אצלנו לעולם לא יהיה לינץ': תל אביבים אוהבים לשקר לעצמם

הלינץ' בכיכר ציון אמנם התרחש בירושלים, אבל חשף את העובדה שדווקא התל אביבים מעדיפים שקר על פני אמת ולוקים בתפיסת מציאות מעוותת

איתמר הנדלמן סמית', עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית', עכבר העיר

כמה קל הרצון התל אביבי לתייג את הלינץ’ בכיכר ציון בירושלים תחת “אצלנו זה לעולם לא יקרה". ה”אצלנו זה לעולם לא יקרה” היא תווית שכבר דהתה מרוב שימוש, אבל היא עדיין שם, מנסה לעשות את העבודה שלה. ומה העבודה שלה? אוטוסוגסטיה.

מעשה השכנוע העצמי התל אביבי הזה הוא מעשה נבלה; הרצון הבלתי נכבש לומר לעצמך שזה לא אתה, זה ההוא שלא בסדר. אתה הכי בסדר. אתה הכי אחלה (כזה). בירושלים, בבאר שבע ובבת עין - שם “הם לא בסדר”. הם לא בסדר בירושלים ובבת עין בדיוק כפי שהם לא בסדר באילת, בקרית שמונה, בעכו, בטבריה ובשפרעם (אגב, רק שיהיה ברור, גם ברמאללה, בג’נין ובנבלוס הם ממש לא בסדר, אבל מהם אף אחד לא מצפה בכלל שיהיו בסדר. הם ערבים).

בתל אביב כולם “הכי בסדר". אצלנו הילדים שומעים כל היום את אותה הסתה גזענית ישראלית כנגד כל מי ומה שהוא זר־אחר־שונה, אבל אצלנו הילדים הם כל כך בסדר שהם אפילו לא הולכים ועושים לינצ’ים ברחובות. אצלנו בתל אביב הנוער נשטף באותו נחשול אדיר של גזענות ולאומנות שהמדינה כולה נשטפת בו, נחשף בדיוק לאותם תכנים אלימים, לאותה חרושת תרבות־תקשורת הנושאת סממנים פשיסטיים ברורים, אבל אצלנו, כאמור, לפחות לא הופכים הלכה למעשה.

הבעיה היא שבתל אביב זה קרה, קורה וסביר להניח שעוד יקרה. ונראה שזה רק הולך ונעשה גרוע יותר. בשנה האחרונה ראתה תל אביב לא מעט מקרים של פשעי שנאה אלימים, בלתי נתפסים כמעט, כנגד פליטים אפריקאים ועובדים זרים: בקבוקי תבערה בשכונת שפירא, חזיז בשכונת התקוה והתנפלויות פיזיות - על פי רוב קבוצתיות - על אפריקאים (כולל יהודים אתיופים) במהלך ההפגנות הגזעניות בדרום העיר. בשבוע שעבר פורסם ב־Ynet סיפורם של כמה צעירים פלסטינים ממזרח ירושלים שהלכו לאיבוד בתל אביב והותקפו על רקע לאומני על ידי שלושה גברים יהודים שקראו לעברם “ערבים מסריחים” ושלחו אותם לבית חולים עם פציעות בראש ובפנים. אז מתברר שלא, תל אביב אינה שונה במאום מערים אחרות בישראל או מההתיי־שבויות היהודיות הלא חוקיות בשטחים הכבושים.

אבל הדמיון המונח בין תל אביב למקומות אחרים בישראל ובשטחים הכבושים הוא דו כיווני. גם בכל המקומות האחרים עובדת האוטוסוגסטיה הישראלית שעות נוספות. גם מחוץ לתל אביב הישראלים אוהבים לדבר על “עשבים שוטים” או על “ערסים”. גם מחוץ לתל אביב הישראלים מנסים לשכנע את עצמם שהם הכי בסדר וזה רק ההם שלא בסדר.

כאן זה לא קורה. הפגנה נגד סודנים (צילום: הדר כהן)

הבעיה באוטוסוגסטיה זה שהיא בדרך כלל מובילה לפרשנות ולתפיסה מעוותת של המציאות. לתל אביבים ולשאר הישראלים יש תמונה מעוותת מאוד של המציאות. הפאזל הזה איכשהו לא מתחבר אצלם בראש לתמונה אחת גדולה: ממשלת ימין קיצוני עם עשרות רבות של חוקים גזעניים אנטי דמוקרטיים; התבטאויות גזעניות חוזרות ונשנות מפי בכירי ואישי ציבור בדרגים שונים (“המסתננים הם סרטן בגוף המדינה”); רבנים שמחתימים רבנים אחרים על פסקי הלכה גזעניים. ויש עוד הרבה מאוד מאיפה שזה מגיע. השנאה הפכה להיות הדבק היחיד שמאחד את הישראלים. השנאה לאחר באשר הוא אחר. ישראל לישראלים. שיח של “ישראל לישראלים” הוא כר גידול למפלגות כמו השחר המוזהב ביוון ולוביק בהונגריה, והוא כר גידול למעשי בריונות ולינץ’ ספוראדיים, עממיים.         

אני לא מכיר באופן אישי את הנערים היהודים שכמעט הרגו את הנער הפלסטיני בכיכר ציון בירושלים. מעולם לא פגשתי אותם פנים אל פנים. אני אפילו לא יודע איך הם נראים. אבל, מצד שני, אני מכיר היטב את הנערים היהודים האלה מירושלים. אותם ושכמותם; את הנערים היהודים המבצעים לינצ’ים נגד ערבים בירושלים או פוגרומים נגד זרים אפריקאים בדרום תל אביב אתה מדפדף בכל כרטיסייה של כוחות הביטחון הפנימיים של רוסיה, גרמניה, צ’כיה, צרפת וצפון אירלנד. הנערים האלה הם תרגום ישראלי לבריונים גלוחי הראש הניאו־נאצים של אירופה ואמריקה. הגשמנו משאת לב: נעשינו עם ככל העמים. גם לנו יש סקינהדס, אפילו אם יש להם קצת שיער (או לפחות פאות מסולסלות). רק שבשעה שבאירופה המערבית ובאמריקה נלחמים בתופעה, בישראל מעדיפים להדחיק. זה אספסוף, לא הכלל הישראלי. השקר הזה, העמדת הפנים הזו, אלה הם פשעי השנאה הנוראים ביותר בכל הסיפור הישראלי כולו. בתל אביב המגמה הזו הולכת ומתחזקת. לתל אביבים כל כך נמאס כשמציבים בפניהם מראה, עד שזעמם מופנה גם כלפי המראה עצמה. יותר ויותר אני שומע וקורא (בעיתונים מתחרים) אנשים שנמאס להם, למשל, מעמודי הדעות של “הארץ” (“די כבר עם ההיסטריה הזו”). למה? כי עמודי הדעות ב”הארץ” ממשיכים, על בסיס יומי, להצביע על החולי הנורא שפשט בגוף הישראלי. אז התל אביבים, “האנשים החושבים”, מעדיפים לחשוב פחות על הכיבוש, הגזענות ותהליך האנטי דמוקרטיה. התל אביבים מעדיפים את השקר על פני האמת. 

“דרום אפריקה מטיפה לאפליה גזעית ומיישמת אותה. היא לפחות מיישמת את מה שהיא מטיפה לו. אמריקה מטיפה לאינטגרציה אבל מיישמת אפליה גזעית. היא מטיפה לדבר אחד בעודה מוליכה שולל ומיישמת דבר אחר... אני רוחש יותר כבוד לאדם שאומר לי איפה הוא עומד, אפילו אם הוא טועה, מאשר מישהו המציג עצמו כמלאך אבל אינו אלא השטן” (מלקולם אקס).

איפה באמת? הפגנה נגד נסיון הלינץ' בכיכר ציון (צילום: אמיל סלמן)

נכון | לא נכון נכון: "Pink", החדש של four tet. מוזיקה אלקטרונית מעולם לא נשמעה אנושית יותר.

לא נכון: החדש של הקילרס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ