לא מערבב ולא דופק את הראש: ראש האקדמיה של הברמנים הוא גדול הסחים

<P>מתנגד לערבוב משקאות, בעד שתיית בירה אחת ביום ומוחה על הנזק שגורמים החבר’ה מהגלינה. יואב סוכרי, הבעלים הנצחי של בית הספר לברמנים "זמן אמיתי", מספר על תחביב השתייה שהפך לקריירה</P>

מיכל גרוסברג, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכל גרוסברג, עכבר העיר

ביום שני הקרוב יתכנסו כל אנשי תעשיית האלכוהול הישראלית בהאנגר 11, שם יתקיים האירוע המרכזי של התעשייה – עיר הברמנים. מאחורי האירוע עומדים אנשי זמן אמיתי, בית הספר לברמנים ולתרבות השתייה, שחוגג 22 שנות פעילות. השנה שותף לאירוע גם “עכבר העיר”, ששם לו למטרה לקדם את תרבות האלכוהול בישראל. האירוע מיועד לאנשי תעשיית האלכוהול ומייסדיה, ויארח נכבדים מהתעשייה הבינלאומית. החברות המובילות בתחום יציגו חידושים, יחשפו משקאות וטעמים חדשים ויכירו למוזמנים את הייחוד במותגיהם. האירוע נועד לחשוף את זירת האלכוהול הישראלית בעולם ולהגדיל את הסיכויים לאירוח בישראל של האירוע השנתי העולמי של תעשיית האלכוהול - הכנס והתחרות של איגוד הברמנים העולמי לשנת 2013. אורח הכבוד של האירוע יהיה רון בוסמן, סגן נשיא איגוד הברמנים העולמי לענייני אירופה.» עכבר העיר מחלק קורס ברמנים מתנה וכרטיסים ל"עיר הברמנים"על פי הנתונים, תעשיית האלכוהול בישראל גדלה בעשור האחרון במאות אחוזים: מהיקף מכירות של כ־350 מיליון שקל בשנת 2000, הגיעה התעשייה להיקף מכירות של כשני מיליארד שקל ב־2010. היום מועסקים בתחום כ־200 אלף עובדים. "אנחנו נגד לדפוק את הראש ולערבב משקאות". יואב סוכרי (צילום: אורן זיו) אקדמיה ואלכוהול אחד מעמודי התווך של תעשיית האלכוהול הוא בית הספר לברמנים זמן אמיתי, שנוסד על ידי יואב סוכרי בשנת 1989. בית הספר הפך מאז לרשת בפריסה ארצית, ו־40 אלף מבוגריו משתלבים מדי שנה בשוק העבודה. סוכרי עצמו, שעומד היום במרכז תעשיית האלכוהול, אינו בדיוק איש לילה טיפוסי. למעשה, הוא הגיע לתחום די במקרה, כשחלם בכלל להיות מרצה לספרות. “למדתי ספרות באוניברסיטה ורציתי להיות מרצה, זה היה החלום שלי. הצלחתי לעשות תואר ראשון ותואר שני ואפילו תזה, אבל דוקטורט לא הצלחתי לעשות כבר, העסק תפס אותי”, הוא מספר. אם הוא היה נכנס לתחום היום, זה כנראה לא היה עובד, אבל בתל אביב של לפני 20 שנה עצם הרעיון להקים בית ספר לברמנים נשמע מופרך. “אם אנחנו חושבים מה היה בתל אביב באותה תקופה, אז בית ספר לברמנים זה לא משהו מחובר למציאות. במשך כמה שנים הייתי גם באקדמיה וגם בעסק, וכשהבנתי שאני יותר מדי נהנה בעסק, היה לי ברור שלא אלך לאקדמיה. גיליתי גם שאני חייב את המתח שיש בעסק ואין באקדמיה”. ובכל זאת, אלה שני תחומים מאוד רחוקים זה מזה – אקדמיה ואלכוהול.“עסק לשם עסק לא מעניין אותי, ולכן אני בעיקר מקדם את נושא תרבות השתייה. ב־1991 אפילו שלחנו לאקדמיה הצעה לקורס כזה ועשינו אותו. אלה באמת שני קטבים, אבל מבחינתי הם משלימים זה את זה. מצד אחד, העולם השקט הזה שאני נהנה ממנו עד היום של שירה ומוזיקה, ומצד אחר העולם של הלילה, האנרגיה והשריטות”. מה כולל החינוך שלכם בעצם?“אנחנו נגד לדפוק את הראש, לערבב משקאות או לא לשתות בכלל ואז פתאום לשתות הרבה. הרעיון של תרבות שתייה הוא כוס בארוחה, בירה בים, אוזו בפיקניק, לשתות כשבא לך”. ואיך הופכים את האלכוהול לקריירה?“אני באופן אישי לא חשבתי במושגים של קריירה, קריירה הוא משהו מלאכותי שבונים אותו. אני חי את החיים, חשוב לי ליהנות מהם ולממש ולבטא את עצמי ולקבל כמה שאפשר מהעולם. לפני 22 שנה לא היתה תעשייה של לילה ואלכוהול ולא היה אפשר לפתח קריירה. היום בהחלט אפשר, אם בתחומי הייננים ואם בתחום מנהלי המותגים. חברות האלכוהול הן חברות ענק עם מאות עובדים והכנסות של מאות מיליונים, התעשייה עברה מזמן את המיליארד וחצי שקל בשנה”. "המקומות האלה הם כמו פיצוצייה, בואו נמכור וזהו". גלינה (צילום: יחצ)קאווה אאוט, ג’ין אין סוכרי, גרוש ואב לשתיים, המגדל את שתי הילדות בעצמו, לא נהפך לאיש חיי לילה, למרות עיסוקו והיכרותו עם התחום. “אף פעם לא אהבתי את הלילה, ולכן למרות אינסוף הצעות לא פתחתי מקום. מבחינת היכולת שלנו להביא אנשים זה היה אמור להצליח מאוד, אבל זה לא עיניין אותי”. איפה אתה בכל זאת מבלה? “רוב המקומות שמדברים אלי הם דווקא מסעדות עם בר מוצלח כמו טפאו, הקופי בר למרות שהבר שם לא דומיננטי, ה־223 בדיזנגוף, שהוא בר שכונתי ומאוד איכותי וגם מעולה לדייטים, הסושיאל קלאב, קלמנטה, נורמה ג’ין. אני אוהב מקומות של תרבות ולא של לילה. בברקפסט קלאב, למשל, בחיים לא הייתי, וזה מקום שהוא מאסט באיזשהו אופן. גם בחתול והכלב או בגלינה לא הייתי בחיים. אני מאוד לא הטיפוס שלהם, יש להם את תרומתם ואת הנזק שלהם בהקשר הזה”.איזה נזק?“הכל נתפס שם כקצת לא אחראי, המושג של לדפוק את הראש הוא מושג שהם יכולים לחיות איתו בשלום, ברור שהמכירות שלהם פנטסטיות וזו התרומה, אבל הם לא באים ממקום כמו של הנורמה ג’ין שאומר – בוא תשתה ותיהנה מהשתייה הזו. מקום יותר מהוגן, עם תפיסת עולם בהקשר הזה ולא תפיסה שהיא רק לצורך מכירה. לצורך העניין, המקומות האלה הם כמו פיצוצייה, בואו נמכור וזהו”."לכל מדינה כמעט יש את האניס שלה" (צילום אילוסטרציה)אילו טרנדים אתה מזהה היום בתחום האלכוהול בישראל?“אני חושב שבירות בוטיק ישראליות מאוד צומחות ויצמחו, ואני חושב שיש עוד מקום לבוטיקים לבוא ולצמוח. לדעתי, הטרנד של הקאווה קצת יירגע, או שכל נושא היינות המבעבעים ילך לכיוונים ישראליים או שהוא טיפה יירגע מהבום שקיבל. אני משער שטרנד האניסים יצמח מאוד. עד עכשיו זה היה ערק, אבל זה יתרחב לאניסים מכל אגן הים התיכון. לכל מדינה כמעט יש את האניס שלה – תוניס, מרוקו, טורקיה, קרואטיה - כל מקום והאניס שלו, ובהקשר הזה אני מאמין שאלו יהיו הטרנדים המרכזיים. עוד טרנד שמדברים עליו כבר הרבה שנים, אבל לא מומש, הוא הג’ין, שאמור לעלות קצת על חשבון הוודקה, אבל בינתיים זה לא קורה”. זה משקה שהוא כביכול פחות קל לעיכול.“כן, כי וודקה הוא משקה ניטרלי ומתחבר נהדר למשקאות אנרגיה, אבל אם מדברים על התבגרות של השוק, ומורגש שיש כזו, אז זה יגיע לשם – אולי עוד שנתיים, אולי יותר. אני חושב שאלה הכיוונים המרכזיים. לצערי, כל נושא הברנדי נעלם בשנים האחרונות, מה שכן יכול להתפתח זה נושא הקוקטיילים. היום בעולם הטרנד הוא להגיע לרמות קיצוניות של חומרי גלם בקוקטיילים, קוקטייל זנגביל למשל, אז יש סיכוי שנלך לשם”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ