אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'פניקה: טוקיו קלאב נייט עם מיטסו דה ביטס

אנשי התדר מסכמים קיץ יפני ומארחים בכליף משלחת עמוסה ומלוכסנת. נציג ארץ השמש העולה, מיטסו, כבר לא יכול לחכות

תגובות

בכל הנוגע לדי.ג'ייז וליוצרי ביטים שמגיעים מעולם ההיפ הופ־Fאנק־ג'אז, יש ליפן מורשת. קראש, הונדה, מורו, קנטארו - כולם שמות שכל חובב ז'אנר מתחיל כבר יודע לגלגל על הלשון במסגרת הניימדרופינג שלו.» Tokyo Club Night - לכל הפרטיםהשבוע מגיע לארץ אחד האמנים שהצליחו לבסס את עצמם כשם דבר בתחום, במסגרת אירועי הסגירה של התדר ושיתוף הפעולה היפני שלהם. למי שאיכשהו הצליח לפספס, נציין כי התדר הקימו השנה, במקביל לבר הרדיו התל אביבי, שלוחה בטוקיו שיצרה מפגש בין אמנים ישראלים ויפנים (וגם איזה ג'יימס מרפי אחד על הדרך). האירוע, שמסמל 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין יפן וישראל, מנחית פה כמות מרשימה של אמנים, ובהם סויל אנד פימפ, היפאנה, מורו, אוקווה והרשימה עוד ארוכה וכוללת בין היתר גם 30 רקדנים.

הבחור שעליו אנחנו מדברים נקרא מיטסו. מיטסו דה ביטס. מיטסו פרץ לתודעה הרבה בזכות האלבום הראשון שלו "A New Awakening", שהעניק לו הכרה ותגובות מאוד חיוביות (בלשון המעטה) מאנשים כמו פיט רוק, ג'יילס פיטרסון ודי.ג'יי ספינה. "למען האמת, הייתי מופתע", הוא נזכר, "בזמנו עשיתי הרבה שיתופי פעולה עם אמנים מעבר לים כדי לקבל תשומת לב - קיי־אוטיקס, דוואל, ריצ' מדינה ועוד שמות מרשימים - ופתאום הפידבקים שהגיעו היו הרבה מעבר למה שבכלל יכולתי לדמיין"."מתוך אלבום הסולו השני שלי":

מיטסו, שמגיע מהעיר סנאדיי, החל לתקלט בגיל 12 אחרי שנחשף לאליפות ה־DMC בטלוויזיה. "האייטיז היה העשור שבו היפנים התחילו לגלות את ההיפ הופ. למדנו איך לעשות את זה, ומאוחר יותר היה לנו פיק של היפ הופ אמריקאי במהלך שנות ה־90. היום זה כבר נחשב לז'אנר מקובל ביפן. ההשפעות האמריקאיות עדיין מורגשות אצלנו ביצירה, למרות שההיפ הופ היפני נוטה לבסס מקוריות משלו כרגע".

"הריליס האחרון מהאנשים שלי. אפשר לחוש בקונספט החדש שלו":מיטסו הוא השילוב הראוי בין גישה של כוכב ובין אדם שמגיע מתרבות צנועה. כשאני שואל אותו למה בכלל החל ליצור מוזיקה בגיל צעיר, התשובה שלו מעט מלאה בעצמה: "בגלל שהייתי כבר בענייני הז'אנר, התפתחה בי הרגשה שאני יכול לעשות את זה ולהצליח בהיפ הופ, לצד הרגשה שאני יכול, כנראה, לעשות מוזיקה יותר טובה מאחרים"; אך כאשר אני שואל אותו על ההשוואה הבלתי פוסקת לדי.ג'יי קראש, הטון כבר משתנה: "זה מאוד מחמיא לי, זה בטוח. קראש הוא חלוץ היפ הופ יפני. הוא אגדה, בטח כאשר מתייחסים להכרה עולמית. לדעתי אני עדיין רחוק מההישגים שלו".לצד עבודת הסולו שלו, הרבה מהחשיפה שקיבל מיטסו נובעת מהרכב ההיפ הופ - הדי מסורתי, אפשר לומר - שהקים, Gagle. "הקמתי את Gagle עם אחי הצעיר Hunger, שהוא האם.סי הראשי, ועם די.ג'יי Mu-R לפני קצת יותר מעשר שנים, ועד היום אנחנו עדיין ממשיכים עם הלהקה. אני מקדיש את סופי השבוע שלי בעיקר להופעות לייב, יחד עם ההרכב או לבד כדי.ג'יי. לעשות ביטים עבור ההרכב, אגב, זה אחד הדברים האהובים עלי".

"אלבום פנטסטי ולא מתפשר שאנשים לא מאזינים לו מספיק":

אחד הדברים המעניינים בעבודה של מיטסו הוא דווקא הלייבל שבו הוא חתום - ג'אזי ספורט - שמשלב הרבה יותר ממוזיקה ומקנאות לווינילים. "מדובר בחברת הפקות ולייבל שאני שייך אליה. הם מנהלים אמנים ומפיקים. יש להם שתי חנויות תקליטים ביפן: אחת בטוקיו והשנייה במוריוקה שבצפון. לשמחתי, הלייבל גדל כל הזמן, הם אפילו מריצים חדר כושר של קירות טיפוס שנקרא The Stone Session. כולנו בקטע של טיפוס עכשיו. כמובן שלצד כל הדברים האחרים הם בעיקר מוציאים מוזיקה, לרוב על וינילים ולעתים רחוקות יותר על דיסקים. הלייבל גם עובד על תקן מפיץ בכל רחבי יפן של דברים שמגיעים מחוץ למדינה". ואמנם, לא הרבה לייבלים משלבים עולמות כל כך שונים בתוך העבודה שלהם. העובדה שהספורט לוקח חלק מרכזי בעבודה של המוסד הזה היא תופעה מעניינת בפני עצמה, שמביאה להם הרבה גאווה, כמו למשל במקרה של קבוצת הכדורגל(!) של ג'אזי ספורט. "אני אישית לא משחק כדורגל", מספר מיטסו, "אבל ללייבל יש בהחלט קבוצה 'בועטת' שזכתה בגביע Addi בגרמניה ב־2006. באותה שנה הם גם עלו לגביע העולמי באותה מסגרת והגיעו למקום השני. זו בהחלט גאווה".זה ביקור ראשון שלך אצלנו."כן, זו הפעם הראשונה שלי בתל אביב. לא שמעתי על העיר יותר מדי, אבל הבנתי שיש אצלכם סצנה מוזיקלית גדולה ואיכותית. אני מאוד מצפה לקראת הנסיעה הזו"."כל כך הרבה רגישות וחמימות יש בסאונד של הריליס הזה. אני מרגיש שאני 'מתרפא' כשאני מאזין לטקסטורה הווקאלית שלו":

למרות שהאינטרנט מספק המון מידע ומוזיקה, אתה עדיין "חופר בתקליטים" כדי לחפש השראה וסימפולים חדשים? כי יש פה כמה חנויות שאני חושב שאתה תסתדר בהן מצוין."בהחלט. אני עדיין יוצא לחפור בארגזים בחנויות תקליטים, במיוחד מסביב לעולם. אני לא יכול לחכות כבר להגיע ולראות מה אני יכול למצוא אצלכם".בשנים האחרונות התפתחה אצלנו סצנת ביטים איכותית עם קבוצות כמו רואו טייפס. איך היוצרים המקומיים יכולים להשתלב ולקבל הכרה בסצנה היפנית? כי למרות שהרשת משמשת כלי מרכזי בסיפור הזה, עדיין יש פער גדול בין הסצנות."כן, זה נכון. עכשיו, למשל, אתה חושף בפני דברים שלא ידעתי. אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להגיע ליפן ולחלק סמפלרים באירועים ובחנויות תקליטים. הדבר הטוב ביפנים זה שהם יתייחסו למוזיקה שלך אם היא טובה, לא לפי רמת ההכרה שלך. אם יש לך איכות הם יאהבו את זה"."טריו במיטבו. הם לפעמים אפילו עוזרים לי להכין ביטים":

מה הכנת עבורנו לאירוע?"האמת, הפעם הסט שלי קצר יחסית, אז אנסה בזמן קצוב לערבב בין היפ הופ, Fאנק וג'אז בצורה הטובה ביותר".את הערב הדי משוגע הזה ילוו המקומיים מארקי פ'אנק, הקטיק, וולטר וכמובן רדיו טריפ. השמות האלו - של הדי.ג'ייז המקומיים ושל הדי.ג'ייז היפניים - מרמזים על מספר התקליטים הלא הגיוני שהולך להיות בו זמנית בתוך הכליף. ואם כל זה לא מספיק לכם, אז האירוע הוא גם בחינם. אחרי קיץ כזה, אפשר רק לחכות ולראות לאיזו מדינה ותרבות ייקחו אנשי התדר את התחנה בשנה הבאה.

» Tokyo Club Night. ה' 1.11, 22:00. מועדון הכליף, יפו. כניסה חופשית.

*#