אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא חייבים לחתוך: למה צריך ברית מילה?

מדוע החלק הנסתר ביותר בגוף האדם הוא החלק שהכי אכפת לנו איך הוא נראה?

תגובות

יש סיכוי סביר כי מתישהו בשנים הקרובות אבחר לעשות ילד ביחד עם בן זוגי. כאשר זה יקרה, חלק ממני מקווה שזו תהיה בת. לא רק בכדי שאוכל לקרוא איתה את הקלסיקות האהובות עלי כמו "נשים קטנות" ו"פוליאנה", ולא רק בכדי שלא אתמודד עם בן שרוצה להתגייס לקרבי. הסיבה המיידית יותר היא שאין לי שום כוונה בעולם לחתוך לילדי העתידי את קצה הבולבול. ותכלס, אין לי כוח לריב על כך עם הסבים שלו. באחרונה השאלה הזו, "למול או לא למול", קפצה עמוק לתוך השיח הציבורי. נוסף על שלל מאמרים שהתפרסמו בנושא, ישנו הסיקור הכמעט יומיומי אודות חוקיות ברית המילה בגרמניה. נדמה כי אולי לראשונה, הבחירה הזו, של לא למול את הבן שלך, הפכה ללגיטימית. או לפחות זה לגיטימי להתלבט בנושא. התירוץ הרווח ביותר, עבור רוב המתלבטים שבסוף מכריעים לזרום עם המסורת, הוא "שלא יהיה שונה". או באופן אישי, התירוץ היצירתי ביותר שאני נתקלתי בו הוא "כדי שיהיה דומה לאבא שלו". האמתלות הללו תמוהות מאוד בעיני, שכן מדובר באיבר בגוף שבאופן סטטיסטי זוכה להכי פחות חשיפה, ובוודאי שלהכי פחות חשיפה ציבורית. זאת אלא אם ילדכם יבחר בעתיד בקריירה של כוכב פורנו. אם כי בהתחשב בגודל התעשייה הזו בארץ, זה לא מאוד סביר. ישנם תינוקות שנולדים עם כתמי לידה על פניהם, ישנם ילדים עם שיער מבאס או נמשים מוגזמים (מודה באשמה), ישנם כל כך הרבה "פגמים" או חריגות ויזואליות מהנורמה שנמצאות במקום בולט ובלתי ניתן להסתרה. אז למה דווקא איבר המין, המקום האחד שיש לנו פריבילגיה לא לחשוף, אפילו בים או בבריכה, הוא המקום שנראה לנו שייצור תחושה של שונות אצל הבנים שלנו? בגלל המקלחות בצבא? הרי יהיה קשה יותר במקלחות אם לבחור יש שומה ענקית על הישבן. שלא לדבר על כך שמדובר בתקופה מאוד מוגבלת בחיים שלו. מה הן שלוש שנים של חוסר נעימות לעומת חיים שלמים של חוסר עורלה? מלבד זאת, אנחנו לא באמת מאמינים באחידות אסתטית. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ילבשו רק ליווייס ונייקי (סליחה על חוש האופנה הניינטיזי, זה מה שהיה כשאני הייתי ילדה). אנחנו מעודדים אותם לחשוב ולחיות כאינדיבידואלים, לעשות בחירות לייף סטייל שתואמות את האופי שלהם, את האישיות שלהם, את מה שהם רוצים לשדר. אנחנו רוצים שכאשר יסתכלו להם בקנקן, יראו בדיוק את מה שיש בו. אבל דווקא כאשר מדובר במה שיש להם שם למטה, במקום המוצנע והפרטי ביותר שלהם, אנחנו מעדיפים שיהיו בדיוק כמו כולם. ההשוואה למילת נשים, אגב, מבחילה אותי. היא גובלת בעיני בהכחשת שואה. אני לא חושבת שפעולת המילה הגברית היא עד כדי כך אכזרית. זה בוודאי לא כואב יותר מאינספור הפעמים שילד ממוצע נופל ופותח לעצמו את הברך. אם עושים את זה עם רופא ועם הרדמה, זה בטח לא טראומתי כמו תפרים, בגיל שבו כבר יודעים בדיוק מה קורה. הבעיה שלי היא עם כך שההורים דוחפים את האף שלהם למקום האחד שבו הם אמורים להניח את הילד לנפשו. עם כך שבסופו של דבר מדובר בבחירה אסתטית. ואם אנחנו לא רוצים שההורים שלנו יבחרו לנו את התספורת במשך כל ימי חיינו, אז למה שיבחרו לעשות לנו תספורת בלתי הפיכה באיבר המין. כמובן שהסוגיה מורכבת יותר. כמובן שיש כאן עניין של מסורת, של לאום, של הזהות היהודית. דברים שאני לא פוסלת לרגע. אבל מי שלא מלמד את הילד שלו שהוא צריך ללכת עם כיפה, כדי שכל העולם יראה בדיוק כמה יהודי הוא, שלא יכריח אותו ללכת עם כיפה בין הרגליים.

*#