אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היפסטרים תל אביביים: פדיחה נטולת אירוניה עצמית

בזמן שהעולם כולו המשיך הלאה, תל אביב חוגגת את ההיפסטריות כאילו אנחנו ב-2004. מה שקורה בתל אביב עכשיו לא רק שלא קורה בזמן אמת, אלא גם מצפצף על העובדה שהוא לא קורה בזמן אמת

תגובות

תל אביב הורגת אותי. היא לא הורגת אותי כפי שניו יורק הורגת את גיל סקוט הרון; הוא מתגעגע הביתה לטנסי. אני לא מתגעגע לבית הורי בהרצליה הצעירה. אבל תל אביב הורגת אותי ("בעדינות/ ברכות/ שפתיים שלך כמו קרוקודיל...").

בחצי השנה האחרונה חילקתי את זמני בין לונדון, שטוקהולם, פריז, בלפסט ודבלין. החיים מזמנים לך רגעים כאלה שבהם אתה לא מבין מה עשית בכלל שזה מגיע לך. ואז אתה חוזר לתל אביב. ותל אביב הורגת אותך.

אחרי כל השהיות הארוכות בבירות האירופיות, חזרתי הביתה. מעולם לא חשבתי שאשמח כל כך לחזור הביתה. נחתי היישר בעמדת הדי.ג'יי של המילק, במיסשייפס של אהל עדן. על אף שהיתה זו טבילת האש הראשונה שלי במיסשייפס, הרגשתי שהייתי שם כבר עשרות, אולי מאות פעמים.

לא אכחד, היה כיף. הילדים סירבו להפסיק והשאירו אותי ער עד שבע וחצי בבוקר. אני חושב שהם מאוד אהבו את הסט שלי. לראיה: לא מעט מהם/ן ניסו לשדל אותי לעשות איתם קוק, חגיגת או סקס בשירותים. סירבתי בנימוס לכולם בטענה שאני לא יכול לנטוש את עמדת הדי.ג'יי, אבל האמת היא שאיים טו אולד פור דת שיט. ותל אביב הורגת אותי. המיסשייפס היא נקודת הציון האחרונה בתולדות התרבות האלטרנטיבית בתל אביב. מעין צאצא לא חוקי למה שקרה בפינגווין בתחילת שנות ה־80 או בגולם בשנות ה־90. והדבר כבר נעשה לחידוד כך שגם להלל וגם לקלס את המיסשייפס הפך קלישאה נבובה. ברם, אם נביט לתופעה בעיניים נוכל להבחין, על נקלה, בשינוי חשוב ומהותי מהתופעות הדומות של העבר התל אביבי: הילדים שהגיעו למסיבות בפינגווין של תחילת שנות ה־80 או למסיבות הגלורי נייטס במועדון הגולם, באמצע שנות ה־90, עשו זאת בזמן אמת. בעולם שמעו פוסט פאנק וגל חדש, לבשו שחורים, אייליינר ופרמננט - ובתל אביב עשו את אותו הדבר. בעולם לבשו תספורות קסדתיות והקשיבו לאואזיס, בלר ופאלפ, ובתל אביב עשו את אותו הדבר. האופנות עברו אמנם דרך הפילטר המשעשע של הישראלינה אבל היו שם בזמן אמת. ההיפסטרים של היום לא נמצאים שם בזמן אמת ולא באמת מתכוונים למה שהם עושים.נקודת הציון האחרונה בתרבות האלטרנטיבית. מסיבת מיסשייפס (צילום: יחצ)

אבל זוהי ההיפסטריות בכללותה: אימוץ סממנים חיצוניים של תת תרבויות שונות (פאנק, מוד, היפ הופ) תוך ריקון סממנים אלו מתוכנם המקורי. ההיפסטרים הם היום בעיקר צרכנים שמתחרים ביניהם, בתוך מעגל קטן עם הגיון עצמאי משלו, למי יש טעם נכון ומעודן יותר בבחירת המותגים שלו.

מה שקורה בתל אביב עכשיו לא רק שלא קורה בזמן אמת, אלא גם מצפצף על העובדה שהוא לא קורה בזמן אמת. תל אביב חוגגת את ההיפסטריות יותר מכל מקום אחר בעולם מהטעם הפשוט: העולם המשיך הלאה. ההיפסטרים בלונדון, בניו יורק, בשטוקהולם ובטוקיו הם סטנדרט. הם הרוב הגלוי. ולכן אף אחד לא טורח לדבר על זה. תופעת ההיפסטרים בגלגולה התל אביבי - שכבר רבות כל כך דובר בה - היא מלאת קסם אך גם טומנת בחובה ממד מסוים של פאדיחה נטולת אירוניה עצמית. מה נזכרתם אחרי כעשור? ב־2004, כשערכתי גיליון וחצי של המגזין "אקסטרה", הכין עבורנו את הבמאי הישראלי־ניו יורקי אורן שי את "מדריך ההיפסטרים השלם". ב־2004! ההתעסקות האובססיבית בהיפסטרים בתל אביב 2011 - התעסקות שחדרה גם למיינסטרים הישראלי (מערכון ב"ארץ נהדרת", למשל) - היא סוג של בדיחה (עם שפם).     

מסיבות המיסשייפס הניו יורקיות המקוריות של שלישיית הדיג'ייז גורדון ניקול, גרג ק. ולי לזארק, פעלו באופן שבועי מ־2003 עד 2007. המיסשייפס הניו יורקיות היו האל־אקצה של תת התרבות ההיפסטרית; הן עיצבו את הדרך עבור ההיפסטרים ברחבי ארצות הברית ובעולם כולו. במסיבות הללו התגבש הקו המוזיקלי ההיפסטרי (שטוחן זה בזה כל ז'אנר אינדי אפשרי) ונולדה אובססיית התיעוד ההיפסטרית, כיאה לדור האנטי קליימקס ועידן המידע, דור שביטל את המחיצות שבין החוויה לדיווח על החוויה; הולכים למסיבה וכבר שם מעלים ממנה תמונות לפייסבוק, מייספייס וטוויטר. מסיבות המיסשייפס הניו יורקיות מסמלות היום, מעל הכל, את שקיעת תת התרבות ההיפסטרית. מייסדי המסיבות הללו עברו הלאה להפקות הקשורות בעולם האופנה מתוך הבנה שעם כל הכבוד לילדים העשירים שבאים למסיבות שלהם - הכסף האמיתי נמצא אצל ווג או רוברטו קוואלי (שאימצו בחום את הרוח המיסשייפית).

אם הם עוד לא הבינו עד עכשיו (או ברגעים אלה ממש; עברו כבר חמש דקות מאז בדקתי את הסטטוס של פז בונופיל), הרי שבקרוב גם בתל אביב יבינו ההיפסטרים הצעירים שהדבר החשוב להם באמת - הכסף (למה שמישהו ייקרא לבלוג שלו "אני כסף צעיר"?) - נמצא במקום אחר. המיינסטרים הישראלי ישמח לאמץ אותם לחקו כל עוד ישלמו מסים למימון ההתנחלויות ויעשו מילואים ביחידת ההסרטה של חיל האוויר.

כתבות שאולי פספסתם

*#