אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: הסודות שנשים לא מספרות לגברים

למה אנו נמשכות לבחורים רעים, האם אנחנו רצות לספר לחבר'ה מה שקורה בחדרי חדרים ואיך אפשר לרצות אותנו? השאלות שתמיד עניין אתכם לשאול, אבל לא רציתם לדעת את התשובה

תגובות

שלושה ימים לפני כתיבת טור זה, שבקה מכוניתי חיים. לפי חוקי מרפי הנפוצים בחיי, התרחשה אותה תקרית גסיסה נוגעת ללב באמצע רחוב ראשי סואן, וגררה אי אילו קריאות עידוד נוסח: "יאללה גם כן זאתי, לא יודעת לנהוג", מפי עוברים ושבים איכפתיים במיוחד. יומיים לאחר מכן, מצאתי את עצמי יושבת בחדר המתנה מאולתר של מוסך "משהו ובניו" בראש העין. לאחר שהחליף לי רצועת טיימינג, סובב ציריות, נגע לי בצמיגים ואף ביצע מעשה סדום בארנקי, שאל אותי המוסכניק הנחמד למשלח ידי.  "סטודנטית", אמרתי וביצעתי פעם נוספת סחיטה רגשית לצורך קבלת הנחה. "וכותבת מדור". "על מה?", הוא שאל.  "יחסים". "וואלה, את חייבת לפתור לי איזו סוגיה". ואז, כאחרוני המעריצים של וורדה רזיאל ז'קונט ,פרש בפני שלוש קושיות שמעסיקות, לפי דבריו, "ללא הרף", את המין הגברי. סוגיות שהוא, על אף גילו המתקדם, טרם הצליח לפתור.

הנה לך ע' מראש העין ("מה את כבדה? תכתבי את שם המוסך". "סליחה אדוני! כאן זה לא מסחרה"), כהוקרת תודה על הטיפול הנהדר, קבל מענה שנכתב על ידי מומחים, לסוגיות שהעלית. כך תוכלו גם אתה וגם אתם: ג' מבית ג'יבל, י' מאחיהוד ו-נ' מכמון, לחסוך מעצמכם פגישות גבריות בניסיון להבין את סוגיית "גברים ממאדים נשים מנגה", ותמצאו עצמכם רגועים יותר ונטולי כאבי וובוס מעיקים.

אז העבירו הלאה את הבשורה: "כך, באמצעות התוודעות לתשובות אלו, תוכלו גם אתם להיכנס (ולצאת בביטחה) למוח הנשי". לקרוא ולא לשכוח.אנחנו צריכות "הסתבכות בעלילה" (מתוך "בברלי הילס 90210")

הכל התחיל ממדריך דלוח בצופים, שנהג בנו בסמכותיות  וגרם לנו להתאהב בו. ואז- בתואנות אתיות מוסריות כאלו ואחרות, ניפץ את ליבנו לרסיסים. מאז אותו יום שטוף הורמונים, כל דילן מקיי מצולק או מופרע שחדר לנו לראדר ההורמונאלי של גיל ההתבגרות, עורר מיד את אותן רגשות וגרם לנו להפוך לחובבות אתגרים מושבעות. "מה שבא בקלות הולך בקלות", תסביר אודטה. "ואנחנו צריכות אתגר". זאת בדיוק הסיבה לכך שאנחנו צריכות "הסתבכות בעלילה" לפני שאנחנו כובשות את הנסיך, משיגות את המטרה ומגיעות לאפילוג הטוב ולנחלה. זאת גם הסיבה לכך שבחור טוב ונגיש, לנצח (או לפחות עד גיל שלושים- אז מגיעה התבונה) יהיה פחות אטרקטיבי מבחור רע שצריך לביית. זה פשוט עניין של אתגר. זה יכול לבוא בדמות אמן מיוסר, ברמן בררן, ילד רע חובב משטרה או רודף שמלות מושבע. ככל שהאתגר גדול יותר, כך נצא משולהבות יותר למשימה. רק כאשר נצליח למלא את חייו של האמן המיוסר במוזה ושמחה, להקים חומה ומגדל בליבו של הברמן, לחנך את הילד הרע ולביית את זה שאינו שולט במכנסיו, ירגע אותו יצר כיבוש מודחק, ואנחנו נוכל לנוח על זרי הדפנה. כמובן שמספר שנים לאחר מכן, כשיהפוך אותו אמן מיוסר ליצור דכאוני מובטל, הברמן יתחיל לגלות סימני בגידה והילד הרע יהפוך למהמר סדרתי, נצטער שלא השכלנו להתאהב בבחור מהוגן מן השורה, נטול תסביכים רגשיים או בעיות פזילה לשדות זרים.

זה מאוד תלוי. "נקרתי/ עשיתי/ העברתי חוטר/ שברתי לה את עצם האגן/ נכנסתי דרך כניסת ספקים", הם לא חלק מאוצר המילים בו נבחר להשתמש במפגשים חברתיים. תיאורים פולשניים לעומת זאת, יככבו בכל מפגש חברתי שכזה, ללא צנזורה או טיוחים. בזמן שאתם מתרכזים בעיקר בשורה התחתונה נוסח "עשיתי / לא עשיתי ואיך היה", אנחנו נבחר לנצל את אותו זמן יקר וחיוני, בדיונים מעמיקים המלווים בצחקוקים סמוקים, על כל מה שדופק או לא דופק אצלנו בחיי המין; נתייעץ עם חברותינו על סוגיות התנוחות (בזווית מסוימת זה נראה פוטוגני יותר) הקולות (אדושם! לכי תסבירי לו שזה לא בא ממך), הנאה או חוסר הנאה (אני לא מבינה איך אבוקדו קשור לכל העניין!), ודגשים לשיפור (פשוט תסבירי לו שעם כל הכבוד לפורנו שהוא צורך, את אינך נערת גומי והוא אינו סרסור). כך - באמצעות אותו דיון מעמיק, אנחנו למדות מאחיותינו המנוסות יותר, מגלות זוויות (ראייה) חדשות, ובודקות עד כמה אנחנו קרובות או סוטות מהנורמה.כמה אנחנו קרובות או סוטות מהנורמה (מתוך "קשר לא מחייב")

חד משמעית, אי אפשר. זה לא אתם, זה אנחנו והנטייה שלנו להתרכז תמיד בכל מה שחסר ובמה שאצל הזוגות האחרים, נראה ומצטלם יפה יותר. כנראה לנצח נרגיש, באשמת גן פולני כזה או אחר, שמשהו חסר, ושאותו מחסור בחום/ אהבה/ יכולת להגיד מילה טובה/ יכולת להתעניין, הוא חור שחור וגדול במערכת היחסים שלנו, שבלעדיו הכל היה יכול להיות מושלם.אם בכל זאת, למרות שמדובר בכרוניקה של כישלון ידוע מראש, אתם מעוניינים לנסות, מצ"ב הכיוון הכללי: לרצות אותנו זה לנסות לראות מה קורה מתחת למגננות ולפרצופים הכועסים. לדעת שברירת המחדל- גם בריבים הקשים ביותר המשלבים צרחות והטחת כלים - היא חיבוק. לרצות אותנו זה להבין מהיסוד את תפקידכם היעודי והמגדרי כגברים, ולא להפוך אותנו למטפלות רחמניות המטופלות בילדים בעיתיים. והכי חשוב, לפתוח ולמרק היטב את הצ'אקרות ולהיות פחות אטומים ויותר מודעים ורגישים. במילים אחרות, השכילו למצוא את האיזון בין הרגיש (מושיק עפיה) המתעניין האקטיבי (אלון גל) והגברי (פרידה מהאח הגדול).

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

כתבות שאולי פספסתם

*#