עיר החטאים: לטוס לחופשה זוגית ולהשאר בחיים - לילה - הארץ

עיר החטאים: לטוס לחופשה זוגית ולהשאר בחיים

אם תגלו סבלנות למגרעות אחד של השניה ותדעו לקחת חצי שעה חופש מפעם לפעם (לצורך קניית נעליים כמובן), יש סיכוי שגם אתם תצליחו לשרוד חופשה זוגית בחו"ל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יעל רון, עכבר העיר אונליין

האמת? פחדנו ממרגול אז ארזנו תיק ונסענו לפסטיבל מוזיקה שהתקיים באחת ממדינות אירופה. זה לא שאנחנו לא בעדה, פשוט לא רצינו למצוא את עצמנו קבורים תחת עץ ירוק מפלסטיק אצלה בגינה. אז השחזנו דרכונים ועזבנו זמנית את המדינה.» עיר החטאים - כל הכתבותהמריבה הראשונה התהוותה כבר בשלבי האריזה. הוא, שכנראה רגיל היה עד היום לטייל בעולם בחברת בוצ'יות או להתכלב באיזו  אכסניית נוער נידחת בפאתי דרמסלה, ניסה לשדל אותי בכל כוחו לטייל בבירה האירופית כשעל גבי מוצ'ילר מאובק, ולא ממש הבין מדוע אני זקוקה למוצרי בסיס כקרם הזנה ליום, קרם הזנה ללילה, קרם הזנה לשיער ומעגל ריסים - מוצרים מיותרים הממלאים ומכבידים על המזוודה, לטענתו הנבערת. אחרי ששכנעתי אותו לוותר על הלדרמן ואני בתמורה הקרבתי את הפן, החל שלב אריזת המזוודה בו התגלתה יכולתו העל אנושית כמעט לקפל את כל רכושי לכדי מנת קרב שטוחה ומעוכה ואת החזיות היקרות להפוך לכדורונים מעוכים עוד יותר.

טיסת הלילה היתה מתישה. הוא ישן את עצמו לדעת ואני, נרקומנית של עגבניות, ספרתי כוסות בלאדי מרי עד אשר נמזגה לכוסי טיפת העגבניות האחרונה. במונית, בדרך לבית המלון, החל שלב החרדות הבלתי נמנע; "רבי מואיז בעל הנס", סחתי לעצמי, "זו הפעם הראשונה שלנו ביחד בחו"ל. ומה יהיה אם לא נסתדר, אם אגלה חלילה שמדובר בחובב חנויות מזכרות סידרתי עם חיבה לפאוצ'ים שחורים? ומה אם החדר יהיה פצפון והקרבה לשירותים תחשוף אותי לפסקול מבהיל שעד כה נחסך ממני בזכות פרוזדור ארוך ובידוד בקיר?". רק כשנוכחתי במו עיני בעת התשלום לנהג המונית שמדובר בתייר רגוע שלא מחביא את סטפת הכסף בחסם עורקים המוטמן באזור חלציו, לקחתי נשימה ארוכה והבטחתי לעצמי להיות נסבלת וסבלנית בשבעת הימים הקרובים. נו, אז הבטחתי. אז מה.אפשר לכייף בחופשה, בעיקר כשיוצאים לבד (מתוך: "מכתבים לג'ולייט")יומן מסע

נסיעה לחו"ל בפעם ראשונה כזוג חושפת את המשתמש הטירון לשלל גילויים חדשים. קחו למשל אותי; פריק קונטרול שעוד לא ברא הטבע ביום, ובחורה שתלטנית בלילה. לא חומר שממנו עשוי החופש, במילים אחרות.אבל שם, בבירה האירופית הראשונה שלנו כזוג, החלטתי לשחרר שליטה ולתת לגבר גבר שלי להפוך בין לילה לספי בין יוסף ולארגן בעצמו את העניינים. אז שחררתי מבין שיני את המפה עליה ננעלו הלסתות קודם לכן ואמרתי לו "תפאדלו חבריקו, תדריך", מחויכת וקלילה. קלישאתי עד כאב הוא עמד בכיכר העיר המרכזי, סובב את המפה עם ונגד כיוון השעון וניסה, ניסה בכל כוחו להוביל שני צעירים עייפים חזרה לבית המלון. מהופנטת עמדתי נוכח כישרון המשחק שלו בעודו מחזיק את המפה הפוך לגמרי ומהנהן בהבנה. בסבלנות חיכיתי ולא נשברתי גם אחרי שהוא שלף מכיסו את מסרס הגבריות הנצחי- האייפון, נעזר בג'י פי אס, ועדיין לא נחל הצלחה. המתנתי עוד קצת בשביל הנימוס ובסוף השתמשתי בנשק יום הדין: "ממי אני חייבת לשירותים", וביקשתי הכוונה ממישהו ברחוב. ככה גם חסכתי לנו כמעט חצי יום וגם ריסקתי לו את הביטחון העצמי.מזון לנשמה יום לפני החזרה ארצה תקפה אותי אותה בהלת השופינג ידועה לשמצה. בעודו מפנטז על ג'קטים מחויטים, מצלמות יקרות ואולי גם איזה אייפד חדש כי שלו כבר הזדקן, מצאתי עצמי עוצרת ליד כל חנות נעליים, בדיוק כמו בסרטי הבנות הבזויים ביותר, ומודדת כל זוג שרק עונה להגדרה "לא נוח והולך לעוות לך לנצח את עמוד השדרה", מריירת אל מול אופנה שלעולם לא תתפוס בישראל ומגיבה ברקיעות רגליים עצבניות בכל פעם שחבריקו מנסה לזרז.

חשוב לדעת: סיטואציה גנרית זו אורבת לפתחו של כל זוג המוצא עצמו בבירה אירופית שווה ומעמידה את הזוגיות- חזקה ויציבה ככל שתהיה- במבחן הסובלנות הקשה ביותר: את מאתרת חנות קוסמטיקה שווה - נכנה אותה בשם הגנרי "ספורה", ומציעה, למען שלום בית והיעדר הפרעות, שתתפצלו לחצי שעה - שעה עד יעבור זעם ואת תוכלי להצטייד בכל הדרוש לך על מנת להפוך לאותה נערת ז'ורנאלים שקיימת אצלך בפוטנציאל . "לך תקנה לך משהו לביש" את מציעה ושולחת אותו לבילבונג/ בלו בירד/ זארה/ ריפליי או השוק הקרוב לרדיוס מקדש הקוסמטיקה שזה עתה איתרת. לאחר חצי שעה את יוצאת משם מאופרת כהומאז' לליצן מאחר שהיית חייבת למרוח על פניך כל טסטר אפשרי שדיילות המכירה דחפו לך ליד, ואז את מאתרת אותו ספון בחנות הגאדג'טים הקרובה, אוחז משהו שקשור למסך מגע ומרוץ מכוניות ועל פניו מבט אינפנטילי לחלוטין. חוץ מלרייר הוא עושה הכל בשביל להסביר לך שקונסולת המשחקים הזאת הוא כל מה שאתם צריכים בשביל להפוך אותו לאדם מאושר. ובגדים? מה פתאום! יש לו מספיק. את מסבירה בסבלנות שאין סיכוי אלא אם כן הוא מוכר כלייה, את מראה סימני עצבנות כשהוא מסרב לוותר, את מתעצבנת ואתם רבים. מה איכפת לך, העיקר שכבר רכשת לעצמך את מלאי הקוסמטיקה השנתי.סוף טוב הכל טוב, אם קונים לו את קונסולת המשחק (מתוך "רק את")אחד בלב ואחד בכיס ואז, ביום האחרון, בדיוק כמו בסרטי האסונות הקשים ביותר, כייסו אותי. כן, הכי קלאסי שאפשר: תחנת רכבת צפופה, זוג צוענים ותינוק והארנק הוא היסטוריה רחוקה. לא היו בו למזלי הרבה דברים חשובים מלבד שני כרטיסי אשראי, רישיון הנהיגה שלי, הרבה כסף מזומן וגם שקלים חדשים. ואז, בדיוק כמו בסרטים הרומנטיים, הוא אסף לחיקו את שלולית הבכי המררת בקול גדול "אנל'א יכולה לנשום חרב עלי עולמי", הרגיע, ליטף, נישק ועשה מה שאלף כדורי הרגעה לא היו עושים: גרם לי להפסיק לקטר ולהתבכיין על מר גורלי.הפסטיבל אגב, היה נהדר. את רובו אני זוכרת בערפול או ממבט הציפור הרוכנת מעל האסלה כתוצאה מחיבתי הגדולה לטיפה המרה, אך התמונות מוכיחות שנהנתי מאוד, התחככתי בלא מעט פנקיסטים, רקדתי עם ילדי פרחים מרושלים וגם השקתי כוסות בירה גדושות עם כמה ויקינגים כרסתניים. זה כנראה מסביר את התאווה הגדולה שפיתחתי כלפי כל מה שעונה להגדרה "בצק". גם אם באותה בירה אירופית החליטו למלא אותו בכל מה שעונה להגדרה "מגעיל". לארץ חזרנו עם מסקנה אחת בולטת וברורה. מטען חורג מקומו במזוודה ולא סביב המותניים בצורת מעמולים או גלגל הצלה.

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ