עיר החטאים: למצוא אהבה בין אוהלי המחאה

מדינת רווחה, או צדק חברתי הן זוטות לצד הדבר החשוב ביותר במחאה החברתית שפשטה על שדרות רוטשילד - המקום הטוב ביותר למצוא בו אהבה בימים אלו. יעל רון מביעה הזדהות

יעל רון, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יעל רון, עכבר העיר אונליין

בעל הדירה שלנו לא ממש אוהב להוציא כסף מהכיס. במיוחד אם מדובר בשמירה על החיים שלנו והמשך תפקוד תקין של כל מה שעונה להגדרה "הדיירים הפראיירים שלי". כך, כבר ארבע שנים וחצי אנו חיים בדירה מרווחת דווקא עם מרפסת בריזתית נעימה ויופי של מטבח, אך בלי טיפת הארקה. התחשמלויות קטנות פה ושם? עניין שבשגרה. קצרים, נפילות מתח ומופעים מינוריים של זיקוקי דינור שמפיקים לעיתים השקעים? חגיגה לעיניים. העיקר שהשקט והיציבות בארנקו האישי לא יפגעו כלל וכלל.» עיר החטאים - כל הכתבותחמישה חשמלאים אירחנו בדירתנו, עשינו חנדעל'ך גם כשאיחרו בשלוש שעות ואפילו הצענו מיץ פטל עם קוביות קרח משקשקות. הם היו לצידנו ואנחנו לצידם. הבעיה היתה הצעות המחירים שהנפיק כל אחד מהם ועשה לבעל הדירה שלנו שחור בעיניים ובארנק הוירטואלי אותו לעולם לא ראינו אותו שולף. ואנחנו? חשמל זורם בכפות ידינו: משתדלים ללכת בבית חמושים בקרש עץ, גומי או כל דבר שיעזור לנו לספוג מכת חשמל הגונה בעוד הוא מבלה בתאילנד ונהנה משייקים צוננים. אם לא היינו נתונים לדיקטטורה ולאיומים הנדל"ניים שהוא מציב כל פעם מחדש בפנינו, כבר מזמן היינו מוחים או לפחות צועקים גוועלד.מי צריך קורת גג? (צילום: עופר וקנין)

החום כבד, סמיך, ממיס וממוסס כל תא במוחי האחראי על מערכת ההשראה. מסתכלת על בן הזוג השוכב גם הוא ומלחית תחת המזגן כמו פירנאי צפוף פרווה, מנסה ליזום ריבים- העיקר שיהיה על מה לכתוב, להוציא ממנו תובנות, משפטי מחץ ואמיתות או כל דבר שיעזור לי לגשת טעונה בחומרים למעבד התמלילים המקולל. אך פתרון אין והבצורת המוחית בשלה. בסוף, רגע לפני שהוא נשבר ונשר, נשברתי אני והכרזתי שביום שישי, קצת אחרי החומוס ביפו, שוברים שיגרה והולכים להקים אוהל הזדהות בשדרה. הוא הסתכל עלי בזלזול, גמגם "יא רייט" מפוחד וניסה לשחד אותי במיני תופינים מתוקים (בוואריה קלאסית) וצוננים (איילנד לבן) שישכנעו אותי להישאר בדירה הממוזגת ולא להלחית את עצמי לדעת בתוך אוהל בתנאי חממה בשדרה. בסוף, עם קצת עזרה וירטואלית ממתן חודורוב שרואה את רוטשילד אבל מפנטז על כיכר א-תחריר, הוא נשבה ברוח הסולידריות, השתכנע, פרק את האוהל המאובק מתקופת דרום אמריקה- נפאל, חצה את נחמני והתמקם הכי קרוב לטיב טעם שרק אפשר. בכל זאת, דור שלישי. אני מבינה.

אחסוך מכם דיבורים על ביבי, מדינת רווחה, אבות מקופחים, או צדק חברתי. כל אלו זוטות לעומת הדבר הגדול אם לא ה ! שמתרחש ממש ברגעים אלו במרכז תל אביב, בכל פינת רחוב סואנת או פיסת דשא מוריקה. מסתבר שמחאות חברתיות, מאבקים, התדיינויות ופולמוסית, הם קרקע לא רעה למציאת אהבה. לא רעה בכלל.בלילה היחיד בו הזדהנו בשטח עם המוחים והכוחות המורדים, גילינו שמורת פיק-אפ לוהטת תרתי משמע, המתפקדת במיטבה במיוחד אחרי ששוקעת השמש, אפופה בהילה וודסטוקית ונגיעות בומבמלה שנטיפיסטית נעימה. בין ויכוחים, דיונים סוערים חוצי דת, גזע ומין, סדנאות חיבוק, פיסול בקומפוסט וריפוי באמצעות גללים יבשים, יורד על המחנה לפנות ערב מעטה הורמונלי שמזמן אליו כל פנוי או פנויה, ומאפשר סטטיסטית גם לשורפת החזיות האדוקה ביותר/ לפעילת שמאל חובבת גדות/ לפלספן החופר בימים כתיקונם ואפילו לזה שמאמין עדיין שכהנא חי, למצוא אוזן קשובה ומלאת חיבה. מסתבר שמחאה חברתית של שנות האלפיים היא האפרודיזיאק החדש ויעידו על כך גיפופי החיבה, הפלרטוטים והקרבה הגופנית שנצפתה תחת כל עץ רענן כחלק מאותה סולידריות מחאתית. זה מה שקורה כשפנתרים שחורים פוגשים לביאות חשקניות, הדור הבא.מחאה חברתית היא האפרודיזיאק החדש (צילום: טל כהן) 

בתוך שעטנז אנושי הטרוגני ומזיע, מצאנו את עצמנו מתמנגלים עם כל מה שזז, שומעים סיפורים על היכרויות בצל המרי, עדים לגישושים, פלירטוטים ושיחות עומק ורוחב על עניינים ברומו של יום וגם על סתם, כשהדבר היפה ביותר הוא ההיעדרות המוחלטת של כל אותן "שיחות שיווק" מאוסות המזוהות עם דייטים ראשונים או סתם התחלות בפאב. כאן בשדרת האוהלים, השיחות היו אמיתיות, מעודדות קרבה ונטולות פאסון מעייף. זה היה יפה ומרגש ועורר שוב את אותה מחשבה, שלו רק היו זונחים כל אותם "שחקנים" וסרבניות סדרתיות על בסיס פאסון מוגדל את גינוני הדייטים המעייפים, וחושפים פיסה טיפה יותר גדולה מהלב שלהם כדי להיות קצת יותר אמיתיים וקצת פחות מגננתיים, היו מהלכים בעולם ברגע זה ממש הרבה פחות פנויות ופנויים. אז אולי באמת יש אביסלע תקווה?   בבוקר יום שבת התעוררנו בתוך משהו שהזכיר בצפיפות מולקולות החמצן ובטמפרטורה את החמאם הטורקי, מגולגלים בעלים יבשים וזיעה עצמית. אמהות ואבות צעדו ברוטשילד על עגלותיהם, ילדים קטנים שעשעו את ההומלסים החדשים וכלבים התלבטו באיזו זווית לסמן טריטוריה על האוהל ובמשך כמה זמן. זכרונות ליל אמש הרצופים באלכוהול זול עלו וצפו ובהם פלשבקים על זוג גונח ומגרגר באוהל השכן, טבילה רבת משתתפים בבריכה וגם מעגל חיבוק ומיסוז' הדדי שרק אתמול נראה נורא הגיוני והיום הרגיש מחולל ומטופש. התנערנו מהזוהמה בראש ובגוף, צחצחנו את השיניים עם איילנד לבן כמו שרק לוחמי צדק עקשים יכולים, והלכנו הביתה חדורי אמביציה וערכים, להתקלח, פיג'מה, פיפי ולישון את שנת היופי בתנאים קצת יותר ממוזגים. אחרי הכל, ביום ראשון מחכה לנו מלחמה נוספת וקשה לא פחות עם בעל הדירה קפוץ הלב והארנק.

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ