אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוער הדירות: האנשים היפים שמאחורי מחאת האוהלים

זה התחיל בתשעה צעירים שחששו ללכת לכלא, זה המשיך באלפי תומכים מכל קצוות האוכלוסיה, וזה עוד לא נגמר. רגב קונטס, ממארגני מחאת האוהלים, מספר את סיפור המחאה בגוף ראשון

תגובות

אנחנו לא סמולנים (אפילו הגנו על מירי) ואז התחיל הבלגן. דווקא המשטרה היתה על הכיפאק, אולי בגלל יחסי הכבוד ההדדי שיגאל פיתח או מפני שהמשטרה עשתה סוף סוף את הדבר הנכון מבחינתה, ובמקום ללבות את המאבק באמצעות תמונות של צעירים חבולים המגורשים מהשדרה על אוהליהם ודרבוקותיהם המשודרות בכל ערוץ, הם אמרו לעצמם: “טוב נו, ניתן לילדים לשחק קצת בשדרה בחופש הגדול, יום יומיים, מקסימום שבוע, והחום והיתושים יעשו את שלהם, והם יקפלו את הזנב בין הרגליים וילכו הביתה למזגן של אמא”. יגאל, שהתכונן כבר לחלק את זמנו בין בית המעצר של מרחב ירקון לטיפול נמרץ באיכילוב, היה כמעט מאוכזב, אך אז הגיעו הפוליטיקאים והדליקו מחדש את הניצוץ בעיני המהפכן הנהדרות שלו. ראשון הטרמפיסטים היה רון (“פיצה פייס”) חולדאי, שהופיע לפתע משומקום, ורגע לפני שקולו אבד לבלי שוב בין קולות המפגינים הזועמים, הספיק להגיד שהמצב אכן קשה, אך אנחנו צריכים לבוא בטענות רק להורים שלנו, שקונים בעיר דירות להשקעה; לעצמנו, כי מספר הצעירים בעיר הוכפל בשנים האחרונות; ולממשלה (כי שקר כלשהו). ואילו הוא והעירייה עושים ימים כלילות לפתרון הבעיה. ובעוד הוא נמלט ממטח הגידופים והפיצות (ואחריו פמלייתו המבוהלת), היתמר מעליהם קו הרקיע הלילי של תל אביב, ובמרכזו הזדקר מגדל חדש של גינדי כאצבע משולשת ארכיטקטונית המכוונת אישית כלפי כל אחת ואחד מאיתנו. או לפחות ככה הרגשנו, בסוף הערב ההוא.למחרת, בצהרי שישי, הופיעה לה בקצה המאהל, מכרכרת ומכורכרת, מפורכסת, ובאבנטה ספינים למכביר, הנסיכה התקשורתית תא”ל במיל’ וחברת הכנסת בקואליציה בהווה מירי (“הם לא נחמדים”) רגב. אחרי שהיא התיישבה בזהירות על הספה המאולתרת (רק היה חסר שהיא תוציא ממחטה עדינה מתיקה ותפרוש אותה בחשש לפני שתתיישב), היא פצחה בשלל מילים שאפשר לתמצת אותן למשפט הבא:”פרה עושה: מו מו, כלב עושה: הב הב, מירי עושה: טוב טוב והממשלה עושה: פויה פויה”. לא נמשיך לדון כאן בסוגיה המרתקת והמורכבת מי נתן את ההוראה לשפוך עליה מים. די אם אגיד שדפני, אני, ושאר חברי הקבוצה הגנו עליה בגופנו ובקולנו הניחר מפני קומץ של אספסוף קולני ובוטה שמצטרף תמיד לכל הפגנה. הגנו עליה גם מפני שאנחנו לא אנשים אלימים, אבל גם כי ידענו, כי אם ניתן לה לדבר, היא רק תסבך את עצמה ואת הממשלה עוד יותר, אבל אם נשתיק אותה עכשיו, היא תדבר לנצח. וכך, כבר ביום השני, באדיבותה של ח”כ מירי רגב, נצבע המאבק הרחב, הגורף, הבאמת צודק הזה, בצבעו האדום והמאיים של, כפי שכונה על ידי הגברת, “השמאל ההזוי”.

ההומלסים החדשים (וגר חרדי עם אוחצ’ה) “איזה ערב נהדר זה היה. לילה טוב לכולם! נתראה מחר (והחבר’ה שמתמזמזים ליד האוהל שלי - גט א רום! (כלומר אוהל) (קמב"ץ פייסבוק, סטטוס מספר 23613#:)אני עייף. לא. הייתי סתם עייף לפני ארבעה ימים. עכשיו אני כל כך עייף שאני רואה נקודות צבעוניות בכל מקום, ואני לא בטוח במאה אחוז, אבל נדמה לי שחתול אחד דיבר אלי קודם. או שאני דיברתי אליו. “איך זה לא לישון כבר ארבעה ימים?” שואל אותי מישהו, אולי כתב, אולי חתול. “ישנתי כל כך הרבה שנים”, אני עונה לו , שאני חושב שזה בסדר אם לא אשן כמה ימים”, ובבת אחת אני מתעורר. מסביבי כל סוגי התל אביבים, שבימים כתיקונם מקפידים לשמור מרחק עוין זה מזה, וכעת הם חופנים זה את בית שחיו המיוזע של חברו. זאבים וכבשים, מתופפים שאנטים עם משוררים היפסטרים, חרדים תל אביבים עם אוחצ’ות, סטודנטים וזוגות צעירים עם תינוק קטן וחמוד שמשתכשך בבריכת גומי קטנה. “הם האנשים הטובים ביותר שפגשתי בחיים שלי”, אני חושב, כולם בוגרי העשור האחרון, עשור הפיכחון, ה”אין ברירה”, ה”ככה זה”, עשור ה”זה השוק”, הקופונים, הכוכב נולדים, עשור ה”אכול וסמס כי מחר נוציא דרכון אירופי ונברח”, עשור שבו התמקדנו בשטויות, כי על הדברים הגדולים כבר ויתרנו בייאוש שקט, עשור שבו העתיד נשמע מצוין רק בין החיוכים הסלולריים בטלוויזיה.

אני לא יודע איך זה נגמר. כלומר, אני מתפלל שזה לא נגמר, להפך - שכרגע האוהלים מגיעים עד שינקין, עד אלנבי, עד הים, עד קפריסין, אבל היום רק יום שני, וברור לי שכרישי העשור הקודם אורבים לנו בפינה כדי להרדים אותנו שוב, לעוד עשור, לעוד מאה. אבל  דבר אחד בטוח - אני יודע איפה אני אהיה ביום חמישי, כשהעיתון הזה יראה אור. אני אהיה באוהל שלי, שממוקם בשכונת הוותיקים, בין הסלון של יונתן למלונה, ואני בטוח שגם דפני, סתיו, רועי, יונתן מילר, יונתן לוי, אורלי, ג’וליאן ויגאל יהיו שם איתי. ואני כל כך מקווה, עזבו מקווה, מתפלל, שכולכם תהיו שם גם.

כתבות שאולי פספסתם

*#