דיבור נגוע: עיתונאים לא מתים, הם רק מתפטרים - לילה - הארץ

דיבור נגוע: עיתונאים לא מתים, הם רק מתפטרים

לגיא זוהר קל להתפטר כשיש לו עוד ג'וב בקנה, למתמודדי מפלגת העבודה קל ללכלך אחד על השני ולצופי "הפמליה" אמור להיות קל להספיד את הסדרה שלהם שקסמה אבד מזמן. חמש הצעות לשיחות סלון על הנושאים הבוערים של השבוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הדס בשן, עכבר העיר

השיח הברנז'אי: "יצא גבר, גיא זוהר. ותמיד חשבתי שהוא עוד אשכנזי נרפה" את השבוע התחילו מצדדי המחאה החברתית בזקפה לאומית משלהם: גיא זוהר סיים את מהדורת "השבוע" בהתפטרות בשידור חי, בעקבות התנצלות ערוץ על התחקיר שהתפרסם בגנות שלדון אדלסון, בעלי "ישראל היום". הברנז'ה לאר ידעה את נפשה - עמיתיו התאספו באולפן ומחאו כפיים לאורך  הרולר הריק, ובכל פינה הוכתר זוהר כגיבור העם, דוגמא ומופת, סמל לכך שהרעים לא תמיד מנצחים. עם כל ההערכה למעשה האמיץ, כדאי לשים את הדברים בפרופורציות - קל מאוד להתפטר כשיש לך עדיין עבודה. זוהר הוא טאלנט נחשק בערוץ 10, רוב הסיכויים שימשיך מכאן לתכניות יותר עתירות רייטינג מ"השבוע", וקשה להשוות את מצבו לאלה של עיתונאים רבים אחרים, מפורסמים פחות ועניים יותר, שמשחקים לידי הטייקונים כדי לשרוד, או פשוט נשכחים עד שהם מפרסמים מאמר חושפני על מצבם הכלכלי - כמו בועז כהן, כתב "ידיעות אחרונות" לשעבר. זוהר העניק לצופיו רגע של נחת, אבל נדמה לנו שאדלסון די מבסוט מכל מה שקרה. נראה מי יעז להתעסק איתו עכשיו.

לא לדבר על זה עם:שרון גל.

כך תשנו את הנושא: "עכשיו תורו של אורי גוטליב להתפטר מהנחיית "אז מה היה לנו".

» לא לעולם אדלסון: המחאה האמיצה של גיא זוהר

זוהר שובר את הכלים:

השיח הפריימריסטי: בשביל חגיגה לדומקרטיה נראה שדי סובלים במפלגת העבודה נו, מה באמת חשבנו לעצמנו? ששלי יחימוביץ' תכניס רוח חדשה ונקייה, ולנצח נדבר אידאולוגיה? שהעובדה שעמיר פרץ הוא זה שהביא אותה תמנע ממנו מלהכפיש את יחימוביץ'? שבוז'י הרצוג לא יעלב באופן אישי מההזמנה של שלי להיות מספר 2 שלו? שרק בגלל העדרם של פרס, פואד וברק, זה אומר שלפנינו רנסנס ושיתוף פעולה במפלגת העבודה? נו באמת. נדמה שחברי מפלגת העבודה כל כך התרגלו למערכות בחירות כאלה, שהמחשבה על מערכת רגועה היא בלתי אפשרית - וערב הסיבוב השני בין יחימוביץ' ופרץ, צפוי שהפלגנות רק תעלה ותגאה. התוצאה, בינתיים, היא דרמה סוחפת שמרכזה תלמידה המורדת במנטור שלה לשעבר - אלמנט שמציף הרבה אמוציות, ולמען האמת די מהנה לצפייה. היינו נהנים מכל זה אם זה היה משודר במסגרת טלנובלה מקסיקנית - אבל במציאות זה קצת מטריד, ולעיתים גם חסר הגיון מדעי: איך כל כך הרבה לכלוך יכול לצאת מכל כך מעט מפלגה?

לא לדבר על זה עם: סוקרים. הם סתם יאכלו לכם את הראש לחינם.

כך תשנו את הנושא: אתם זוכרים ש"מאמינים לחמיצנע" היה למעשה הפאנץ' המוצלח הראשון של ליאור שליין?

» סיקור הפריימריס בערוצים השונים: עושים צחוק מהעבודה

התפוח לא נופל רחוק מהמנטור. שלי יחימוביץ' (צילום: אמיל סלמן)

השיח ההיסטורי: קניתי מסטיק והמוכר אמר שהתאומים נפלו. חשבתי שברמת גן השבוע צוינו עשר שנים לאסון התאומים בניו יורק, מה שנתן לנו תירוץ לשחק ב"איפה היית כשזה קרה": במשרד? באוטו? באוניברסיטה? בחוג? הלוואי שבחוג. אבל מה זה משנה - לא הייתם מול הבניין הבוער, לא קפצתם ממנו, לא הצלתם אף אחד ואפילו לא עשיתם איזה "פו" סמלי כדי לתרום את חלקכם. מה שבטוח, כולנו היינו באותו מצב שבו אנחנו נמצאים היום אל מול קטסטרופות בסדר גודל כזה: מבולבלים, מפוחדים, ועם זאת מרותקים באופן כפייתי למחשבות על אפוקליפסה. אלא שעשר שנים אחרי, לא ברור אם העולם השתנה כל כך. אמריקה עדיין חזקה, ואם כבר משהו יפיל אותה זה לא הטרור העולמי אלא הכלכלה והסינים. הרעים ממשיכים לחלק את קורבנותיהם באופן שוויוני סביב העולם, עם הרבה בומים קטנים במקום אחד גדול כזה. האבטחה בטיסות הוגברה. הייתה מלחמה בעיראק. בן לאדן מת. והכי חשוב, אנחנו כבר לא צעירים ויפים כפי שהיינו ביום הזה שבו אמרנו בשחצנות "עכשיו גם הם יבינו קצת מה עובר עלינו".

לא לדבר על זה עם: תאומים. הם שמעו מספיק בדיחות על זה השבוע.

כך תשנו את הנושא: "תחשבו על זה -  בעוד עשר שנים הילדים שלנו ישאלו אותנו איפה היינו כשבוז'י היה ב"אחד נגד מאה"

עשור ל-11 בספטמבר - פרוייקט מיוחד:» הפסקול המנחם של דור הותיקים» צובעים את הזיכרון: תערוכות לכבוד 9/11 בניו יורק» אירועי חודש ספטמבר בניו יורק

ומה אתם עשיתם בשביל מדינה? מגדלי התאומים ז"ל

השיח המיואש: מעניין אם אוגנדה עדיין בעניין שלנו  כל כמה שנים היא נוחתת: המחשבה הזו שאולי נגמר הניסוי הזה שקוראים לו "מדינת ישראל". היה נחמד, אבל באמת צריך להתקדם. ואם כבר, אז לא במזרח התיכון. הרי מדובר פשוט במקרה חמור של חוסר התאמה. הטורקים ממשיכים עם הפרצופים שלהם ועכשיו רוצים ויזה כדי שנגיע לשם - תודה, נוותר. ועכשיו הצטרפו גם המצרים - רק לפני חודשיים חשבנו שאנחנו פועלים בהשראתם, עם המחאה החברתית שקראה לעצמה "כיכר תחריר שלנו" - והנה, חבורה של מפגינים מנסה להכנס לבניין השגרירות ולבצע לינץ' בבחורינו הטובים, מה שגרם לראש ממשלתנו לוותר על האגו לכמה רגעים ולהתקשר לאובמה כדי שיעשה קצת סדר. ליברמן מיהר לאזן את המצב עם שורה שנראה כאילו נלקחה מאחד מסרטי הסנדק הגנוזים: "אני לא מאיים", כשהוא מדבר על מה שעובר לו בראש, כשהוא חושב על ה-20 לספטמבר וההכרזה הצפויה על מדינה פלסטינית. האם לזה הידרדרנו? למלחמות אגו, על מי יתנצל ראשון ומי ימצמץ שני, ולמי יש יותר גדול, ומי עושה פרצוף יותר אדיש תוך כדי שהוא מסנן "אני לא מאיים, אני מבטיח". ואם כן, אז למה אנחנו כאן, בעצם? הבעיה היא שכמו במערכון ההוא של החמישייה הקאמרית - ככל שאתה יותר חושב לעזוב, כך הרגליים שלך כנראה נטועות כאן יותר חזק.

 לא לדבר על זה עם:ברק אובמה. בכלל, אל תדברו איתו על כלום אלא אם כן זה ממש דחוף.

כך תשנו את הנושא: "המזג אויר כאן עדיין מצויין. השבוע ראיתי עץ בשלכת".

» בני ציפר: "טורקיה היא למעשה המדינה היהודית הראשונה"

לא מאיים, מציע הצעות שאי אפשר לסרב להן. אביגדור ליברמן (צילום: תומר אפלבאום)

השיח ההוליוודי: "מהרגע הראשון הכי אהבתי שם את טרטל" שמונה עונות, 982 פטמות, 6578 שימושים במילה "פאק" וארי גולד אחד  - "הפמליה" הסתיימה השבוע, לפחות עד סרט הקולנוע שצפוי להצטלם בקרוב, אם כי כמו שלמדנו ממנה - בהוליווד הכל יכול להשתנות. הסדרה התחילה בתור אחד המוצרים הכי חתרניים על המסך וביססה את השם של HBO  כאלטרנטיבה של פאן אינטיליגנטי - מצד אחד, הייתה שם אחוות גברית סקסית ומצחיקה מאוד; מצד שני - היא סיפרה לנו את האמת על הוליווד, בה כוכב הוא בסך הכל מוצר שנלחם על חיי המדף שלו. אבל "הפמליה" היא כבר מזמן לא הדבר הזה. למעשה, מהעונה החמישית מדובר בסדרה אחרת לגמרי, על גברים שנאבקים במערכות יחסים משעממות עם נשים בלתי נסבלות.

אזהרת ספוילר: לא הופתענו מהסוף הונילי במהלכו שני גברי האלפא של הסדרה, וינס וארי, מכריזים שהאהבה מנצחת - וינס מתחתן, ארי עוזב את המשרד שלו ובוחר לעקור לטוסקנה עם האישה והילדים. אוף, מי רצה לתת לליצנים האלה לב מלכתחילה? למי אכפת עם מי וינס יוצא? אפילו קו העלילה במהלכו התמכר לקוקאין לא באמת היה מעניין, כי וינס עצמו לא היה העיקר - זו הייתה הקריירה שלו שהייתה הדמות המרתקת כאן, והיא הפסיקה להעסיק את הכותבים לצערנו. הנחמה היחידה בסוף הזה יוא התפנית המשעשעת שניתנה לטרטל - מי שהתחיל את הסדרה בתור עבד נרצע וחסר כבוד עצמי הפך למיליונר נחשק, וגם במציאות נראה שהסדרה עשתה לג'רי גרסיה רק טוב וגרמה לו להראות מושך מזוויות מסויימות לג'ימי סיגלר. כעת יש רק להמר האם סרט הקולנוע יהיה יותר גרוע משני הסרטים של "סקס והעיר הגדולה" – כי זה באמת יהיה הישג ראוי לציון.

לא לדבר על זה עם:  אנשים שעדיין לא התאוששו מהסוף של "אבודים".

כך תשנו את הנושא: "פריקוול טלוויזיוני לסקס והעיר הגדולה: בעד ונגד".

» ראיון מיוחד: כוכבי הפמליה נפרדים מהסדרה

צופי yes, קישטה - סצינת הסיום של הפמליה:

ואף אחד לא כבר לא מדבר על: רון חולדאי היה לנו שבוע לחשוב על חרוזים כמו רון-בריון-טפשון- בלון, אבל לא משנה כמה התל אביביים ניסו, אי אפשר באמת להפוך את ראש העיר הטועה לאויב המחאה החברתית. קצת גדול עליו התואר הזה. עד להפגנת הכוח הבאה שלו, כלומר.

» הלל פרטוק: “חולדאי הוא ראש העיר הכי טוב של תל אביב"

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ