אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תל אביב: העיר המושחתת בעולם הולכת לאבדון

מה הופך את תל אביב לעיר המתירנית והמשוחררת שהיא? ואיך בסופו של דבר זה בדיוק מה שיביא לנפילתה?

תגובות

Willkommen, bienvenue, welcome... ברוכים הבאים לקברט, שמחים לראות אתכם. תשאירו את הצרות שלכם בחוץ (כיבוש, גזענות, ממשלה ימנית קיצונית, התגברות הכוחות האנטי דמוקרטיים). בואו לחגוג איתנו את החגיגה האינסופית שקוראים לה תל אביב. ווילקומן, ביינוונו, וולקום...

תל אביב מתחרה כבר שנים על התואר הנכסף "העיר המושחתת בתבל". אם נניח בצד מיני יעדים אקזוטיים עם תיירות מין ענפה, הרי שתל אביב היא אחת הערים המתירניות בעולם. להבדיל מאותם יעדים אקזוטיים של תיירות המין (במזרח הרחוק ובמזרח אירופה), שעשויים לדכדך את מי שאינם צרכני סקס, הרי שתל אביב מאפשרת חיים מושחתים עם קריצה: הבחורות שלנו אינן אותן נשים מזות רעב שאין להן מה למכור פרט לגופן והן גם לא סתם פרחות קלות להשגה. הן פשוט אוהבות להזדיין.

אין עוד הרבה ערים בעולם עם מיתולוגיה אורבנית חזקה כמו זו של "סקס בשירותים" מבית מדרשו של דורון "שולץ האיום" אייל. ואין עוד עיר בעולם שבה כל אדם שני שתפגוש יאמר לך שהשתתף בשלישייה לפחות פעם בחייו. אין עוד עיר בעולם שבה אתה יכול ללכת למסיבה באמצע השבוע באחד הדאנס ברים המרכזיים ולראות את הבעלים מסניף קוק בפרהסיה (על הבר או בעמדת הדי.ג'יי, קבל עם ועדה). תאמינו לי, יצא לי לבלות בכמה וכמה ערים מושחתות ברחבי העולם.

אישית, לקחתי בעבר חלק די מרכזי בשחיתות הזו. הייתי שם, מה שנקרא. הסמים הקלים והקשים, האורגיות, חילופי הזוגות, הסקס בשירותים. ויותר. אם רק עשירית ממעללי אז היו באמת נחשפים, משפחות שלמות היו מתפרקות בתל אביב, חיים שלמים היו נהרסים. באותם ימים, התנסיתי בכל חטא אפשרי: בגדתי בנשים שחיו איתי על ימין ועל שמאל, השתתפי באורגיות (מעטות משתתפים או המוניות), חמדתי נשות רעי, ומה לא? היום, במרחק של כמה שנים טובות, באמצע העשור הרביעי לחיי, נשוי באושר עם כרס בורגנית קטנה (אבל נוכחת מאוד מבחינתי), אני מביט לאחור ולא מבין איך החזקתי שם מעמד, במשך כל הזמן הזה. "העבר הוא ארץ זרה", כתב ל"פ הארטלי, "הם מתנהגים שם אחרת".  חשוב לציין: התשוקה התל אביבית היא לא רק מינית. יש לה ביטויים שונים. ישנה גם תשוקה גדולה לעשייה יצירתית. למען האמת, קשה למצוא בתל אביב אנשים "רגילים" או מישהו שפשוט חי את חייו. כולם בתל אביב מחפשים את הציבורי; כולם רוצים להיות זמר (או שחקן, או משורר, או במאי - המון במאים - או מעצבת גרפית). אין ספק שביחס לגודל האוכלוסייה, תל אביב היא יצרנית תרבות גדולה מממדיה הטבעיים. חיים בה לא מעט אמנים חשובים ומוערכים, ברמה בינלאומית, מתחומים שונים הנעים בין האמנות הפלסטית, הספרות והקולנוע (ההיצע המוזיקלי שלנו עדיין לא שם). היום, כשאני מגיע לביקור ויוצא לבלות בעיר - בטקסידרמי, במילק או איפה שזה לא יהיה - ואני רואה את החיים האלו ממשיכים, אני חושב לעצמי: למה זה ככה? למה תל אביב היא עיר כל כך מתירנית ומושחתת? מאיפה נובע פרץ היצירה והתשוקה הזה? כולם חיפשו איך להימלט מזוועת היומיום דרך חיי הלילה (תמונת אילוסטרציה)השאלה הזו מחזירה אותי תמיד לאותו מקום. מקום שהוא גם גיאוגרפיה וגם מצב נפשי. רפובליקת ויימאר. גם ברלין שבין שתי מלחמות העולם היתה מעיין מתגבר של יצירה ותשוקה, של חיפוש אחר חופש ושחרור. מיני ותרבותי. וכולנו יודעים איך זה נגמר.

הקשיים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים בימי רפובליקת ויימאר הביאו את העם הגרמני אל ההדוניזם, הדקדנס, וכמובן - הקברט (ווילקומן, ביינוונו, וולקום). כולם חיפשו איך להימלט מזוועת היומיום דרך חיי הלילה, השחיתות וההוללות. בתקופה קצרה זו שיגשגה התרבות הגרמנית אולי יותר מאי פעם. רשימת האמנים ואנשי הרוח שחיו ופעלו בגרמניה של אותה תקופה היא עוצרת נשימה וקצרה היריעה מלהכיל אותה כאן. אבל גם אז בגרמניה, כמו בישראל של היום, היו מי שחיכו מעבר לפינה. גם אז, כמו היום, הביטויים "יפי נפש", "אנשי רוח", "תרבות" ו"שלום" - הפכו איכשהו לקללה.

כידוע לנו, לכל העושר התרבותי, היצירתי והיצרי הזה של ויימאר הושם סוף מזעזע במיוחד. אומה שבעשור אחד הביאה לעולם את הרומן "ברלין אלכסנדרפלאץ" של אלפרד דבלין, הסרט "M" של פריץ לאנג (ושאר פניני קולנוע אקספרסיוניסטי), אדריכלות באוהאוס ומחזות של ברטולד ברכט עם מוזיקה של קורט וייל, הולידה בעשור שאחריו את הפשע הכי גדול שנעשה אי פעם כנגד האנושות.

ועוד חומר למחשבה: איך דווקא קורבנותיו העיקריים של הפשע הנורא ההוא נמצאים היום במרחק יריקה ממעניהם? ושוב מיטשטש היחס שבין הקורבן למקרבן וכו'. זה תמיד אותו סיפור. גם בתל אביב 2011.  "תל אביב טובעת מאן", שר חברי, גיא "גיאגיא" אסיף, כבר בסוף שנות ה־90. והנה, תל אביב טובעת בים השנאה שמסביב ("ים השנאה שמסביב/על גליו לשוט יצא הרוח...").

כתבות שאולי פספסתם

*#