אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה-XX ועד ההוביט: עשר תחנות תרבות לשנה הבאה

הסרט החדש של טרנטינו, האלבום השני של ה-XX והספר החדש של מייקל שייבון - עשר תחנות התרבות של איתמר הנדלמן סמית לשנת תשע"ג

תגובות

» חיים חפר: מותו של חיים חפר פותח בעצב את שנת תשע"ג. חפר, שריד דינוזאורי מדור תש"ח, מי שלעולם לא באמת פרש משירותו בפלמ"ח ושמותו הופך מעין תו סיום, או אות פרידה, מ"ישראל הישנה והטובה". הפזמונים של חפר היו, ברוב המקרים, הרבה יותר נועזים ושובבים מהפרווה של אמני המיינסטרים הישראלי העכשווי.היתה תקופה קצרה, לפני כחמש שנים, שבה הייתי בקשר עם חפר. הוא אף הזמין אותי פעם לבוא איתו לכנס של הפלי"ם (חיל הים של הפלמ"ח) והציג אותי בפני אנשי אקסודוס שנותרו בחיים. הרגע הזה היה משמעותי בחיי: לראשונה ראיתי שהאנשים האלה, מהאגדות הציוניות, הם בשר ודם. ועכשיו חיים חפר נאסף אל עמיו והשאיר אותנו עם... עדיף לא לדבר על זה.      » "טמפסט": הבעיה באלבום החדש, השני במספר, של הוואקסינז ("Come of Age") זה שפתאום הסולן שלהם ג'סטין יאנג מנסה להישמע כמו בוב דילן. מי צריך את הבחורצ'יק האנגלי כשהדבר האמיתי עדיין חי ובועט? דילן (71) נשמע הרבה יותר טוב מהחקיינים הצעירים שלו. "טמפסט", האלבום החדש, ה־35 במספר (פור פאק סייק), ממשיך לדהור על הכביש האבוד של שלושת האלבומים הקודמים, ואפשר לתמצת אותו בשלוש מילים: בלוז, בלוז ובלוז. דילן מעמיק את העניין שלו בפולק אמריקאי ושר על כל הנושאים הרגילים (אהבה, מוות, טביעת הטיטניק) בקול שעברו עליו בנייר שיוף. תזמון יציאת האלבום בעונת החגים היהודית מפיח בנו תקוות אחרות: האם יש מצב שבפסח נקבל אלבום חדש של ארקטיק מאנקיז?

» "Coexist": במבט ראשון האלבום החדש, השני במספר, של ה־XX לא נראה רחוק מדי מאלבום הבכורה שלהם. באלבום הראשון העטיפה היתה שחורה והאיקס עליה לבן, ועכשיו זה הפוך (גוטה). בהאזנה ראשונה גם המוזיקה לא נשמעת מי יודע מה שונה מזו של אלבום הבכורה, אבל בהקשבה שנייה ושלישית אפשר לשמוע את ההתפתחות. ג'יימי XX, המפיק וחבר הלהקה, מתעתע במאזין מבעד לניואנסים דקים. האם הוא מפיק אינדי־רוק או אמן האוס/דאבסטפ? מה פה קורה פה? כך או כך, הבנאדם גאון, ובאלבום הזה הוא משכלל את המינימליזם והאיפוק שלו לכדי שלמות. 

» "Django Unchained": לכל האובר־חוכמים אאוט דר שנמאס להם מטרנטינו: קיש מין תוחעס. מזה כמה שנים יש איזה טרנד פסבדו־אינטלקטואלי לא לאהוב את טרנטינו. שוין, שיהיה. מבחינתי, טרנטינו הוא עדיין האוטר הכי משמעותי בקולנוע של 20 השנים האחרונות (בפסגה שמור גם מקום של כבוד לטרנס מאליק ולאלכסנדר סאקורוב). מתוך הסרט החדש של טרנטינו, האוטר הכי משמעותי בקולנוע של השנים האחרונותאחרי ששיכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה - לעזאזל, הבנאדם הרג את היטלר! - והגדיר מחדש את ז'אנר סרטי המלחמה, הוא פונה אל סוגת המערבון, סוגה שנגע בה כבר בעבר (בעיקר בחלק השני של "קיל ביל"), אבל הפעם הוא עושה זאת תוך התנגשות חזיתית עם הז'אנר שבחר לטפל בו, ומציב במרכז המערבון שלו דמות של עבד שחור משוחרר. אני כבר לא יכול לחכות. » "שדרות טלגרף": הספר החדש של מייקל שייבון הוא במידה רבה מחווה לקולנוע של טרנטינו, רק שאצל שייבון במקום התפרצויות האלימות הגרוטסקית של טרנטינו יש תיאור גרפי של שתי לידות! למבקרים רבים הקשר בין שייבון לטרנטינו נראה תמוה משהו. לי הוא נראה טבעי לחלוטין. שייבון, במובנים רבים, הוא הטרנטינו של הספרות. גם הוא לוקח ז'אנרים והופך אותם על פיהם, וגם הוא אובססיבי לתרבות הפופולרית. הרומן החדש שלו מספר את סיפורם של שני גברים, האחד שחור והאחד לבן, בעליהם של חנות מוזיקה קטנה, שמגלים ביום בהיר שקונצרן דורסני מתכנן לבנות קניון במרחק מטרים ספורים מהחנות שלהם. מבעד לקו העלילה הזה בוחן שייבון סוגיות שונות כמו גזענות, יחסי אב ובן וערכיה של אמריקה העכשווית. הופעת האורח של הסנטור אובמה לגמרי גונבת את ההצגה.    

» "המאסטר": סרטו  החדש של פול תומס אנדרסון עוקב אחר מערכת היחסים שבין "המאסטר" (סימור פיליפ הופמן), המקים דת חדשה בארצות הברית של שנות ה־50 (עם רמיזות עבות לסיינטולוגיה) ובין יד ימינו, הנווד הזרוק יואכים פיניקס. אנדרסון חוזר לעיסוקים של סרט המופת הקודם שלו ("זה ייגמר בדם") בקשר האמריקאי הבלתי אפשרי שבין אלוהים וכסף. 

» "ההוביט": אחרי הטרילוגיה המז'ורית של "שר הטבעות" חוזר פיטר ג'קסון אל טולקין ואל "ההוביט" ויוצר טרילוגיה חדשה שהיא מעין פריקוול לקודמת. צוות השחקנים כמעט ולא השתנה, אבל הסרט צולם בטכניקה חדשה שאם לשפוט על פי הטריילר נראית סתם כמו סרט טלוויזיה משנות ה־80.

» עונה שלישית ל"בורדווק אמפייר": עם סיום העונה הקודמת של מה שמכונה בעברית "אימפריית הפשע", בי נשבעתי - מתוך כעס על רציחתו של ג'ימי דורמוטי - לא להמשיך לעונה השלישית. כמובן ששיקרתי לעצמי ואני מחכה בקוצר רוח לעונה החדשה (וגם לאלו של "דאונטון אבי", "משחקי הכס", "מד מן" ולחלק השני בעונה החמישית של "שובר שורות"). הסצנה שגרמה לרצות להתעלם מהעונה השלישית:

» "הקונגרס": השמועות אומרות שסרטו החדש של ארי פולמן עתיד לצאת בחלק הראשון של 2013. אחרי שחיטט בפצעים שהותירה בו מלחמת לבנון הראשונה פונה פולמן אל המדע הבדיוני ההגותי של הסופר הפולני סטניסלב לם. 

» החזה החשוף של קייט מידלטון: במקרה הספציפי הזה, גם ציצי הוא אירוע תרבותי. מידלטון היא נסיכה של המאה ה־21, ובתור שכזו כשהיא מצולמת טופלס מדובר באירוע תרבותי הרבה יותר משמעותי משמלת הסטייקים של ליידי גאגא.

*#