אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפת המחאה: האזורים, האוהלים והמחאות שבדרך

הגרעין הקשה שהתמקם בהתחלה, הסטודנטים והאבות שהתיישבו באמצע, אנשי הניו אייג’, גרעין תנועות הנוער, אוהל ההייטקיסטים ועוד: כך הפכו שדרות רוטשילד לציר הראשי של המאבק. וגם: המחאות הבאות של תושבי שאר השכונות בתל אביב

תגובות

» מפת המתוקים» מפת הסליז » מפת השירותים » מפת המגרשים» מפת הוינטג'» השכונות הכי טובות בתל אביב» מה יש לאמני ישראל להגיד על מחאת האוהלים?

מתחם ההארדקור (רוטשילד פינת מרמורק) האוכלוסייה: דפני ליף ושאר חלוצי המאבק. אלה שהתיישבו בשדרה ראשונים.למה דווקא שם: כי הם היו הראשונים להציב אוהל בשדרה ועל זה מגיע להם ריספקט ותמיכה; כי לראשוניות יש כל מיני יתרונות כמו מסעדות סמוכות שמוכרות בירה אחרי 23:00 בלילה (לא נלשין כדי לא לסגור לאנשי המאהל את הברז); כי רוב ההופעות השוות מתקיימות שם וכי באזור מסתובבים חברי העמותה לשיפור מצב האירוח שמזהים את המדוכדכים, ממנים אותם לפיות, מזמינים להם ניידת של חיוך נמרץ או מחלקים להם מדבקות של פרפרי זהב.

מתחם תנועות הנוער (רוטשילד פינת כרמיה) האוכלוסייה: הנוער הפוליטי של תל אביב, בעיקר מתנועות מחנות העולים והשומר הצעיר. הרבה כחול בעיניים, אמונה בלב ואווירה של חסמב”ה.למה דווקא שם: כי מגדל העם – מבנה סימבולי שהחבר’ה של המחנות העולים הקימו ממוטות וקרשים סטייל חומה ומגדל – הוא קונסטרוקציה שמחממת את הלב; כי באחד האוהלים בקרבת מקום אנשים טובים מחלקים ג’חנון, ביצה, רסק וסחוג הום־מייד וכי בני הנוער מופיעים בספסלי השדרה עם מיצגים פארודיים "בשבח" ההפרטה.

יש למישהו כתובת אש? מתחם תנועות הנוער (צילום: מנחה נופה)

מתחם האבות (רוטשילד פינת בלפור) האוכלוסייה: גברים ואבות בכל הגילאים, אבות גרושים ובני זוג השואפים לשוויון זכויות הורי.למה דווקא שם: מתחם האבות מלא בכרזות וסיסמאות שמעטרות את העצים ומעט מלחיצות ברגע הראשון: “תנו  לאבות גם לחיות”, “אבא, למה קרעו אותך ממני?” ומודעות אבל על מותו של האבא במדינת ישראל. מדובר ביוזמה של ארגון ששמו המטה הפעולה לשוויון הורי – גוף שקורא לחקיקה בעניין זכויות שוות לאבות ולאמהות. הכי דדי קול.

מתחם הביזאר (רוטשילד פינת בר אילן) האוכלוסייה: טיפוס תמהוני הבוהה במסך טלוויזיה כחול מרצד.למה דווקא שם: ממש בסמוך למרכז הסיינטולוגיה ברוטשילד, תחת שלט שעליו מוטבעת התהייה “מהן זכויות אדם?”,  ניצב דוכן של העמותה לשגשוג ולביטחון במזרח התיכון – שם קוד לסיינטולוגיה. זהו אחד הסיידקיקים האקסצנטריים והמשעשעים במיוחד שיש למאהל רוטשילד להציע. תוכלו למצוא שם “מדריך הגיוני לחיים טובים יותר” המטיף לאיפוק ומזהיר מפני העונשים הכבדים שיוטלו בעקבות התנהגות מינית פרועה ועוד. בקיצור, פינת הדאחקה.

המתחם הסטודנטיאלי (רוטשילד פינת שינקין) האוכלוסייה: סטודנטים.למה דווקא שם: כי המאהל של אגודת הסטודנטים מואר ומלא בזולות מגניבות, במחצלות ובנרגילות; כי סטודנטים היו אחראיים לכמה מהמהפכות הכי משמעותיות בהיסטוריה; כי יש שם במה פתוחה עם מופעי פרפורמנס ארט, ספוקן וורד, פנטומימה ומוזיקה קאמרית של סטודנטים למוזיקה ולתיאטרון וכי מישהו צריך לדאוג לחינוך הציבורי בארץ.

מתחם השנטיפי (רוטשילד פינת בר אילן ורוטשילד פינת שינקין) האוכלוסייה: ברסלבים, דתיים ניו אייג’ ואנשי שאנטי.למה דווקא שם: כי יש שם את הג’אם סשנים הכי טובים ומעוררי השראה בצד ריקודי בטן ופיזוזים חסידיים לצלילי שירים צורמניים מהאוטו גלידה של הברסלבים; כי להגיד “מאהב” במקום מאהל זה מצחיק וכי שם נמצא הריכוז הכי גדול של שירותים כימיים ברוטשילד. בקיצור, בוב מארלי + הרבי נחמן מאומן = ביג לאבבב.

וואן לאב. מתחם השנטיפי (צילום: מנחה נופה)

האוכלוסייה: אנשים שמתמצאים בענייני כלכלה וחברה ולוקחים חלק בארגון המהפכה המתהווה ובניהולה.למה דווקא שם: בשדרת האוהלים 199 מתכנס מטה המאבק ומקיים פינת לימוד ודיון ופעילות שבמסגרתה מציפים רעיונות והצעות לפתרון מצוקת הדיור. מתנהל גם פורום חשיבה אופרטיבי בנוגע להמשך דרכה של המחאה ומדוסקסים נושאים שונים כגון דמוקרטיה ישירה ופעולה ציבורית במרחב העירוני. זו המעבדה הראשית בשטח שבה מתקבלות ההחלטות בנוגע לצביון המאבק.

המתחם השפוי (רוטשילד פינת נחמני) האוכלוסייה: פסיכולוגים ומתמחים בפסיכולוגיה למען השירות הציבורי.למה דווקא שם: כי לדבריהם, טיפול נפשי מגיע לכל אחד ולא לעשירים בלבד ולכן הגיע הזמן שיותר שירותים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים יהיו כלולים בסל הבריאות. מאהל המתמחים מספק שיחות תמיכה חינמיות למשתתפי המאבק. בנוסף, על אחד מבנייני השדרה באזור יש הקרנת וידאו של המתרחש במתחם ואתה יכול לנופף לעצמך (יש שיגידו שמדובר בכלי תרפויטי).

המתחם האנרכיסטי (גן לוינסקי) האוכלוסייה: אקטיביסטים, תושבים ותיקים מהשכונות הסמוכות, פליטים ועובדים זרים.למה דווקא שם: כי זה מאהל אינטימי עם שלושים אוהלים בערך, ועם זאת אוטרקי – עם מטבח עצמאי וצליות המגנות מפני השמש; כי נוצר שם דיאלוג מרגש בין הפליטים לפעילי השכונות ופעילי השמאל; כי אמהות פיליפיניות מביאות לגינה מטעמים וכי נערכות שם המסיבות הכי שוות וגם שוק קח־תן גדול של בגדים וחפצים.

המתחם ההייטקי (שדרות נורדאו) האוכלוסייה: יושבי צפון תל אביב, רובם אנשי קריירה בני 30 פלוס, נשואים ועם ילדים.למה דווקא שם: כי גם אנשי הייטק ושאר בעלי מקצוע שמצבם הכלכלי שפיר נאלצים להשתעבד למשכנתה דרקונית עד סוף ימיהם ולעבוד 60 שעות בשבוע כדי להרוויח משכורת סבירה; כי שוק ההייטק לא יציב מספיק וכי חשוב שהמחאה תדגדג גם את שכונות שמעבר הירקון.

דיונים על הא ועל דה. האוהל התרבותי (צילום: מנחה נופה)

המתחם היהודי־ערבי (רוטשילד פינת החשמונאים; רחוב יפת ביפו) האוכלוסייה: יהודים וערבים תושבי יפו ותל אביב. למה דווקא שם: על האוהל ברוטשילד פינת החשמונאים מתנוסס בגאון המספר “1948” ובצדו דגל פלסטין. יושבים בו בעיקר שמאלנים ויש בו אספקה אינסופית של טבק וניירות גלגול. אם אתם בצד הרלוונטי של הקשת הפוליטית, שווה שתגיעו. המרקם האנושי מעורר אנטגוניזם מטבעו, וזה הלוקיישן היחיד במאהל הרוטשילדי שהיו בו קטטות וויכוחים שהידרדרו לאלימות מילולית. גם במאהל הטרי ברחוב יפת יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים ומוחים כאיש אחד. נרקמות שם גם כל מיני יוזמות אמנותיות מהפכניות ומגניבות. תומכי הדו קיום והיוצרים שביניכם מוזמנים.

המתחמים הספורדיים (שדרות ח”ן/שדרות בן גוריון פינת דיזנגוף/נוה צדק) האוכלוסייה: אנשים שלקחו יוזמה והחליטו לתקוע יתד ולהצטרף למאבק. למה דווקא שם: אם חשוב לכם לקדם את התפשטות המחאה אל עבר חלקי העיר השונים ואם אתם גרים באזור, זה המקום בשבילכם. כרגע המאהלים הללו ממש בחיתוליהם ומונים אוהלים ספורים, כך שהאנשים שם ישמחו לכל מצטרף חדש.

המתחמים הפריפריאליים (רוטשילד פינת בצלאל יפה; המאהל בשכונת התקוה) האוכלוסיה: בשכונת התקוה – משפחות קשות יום. ברוטשילד – נציגים מערי פריפריה שונות.למה דווקא שם: כי לאנשי הפריפריה חשוב להזכיר לביבי ש”יש מדינה מחוץ לתל אביב!”. ברוטשילד מוצבים אוהלים מטעם פורום ערי הפיתוח בתור נציגות סמלית לערי הפריפריה השונות מקרית שמונה ועד שדרות. לאנשים שמסתובבים באזור חשוב להדגיש בעצם נוכחותם שהמאבק הזה הוא לא רק של תל אביבים מפונקים. את מאהל שכונת התקוה מרכיבים אנשים שבאמת מתקשים לסגור את החודש, אפילו באזורים שנתפסים כזולים. הם מקבלים (או צריכים לקבל) רוח גבית מאוכלוסייה צעירה שמסרבת לראות בהם את החצר האחורית של העיר.

כולם אחד העם. מתחם האוהלים ברוטשילד (צילום: מנחה נופה)

שכונת שפירא ושכונת התקוה שינוי צביון השכונה: ריכוזי האוכלוסייה הזרה גורמים לתושבים הוותיקים לחשוש להידרדרות בביטחונם האישי. המסורתיים שבהם מודאגים מהפעילות הרועשת בשבתות. צפיפות: עליית הביקושים באזורים הובילה לפיצולים לא חוקיים של דירות ואלו מושכרות לזרים. תברואה: בשל העומס והתשתיות הרעועות יש בעיות רבות של זבל ברחובות, פסולת בניין ועוד.

עג’מי דחיקת האוכלוסייה הערבית: בעקבות כניסתה של אוכלוסייה יהודית חזקה. הדחיקה מתבטאת בעיקר בעלייה במחירי הדיור (הניסיונות לייסד דיור ציבורי לא עונים על הצרכים הרחבים של האוכלוסייה) ובחינוך (שיעור הנשירה ביפו, בתפר שבין החטיבה לתיכון, עומד על כ־50 אחוז). ביטחון אישי: ביפו מתלוננים על כך שמקרי רצח רבים שהתרחשו בשנים האחרונות לא זוכים לטיפול תקשורתי ומשטרתי מספק, ולראיה רבים מהם לא פוענחו.

אין שלום, אין ביטחון. שכונת עג'מי (צילום: טלי מאייר)

עומס תחבורתי: מעצם היותה שכונה בורגנית יחסית – לכל גרושה יש מכונית ולכל משפחה יש שתיים – מספר כלי הרכב הולך ועולה אך מלאי סימוני הכחול־לבן לא גדל בהתאמה. דרכי גישה: הכניסה והיציאה לשכונה מווסתת רק באמצעות שתי יציאות: מדרך נמיר ומרחוב קוסובסקי. התושבים מבקשים שנים כיכר שתסדיר את התנועה בשכונה. קולנוע דקל: עתודת קרקע לוהטת שכבר שנים עומדת שוממת. התכנון להקים שם דיור מוגן למבוגרים רץ שנים, אך בינתיים מתבגרי בבלי נאלצים להתפשר על בתי אבות אקסקלוסיביים מחוץ לשכונה. שלא לדבר על החניון המרקיב למטה, שהפך מרבץ לעטלפים. גבעת עמל: שכונת הפחונים שמול מגדלי U, מאיימת להפוך ל־U2 אם תאושר שם התוכנית להקמת מגדלים עם כ־1,200 יחידות דיור. בבבלי מודאגים שהתשתיות יקרסו תחת העומס.

יד אליהו דיור: עדיין אין תמ”א 38, עדיין אין פינוי־בינוי, ועוד מספרים שהמגורים שם נעשים טרנדיים. אז מה עם דירות נוספות? תרבות: אין. בית ברבור ובית דני בקצוות מספקים מענה חלקי בלבד, וביד אליהו מבקשים פעילויות העשרה גם בלב השכונה. פעם היתה שם ספרייה עירונית שנסגרה בעקבות קיצוצים. היכל נוקיה: שנה טובה למכבי היא שנה גרועה לתושבי יד אליהו (בכלל, בשכונה מעדיפים שהטראפיק בהיכל יהיה כמה שיותר נמוך, כולל הופעות של דודו אהרון). השעון הגדול שמוצב על עמוד בדרך ההגנה (בכניסה לשוק התקוה): שמישהו כבר יתקן ויכוון אותו!

הצפון הישן נת”צים באבן גבירול: בעלי העסקים באזור טוענים שהסדרי התנועה החדשים, ובעיקר אלו שמגבילים את זמני הפריקה והטעינה, פוגעים בהם אנושות משום שספקים ולקוחות לא מורשים לעגון לידם. ביטול החניות בבלוך: 60 חניות שהפכו לחוד המאבק נגד העירייה, שביטלה חניות לטובת תחנות העגינה של תל אופן - הצעצוע החדש והנוצץ שלה. התושבים טוענים שגם כך הם סובלים ממצוקת חניה חריפה, ושהאלטרנטיבות שהוצעו להם אינן ישימות או יקרות מאוד. מגדלים: מגדל בארי־נהרדעי, על 32 קומותיו, הוא רק אחד מבין טרילוגיית פרויקטים מתוכננים שכולם במועדון ה־30. לדייריהם אמנם חופרים חניונים מתחת לאדמה, אבל אין ספק שהצפיפות בשכונה תגבר משמעותית, על כל המשתמע מכך.

פקח, אני פורק סחורה, כי מותר לי. אבן גבירול (צילום: אורן זיו)

יהודה המכבי ניקיון ותברואה: התושבים מספרים שלפני כמה חודשים החלה מכת עכברים באזור. גם על איסוף האשפה יש להם טענות. כמו כן, הם מתלוננים שבעלי הכלבים בשכונה מחפפים לאחרונה באיסוף הצואה כתוצאה מהיעדר פיקוח מספק. חניה: גם במובלעת היחסית ידידותית של הצפון הישן מדווחים על מצוקה הולכת ומחריפה. אפילו חניונים ציבוריים קרובים אין מספיק.

לב העיר מחירי הדיור: נו, מה חדש?

נת”צ בקינג ג’ורג’: תל אופן זה נחמד, אבל לא מספיק. בלב העיר גרים גם אנשים שצריכים להסיע את הילדים לגן, לחברים או לחוגים. אם אי אפשר לחפור להם רכבת תחתית או להעלים אותם, צריך לאפשר להם לנסוע בשכונה.

כרם התימנים היעדר חניונים: הרחובות צרים מדי ולרוב לא מאפשרים מעבר עם אוטו. בשכונה אמנם קיימים חניונים, אך פרטיים בלבד, וחלקם עולים עשרות שקלים לשעה. התושבים מבקשים חניון של אחוזות החוף, שהמחירים בו מסובסדים לתושבי האזור.

איך אפשר לנסוע פה? כרם התימנים (צילום: תומר אפלבאום)

כפר שלם דיור: עיכוב מתמשך של יישום חוק פינוי־פיצוי עקב ניסיונם של תושבים רבים להוכיח את זכויותיהם על הקרקע ועקב דרישתם לקבל פיצוי הולם. בינתיים גרים שם בפחונים. תשתיות: הזנחה רבת שנים. רחובות לא סלולים, מחסור בתאורה, פינוי אשפה לא סדיר במשך עשרות שנים. חינוך: בית הספר הממלכתי־דתי בעל שם טוב מאכלס תושבים מכל רחבי העיר, וילדי כפר שלם לא תמיד מוצאים בו את מקומם ונשלחים לבתי ספר מחוץ לשכונה.

נחלת יצחק מחסור בשטחים ירוקים: בשל בנייני הבטון הרבים והמפעלים הסמוכים.בוגרשוב ורצועת היםיוקר מחיה: כל בתי העסק באזור הם תיירים אוריינטד - החל בקיוסקים ועד בתי הקפה והמסעדות, ולכן קובעים תעריפים חמדניים במיוחד. התושבים באזור נאלצים לצעוד מרחק רב עבור לחם אחיד וגבינה לבנה.

פלורנטין חינוך: בשנים האחרונות השכונה שינתה את פניה וכיום היא מאכלסת לא מעט משפחות, אלא שהן נאלצות לשלוח את הילדים ללמוד במרכז העיר או בדרום, משום שבשכונה אין מענים חינוכיים.

לא חינוכית. שכונת פלורנטין (צילום: דליה יוחננוף קנת)

שכונת נגה וצפון יפו שיפוצים: רחוב אילת, שדרות ירושלים, האנגר גשר – כל האזור משתפץ באופן תמידי. הכיוון הוא חיובי אבל הסחבת מתישה. מה גם שהתנועה הולכת ומסתבכת, עם תמרורים שמתחלפים בתדירות גבוהה מדי ומקשים על הגישה לשכונה.

תל ברוך צפון חינוך: הכיתות נעשות צפופות יותר ויותר. מוכרחים להקים בדחיפות בית ספר נוסף (קיימת תוכנית להקמת בית ספר בגוש הגדול). תחבורה: תושבי נוה גן מרמת השרון הסמוכה משתמשים בדרכי הגישה של תל ברוך צפון ויוצרים עומסים כבדים בשכונה.

כוכב הצפון שירותי קניות ופנאי: אין אף מרכז קניות או בילוי. בשביל לקנות חלב צריך להגיע עד אבן גבירול. גם בשאר הפרמטרים – בחינוך ובנגישות לאוטובוסים למשל – השכונה סובלת, משום שעקב מיקומה בין צפון העיר למרכז העיר היא די מנותקת ולא מקצים לה שירותים ייחודיים. שדה דב: רעש תמידי של מטוסים. יאללה, שיתפנה כבר.

רמת אביב התחרדות: חב”דניקים וגו’. מחסור בפעילויות לילדים: הפעילות היחידה בשכונה אחרי שנות הלימודים היא של שבט הצופים (ולא כל הילדים בקטע של לקשור סנדות) בית קולנוע: אחרי שאפילו את קולנוע לב בקניון רמת אביב סגרו, הקולנוע הקרוב ביותר הוא בסינמה סיטי, מה שמצריך נסיעה.

דרוש קולנוע. קניון רמת אביב (צילום: שחר רובין)

נוה שרת חינוך לגיל הרך: התושבים, שברובם משתייכים למעמד סוציו־אקונומי נמוך משל שכניהם ברמת החייל והדר יוסף, לא מסוגלים לעמוד בסטנדרטים של צפון העיר בכל הקשור לתשלום עבור גנים פרטיים.

נוה צדק תשתיות: התושבים מברכים על התוכנית לשיפוץ כללי של רחוב שבזי והפיכת חלק ממנו למדרחוב הסגור בשבתות ובחגים אך חוששים מתקופה מתמשכת ולא נעימה של שיפוצים. מתחם התחנה: שלטים רבים מכוונים את האנשים שמגיעים למתחם לנסוע דרך השכונה. ההשלכות ברורות: עומסי תנועה, רעש וזיהום. תיירות: טראומת מגדל נחושתן עדיין מהדהדת, וכעת התושבים מנסים לגרום לכך שחגורת המגדלים העוטפת את השכונה תהיה פחות הדוקה. לא כולם מרוצים מהפופולריות של השכונה ומהפיכתה למרכז תיירותי־עסקי. לתפיסתם, השכונה לא ערוכה למינוני הלכלוך והרעש שגורמים התיירים בתקופות החמות.

כתבות שאולי פספסתם

*#