תחושת שליחות: מה מניע את שליח הטייק אווי

ערב בתל אביב עם דורון קדוש, שליח שמצפה למעט אך מקווה להרבה. למה העניים נותנים יותר טיפ מהעשירים והאם יש שליחים שבאמת מבלים אצל לקוחות

עומר שרביט, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עומר שרביט, עכבר העיר

"ככל שתעבוד יותר תקבל יותר. מגדלי יו גברים אחד-אחד. אקירוב? גרזנים חבל על הזמן. בתי זונות נותנים טיפים יפים, אבל נתתי הוראה לא לשלוח אותי לשם. צפון תל אביב השתחררו בשנה וחצי האחרונות, התחילו לתת עשר ו־15 שקל. אם אתה בונה על עשירים תישאר על אותו סטטוס - אין מה לעשות, הפועלים והערסים, בתקווה וביד אליהו, נותנים יותר”, כך מסכם דורון קדוש את הפילוסופיה העממית של מי שמסכנים את חייהם כדי לפנק את תל אביב, רמת גן וגבעתיים בג’אנק פוד איכותי.לכל שליח יש מניירות שמבדילות אותו מהאחרים על האופנוע: קימור אכזרי של הגב, חבישה גבוהת מצח של קסדת חצי, הצטנפות מרושלת במעיל נפוח, חניקה במעיל עור של רוצח שכיר, נעלי טבחים למראה ענייני ומתוחכם, פיזום קולני של מוזיקה, יציאה מחניה במהירות של פורמולה אחת, סטיקרים קרביים בנוסח "אל תיכנע" או התעסקות אובססיבית בטופס הווינר בהמתנה לירוק ברמזור.המניירה של קדוש היא רגל אחת על הקרקע תוך כדי נסיעה; אם זה באיילון ואם זה באבן גבירול, הוא פשוט אוהב להוריד רגל קרוב לקרקע מפעם לפעם. קומתו צנועה, הוא מוצק ודרוך, עיניו כחולות. גדל בגבעת שמואל, נראה בן 30 וקצת, אבל בעצם עוד שבועיים בן 40; נשוי פלוס ארבעה, הגדול בן 16 וחצי, ברוך השם. כך בדיוק נראה השליח האולטימטיבי שלכם - אדיב, אופטימי ונכון לכל משימה, כולל זו שהוטלה עליו ביום חמישי האחרון: להראות לכתב של “עכבר העיר” איך מעבירים פסטה/סושי/קבב/לאפה מהמסעדה ללקוח.סוג של וסת עצבים אנושי. דורון קדוש יוצא לאחת מ-18 משימות ביום (צילום: אורן זיו)הפגישה איתו מתחילה במשרדי ספר האוכל ברחוב נחלת יצחק, על גבול גבעתיים. קדוש עובד שם בשנתיים האחרונות ולפני כן היה שליח בחברה אחרת. בניגוד לשליחים שעובדים עם מסעדה אחת ספציפית, קדוש וחבריו מגיעים למשרדי החברה רק בתחילת המשמרת ובסופה. בשאר הזמן הם בדרכים, מקבלים נ”צ מהרמקול של המירס, כך שנמנע מהם להיפגש זה עם זה.אחרי ההמראה מהמשרד בנחלת יצחק, התחנה הראשונה היא הקרנף באבא הלל, רמת גן. בזמן ההמתנה למנות מספר קדוש שלא מזמן, לא רחוק משם בקרנף הבורסה, שליח נכנס לקחת את ההזמנה וכשיצא גילה שאין אופנוע. כלי חדש, כמעט כלום קילומטראז’. קדוש נקרא לדגל על ידי הבוס, ואחרי שהשלים את ההזמנות של השליח נטול האופנוע, התבקש לתור אחר הרכוש הגנוב. "ניסיתי לחשוב כמו הגנבים ואיכשהו נסעתי לצפון דיזנגוף. השעה היתה אחרי חצות. ליד הפינה של ירמיהו ראיתי כמה ילדים ולידם האופנוע הגנוב, איך שהם ראו אותי הם ברחו, והבוס צ’יפר אותי בבונוס של 500 שקל”.מאבא הלל המשכנו ללקוח הראשון, שממוקם בהמשך הרחוב ופירגן חמישה שקלים. קדוש מבסוט. משם לסושיית פרנג’ליקו בסנטר וללקוח קרוב, ליד גן מאיר, שצייד את קדוש בעוד 12 שקל. אחר כך להמבורגר באבן גבירול ובחזרה ללקוח בטרומפלדור, שפינק ב־30 שקל על הזמנה של 170 שקל. וואו. קדוש אומר כי אין משמעות לגודל ההזמנה, כך שיש מי שמתגרזן (גרזנות: קמצנות בשליחית) על משלוח גדול לעומת כאלה שמפנקים על הזמנה צנועה. “בגוש דן יש מודעות גבוהה לטיפים, אתה יכול לצאת ממשמרת עם 50 עד 500 ו־700 שקל. הטיפ הכי נמוך שקיבלתי היה עשר אגורות: אני זוכר את השם והמיקום המדויק של הלקוח, עורך דין שיושב בקרליבך. אבל קיבלתי גם 200 שקל בחתונה של בת אוליגרך בגני יהושע ו־150 שקל בצפון תל אביב, אבל לא מהחבר’ה הרגילים של הצפון”.להתגרזן זה להתקמצן בשליחית. קדוש בעבודה (צילום: אורן זיו)ממשיכים לנסוע, הפעם לטחוּן בקרליבך. קדוש מרייר על האוכל שלהם ותוך כדי חושף עוד טפח לגבי התמריץ של השליחים: "בימים גשומים השליחים נלחמים על המשמרת. אתה מגיע רטוב וזוכה להערכה שבאה לביטוי כספי. בקרים אני לא עושה, זה תמיד חלש, בעיקר משרדים. לפעמים מישהו אומר לי ‘חסר לי חמש שקל’, אני אומר לו אין בעיה, שלום, תודה רבה ולהתראות. אבל בכל מקרה, אף שליח לא מסיים משמרת עם פחות מ־50 שקל, אחרת אף חברת שליחויות לא תחזיק מעמד”. מה קורה כשהוא מגיע לאותה כתובת פעמיים בגלל טעות במשלוח? גם אז הוא מצפה לטיפ? או כשהלקוח אומר שיש לו רק שטרות? קדוש מקפיד לא לקוות כדי לא להתאכזב: שמח בחלקו, צופה לרע ומקווה לטוב, איכשהו בסוף הכל מסתדר."מגיע הביתה מפורק והילדים הולכים לי על הגב". קדוש על הקור (צילום: אורן זיו)

לעומתו, אגדות אורבניות מספרות על שליחים שהגיעו למשרדים עם חבילות של אוכל, הורידו אותו ולאחר שנענו ב”תודה רבה” ששכרה לא בצדה, סירבו להתפנות מהמשרד בלי כסף. קדוש מספר על מחאה יותר אלגנטית: “בחברה הקודמת שעבדתי בה היה שליח שקיבל חמישה שקלים ועשר אגורות. התגובה שלו היתה, ‘נראה לי אתם צריכים את הכסף יותר ממני’, זרק להם את הכסף והלך”.מקרליבך אנחנו ממשיכים ללקוח במאז”ה וקדוש מסתפק הפעם בשבעה שקלים אך ממשיך לשדר אופטימיות שערורייתית, סוג של וסת עצבים אנושי שמנטרל תודעה ביקורתית: “אני רואה חבר’ה שלנו ושל חברות אחרות בהפסקות קפה, יושבים ומעשנים בקיוסקים. אין פה מתמטיקה קשה: אני לא בא לעבודה, אני בא לעבוד”. לדבריו, הוא סוגר משמרת עם 12 עד 18 משלוחים לערב ויש כאלה שעושים כפולות, כלומר מהצהריים עד חצות, ומגיעים לתפוקה של 30 ואפילו 35 משלוחים ביום. אך באמצע היום “המנהל מכריח אותם לרדת מהמשמרת להפסקה”.שמע על שליח שקרה לו מה שאתם חושבים. קדוש ילד טוב  (צילום: אורן זיו)ממאז”ה המירס מורה לקדוש לקבל קריאה ממקום יותר אקזוטי – שיפודי התקוה. יורדים לאיילון, הצלם שלנו וקדוש מצוידים במעילים הולמים בעוד שהח”מ, בסווטשירט סטנדרטי, מתחיל לקפוא. אם חשבתם שהעולם מתחמם, לקדוש יש חדשות בשבילכם: “בשנתיים האחרונות החורף נהיה קר יותר, קור של אירופה, בייחוד בלילה באיילון או בנסיעות לצפון, ליד הים. אני מגיע הביתה מפורק והילדים הולכים לי על הגב”.השעה תשע בערב, אמצע משמרת בשבילו וסף שבירה בשבילנו. בניגוד לשאר הרשתות התעשייתיות שעבורן השליחים שקופים, בתקווה לא מאכזבים ודואגים לנו לשתייה. לפי קדוש, הוא כבר התכבד שם במיטב התקרובת של הסטקייה הוותיקה. לפני פרידה, נותרה עוד שאלה אחת, די צפויה. והתשובה היא כן, זה קורה: "בחברה הקודמת שעבדתי בה, שליח הגיע להוריד משלוח אצל מישהי בתקווה. נתנה לו 50 שקל טיפ. הוא בא לצאת, היא אומרת לו ‘חכה’. עלה במירס מול המשרד, אמרו לו ‘יש לך שעה הפסקה’ ובסוף נתקע שם ארבע שעות. אמרו לו ‘אתה בישלת את זה, אתה תאכל את זה’”.יודע גם לאתר אופנועים גנובים. קדוש והחבילה החמה (צילום: אורן זיו)

כללי התנהגות בהזמנת טייק אוויי

» האיחור הוא לא יחידת זמן אבסולוטית: אפשר להיות סלחניים יותר כלפי משלוח שהבטיח להגיע תוך 45 דקות והגיע תוך שעה, מאשר כלפי משלוח שהבטיח להגיע תוך שעה ורבע והתעכב לשעה וחצי.

» לא משנה עד כמה חשוב המשחק שמשודר בטלוויזיה, שעה וחצי הוא לא חלון זמן לגיטימי להזמנת משלוח.

» לא משנה כמה אתה נוהג לתת בדרך כלל, הטיפ חייב להיות גבוה יותר כשגשום בחוץ.

» אם הוצבו גבולות משוערים (60-75 דקות), המתינו לגבול העליון לפני שתתקשרו להציק. דין "כ-60 דקות" שקול לדין "עד 60 דקות". שלא ימרחו אתכם ב"כ" מסתייג.

» אם טעו לך בהזמנה ושלחו משלוח נוסף כפיצוי, אין לך חובה מוסרית לתת טיפ גם בפעם השנייה, בוודאי אם מדובר באותו שליח. יחד עם זאת, נהוג בכל זאת לתת טיפ סמלי לשליח השני - חמישה שקלים למשל.

» לבקש פיצוי זה גם ככה מביך ופריפריאלי, המעט שאתם יכולים לעשות הוא לא להיות קונקרטיים מדי. לא: “אני דורש קרם בווריה חינם” וגם לא: “אני מבקש שההזמנה לא תחויב בתשלום”. קחו את מה שמציעים לכם. יודעים לפנק שליחים. שיפודי התקווה (צילום: אורן זיו)

פאדיחה היא פיצוי בתחפושת משפט ששווה לזכור כששוכחים לצרף לכם ווסאבי

40 דקות איחור - אחרי רבע שעה איחור בקושי התייחסו אלינו בפרש קיטצ’ן. כש־25 דקות נוספות עברו הוחלט לא לחייב אותנו במחיר הארוחה כולה.חמין בלי ביצה - משמעו חוויה לא מלאה ממסעדת קיטון, שגררה זיכוי של האשראי בלא פחות מארבעה שקלים(!). מקסיקני בלי אורז - שלושה טלפונים נדרשו כדי לנדנד למייקס פלייס ולהסביר להם שבלי האורז באמת שאין טעם. האורז הגיע אחרי הארוחה כמובן, אבל לפחות צורפו אליו שני קינוחים.משלוח הודי ללא דאל (עדשים) - בסבקוץ’ מילגה הבטיחו פיצוי במשלוח הבא: תשובה שאף פעם לא כיף לשמוע.מנה לא מעודכנת שהוצגה באינטרנט - בריטנגה לקחו אחריות, הבטיחו שישלחו את הפסטה הנכונה, שהגיעה בתום הארוחה. ובלי שום פיצוי בצדה.שלחו שלוש מנות ראשונות זהות (ושכחו פרמזן) - שלוש שעות מרגע הזמנת המשלוח מלבורטוריו די פסטה, הגיעו שתי מנות ראשונות חדשות, וגם הן לא היו אלה שביקשנו. בהמשך קיבלנו כפיצוי גם סלט גדול.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ