העם דורש בחור בר השגה: מחאת הרווקות תופסת תאוצה - לילה - הארץ

העם דורש בחור בר השגה: מחאת הרווקות תופסת תאוצה

אפשר להתייחס למחאת הרווקות של העיתונאית הדס בשן כאל דאחקה, כמנציחת סטריאוטיפים, וכמזמנת סקסיזם. מה שבטוח, כולנו מרגישות שאין מספיק גברים בעיר הזאת ושצריך לעשות עם זה משהו.. פרויקט מיוחד 

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קשה למצוא היום תופעה חברתית אמיתית שלא משאירה עקבות בדמות קבוצות תמיכה ושטנה בפייסבוק, אבל בשביל להבין את זרם התודעה שמאחורי מחאת הרווקות מספיק לעבור בשדרות רוטשילד, גם אלה שטרום המאהל: על כל גבר מקריח, שמנמן וחצוף בעיר הזאת, יש שמונה פסיק שתיים בחורות הורסות עם לוק מפיל ותואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון. אפשר לחשוב על כל מיני הסברים אפשריים לתופעה, רובם סקסיסטיים במידה קיצונית (אחת ההצעות שעלו: “לדעתי הם נשרטים בצבא”), אבל את הדס בשן ההסברים האלה לא מעניינים. היא רוצה שינוי.

» רוצים בנות: הפלייבויז הכי מפורסמים בתל אביב

(“אני כבר לא ערה!”)בשן, עיתונאית בלונדינית בת 35 שעמלה על כתיבת הרומן הראשון שלה, עשתה הכל כדי שזה לא יקרה (כלומר, יצאה לדייטים), ובכל זאת היא לבד. והיא לא לבד: כמעט 1,000 בחורות זועמות הצטרפו לדף הפייסבוק שהיא פתחה בעניין, שהתחיל כדאחקה טרנדית והפך לאתר שידוכים זעיר עם אופציה לחפירות מגדריות מכיוון שני המינים. שלא כמו מובילי מחאת הדיור, להב ניסחה מניפסט קצר שמתבסס על רשימת דרישות מאוד ספציפית (“טלפון ביום אחרי דייט; לא עוד אס.אם.אסים אחרי השעה 11 בלילה; סקס מספק ושוויוני לכולם; חינוך מחדש לגרושים ממורמרים”), שלהפתעתה סחפה תגובות סוערות, ועודדה אותה לארגן הפגנה משלה בצלחת הפטרי למחאות שהיתה פעם שדרות רוטשילד.

(“גם אני רוצה להצטרף למחאת הזוגות הצעירים!”)עם רווקות תומכות לצדה, מצלמת וידיאו מתעדת בעקבותיה ואודם בתפקיד טוש בידיה, בשן יצאה למחות נגד מספרם, מצבם וטיבם המפוקפקים של הבחורים בעיר ובכלל. על הדרך, היא ייצרה את המפגן הפרודי הכי מוצלח על תרבות המאבק הגדושה של הרגע. משאלת היעדים (“אני לא מציעה פתרונות”), דרך הביקורת מסביב (“אמרו לי – תלכי לפריפריה”), ועד הביחדness המאולץ (“לא משנה אם את קאפ די או קאפ אי, כולנו יחד במאבק”). לכולם ברור שמדובר בחצי דאחקה, בטח לבשן עצמה – ועדיין, אולי אפילו בלי כוונה, המגאפון שלה מצליח להעיר סביבו כמה מצוקות אמיתיות, לא קיומיות אולי, לא מערכתיות ולא כלכליות, אבל גם לא ברות נפנוף תחת הכותרת “שרמוטה, לכי חפשי זין” (שאחד ממופרעי המאהל טרח לספק בשעת ההפגנה). בשן היא כמובן לא היחידה שניצלה את המאבק כדי להיאבק גם במרחב הזוגי – במאהל, שיש מי שקוראים לו מאהב, נפתחו משרד שידוכים מקומי ומרכז לחיבוקי חינם, בפייסבוק נפתחו קבוצות כמו “זוגיות ברת השגה שתביא סוף למצוקת החיתון”, ובאוהלים כאלה ואחרים נרשמה פעילות חתרנית־עצמאית באותו עניין, זו שעוד תביא לנו בייבי בום מבורך של ילדי מחאה קטנים עם ארומת שאנטי. ואם כל כך הרבה אנשים מרגישים שהעולם מתאכזר אליהם במרחב הרגשי, אולי זה נכון?

(“האם יש צדק חלוקתי של הבחורים בעיר הזאת?”)אם עד עכשיו עצרו להתווכח איתה בעיקר גברים ממורמרים, שרצו להוכיח שהם דווקא בסדר/לגאול אותה באופן לגמרי פרטני מהמצוקה הזוגית, בשלב הזה כבר קמות נגד בשן נשים שטוענות שהיא לא פמיניסטית, ורוצה להחזיר את מעמד הנשים שנים רבות אחורה. הדיבורים שלה על גברים בחו”ל שפותחים דלתות ועל חוק שיסדיר תשלום גברי בדייטים ראשונים לא מרגיעים אותן. אבל יש לה תשובה, והיא לא בלתי משכנעת. “בנות, אין לנו שוויון זכויות, אז שלא יהיה שוויון חובות”, היא אומרת. “הרי אנחנו נדפקות מכל הכיוונים. מצד אחד, אין באמת שוויון לנשים במדינה הזאת, ומצד שני, כשהם כבר מעוניינים ביקרה של בחורה הם לא יודעים איך להביע את זה. המאבק הזה הוא לא רק בשבילנו, הוא גם בשבילם”.

(“אנחנו מעמד הביניים של הרווקות. אנחנו לא דוגמניות אבל גם לא בררה”)אף אחד, כולל בשן עצמה, לא לוקח את המחאה הזאת ברצינות, ובכל זאת היא נתקלה בקשיים אמיתיים שחוזרים על עצמם גם בהקשרים כבדים יותר: הגבר הבריון שמאיים לפוצץ את האירוע, אותן קריאות “שרמוטה” וכמובן, הנימוק הכי ישן בספר, באדיבות קשיש צרוד: “תחתכי את הלשון, כולם ירצו אותך. תהיי שקטה, מה שבעלך יביא לך יהיה טוב”. אחרי שתמה החצי מחאה הזו, אפשר לסכם שמדובר בעיקר בתזכורת לכך שגם מהפכות גדולות וחד פעמיות מסוגלות להכיל נונסנס, שלצעוק מה כואב לך ברחוב זה לא רק נעים אלא קצת חשוב, ושכולם צריכים יותר תשומת לב ממה שהם מקבלים, ולנשים (מסיבות תרבותיות) יותר קל לבקש אותה. האם האפקט התודעתי יאריך ימים? קשה להאמין. האם בשן קיבלה מבול של מספרי טלפון במהלך הערב? ברור.(איילה פנייבסקי)

או, הנה מחאה ראויה! העם דורש צדק רווקי ואין להקל בכך ראש. עם זאת, רשימת הדרישות שהציגו המבקשות “גבר בר השגה” לא רק שאינה מספקת, אלא גם אינה מספקת פתרונות. “טלפון ביום אחרי דייט” - הוא מגיע כשהם בעניין; “לא עוד אס.אם.אסים אחרי השעה 11 בלילה” - קצת מתנגש עם הסעיף הבא - “סקס מספק ושוויוני לכולם”; “חינוך מחודש לגרושים ממורמרים” - הם דווקא די מבסוטים להיפטר מאיתנו, אם לא שמתן לב. להלן מקבץ פתרונות ריאליים יותר. לגזור ולתלות באוהל. 1. הם ל־א מ־פ־ח־ד־י־ם! אבל הם צריכים לפחד. ולשם כך צריך להפחיד. בתור התחלה יש לייסד אתר שמרכז שמות, פרטים ותמונות של גברים פסולי חיתון - להלן “רווקוקואים” - כדי שבחורות שאינן חדות עין יוכלו להיזהר מפניהם, או לכל הפחות להימנע מלפתח ציפיות מיותרות. 2. אחריות אישית. בהמשך לסעיף הקודם, יש לגלות אחריות אישית ובגרות בבחירת הגבר. מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים. ומי שהולכת לישון עם מוזיקאים/שחקנים/ברמנים/עיתונאים, שלא תתפלא שהיא קמה לבד. 3. סחים, הם לא בכל מקום. הם בטח לא בתדר. אבל סחים, משעממים וממורכזים ככל שיהיו, מתחתנים. אם בגבר בר השגה חשקה נפשך, בחרי בקפידה את המקומות שאת מבלה בהם (בר מומלץ: המייט), המקומות שאת עובדת בהם (חברה מומלצת: אורנג’, שהרי לא סתם קוראים לה “פרטנר”) והמקומות שאת מתאמנת בהם (מכון כושר מומלץ: שייפ).  4. הגבלת מספר הגייז המורשים לגור בתל אביב. ויפה שעה אחת קודם. יש לשקול בחיוב גם הגבלת כניסת בחורות מתחת לגיל 25 לעיר, בעיקר כוסיות. בכל זאת, יש תור, ואנחנו היינו כאן קודם. 5. חוק הייבוש. אל הרשימה המתארכת של “יום ללא” (קניות/עישון/חשמל/ממשלה) ראוי להוסיף “יום ללא מין”, שבו הרווקות התל אביביות מתאחדות ושובתות. היום שיוכרז יסמן את תחילת המאבק ויוכיח את רצינותנו. כמו כן לא יהיה מין בדייטים ראשונים עד למתן סימני מחויבות. גם נשים הנמצאות בזוגיות נקראות להצטרף לשביתה. לא יקרה לכן כלום אם תפגינו קצת סולידריות, זונות. גם מהפכות גדולות וחד פעמיות מסוגלות להכיל נונסנס. מחאה פעילה6. אוורור הדרכון הפולני. כולם יכולים לצחוק עלייך עד מחר שאת פולנייה, אבל את יודעת מה עוד מגיע קומפלט עם רגל קרושה והיכולת לגרום לייסורי מצפון? אישור עבודה בלונדון. ואת יודעת מה יש בלונדון? או בפריז? או באמסטרדם? או בדנמרק? גברים גבוהים, גברים עם שיער על הראש, ועיניים כחולות ויורו בארנק. הפתרון האולטימטיבי הוא הגירה למקום שבו אחוז הגברים גבוה מאחוז הנשים ושגם הנתונים הפיזיים הגבריים בו מבטיחים. אם אין ברשותך דרכון של האיחוד, סעי לביקור תיירותי ונסי לפעול בזריזות. אחרי החתונה כבר יהיה לך. 7. דרוש: יבואן. במקום לסבסד את בנק הזרע, המדינה יכולה להפחית את מסי יבוא הגברים ולעודד עלייה. יבוא גברים איכותיים ייצור תחרות הוגנת במשק ויילמד את פרחחי ישראל דרך ארץ. ארץ אחרת. אירופית. טובה יותר. לסעיף כבר קמה מחאה מצד רווקה אחת שדורשת שהגברים האיכותיים המיובאים יהיו יהודים (בגין משפחה דתית), ובכן גם במידה שלא יימצאו גברים איכותיים יהודים (ובלי להיות אנטישמים, רוב הסיכויים שכך יהיה), יוכלו הרווקות שאינן רוצות להתבולל ליהנות משפע היהודים שיתפנו להן. תתפננו. 8. משרד שידוכים ממשלתי. יש להקים באופן בהול משרד שיטפל בבעיה ולגייס לשם כך את מיטב המוחות ומאגרי המידע. בל נשכח שפתרון הבעיה מיטיב עם עוד מגזרים נזקקים, למשל מחפשי הדירות. תחשבו כמה דירות יכולות להתפנות בעקבות זוגיות יציבה ומעבר למגורים משותפים. הדירה שלי למשל מבוזבזת ממש. בכיף יכול להיכנס אליה גבר (נאה, מעל 1.80 מ’, בעל משכורת הייטק. פניות במייל kaliamor@gmail.com) ולהציל נפשות אומללות מרפרוש נואש של הומלס ויד2. שיהיה לנו בהצלחה.  (קליה מור)יבאי גבר עדיף משבדיה

מה עדיף - מדינות שבהן אחוז המתחתנים הוא הגבוה ביותר, דבר שמעיד על רצינות ומחויבות לערכים משפחתיים של פעם, או מדינות שבהן אחוז הרווקים הוא הגבוה ביותר, שם אפשר להתביית על מאגר בלתי נדלה ולבחור מכל הבא ליד? מה שבטוח - בא לך מישהו קוסמופוליטי עם מבטא ודרכון זר, שייקח אותך מהעיסה הדביקה הזאת אל מקום טוב יותר, שבו את קונה בגדים ב־H&M, והם לא מתפוררים אחרי חודשיים. אם הלכת על הלוגיקה הראשונה, תשמחי לדעת שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל ממוקמת במקום טוב באמצע ברשימת המדינות המתחתנות ביותר. פחות תשמחי לגלות שמעלינו ממוקמות איראן, המאלדיביים, איי סיישל, ג’מייקה וליכטנשטיין ושרוב מדינות אירופה ממוקמות הרחק מאחוריה. אם הלכת על הלוגיקה השנייה, מהרי להשיג כרטיס טיסה לשטוקהולם. שיעור הנישואים בשבדיה הוא מהנמוכים ביותר - 3.9 תעודות נישואים לכל 1,000 תושבים, נמוך בהרבה משל שוויץ (6.1), צרפת (4.4) ואפילו איטליה הקתולית (5). אף אחת מהאפשרויות הללו לא נשמעת רע, ובעיקר השבדית, שגבריה הם מהיצורים השווים ביותר שיש, ומתברר שרבים מהם עדיין פנויים. וחוץ מזה, שוודיה היא מדינת רווחה וצדק חברתי זה הכי טרן און. רבים מהשבדים עדיין פנויים. גבר שבדיאמצי את קוד הדייטינג הניו יורקי כי מה יש לך להפסיד? אירועי השבוע האחרון מוכיחים שאולי לא כדאי לנו ללמוד מהאמריקאים על כלכלה, אבל בכל מה שקשור לעולם הדייטינג, אפשר לאמץ כמה כללים. שוחחנו עם רווקה תל אביבית שגרה בניו יורק עשר שנים וחילצנו ממנה את קוד ההתנהגות הנהוג שם בסצנת ההיכרויות. רבים מהכללים עלולים להישמע מיושנים (חלקם שאובים מ־”The Rules", ספרן של אלן פיין ושרי שניידר המספק אסטרטגיות לציד הגבר הנכון, שיצא בשנת 1995 ועדיין נחשב לרב מכר היסטרי), אבל אותה ניו יורקית טוענת שהמציאות הקשוחה שהם מטיפים לה עדיפה בהרבה על הכאוס התל אביבי. “אחרי שהתרגלת לנורמות כאלה, את חוזרת ונתקלת בג’ונגל שיש פה, ואז רוב הזמן את עסוקה בלהתרגז, להתנזר ולשאול אם זה היה רק חלום”, היא נאנחת.

1. לא קובעים דייטים מהיום להיום, ואפילו לא מהיום למחר. שאף אחד לא ישאל אם את פנויה לבירה ב־11 בלילה.2. אם הדייט שלך רוצה להזמין אותך לארוחה או לבילוי בוויקאנד, עליו להתקשר לא יאוחר משלישי בערב. ההנחה היא שאת עסוקה, מחוזרת וצריכה להיערך  זמן מספיק מראש. אם ההצעה מגיעה ברביעי, את אמורה לסרב. הכלל הזה חל גם על זוגות שיוצאים חודש או חודשיים. 3. הבחור שמזמין אותך לצאת לא מצפה בשום פנים ואופן שתחזרי אחריו או תזמי. עליו להציע את הזמן והמקום שבו מתקיים הדייט – מסעדה/סרט/טיול בפארק וכו’ – אך להתאים אותם לזמנים ולעיסוקים שלך. 4. אם הדייט נקבע מחוץ לשכונה שלך, הוא נדרש לבוא לאסוף אותך ובסוף הערב להחזיר אותך, או לפחות לוודא שאת עולה על מונית. גבר שנפרד ממך סתם ככה ברחוב, גם אחרי נשיקה חלומית, רוב הסיכויים שלא יקבל הזדמנות נוספת.5. לפי המקום שאליו מזמין אותך הדייט את יכולה להבין את מידת הרצינות שלו: אם הוא מזמין לקפה אחר הצהריים או לטיול בפארק בדייט הראשון, קרוב לוודאי שמדובר בבחור לא רציני, ולא מן הנמנע שהוא קבע עם בחורה אחרת לשעות הערב. הדייט הראשון המקובל הוא דרינק אחרי העבודה, ואם הכל טוב ויפה, אפשר להמשיך למסעדה במהלך הערב או בדייט הבא. 6. מרגע שמגיע החשבון לשולחן, נהוג שהבחור מזיז אותו לעברו מיד, וכך את גם לא יודעת מה הסכום. אם הוא לא עשה זאת, מקובל שהבחורה תציע להשתתף, אבל ההצעה הזו נועדה לפרוטוקול בלבד. 7. אל תיזמי מהלכים גדולים מדי. אם בחור מתכתב איתך במייל, כלל יסוד הוא לתת לו לכתוב לך ארבעה מיילים, ורק אז לענות, או לכל הפחות לא לחתור בעצמך למעבר בין הנתיב הווירטואלי לנתיב המעשי. 8. בניו יורק רוב הבחורים לא מצפים לעלות אליך הביתה בסוף הדייט הראשון. אם הבחור בעניין, עליו להתקשר למחרת (לשלוח אס.אם. אס שעה אחרי הדייט ברוח ‘היה לי כיף’ זה גם ממש בסדר. שלא יספרו לכן שזה דביק). 9. שיחה טלפון שמגיעה יומיים אחרי הדייט, אם יש לך עסק עם בחור שרוצה לשחק אותה לא נלהב מדי, היא בבחינת גבול עליון. אבל צעד כזה יוריד לו נקודות כי כל הרעיון הוא להפגין עניין.הגבר נדרש לבוא לאסוף אותך ובסוף הערב להחזיר אותך. מונית בניו יורקאל תתייאשי כי בת’כלס יש ממה לבחורבקרב נשים בעיר רווחת ההנחה שאין גברים בעיר הזאת, או לפחות שיש יותר נשים מגברים, מה שמציב את הרווקה בתחרות על שלל מצומצם. בדרך הזו הן מסבירות לעצמן את התעקשותן להיצמד ללוזרים. ובכן, מתברר שאין סיבה. לפי הלוחות הסטטיסטיים של העירייה, ההנחה הזאת לא בהכרח עומדת במבחן המציאות. בקבוצת הגיל 25-34 (המועדת ביותר לחתונה, לפחות ראשונה) היתרון לנשים הוא זניח, ולא סביר ש־400 “עודפות” גורמות לבהלה הזאת. מתוך הגברים, 71.6 אחוז הם רווקים, ורק 59.8 אחוז הן רווקות. הנתון הזה יכול ללמד שני דברים: א. שיש מאגר לבחור ממנו, ב. שככל הנראה, הם לא רציניים. בקבוצת הגיל הבאה, 35-44 (שגם אמורה להיות מוכוונת מחויבות) מספר הגברים בעיר (28,800) אפילו עולה על מספר הנשים (25,500). וגם בקבוצה הזו, שיעור הרווקים (33.3 אחוז) גבוה משיעור הרווקות (27.9 אחוז).לעומת זאת, בתל אביב־יפו גרים אחוז גבוה של רווקים ורווקות, ומספרם נמצא בעלייה משנה לשנה. ב־2008 עמד שיעור הרווקים בעיר על כ־45 אחוז מקרב הגברים (עלייה של ארבעה אחוזים בהשוואה לשנה הקודמת) ושיעור הרווקות עמד על כ־37 אחוז מקרב הנשים (עלייה של שני אחוזים בהשוואה לשנה הקודמת). לשם השוואה, שיעור הרווקים המקביל בישראל הוא כ־36 ו־29 אחוז בהתאמה.

הזדייני בסבלנות: עובדות וכללים שיעזרו לך למצוא בחור רציני לכי לעבוד בהייטק (או לפחות במשרד פרסום):אפילו אם רכשת מקצוע, או שהידע שלך באופיס מסתכם בתלותיות מוגזמת במקש ה־UNDO, כדאי לקחת בחשבון שענף ההייטק, על כל נגזרותיו, הוא זירה שבה אי אפשר שלא להכיר בחורים מהסוג המשכיל והרווחי. התנאים עושים את שלהם: יום העבודה שמתחיל בשמונה ונגמר קרוב לעשר בלילה לא מותיר להם זמן לחפש מחוץ למשרד, החופשות המאורגנות בנופשוני הכל כלול ביוון או בטורקיה שבהם הכל יכול לקרות, הארוחות העסקיות באוונגרד שיכולות ברגע להפוך מדיל משתלם לדייט, אזורים כמו רמת החייל או קרית עתידים שמתפקדים כמשק מצומצם במעגל סגור שבו את יודעת עם מי יש לך עסק והתחרות הרבה יותר מצומצמת. בקיצור, אלגוריתם זה אולי טרן־אוף, אבל למי אכפת כשזה מגיע עם משכורת חמש ספרות (במינימום) + דלקן.גם במשרדי הפרסום, הגם שהם מפוזרים באזורים פחות מובחנים, שוררים תנאים דומים. כלומר, הרבה שעות עבודה ומתעשרים בגיל המתאים. במשרד שלמור־אבנון־עמיחי עובדים כרגע ארבעה זוגות שהכירו בתוך המשרד. “אנחנו מכנים אותם הזוגות המלכותיים”, אומר רמי שלמור, “ולשמחתנו הם מחזיקים מעמד הרבה שנים ובונים משפחות לתפארת. אנחנו מקפידים שאחד מבני הזוג לא יהיה הבוס של האחר ושכל אחד מהם יוכל להמשיך ולהתפתח. כמובן שחוץ מזה עוד היו כאן עשרות זוגות שהכירו ונפרדו, וזה כמובן הכי עצוב. היו לא מעט מקרים שבהם אחד מבני הזוג העדיף לעבור מקום עבודה בגלל אי הנוחות שנוצרה”. לדברי שלמור, לא רק הדינמיקה הטבעית בין צעירים וצעירות בני אותו גיל מרובי הורמונים יוצרת אווירה זוגית במשרד, אלא גם המסיבות, החופשות ופעילויות החוץ שהמשרד מארגן בתכיפות גבוהה. “הרבה מהעובדים נפגשים גם אחרי שעות העבודה בברים ובמועדונים וגם מתארגנים הרבה מפגשים בבתים, ומתוך האווירה החברית דברים ממשיכים הלאה”. אפילו שלמור הכיר את אשתו דרך המקצוע. “היא היתה מפיקת ג’ינגלים שבאה להציע לי עבודה, אני הייתי פרסומאי צעיר, והיום יש לנו שלושה ילדים, טפו טפו טפו” (אגב, קיימים מקצועות נוספים שמתפקדים כמשק אוטרקי של היכרויות, נישואים וילודה, אבל לא נשלח אותך ללמוד רפואה שבע שנים). האווירה החברתית במשרדי פרסום נמשכת אחרי שעות העבודה. מתוך מד מן

הירשמי ליוגה (ועדיף כמדריכה):למצוא סקס בחדר כושר זה אפשרי, בעיקר אם אתה הומו ורשום להולמס פלייס דיזנגוף סנטר. מה שבטוח, נדיר שתפלרטטי עם מישהו על ההליכון וייצא מזה קשר רציני. עושה רושם שמרכז הכובד עבר למרכזי היוגה למיניהם, שם בחללים אינטימיים עם אורות עמומים ומוזיקה מונוטונית זוכים שני המינים להצטופף זה בקרבת זה על מזרנים שרבים התגוללו עליהם במהלך היום, לנשום נשימות אוג’אי ולהגיר זיעה בצוותא. הכי סימולציה של זוגיות בזעיר אנפין. מקומות כמו פראנה יוגה (שדרות בן גוריון) או הסטודיו ליוגה בגן החשמל כבר הוציאו מתוכם מספר נכבד של זוגות. “אני האחרונה שיכולה להכחיש את זה”, מסכימה תמר עדי, בעלת מרכז היוגה צ’אנדרה, שהכירה שם גם את האקס המיתולוגי שלה ואבי בתה בת השנתיים, וגם את בעלה לעתיד (החתונה בעוד כחודש). שניהם, אגב, היו תלמידים שלה. “אני מאמינה שזה קורה אצלנו בצורה מוגברת כי סטודיו ליוגה הוא מקום חם ומשוחרר ואין בו את הניכור שיש לפעמים במכון כושר”, אומרת עדי, “יוגה לא תובעת מקצוענות ולא נדרש לעשות שואו כדי להרשים, אז אנשים מראש מוותרים על הפאסון. אחרי השיעור יש קצת מינגלינג, דאגתי שיהיו ספות מחוץ למשרד, ואנשים נשארים לשבת ולקשקש ויוצאים מורווחים כפליים – גם פעילות גופנית וגם האקסטרות”. לכך נוספת העובדה שמרכזי יוגה כבר מזמן לא מספקים רק שיעורים אלא מציעים שלל פעילויות מסביב לשעון, כולל בסופי שבוע ובחגים, שהופכים את המקום למרכז חברתי של ממש. “פעם בחודש מתקיים ערב שירה מקודשת”, מפרטת עדי, “שרים שירי תפילה בכל מיני שפות. מגיעים כל מיני רווקים ורווקות, לבושים יפה ומכירים; פעם בחודש אנחנו נוסעים למלון בטבע בצפון הארץ לסופשבוע של יוגה וניקוי מיצים; פעם בחודש יש ויפאסאנה”. ואם כבר יוגה, אולי כדי להשתדרג ולעבור קורס הוראה. “הרבה מורות ותלמידים הפכו לבני זוג”, אומרת עדי, “למורה מן הסתם מופנות כל העיניים, וכשמדובר במורה ליוגה אז מדובר בפורמט עוד יותר אינטימי. אני עוברת בין התלמידים, נוגעת, מחזקת, הגישה שלי היא להיות מאוד נגישה, וזה עובד גם מחוץ ליוגה”. תשיגי כלב (ובדלי עצמך מהלסביות):"Dog Park", "Must Love Dogs" ו־"Marley & Me" הם רק חלק מהקומדיות הרומנטיות שהכלב משמש בהן גורם משדך. כנראה יש משהו בקלישאת הגורים החמודים המאוסה הזאת, לפחות אם לשפוט על פי התנועה הערה בגן מאיר, ללא ספק גינת הכלבים הפופולרית ביותר במרכז העיר וסצנת הוא והיא לוהטת. “לגדל כלב בעיר זה לא פשוט כמו שלפעמים זה נראה”, טוען דניאל, בעל כלב ואורח קבוע בגן מאיר, “הוא רוב היום לבד בבית ואי אפשר סתם להיעלם לו. חייבים לפנות לו זמן ותשומת לב, וזה בא על חשבון עיסוקים אחרים. אנשים שמגיעים לגינות, בעיקר פנויים שמטפלים בכלב לבד, מוצאים שפה משותפת. התפתחה כאן מעין קהילה כזו, ולפעמים אנחנו עוזרים זה לזה, מוציאים את הכלבים ביחד לטיול או שומרים על כלב כשמישהו נוסע לחופשה”. אגב, אי אפשר להסיק מהנוכחות הנשית המוגברת בגינת הכלבים שכולן מחפשות חבר, מהסיבה הפשוטה שרבות מהן לסביות.

הצטרפי למחאה (כי ערכיות זה מחרמן): אם עוד לא הצטרפת למחאת האוהלים למען סולידריות חברתית, אולי כדאי שתעשי זאת למען עצמך. אפילו פלטפורמה רשמית להיכרויות יש שם, עם לוח הפו"פ שהוצב שם השבוע. מעבר לזה, בין האוהלים חסרי החן, שמכסים את השדרה, ובתוך המפגע התברואתי שנוצר שם בינות המטבח והשירותים הכימיים, אפשר ללקט כמה שווים. מה גם שתחשבי כמה הסמול טוק שם פשוט יותר: במקום משפטי הפתיחה הנדושים אפשר לפתוח בשיחה ערכית על ההפרטה ותחלואיה; במקום דייט רשמי, שיוצר לא מעט לחץ, אפשר לקפוץ ביחד ולראות מה פשר המהומה במאהל של הכהניסטים; ובמקום לתהות אם הוא מאלה שמתקמצנים לשלם על הבירה שלך אפשר לסור למטבח במאהל שמחלק פיתות עם קבבים לכל דורש וכו’.(נטע הלפרין)החוקים » איסור על שליחת אס.אם.אסים אחרי 11 בלילה» חינוך מחדש לגרושים ממורמרים» הסדרים בחוק לגבי מין מספק והדדי» טלפון יום אחרי דייט לפני שש בערב» גזירת עבודות שירות בגין שפיכה מוקדמת» התכרבלות חובה, לא רק בחורףתמונות: מנחה נופה, אורן זיו, א.ס.א.פ קריאייטיב/Ingimage, ניר כפרי, מוטי קמחי, Dreamstime

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ