אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסניקרס וג'ינס: למה הבליינים בארץ לא יודעים להתלבש?

בכל מדינה מערבית מתוקנת יציאה לבר או למועדון מחייבת קוד לבוש מחמיר. ואצלנו? הכל הולך. האם היעדר הפורמליות הזה הוא לגמרי בסדר, או שמא יש כאן תופעה הדורשת תיקון?

תגובות

פרויקט אופנה: למה אנחנו לא מתלבשים?אווירת סוף עונה: למה תל אביב עדיין לא מתלבשתאיך הרס מתחם התחנה את גן החשמלסקר: כמה כסף מוציאים תל אביבים על בגדיםבעוד אופנת היומיום שלנו לא מרשימה בשום צורה, אופנת הלילה אפילו דלוחה ממנה. בניגוד לרוב המדינות בעולם המערבי, במועדונים ובלאונג'ים ישראליים אין שום קוד לבוש (Dress Code) מחייב. בליינים שפוקדים את המקומות הלוהטים ביותר כשהם לבושים בטריקו, נעלי התעמלות וג'ינס, הם מחזה שכיח, כשגם הנשים ממעטות ללבוש שמלות או נעלי עקב. עם הביגוד שרובינו יוצאים לבלות בו אין סיכוי להיכנס למוקדי הלילה בלונדון, ניו יורק, פריז או טוקיו (וגם בערים בינלאומיות פחות זוהרות), ונשאלת השאלה האם היעדר הפורמליות הזה הוא לגמרי בסדר, או שמא יש כאן תופעה הדורשת תיקון?

רונן מניפז, הבעלים של הדיזינגוף, המועדון שמארח אלפי בליינים מדי שבוע, טוען כי "בהחלט יש כאן בעיה. מצד אחד, אתה לא רוצה לכפות על אנשים מה ללבוש. מצד שני, כשאנשים לבושים יותר יפה אז המקום נראה יותר יפה וגם הבילוי יותר מהנה. חלק מהקטע של הנייט לייף הוא להפריד בין היום ללילה, וזה צריך לבוא לידי ביטוי גם בלבוש. ללבוש בגד יפה זה כמו לשים מסכה. כשאתה שם מסכה דברים מעניינים קורים. אתה משחק בהצגה. אתה בתפקיד. כך צריך לחשוב על בילוי. אם אתה רוצה להיות חלק מהמשחק, תיכנס לתפקיד. תשקיע. לא סתם דורשים זאת בחו"ל. אתה נראה יותר טוב, אתה מתנהג יותר חגיגי, יש יותר סיכוי שתתחיל עם בחורה ותרשים אותה. מצד שני, אצלנו בישראל אין תרבות של להתלבש אלגנטי. אפילו מנכ"לים לא באים למשרד בחליפה אז למה שבליינים יבואו ככה למועדון?".

אבירם כרמלי, הבעלים של הסטוראג', הלאונג' בדיזנגוף, מצטרף לדעתו של מניפז: "בליין שמתלבש בצורה מתוחכמת יתנהג בצורה יותר נעימה. אבל לצערי לא ניתן לאכוף דרס קוד כשהתחרות בין מקומות הבילוי השונים כל כך חריפה. תל אביב היא עיר דינמית, ובליינים נודדים ממקום למקום. אם אתה רוצה להשאיר אותם אצלך, אתה לא יכול להקשות עליהם. אתה צריך לבוא לקראתם, לעתים גם בלבוש. בעבר היינו עושים מדי פעם מסיבות פרטיות וביקשנו להתלבש בהתאם ואנשים דווקא באו לבושים חבל על הזמן. הבחורות אמרו: 'סוף סוף יש לנו הזדמנות ללבוש את השמלה שאנחנו לובשות רק לאירועים כמו חתונה' וגם הגברים דפקו הופעות".

  בעלי המועדונים מתקשים לקבוע קוד לבוש (צילומים: אורן זיו, אסף עברון, אולה)

לעומת זאת, המעצבת קרן זרקה (אנה קיי) מתנגדת לתכתיבים כאלה. "לבוש זה דבר שצריך לצאת מהבן אדם ואם יחייבו אותו להתלבש באופן מסוים, זה ייראה מאולץ. הגישה בישראל היא מאוד אגבית ונונשלנטית ולכן מי שיתלבש אלגנטי למועדון ירגיש מאוד אובר־דרסד. לא מזמן הייתי באברקסס צפון והיו שם כמה גברים שהיו לבושים בחליפות וזה היה נראה כאילו הם ברחו מהבנק רגע לפני הסגירה. זה היה נראה מאומץ והפיק־אפ הריח למרחוק. אני חושבת שיש בתל אביב דרס קוד, אבל הוא הפוך. אתה יכול למצוא אותו בעיקר במקומות כמו השסק והפרוזדור. תראה שם המון ג'ינס מהוהים, טי־שירטס, סניקרס ישנות וקפוצ'ונים. אנשים שם משקיעים הרבה מאוד מאמץ כדי להראות שהם לא שמים על ההופעה".

אהל עדן, שמריצה את ליין מיסשייפס במילק ונחשבת למתלבשת מסוגננת במיוחד, סבורה כי "היה נחמד אם תל אביבים היו משקיעים יותר בלבוש, אבל אני גם לא חושבת שבן אדם צריך לסבול כדי להיראות מכובד. היו כאן כל מיני ניסיונות של מועדוני חברים שדרשו הופעה מחויטת וזה לא עבד. חוץ מזה, על מי אנחנו עובדים, לרוב הבליינים שהולכים למקומות של המיינסטרים אין סטייל, ולכן גם כשהם מנסים להתלבש זה לרוב נראה מגוחך. אנחנו ישראלים, לא אירופים". יוסי ביג, הבעלים של החתול והכלב, מסכים עם עדן. "יצא לי לבלות בלא מעט מקומות בעולם ונכון ששם דורשים הופעות הרבה יותר מושקעות, אבל בכל מקום תראה שמי שמובילים את חיי הלילה הם דווקא הישראלים, שהם לא בהכרח המתלבשים הכי מרשימים. זה כנראה לא בתרבות שלנו. לנו יש אישיות ואופי ולכן אנשים נצמדים אלינו. לכן גם אני במועדון שלי לא דורש קוד לבוש. במדבר תחיה עם העקרבים".

כתבות שאולי פספסתם

*#