירוע חריג וגם משהו במראה, המבוגר והרגוע יותר, נדמה לי. הוא מלווה אותי פנימה ומעיר שיש לי ריח טוב (זאת ויקטוריה). שוב - מוזר. הוא בחיים לא נתן לי מחמאה. מתיישבת על הספה בסלון ליד השותף הסטלן שלו. השותף מציע לי גולדסטאר, הילד הרע אומר שיש גם למברוסקו. לפני כמה שנים למברוסקו היה הדרינק העיקרי שלי. יכול להיות שהוא זכר וקנה במיוחד? מו־זר. אני אומרת שגולדסטאר זה מצוין.

24:45 הולך ממש טוב. הילד ממש מתעניין בי, שואל שאלות ומספר על עצמו (כבר אמרתי שמוזר?).

2:00 נהיה צפוף בסלון, עוברים לחדר שלו. אנחנו נשכבים במיטה וממשיכים לדבר. הילד משחק לי בשיער, אבל לא עושה צעד, שגם זה חדש. מתחילים להתנשק. עכשיו אני כבר בטוחה שמשהו שונה. בחיים לא התנשקנו כל כך עדין ואיטי ונעים. אוף, למה לא גילחתי את הרגליים?

"אני לא זוכרת שמחקתי אותו מהזיכרונות שלי" (איור: טל גרנות)

4:00 אנחנו אחרי. היה כיף. שוכבים מחובקים ומתלטפים (מי זה הבן אדם הזה?). לצערי, אני צריכה ללכת. כשיצאתי מהבית לא התכוונתי לבלות אצלו את הלילה, אז במקום הטוסטוס לקחתי את האוטו של אמא. באסה. ליד הדלת אנחנו מתנשקים, והילד הרע מחבק אותי. נייס.

4:20 מגיעה הביתה ומגלה ששכחתי את השרשרת האהובה עלי על השידה שלו. מסמסת לו שישמור עליה. לא מקבלת הודעה בחזרה. הוא כנראה כבר מעולף. אני שונאת לשכוח דברים אצל בחורים.

יום 2  - תמיד מחפשת אקשן כשאני שיכורה 15:20 מתחילה לחשוב שאולי היה יותר טוב כשהוא היה סתם ילד רע. המהפך הזה הכניס אותי לבלבלות. אף פעם לא חשבתי שאנחנו מתאימים, אבל אולי אנחנו כן? אני לא אוהבת את כאבי הראש האלה. מסמסת לו אם הוא מצא את השרשרת. הוא שולח לי תמונה שלה ואת הכיתוב “אל דאגה”.

22:30 חוזרת הביתה שיכורה מארוחת ערב עם אבא. שוקלת לסמס. אני תמיד מחפשת אקשן כשאני שיכורה. ההיגיון הבריא אומר לוותר וללכת לישון. אבל שיקול הדעת שלי לא מדהים כשאני שיכורה, ואני מסמסת “מה קורה?”.

22:40 לא הערכתי קודם עד כמה אני שיכורה. לא הולכת לשומקום הלילה. העיניים נעצמות מעצמן.

יום 3 - אולי בפעם אחרת (שקר) 18:30 אחרי המתנה של שעתיים בסלקום, אני ניגשת לנציג שירות. כמה דקות של דיבורי שדרוג סטנדרטיים, והוא מתחיל לפלרטט איתי. קצת חמוד, גבוה, אבל אני לא בקטע. מסיטה את השיחה לנושאים יומיומיים (צריכה ללכת לאסוף טלוויזיה שמצאתי באתר אגורה וכאלה).

21:00 טלפון ממספר שאני לא מכירה: הבחור מסלקום. הוא לקח את המספר שלי מהמחשב שלהם (לא בטוחה שזה אתי). בניסיון לשבור את הקרח, הוא שואל איך הלך עם הטלוויזיה. אני אומרת שעוד לא הלכתי להביא אותה ושואלת בצחוק אם בא לו לסחוב אותה איתי. הוא עונה שכן.

21:15 אוספת את הבחור, ונוסעים לאסוף את הטלוויזיה. במהלך הנסיעה מתגלים שני פרטים מזעזעים: אחד, מדובר בערס. שתיים, מדובר בערס בן עשרים(!).

21:45 הוא פורק את הטלוויזיה בבית שלי ומציע שנלך לשתות. אני לא רוצה, אבל מרגישה מחויבת אחרי הטרטור הזה (הטלוויזיה שקלה יותר מ־40 קילו). המעט שאני יכולה לעשות זה להקפיץ אותו הביתה, אז אני מציעה שניסע לאזור שלו ונעצור לשתות שם משהו בקטנה. מתברר שהוא גר בראשון. מה אפשר לעשות.

22:10 מגיעים לראשון. שותים בירה בליווי מוזיקת רקע מזרחית, באדיבות האייפון שלו. תענוג.

23:00 בדרך לאוטו הוא עושה ניסיונות להניח את היד שלו סביב הצוואר שלי (לפיתת ערסים קלאסית). מתחמקת.

23:15 מגיעים לדירה שלו; הוא מציע לי להיכנס. “אולי בפעם אחרת” (שקר). הוא רוכן קדימה לנשק אותי (נו באמת!), אני מפנה את הראש והוא פוגע בלחי. לא נעים.

"מותשים. שמחה לבשר שהיה מדהים". תמר בטלהיים (צילום: אורן זיו)

יום 4 - כמה זמן אבא שלך גנן? 8:30 יום הולדת. מתעוררת אס.אם.אס. הערס: “נסיכה שלי בוקר טוב, שיהיה לך יום מכסים ומזל טוב יפה שלי”. איך הסתבכתי. חוזרת לישון.

11:45 מתעוררת. מחזירה אס.אם. אס נימוסים: תודה פלוס סמיילי.

16:10 “תגידי כמה זמן אבא שלך גנן איך אני הוזה מול פרח שכזה חח נו איך הולך עם האייפון מאמי”. מישהו למעלה מעניש אותי. אני לא עונה.

יום 5  - שתי שיחות שלא נענו מהערס 10:00 נוסעת לספא לכבוד היומולדת עם הגר, סיוון ורותם. בדרך מעדכנת אותן על חוויותי עם הערס. באמצע הסיפור הגר עולה על זה שהאס.אם.אס על הגנן הוא ציטוט משיר של עומר אדם. אנחנו צוחקות, אבל זה גם קצת עצוב.

15:00 מוציאה את הפלאפון מהלוקר במלתחות ומגלה שתי שיחות שלא נענו מהערס. אני חייבת לשים סוף לעניין הזה.

15:15 בדרך חזרה למרכז, מתייעצת עם הבנות לגבי נוסח אס.אם.אס הדחייה. הגרסה הסופית: “מאמי” – מרככת את המכה בעזרת שימוש בז’רגון שלו – “אני מצטערת, אתה ממש מקסים, אבל צעיר מדי בשבילי”. וואו, איזו תחושה משחררת.

יום 6 - חבל לבזבז שעווה טובה 18:00 שעווה אצל הקוסמטיקאית. בואו רק נגיד שבהחלט הגיע הזמן.

19:00 מתיישבת מול הפייסבוק. חלקית כדי לראות מה חדש, חלקית כי חבל לבזבז שעווה טובה.

19:10 הבחור המבוגר שולח לי “רוצה לקפוץ?” בצ’אט. בילינו ערב מדהים יחד לפני חודשים, אחרי שנים של היכרות ולא מעט פנטזיות. הוא לחלוטין עמד בציפיות. קובעים להיפגש.

22:30 שותים, מעשנים, מדברים. בשלב הזה אני כבר די מסובבת. טוב, מספיק עם השטויות האלה... לוקחת יוזמה ומנשקת אותו.

22:45 העניינים מתלהטים. עוברים למיטה.

23:30 מותשים. שמחה לבשר שהיה מדהים. שוב. אני לא אגיד לו את זה, כי הדבר האחרון שגברים צריכים זה ניפוח נוסף לאגו, אבל הוא ממש וירטואוז.

"לחלוטין עמד בציפיות" (איור: טל גרנות)

24:00 אני שמה לב שהוא לא במיטה וקמה לחפש אותו. מוצאת אותו בסלון, שקוע בסשן אס.אם.אסים סוער. עם האקסית. מהמעט שהבנתי, ובאמת שניסיתי לא להתעמק, האקסית “היתה פה” (בדירה? בחדר המדרגות? ברחוב?) ושמעה אותנו. אני שואלת אותו אם הוא רוצה שאלך. הוא אומר שלא. חוזרת למיטה אחרי שהוא מבטיח שהוא רק מסדר את העניינים ומצטרף אלי.

24:15 המבוגר מעיר אותי ושואל אם זה בסדר שהוא ייצא לרבע שעה, כי האקסית מתעקשת שיבוא לקחת את האופנוע שלו, שחונה מתחת לבניין שלה. אני מציעה שוב ללכת. הוא מבקש שאשאר ומבטיח לחזור. נשארת.

3:00 מתעוררת. הולכת לסלון בתקווה שהוא בכל זאת כאן. אבל לא. מוציאה את הפלאפון מהתיק - גם כי אין לי מושג מה השעה וגם כדי לבדוק אם הוא ניסה להתקשר. עברו שלוש שעות מאז שהוא יצא, שלוש שיחות שלא נענו ממנו והודעה אחת: “סליחה, תמר, אבל אני חושב שכדאי שתלכי, אסביר ואפצה בקרוב. סליחה”. מה? אני בהלם.

3:04 בחיים שלי לא התלבשתי כל כך מהר. קופצת על הטוסטוס וטסה הביתה. אני אפילו לא יודעת מה אני - פגועה? מזועזעת? אני לא מצליחה לחשוב.

3:15 מגיעה הביתה ונכנסת למיטה. שהיום הזה ייגמר כבר.

יום 7  - חייבת איזה נייס גאי 9:45 מתעוררת אס.אם.אס. המבוגר: “סליחה”. מוקדם מדי בשביל זה. חוזרת לישון.

11:10 עוד הודעה: “דברים הידרדרו במהירות אתמול. את בסדר?” טכנית, אני בסדר. נקרעת בין חוסר החשק שלי לדבר איתו ובין הסקרנות לדעת מה קרה אתמול. מגיע לי הסבר.

12:00 ייסורי מצפון. זה לא יפה להתעלם מההודעות שלו. הוא בטח מרגיש רע עם עצמו גם ככה. מסמסת: “אני לא עונה כי אני לא יודעת מה לומר”.

23:20 עבר לי. אחרי יום שלם בעבודה פלוס שיחת פריקה עם הבנות, כל הסיפור הזה לא מרגש אותי. נשארה רק סקרנות. מתקשרת אליו. השיחה עוברת ישר לתא קולי.

23:30 המבוגר חוזר אלי, מסביר שנגמרה לו הבטרייה. אני: “טוב, אני לא טובה בלכעוס על אנשים שהם לא אמא שלי... אתה רוצה לספר לי מה היה אתמול?” הוא מתנצל עוד 780 פעם. אני חושבת שבאמת אכפת לו ממני. לא נראה לי שהוא רצה לפגוע בי. הוא מספר שהאקסית עברה משבר והאכילה אותו סרטים. אומר שניסה לכבות את השריפה ולחזור אלי, אבל לבסוף העביר את הלילה בניסיונות להרגיע אותה. אני מקבלת את זה, אבל לא בטוחה שאפגש איתו שוב. לבחור יש קצת יותר מדי מטענים בשבילי.

24:00 חייבת איזה נייס גאי בחיים שלי. נכנסת לפייסבוק ושולחת הודעה לבחור אחד, סופר נחמד, שכבר הרבה זמן שמתי עליו עין. אחרי שבוע כזה מגיע לי משהו טוב.גרושה סטרייטית הוללת: אריאלה שביד, בת 67“ברגיעה שאחרי אנחנו אוהבים לדבר על הנכדים שלנו”. אריאלה שביד (צילום: אורן זיו)יום 1 - אני אוהבת מין 20:00 חגגתי את יום ההולדת ה־67 שלי. בשנתיים האחרונות גיליתי שלגברים צעירים, מגיל 35 בערך, זה נחשב גיל סקסי מאוד. אני גרושה זה 15 שנה. אני אוהבת מין. חמש השנים האחרונות הן היותר מלאות ביחסים אינטימיים ובחיזורים משהיו לי אי פעם, אפילו כשהייתי מאוד צעירה עם עור מתוח וזוג שדיים. היום יש לי אחד. הצגתי אותו בתערוכת צילום לפני 15 שנים במוזיאון ישראל.

יום 2 - מה את לובשת? 10:15 עוד אני יושבת בתור לבדיקת דם, מצרה על כך ששכחתי את העיתון בבית, אני מקבלת מסרון: “איפה את?”. את השולח, שלמה (שם בדוי), רופא וספורטאי טריאתלון, פגשתי בשבעה של מכרים משותפים לפני כשנה. בן 50. גרוש. חיפאי. אנחנו נפגשים בערך פעם בחודשיים ללילה של שיכרון חושים. מצדיק כל גרוש שאני משקיעה במכון הכושר, במאמנת נטע ובוויטמינים.אני: “במעבדה, בתור לבדיקת דם”. שלמה: “מה את לובשת?”. הגוף שלי נכנס למוד מיני. גם עכשיו כשאני כותבת זה קורה לי. אני: “חצאית”, למרות שאני לובשת מכנסיים. חצאית מרגישה לי באותו רגע יעילה יותר לאפיזודה מינית מהירה, גם אם וירטואלית. שלמה: “יש חצר לבניין?”. בלי לזוז מהכיסא, ובלי להוריד עין מהמונה מעל לדלת כדי לא להפסיד את התור לבדיקה, אני משיבה בחיוב. “כן. גם חורשה”. שלמה: “תצאי לחצר, תחבקי עץ. תעצמי עיניים. תספרי מאחת עד עשר ותגידי, ‘מי שעומד מאחורי ומלפני ומצדדי הוא העומד!’. אני בא בריצה, מפשיל את החצאית שלך, אנחנו נצמדים אחד לשני, גומרים. את לא מסתובבת, אני ממשיך בריצה שלי, את שוב סופרת עד עשר וחוזרת למעבדה”. עוד אנו מסמסים, אני מקפידה לחזור ולהתבונן במונה המספרים מעל דלת המעבדה. המספר 35, תורי.

10:35 נכנסת למעבדה. מתיישבת מול אחות בחלוק לבן, שדיים גדולים וכפפות לטקס.

יום 3 - פיצינו את עצמנו על ערגה של שנים 7:30 כשפתחתי את המייל חיכה לי דיוקן עצמי נלוז של דורון. עם דורון, נשוי בן 60, אני מנהלת רומן כבר עשר שנים. הכרנו לפני 30 שנה. שנינו היינו נשואים. היתה בינינו משיכה, אך לא מימשנו אותה. לפני עשר שנים פגשתי אותו במסיבה אצל חברים. הוא היה בלי אשתו. כבר באותו ערב פיצינו את עצמנו על ערגה של שנים. דורון גר בדרום הארץ, ואנחנו נפגשים בערך אחת לשבועיים: יוצאים למסעדה ראויה, מקנחים אצלי בבית. לפעמים שוכרים חדר במלון, כדי “לרענן” את היחסים. כן, גם יחסי מין כאלה יכולים להתעשר מגיוון.

העליתי את הדיוקן של דורון כצילום רקע למסך המחשב. מנעד הצילומים שלי התפתח לכיוון הארוטי מאז שאנחנו בקשר. הדיאלוג הצילומי בינינו החל כאשר הרגשתי דחף לצלם בהשראת חוויה ארוטית שעברנו. דורון, שמעולם לא עסק בשום תחום של אמנות, הפתיע אותי בחזרה בסדרת צילומים אישיים ומרגשים. היום אני עובדת על ספר צילומים ארוטיים שלם.

"גם יחסי מין כאלה יכולים להתעשר מגיוון" (איור: טל גרנות)

יום 4 - בפאדג’ הלוהט שתלתי כדור ויאגרה 18:00 קפצנו לתערוכת הצילומים שלי ושל ריבי ברגר, “האדום האדום הזה”, בגלריה נלי אמן.

19:30 אחרי התערוכה - מסעדה. מפות לבנות, הרבה אנשים, מוזיקה חרישית. מנה ראשונה: סביצ’ה אנטיאס. הטלפון מודיע שקיבלתי מסרון. דורון: “התערוכה מוקפדת. פתיינית”. אני: “חן חן, אז הצלחנו (:”. דורון: “על מה את חושבת?” אני: “שאתה יושב רחוק מדי ממני ואני לא יכולה לגעת בך. על מה אתה?”. דורון: “שהארוחה הזו די מיותרת, יכולנו לקנות פיצה ולהיות כבר אצלך בבית”.

תוך כדי אכילה הוא מעביר לי מעטפה קטנה. פותחת אותה ורואה משהו סגול שנראה כמו קשת לשיער. אני שמה על הראש והוא מחייך. מורידה מן הראש ובוחנת בסקרנות. מבינה שאלה תחתונים בעיצוב חדשני. אי אפשר לשים את ה”קשת” הזו בארנק הקטן שלי. הולכת לשירותים. מוצאת את הדרך הנכונה ללבוש אותם. מקפלת את תחתוני המשי האדומים שאיתם באתי ושמה בכיס. חוזרת לשולחן.

20:00 המלצר מגיע, מנה שנייה. טונה צרובה. מסרון חדש. דורון: “ראיתי איזה קונץ באינטרנט. אני רוצה שנעתיק אותו”. מסרון נוסף. צילום עם הקונץ. אני: “לא חושבת שאני גמישה מספיק לפוזה הזו”. דורון: “עשית כבר דברים יותר מסובכים”. אני: “כן, אבל לאחרונה כואב לי קצת הגב. אתה יודע, אני מתבגרת”. דורון: “אבל משתבחת”. שולחת לו פרצוף מחייך.

21:00 מנה אחרונה: פאדג’ שוקולד נוזלי. מעבירה לו כפית לפה. הוא טועם ומביט בהפתעה. מגלגל משהו בלשון ולוגם מן היין. בתוך הפאדג’ הלוהט שתלתי כדור ויאגרה. שותים קפה ונוסעים אלי הביתה.

22:00 המין נפלא. כאילו לכל פרודה בגוף שלי, מבפנים ומבחוץ, יש את הפרודה המשלימה בגוף שלו. עונג של ידידות ומין שמקנים ביטחון וחופש גמור. תשוקה שלא שואבת את עוצמתה מעור מתוח. ברגיעה שאחרי אנחנו נורא אוהבים לדבר על הנכדים שלנו.

24:00 לא רע, אני מסכמת את השבוע. מחליפה את הדיוקן הארוטי של דורון בשדה חמניות מופז שמש. פתיחת תערוכה, סקס, יום הולדת ונכדה שעולה לכיתה א’.סטרייטית מונוגמית בלונג דיסטנס ריליישנשיפ: מיכל גרוסברג, בת 26 “חבר שלך לא יידע”. מיכל גרוסברג (צילום: אורן זיו)יום 1 - כובשת את יצרי 11:40 ״בואי ניפגש איזה ערב, חבר שלך לא יידע, הוא בחו״ל״, אומר לי הבחור שתמיד חולף על פני במכולת השכונתית. ״מצטערת, לא נכנסת למקומות האלה״.

20:38 יושבת בקיוסק עם מרואיין. כבר בטלפון הוא הסתמן כפלרטטן, ואני זרמתי. הוא מבוגר ממני בעשר שנים לפחות, אבל דאם! הוא סקסי. עם החברות קבעתי לעוד חצי שעה, ולמרות שיש לי חבר, ולמרות שקבעתי תוכניות, ולמרות שבתכלס סיימתי מזמן את הראיון, אני רוצה להישאר איתו. כובשת את יצרי ומגיעה בזמן לפגישה עם הבנות.

יום 2  - מכרבלת כריות 12:37 מאזינה לראיון שלי עם הסקסי מאתמול. שומעת בקולו את שחולף בראשו: היא מתוקה לאללה, אבל לעשות אותה? נהההה. אז רק שתדע: יש לי חבר. נה נה בננה. המממממ. בננה. 

18:00 שרועה על המיטה בתחתונים. את כפות הרגליים אני מצמידה לקיר ומתחילה לנענע את שומן הישבן. אני מביטה אחורה ורואה שישבני הגרום נע מילימטרים ספורים, ובזאת תמו חלומותי להיות כושית בקליפ של כושים שמהלל וגינות גדולות של כושיות. אבל אז המפשעה שלי מתחככת קצת בסדין, ועכשיו אני חרמנית. 

18:35 אס.אם.אס לעורך: מציעה ראיון עם ירון ברובינסקי. 1. הוא חתיך. 2. הוא התרווק עתה מאפרת גוש. 3. הוא ממש חתיך. העורך מסרב, אני אומרת שזה לא ממש משנה, העיקר שיסדר לי ראיון עם חתיך, כי במגזין הקודם שעבדתי בו ריאיינתי כל חודש חתיך, ועכשיו זה ממש חסר לי. הוא מבקש שאעביר לו רשימה של חתיכים ונבחר אחד ביחד.

21:13 קופצת לקיוסק לקנות סיגריות. ג׳ינג׳י עם פנים יפות מדי מסנן “היי” במבטא אירי. אני עונה “היי” חפוז וחוזרת להרעלת הניקוטין, אבל בדמיוני אני כבר מלקקת אותו מכף רגל ועד ראש ובעיקר את מה שבאמצע. החבר שלי, שנמצא במדינה אירופית אחרת, מתבקש להקדים את טיסתו חזרה ארצה בערך לעכשיו.

4:23 מנסה להירדם מול הסקייפ עם אהובי ושוב לא מצליחה. הוא כבר נוחר כמו טרקטור קטן, ועכשיו זו רק אני שמכרבלת כריות.

יום 3  - שיתערטל כבר, נו 13:43 חולפת בבן גוריון על האופניים. עיני לוכדות את דוד בקמן, הידוע גם כמתערטל מחוף הילטון. הוא קטן מכפי שציפיתי, אך עדיין חתיך למדי. שיתערטל כבר, נו.

17:55 בערוץ 10. בפאתי הערוץ נתקלת באיתי תורג’מן, הוא מתעלם ממני כאילו הייתי אוויר. טוב, אני לא דוגמנית צמרת. בזמן שאני מהרהרת במחשבה הזו, צועדת היישר לתוך הכתף של אושרי כהן. הוא קצת נבהל מההיתקלות החזיתית, אבל זורק “היי” בנחמדות, ואני קצת נמסה ובורחת למשרד שלי. אם אני לא מאוננת הלילה, אני כל כך סופית משתגעת.

23:24 פיספסתי את האוטובוס הביתה. לתחנה מגיע בחור שדי נראה כמו תחת. אני אומרת לו שיש עוד 20 דקות המתנה לאוטובוס הבא. הוא מתחיל לחקור איפה אני גרה ואם יש לי חבר. אני מכריזה שכן, אבל זה לא מפריע לו לבקש את הטלפון. אני מסבירה לו שזה לא מתאים, והוא ממשיך: אתם רציניים? כמה זמן? גרים ביחד? רק כשהוא שומע “כן”, “שנה” ו”כן”, הוא לוקח את עצמו ובורח במונית. אני מנסה להבין איך עובדים גלגלי הראש של מתחילנים סדרתיים. בסך הכל הייתי נחמדה וניסיתי להעביר את הזמן, באיזה חלק בראש שלו זה הפך לאני־מתה־להזדיין־איתך־למרות־שיש־לי־חבר?

1:30 עייפה ומבואסת מכדי לאונן. חתכתי לישון.

"אם אני לא מאוננת הלילה, אני משתגעת" (איור: טל גרנות)

יום 4 - פאק פאק פאק פאק 23:48 עם הבנות בנחמה וחצי. מ׳ מספרת על פורנו לסביות ווייט טראש, עם בוצ׳ה טקסס סטייל ואחת בלונדינית קטנה עם תלתלי בייביליס. גברת בייביליס יושבת על הכיור ברגליים פשוקות בזמן שגברת טקסס מחדירה לה דילדואים עצומים ומרחיבה את פותה עוד ועוד. פאק פאק פאק פאק פאק.

24:28 רוכבת על האופניים בקינג ג׳ורג׳ לכיוון אלנבי. בעליות יש לי שיטה, אני מפדלת בעמידה ומבליטה את הישבן. הרווח כפול: רכיבה סקסית ומהירה במיוחד. ברמזור עוצר לידי גבר רותח, מציין את הרכיבה הסקסית להפליא שלי ותוהה אם בא לי להזמין אותו לדרינק אצלי בבית. אני מחייכת בחביבות ומסבירה לו שהוא אחד הלוהטים, אבל החבר ואני זה ממש רציני. הוא מעריך את הסופרלטיב ומאחל לי לילה נפלא.

2:07 סקס במצלמה עם המהמם שלי. באמצע החלפתי את הוויברטור הסגול בביצה רוטטת, עוד לא החלטתי אם זה נחשב גיוון תנוחות או סקס בשלישייה. 

יום 5 - מנופף בזין שלו, אני צורחת 3:26 ערב שקט עם החברים הטובים. מ׳ נותנת לי לק למטה. נעים. רוצה עוד, אבל יודעת שאהובי לא מת על זה שאני שוכבת עם נשים כשהוא לא בסביבה.

4:00 שיחות עם מ׳ על כך שאילולא הייתי עם אהובי היתה לנו מערכת יחסים נהדרת. לפני שהכרתי את בן זוגי, מ׳ ואני מצאנו את עצמנו עוקבות אחרי בחור משופם לאחד המועדונים המצליחים בעיר. במשרדים המרתפיים קרו דברים שקורים במשרדים מרתפיים של מועדונים מצליחים, ואת הערב סיימנו יחד (לא כולל המשופם). מיד אחרי כן פיתחתי רגשות אליה, אבל לא מצאתי את המילים לומר. אחרי שהאהבה פרחה בין בחיר לבי וביני, אזרנו אומץ לגלות זו לזו שהתחושה היתה הדדית. היום אנחנו פשוט החברות הכי טובות.

7:43 האקס ד’ מודיע שהוא רוצה להתפשט. ״אז תתפשט״, אני עונה. הוא מתחיל להתערטל מולי ואני עוצרת אותו. ״אם אתה רוצה אז מול כולם״. ד׳ מודיע בסלון שיש לו משהו חשוב לעשות וכולם נדרכים. הוא שולף את הזין ומתחיל לנענע אותו ולקפץ בחדר בצחוק מתגלגל ומטורף. לפתע הוא מתחיל לשעוט לכיווני בנהמות, מנופף בזין שלו, ואני צורחת בבהלה. למזלי, ובעיקר למזלו, הוא עוצר מטרים ספורים ממני ומרים את המכנסיים.

יום 6 - חשופית בתחתונים 21:38 את יודעת שאת מתחילה לבייץ כשאת מגלה גוש שנראה כמו חשופית בתחתונים.

יום 7 - זה! לא! נעים! לנו! 8:52 קבענו לבראנץ׳ אצל ההורים של מ׳, אז באתי לישון אצלה. מ׳ יוצאת עכשיו עם דמות מוכרת מחיי הלילה, והוא, כיאה למעמדו, רצה לישון עם שתינו באותה מיטה. לי זה לא הפריע, בתנאי שהוא בתחתונים לכל הפחות, כי אני חושבת שחריגה מהתנאי הזה תהווה הפגנת חוסר כבוד כלפי בן זוגי. הוא מסכים. אנחנו ישנים כמו כפיות מסודרות בסרוויס חדש מהאריזה; אני מימין, מ׳ באמצע והוא משמאל. הם לא מפסיקים לגנוח ואני לא מצליחה להירדם. זה הזמן לקחת קלונקס וללכת לישון בסלון. שלום.

2:23 קופצת לקיוסק בירקון פינת אלנבי לקנות סיגריות. מכונית עוצרת לידי, וראש משתרבב החוצה. ״היי״. מתעלמת. ״אפשר לשאול שאלה?״. “כן”. ״אפשר להצטרף אלייך?״. “לא”. ״למה?״. התעלמות. ״כמה את לוקחת לשעה?״. אני לוקחת נשימה עמוקה וסופרת עד שלוש. מכונית שנייה נעצרת. ״אפשר לשאול שאלה?״. “כן”. ״רוצה להצטרף אלי לסיבוב?״. “לא”. ״למה לא?״. ״ככה״. אני לא אבין לעולם מאיפה גברים שואבים את החוצפה לשאול בחורה זרה ברחוב להוראות הגעה לכוס פינת החור של התחת שלה. תבינו, לכל הרוחות, זה! לא! נעים! לנו!

3:59 בן זוגי ואני במרחק 3,000 קילומטר זה מזה כבר 43 ימים, ונותרו עוד 17 למניאק. תל אביב היא עיר קלה מאוד לסקס ועיר קשה מאוד לאהבה, ולגיטימציה לבגידה בעיני היא לומר לעצמך שאין לך מה להפסיד. בדרכי נקרים גברים רבים, חלקם מכבדים את הנאמנות שלי אליו וחלקם מצפצפים עליה. אף אחד מהם הוא לא הבעיה שלי, כי אני לא בודקת את הגבולות. אני יודעת היטב מהם ושיש לי כל כך הרבה מה להפסיד. (לא) לדבר על מין

עמליה רוזנבלום ושחר ברלוביץ’, יוצרי “2.3 בשבוע” של ערוץ 10, ניסו לכתוב סדרת סקס כחול־לבן. בדרך הם שילמו מחיר מיני כבד, שינו את דעתם על פורנו וראו סצנות מין עם ההורים. כינסנו אותם לשיחה אינטימית

אהבה זה כואב אם עושים אותה כמו שצריך. עמליה רוזנבלום שחר ברלוביץ' (צילום: מישל גבינט)שחר: אז מה היה לך בראש כשהתחלנו לדבר על הסדרה?עמליה: “אני זוכרת שקראתי אז את ‘קו היופי’ של אלן הולינקהרסט, שיש בו התייחסות מאוד עמוקה למיניות, והוא הימם אותי. זו היתה תקופה מאוד סוערת בחיים שלי, שבה גם פגשתי אותך – ממש בתפר הזה, כשהתגרשתי, אחרי שהייתי נשואה 14 שנים מגיל 18. מבחינה אישית מאוד הזדהיתי עם העיסוק המיני הזה באותו רגע”.

לתחושתי, הייצוג הכי בולט של מיניות שיש בעולם כרגע זה פורנוגרפיה. כשניסינו לעשות משהו אחר, הלכנו על החבל הדק בין לא להראות את מה שאנחנו באמת רוצים לבין להראות משהו שההנאה ממנו עשויה להיות פורנוגרפית. “בעבר היתה לי עמדה פמיניסטית חד ערכית לחלוטין לגבי פורנו, ועם הזמן הגעתי למסקנה שפורנו זה דבר שיש בו הכל. זה פשוט עוד ייצוג של בני אדם. אז יש בו את הדברים המזעזעים, והחפצה, וניצול פיזי וחומרי ורוחני של אנשים, ויש בו גם יצירתיות מטורפת ודמוקרטיה מטורפת של אנשים שבעליית הגג שלהם בגרמניה קוראים דרור והופכים את עצמם לגיבורים באינטרנט”.

אני זוכר שבפרמיירה הרגשתי שוואו, הצלחנו להושיב כל כך הרבה אנשים מול סצנות הסקס האלה! בדרך כלל רואים סצנות מהסוג הזה בעיקר לבד. חשבת איך זה יהיה לצפות בזה עם עוד אנשים?“האנשים הכי קרובים אלינו היו מאוד שותפים בכתיבה: בני זוג, חברים, לפעמים אפילו קרובי משפחה, שזה אפילו לא 'פרופר' שיהיו כל כך מעורבים. עד שלא צפיתי עם אנשים ממעגל שני ושלישי, לא שמתי לב שאחרי המבוכה הראשונית הנוראית, הסצנות האלה גם מניעות שיחה שאנשים מאוד רוצים לקיים, אבל מביך מדי להיות זה שמתחיל אותה. האם בני הנוער שלנו מזדיינים או לא? זה נושא כל כך מכוסה אבק, שגם ניעור אחד שמוריד חלק מהאבק זה משהו”.

איזו סצנה היתה בעינייך הכי מנערת?“נילי אומרת: ‘אם אתה לא עושה סקס ביום נישואים שלך, אז מתי אתה עושה?’, ובועז, אחרי שהם עושים את זה, אומר: ‘נראה לי שנרגענו עכשיו לעשרה ימים'. הדבר הזה - שאין מה לעשות, כולם צוחקים ממנו או זזים במבוכה – זה הנועזות. להתייחס למשהו שרוב האנשים שמצויים במערכת יחסים ארוכה עוברים דרכו, ומעדיפים לא לדבר עליו”.

ניסיתי לחשוב אם הסדרה הזו שינתה משהו ביחס שלי לאינטימיות או לסקס.“מעבר לעובדה שהיא לקחה לך את החיים...”.

כן, מעבר לזה שלא עשיתי סקס שנה. בשלב הזה אני קצת המום מכמה קודר יצא לנו: יצרנו שיקוף די קשה של מערכות יחסים.“יש את הציטוט של וודי אלן, ‘סקס זה דבר מלוכלך אם עושים אותו כמו שצריך’. אפשר להגיד שאהבה זה כואב אם עושים אותה כמו שצריך. המסקנה שלי היא שזוגיות תמיד קשה. אבל זה לא חייב להביס אותך".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ