אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמה ירוקה: מדוע מתנכלים לצרכני הקנביס הרפואי?

מבית קפה ברחוב פנקס, עם ראייה שמידרדרת, מנהלת ליאת בני את מלחמתם של צרכני הקנביס הרפואי בישראל. על הפרק: הבורות של הרופאים, הדעות הקדומות ושר לביטחון פנים שמאיים בכלל להפסיק את הגידול בארץ

תגובות

“כל מצמוץ, כל תזוזה קטנה בפנים, רוח, ליטוף, נשיקה, סירוק, שיעול, יכול להוביל אותי לאובדן הכרה. ברמות האלה. 24 שעות בלי דקה אחת ללא כאב מטורף. גם אם אני מצליחה להירדם בלילה, אם אני ישנה רבע שעה רצוף, זה לילה נפלא. כי ברגע שנרדמים ומתחילה שנת החלום והעיניים זזות אני מתעוררת לתוך גיהנום של כאב ולהירדם שוב אין מצב. המורפיום מגיע במינונים אדירים אבל זה כמו פלסטר. קצת מפחית כאב אבל לא מעבר. בדרך כלל לפנות בוקר, בחמש־שש, יש לי סיכוי למצוא מנוחה קלה. עד אז זה שעות של מדיטציה והיפנוזה עצמית כי אחרת פשוט נטרפים”.הקנביס, באופן אירוני, כמעט אינו מסייע לליאת בני, מייסדת ויו”ר העמותה הישראלית לקידום קנביס רפואי, לפחות בכל מה שקשור בהקלה בכאב. ומה בכל בזאת? “במקרה שלי, בהתמודדות עם בחילות והקאות, הקנביס משפר את ה־well being שלי ומאפשר לי לא לעלות במינונים של הנרקוטיקה”.מחלת הבכצ’ט תקפה אותה בהיותה בת שש. “בהתחלה היתה לי גלאוקומה, שזה לחץ תוך עיני שפוגע בעצבי הראייה ומחלה די נדירה לילדה כה צעירה. לא איבחנו את הבכצ’ט עד שהייתי בת 17. זו מחלה אוטו־אימונית נדירה שפוגעת בכלי דם, ברקמות, בחיבורים, במפרקים, בעיניים, ובמוח. עברתי עשרות ניתוחים בארץ, מאות אשפוזים וטיפולים בעולם, ולמעשה גדלתי בבתי חולים”. חרף מצבה הבריאותי הקשה וההידרדרות בראייה הצליחה בני לעבוד במשך 12 שנה בחברת יורוקום, ואף שימשה מנהלת מערך התקשורת השיווקי. “זו קריירה גדולה עם נסיעות לחו”ל, וכל זה בזמן שאני מקבלת מורפיום, שמה תחבושות על העיניים ומתאשפזת לעתים תכופות”. אך לפני כמה שנים נאלצה לעזוב את החברה. “כיוון שכבר הייתי מוגדרת כמאה אחוז עיוורת”, מסבירה בני, שאינה מסירה את משקפי השמש ולו לרגע. כל תזוזה קטנה של הפנים יכולה להוביל לאובדן הכרה. ליאת בני (צילום: מישל גבינט)“עברתי עקירה של עין, מאוד לא אסתטית. יש שם בור מלא במוגלה וגועל נפש. כאבים מטורפים. תדמיין לרגע את כאב השיניים הכי נורא שאי פעם חווית, כזה שאתה מתעורר בגללו באמצע הלילה ורק מסתכל על השעון, וכל דקה שעוברת אתה מתפלל שיגיע הבוקר כדי להגיע לרופא שיניים שיטפל בזה. עכשיו תדמיין את זה עם כל השיניים, כל הפה, כל הזמן”.

עדיף ג’וינט ממשאף הפגישה עם בני בקרם פרש, בית הקפה ברחוב פנקס שהפך למעין מטה לא רשמי של העמותה שלה, לא נקבעה כדי לשמוע על מצוקתה האישית ועל האופן שבו קנביס מסייע לה או לא. הבכצ’ט נוכחת בחייה כל הזמן ולא מרפה, אבל בחזית ניצבים מאבקים רחבים יותר שבני מנהלת יום יום לרווחת המשתמשים בקנביס רפואי ולמען אלה שלא זוכים בפריבילגיה למרות שמגיע להם. הטריגר לראיון הוא ההצעה שנידונה בשבועות האחרונים בממשלה, שמטרתה להפסיק את גידול הקנביס הרפואי בישראל ולעבור לשיטה של יבוא.השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ’ תומך במהלך בטענה שגידולי קנביס מקומיים הם כר פורה למעורבות של עבריינים ולזליגה של חומר רפואי אל הרחוב. מנגד עומדת שרת החקלאות אורית נוקד שמבקשת להגן על האינטרסים של המגדלים ושטוענת שסגירת ענף הגידול תמנע מחולים רבים לצרוך את התרופה. בינתיים התגבשה איזושהי פשרה שבמסגרתה הגידול יימשך בד בבד עם החדרת השימוש בקנביס מיובא, אך המאבק טרם הוכרע. העימות בין הפוליטיקאים הבכירים כמעט אינו מזיז לבני, למרות שהוא כביכול משפיע על תחום כה מהותי, שלא לומר קיומי, עבורה. “בנוגע לשאלה אם לגדל קנביס רפואי בישראל או לא, ברור שלדעתי צריך לגדל”, היא אומרת, “רוב המגדלים עושים עבודה טובה מאוד וגם המחיר פר גרם בארץ הוא הרבה יותר זול מיבוא. לגבי תופעת הזליגה לגורמים עברייניים, כיום זה בגדר שמועה וגם אם זה נכון זו תופעה זניחה ביותר. מספיק קנביס לא רפואי נמכר כאן ברחובות. מה שלא זניח זה איך שהרשויות בישראל, ובעיקר משרד הבריאות, מתייחסות לסוגיית הקנביס הרפואי. מה שלא זניח זו התחושה שיש לרבים מאיתנו, החולים שזקוקים לקנביס, שהמדינה שלנו מנוהלת על ידי ניאנדרטלים אווילים. שאנחנו חיים בתוך פארסה. משהו הזוי. בדיחה נוראית”."המדינה מנוהלת על ידי ניאנדרטלים אווילים". השר אהרונוביץ' (צילום: אמיל סלמן) היא בת 39, מתגוררת לבד בצפון הישן של תל אביב. שתי מדבקות מורפיום גדולות מוצמדות לה  לכתפיים באופן קבוע. “שכח מפרופיל הסטלן שאתה מדמיין לך בראש”, היא מבקשת, “לא מעשנת. לא שותה. חננה קלאסית”, כך היא מגדירה עצמה. רבים אחרים – ובהם רופאים, מגדלים ומטופלים – מגדירים את בני כ”סמכות מספר אחת בישראל לתחום הקנביס הרפואי”. את העמותה הקימה לפני שנתיים אך היא מסייעת לחולים כבר שבע שנים. “הייתי מהראשונות בארץ שטופלו בקנביס רפואי כבר לפני 15 שנה”, היא משחזרת, “מי שהכניס אותי לעניין הוא אבא שלי. מושבניק נורמטיבי מבית חנן עם שפם וידיים של חקלאי. לא היה לו מושג מה זה קנביס. אבל הוא חקר, וקרא, והשיג, וגידל עציצים, ולמד, והשתפר, וכל זה כי הבת שלו סבלה”.מטבע הדברים, היא פרקליטה נלהבת של הקנביס. “בטיפול נכון זה מדהים. בגדול, זו תרופה שפשוט משפרת איכות חיים. היא עוזרת בכמה פרמטרים כי הקנביס עובד על מערכות שונות בגוף. מובן שיש שיכוך כאב במקרים רבים, אבל יש גם שיפור איכות ואורך שינה. אתה קם יותר רענן כשאתה מעשן קנביס רפואי והוא גם מעודד תיאבון. אין אף תרופה שעושה את זה כיום ולחולים אונקולוגיים זה קריטי. אם אתה יורד במשקל יותר מדי הגוף מפסיק לתפקד ואתה מת מתת משקל, אפילו לא מהסרטן או מהכימותרפיה. הקנביס גם מרפה שרירים, ולכן מסייע לחולים בטרשת נפוצה, בפרקינסון. הוא עוזר במצבי דלקות, סטרס, פגיעה מוחית. הוא מרחיב את הסימפונות, מקל את הנשימה. אמר פעם רופא מפורסם שאם אתה חולה אסתמה ונתקעת במקרה בסיני אז עדיף לך לוותר, ובמקום לחפש משאף פשוט להדליק ג’וינט כי זה עושה עבודה יותר טובה”.ואולם, עשרות סגולותיו של הקנביס הרפואי עדיין אינן מצליחות לשפר את תדמיתו בציבור הרחב ואף לא אצל הרופאים. “מעל 90 אחוז מהרופאים מתנגדים באופן נחרץ לשימוש בתרופה מתוך בורות ודעות קדומות”, מציינת בני, “אני שומעת מהם שזה סמים וזה מסוכן וזה ממכר שזה ‘פיור’ שטויות. אתמול רופא סיפר לי בהתרגשות שקנביס מקצר חיים אז הוא לא ממליץ עליו. ותבין, אלה רופאים שרושמים מורפיום. נותנים נרקוטיקה במינונים מפחידים. אבל קנביס לא. אולי כי בשבע שנות לימודי רפואה בארץ יש בדרך כלל הרצאה אחת שמתייחסת להתמכרויות ובה מתייחסים לקנביס כאל סם ממכר, שמעודד שימוש בסמים קשים”."המחיר בארץ הוא הרבה יותר זול מיבוא". השרה אורית נוקד (צילום" איציק שוקל)הבעיות אינן נפסקות ביחס של הרופאים. “בכל הארץ יש רק חמישה רופאים בחמישה בתי חולים שיכולים לאשר לחולים אונקולוגיים את השימוש בתרופה. זאת אומרת שאם שפר עלי מזלי במירכאות ואני חולת סרטן בתל השומר אני אחכה יומיים לאישור. אם איתרע מזלי ואני חולת סרטן מבית חולים קפלן אז אני אחכה בין חודש לשלושה חודשים לאישור. ולא בטוח שאשאר בחיים עד אז. “הבעיה היא שגם מעט הרופאים שאינם מתנגדים לקנביס רושמים לחולה מרשם כשהם לא יודעים איך נכון להשתמש בו. אם היא מתנגשת בתרופות אחרות, אם היא באה כתחליף או בנוסף. הם לא יודעים כלום, כלום, כלום. זה מחדל רפואי, זה מטורף. מטורף שהיום לי כחולה, בלי קשר לעמותה או עם קשר, יש ידע רפואי הרבה יותר נרחב מהרופאים, ואני זו שמדריכה חולים. וזה לא נגמר שם. היום המגדלים, החקלאים, יושבים מול המטופל ומדריכים אותו איך להשתמש. אז קודם כל כדאי לדעת שאין שום פרמטר בארץ של בקרת איכות לעבודה של המגדלים – כמות, עובש, חלזונות, אבנים, ענפים. כל הדברים הללו יכולים לפגוע מאוד בקנביס אבל אין שום אכיפה או בקרה. מה שקורה היום הוא שאם אתה כחולה קיבלת את האישור, ואתה יכול להילחם חצי שנה עד שתקבל, ומגיע לך קנביס ואתה מגיע לחקלאי, הוא ישים לך שקית על השולחן ויגיד לך: ‘אח שלי, מה שתרצה תעשה, תעשן, לא תעשן, תשתה, תאכל’. חלק מהמגדלים מייצרים ללא אישור גם שמנים, אבקות, עוגיות. ולאף אחד לא אכפת”. בני אינה יוצאת כנגד המגדלים, שרובם לדעתה “עושים עבודת קודש ומגדלים קנביס באיכות גבוהה. אבל העובדה שהם הפכו למתדרכים היא לגמרי טירוף. כי כן, יש תופעות לוואי לקנביס. אמנם קלות יחסית אבל הכרתי חולים שהגיעו לטיפול נמרץ בגלל שימוש לא נכון. העובדה שאני – שיש לי את הידע, ואני מוכרת במשרד הבריאות כסמכות רשמית להדרכה של מטופלים – מלמדת רופאים ואחיות איך להשתמש בקנביס היא אבסורד. מי אני שאקח על עצמי את האחריות הזאת? אני אומרת לחולה כמה ולמה ואם מחר בבוקר הוא ימות, מי נותן לי את הגב? יש פה עניין רפואי גרידא שצריך להיות מנוהל על ידי רופאים, וזה לא המצב כרגע”. סוגיה נוספת היא המחיר. לאחרונה, כאשר דנים בממשלה בהשלכות של ייצור מול יבוא, נלקחת בחשבון גם העלות לצרכן. על פי מגדלים ומטופלים רבים, היבוא ייקר משמעותית את העלויות, אך בני טוענת כי “גם כיום הקנביס הרפואי הוא עסק יקר. הבסיס הוא 360 שקל לחודש. בנוסף יש 120 שקל דמי רישום חד פעמיים. שינוע עד הבית יכול לעלות 100־200 שקל. ויש עוד הרבה אקסטרות. הכל עולה הרבה מאוד כסף. מצבי, למרות שאני נחשבת למאה אחוז נכה, הוא יחסית טוב בהשוואה למרבית החולים שהם זקנים וקשה להם להתנייע ולהגיע לאחת מארבע תחנות האיסוף שקיימות בארץ – בבת ים, תל אביב, צפת, ואשקלון. גרוע מכך, האישור שיש לנו הוא להיות מטופלים רק בדל"ת אמותינו. אם אני מטופלת בבית חולים אז אסור לי אפילו לקחת את הקנביס איתי במשך האשפוז. אסור לי לקחת אותו לחו”ל, לעבודה, ללימודים. מקשים על השימוש”.  יש פה עניין רפואי גרידא שצריך להיות מנוהל על ידי רופאים (צילום: אילוסטרציה)אומרים ‘לבי, לבי’ אבל לא תורמים כ־6,000 חולים בישראל מטופלים בקנביס רפואי. “המספר צפוי לעלות בלפחות 2,000 בכל שנה בשנים הבאות”, צופה פרופ’ יהודה ברוך, מנהל תחום הקנביס הרפואי במשרד הבריאות, שמשמש גם מנהל בית חולים אברבאנל. “הוא עשה דברים נפלאים עם הקנביס והחדרת התחום לישראל”, מציינת בני, “אך עם כל הכבוד, הקנביס זה סייד קיק בשבילו. הוא מנהל אברבאנל במשרה מלאה. והקנביס הרפואי לא צריך להינתן רק לכמה אלפים. 200 אלף ישראלים יכולים להיעזר בו. זו פחות או יותר הכמות של החולים שמשתמשים באופיום, במורפיום ובסמים נרקוטיים הרבה יותר קשים”. כאן נכנסת בני לתמונה, באמצעות העמותה שהקימה. “אנחנו בערך 30 מתנדבים פעילים ונורא חשוב לנו לא לקחת כסף מהחולים”, היא אומרת, “כל השירותים שלנו ניתנים בחינם. אם זה בעזרה למטופל להבין מה הזכויות שלו בנושא קנביס רפואי ובקשר מול משרד הבריאות, עד קבלת התרופה וההדרכה. החולים מגיעים מותשים. זה הניסיון האחרון שלהם לאחר שהתייאשו מהכל. הם מצפים לנס. להוקוס פוקוס. הם ראו בסרט שלוקחים שאיפה אחת ופתאום החיים נהדרים. זה לא המצב. נכון, קנביס זו תרופה מאוד יעילה. היא עוזרת ליותר מ־80 אחוז מהחולים. אין תרופות כאלה. אבל זה לא בבת אחת. זה תהליך”.לעמותה של בני אין משרדים או תקציב. “ועדיין, אם צריך לרכוש לילד ממשפחה מועטת יכולת מאייד, איוופורייזור, ב־4,000 שקל, אז אני מוצאת את הכסף. כמעט כל הפעילות ממומנת מהכיס שלי. כי חברות בארץ לא רוצות לתרום כסף. רק המחשבה שלרגע יחברו אותם עם ארגון שכאילו מקדם סמים מצמררת אותם. אני לפעמים נפגשת עם אנשי עסקים והם אומרים ‘לבי, לבי’ אבל לא תורמים. אפילו מפחדים לתת תרומה סמויה”. אותה כתף קרה היא מקבלת, לדבריה, גם מחברי כנסת, שנרתעים מזיהוי עם תמיכה בלגליזציה. “אנחנו עוסקים המון בהרצאות בפני רופאים, אחיות, בימי עיון. היום אני מתקבלת בהערכה, בפתיחות, אבל בתחילת הדרך באו במטרה לנגח אותי. הנה סוחרת הסמים, אל תקשיבו לה, היא מעודדת התמכרות”. אבל יש גם רגעים שמחים שמגיעים מתוך הדינמיקה עם אלפי חולים, מרביתם קשים, חלקם סופניים. “היו אנשים שהתקשרו אלי יום לפני שמתו ואמרו לי שהקנביס שיפר להם את התחושה בימים האחרונים, גם הפיזית וגם הנפשית. שפתאום הם חידשו קשרים שנותקו עם קרובי משפחה וילדים. אתה שומע סיפורים מדהימים. אבל להלוויות כבר הפסקתי ללכת כי קשה לי לעמוד בזה. אני מעדיפה להשקיע את הזמן בחיים”.

תחרויות וטריאתלונים הבחירה בחיים היא לא רק סיסמה אצל בני. כדי ליצוק לה תוכן היא צועדת מדי יום כ־20 קילומטר ופעמיים בשבוע מקפידה לצאת לרכיבת אופניים ארוכה לגבול יפו־בת ים ובחזרה לצפון הישן. משום קשיי הראייה שלה, היא עושה זאת באופניים זוגיים, כאשר היא מדוושת מאחור ושותף מתחלף מנווט ומשמש לה עיניים. היא אף משתתפת בתחרויות וטריאתלונים במסגרת עמותת אתגרים. “הרופאים חד משמעית לא ממליצים”, היא מסגירה, “המקסימום שהם מוכנים זו הליכה מתונה. לכן על כל פעילות ספורט כזאת אני משלמת בימים מאסיביים של אפס תפקוד וכאבים אדירים. אבל זה שווה לי את זה. כי אני נלחמת. אני מנצחת את הכאב”.לפרטים ולסיוע: העמותה הישראלית לקידום הקנביס הרפואי, 052־9999120, 03־5448686 ,www.mci.org.il ופורום בריאות ב־ynet

כתבות שאולי פספסתם

*#