אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורום הדאבסטפ: "אין צורך להשמיץ את המוזיקה"

עמוק או קשוח? מיינסטרים או אנדרגראונד? טוב או מאוס? השקת פורום הדאבסטפ מאפשרת לבחון את מצב הז'אנר השנוי במחלוקת

תגובות

השנה אנחנו "חוגגים" (תלוי איך מסתכלים על זה) משהו כמו שש שנים (פלוס מינוס, תלוי איך מסתכלים גם על זה) של דאבסטפ. הז'אנר הזה יצר סערה בעולם האלקטרוני וגם כאן בסצנה המקומית, שהפכה למעצמת דאבסטפ לא קטנה, למרות שלא מעטים מתייחסים אליו בבוז מסוים. התעצמות הדאבסטפ הגיעה השנה לשיא מסוים, כאשר הוא החל להתבטא במיינסטרים, כשאמני דאבסטפ הפכו לסטארים. ומכיוון שמוקדם עדיין לצאת בהצהרות, אפשר לפחות לעצור לרגע ולהתבונן במתרחש. בתחילתו, הז'אנר היה עמוק מאוד וכבד. בסוף 2006, כשאנשים נחשפו לראשונה בארץ למושג דאבסטפ, הם לא ידעו איך לעכל אותו; הוא היה איטי יחסית למוזיקה האחרת שנוגנה פה בסצנת האנדרגראונד. ייזכר לנצח אותו קטע ביוטיוב שבו צוחקים על "איך רוקדים במסיבת דאבסטפ", ופשוט רואים מלא דמויות מזיזות את הראש קדימה ואחורה באיטיות.עם הזמן החל הז'אנר לגדול ובאופן טבעי גם להתפתח לכיוונים שונים. במרכזו של התהליך עמד הפיצול בין הדאבסטפ, שהתחספס והפך קשוח מרגע לרגע, ובין צורתו היותר עמוקה שקיבלה כינויים כמו דיפ־סטפ ולאב־סטפ. כך גם התפתחו הגישות השונות כלפי המוזיקה.אחד מהימנוני הדור החדש. Doctor P: נדב רביד (הקצה, בוטניקה) אומר כי "מבחינתי זה קרה בסאונד של טמפה והורס פאוור, ואחר כך בריליסים הראשונים של ביג אפל. התחלתי לאבד עניין ככל שהז'אנר הפך להבי מטאל, לפחות מעניין מבחינה קצבית, ואיבד את הקשר לטו סטפ. מאונט קימבי, למשל, הוא כבר לא דאבסטפ בעיקרו, אלא קשור יותר למסורת של איי.די.אם. אם יש מישהו שיותר קשור לז'אנר הוא דווקא ג'יימס בלייק, שרוב השירים שלו עדיין בגבולות 70 בי.אפ.אם, דומיננטיים בבס ויש בהם אוויר בין הסאונדים. זה שבלייק עשה קרוס אובר למיינסטרים רק אומר שהסאונד של הדאבסטפ וגם הקהל הפכו בשלים יותר. גם אצל בריטני ספירס רואים את זה. בעצם, לדאבסטפ יש עכשיו אפיל יותר רחב, כי יש לו גם פרצוף, יש לו קול, יש לו מילים, ואלה דברים שלמיינסטרים יותר קל לקבל".מנגד, סצנת המסיבות המקומית וגם העולמית התעצמה דווקא מהכיוון היותר קשוח של הז'אנר. יובל מדינה (קידס אפ לייט), מיוזמי המסיבות הראשונות בארץ, מספר כי "בהתחלה ההפקות היו נורא פשוטות,  יותר בגדר רעיון עם פחות דגש על ההפקה והסאונד. עם הזמן, כשכמות האנשים גדלה, השתכללנו. הסאונד של הקטעים היום הוא הרבה יותר איצטדיוני, ופועל על תדרים גבוהים".ומה השתנה בקהל?"הקהל של היום גדל על דאבסטפ, בניגוד לקהל שהגיע בזמנו מכל מיני סגנונות אחרים, ופתאום גילה ז'אנר מוזיקלי חדש. הקהל היום ניזון מאינטרנט, וכבר יודע מה הוא הולך לקבל".איך אתה מסביר את שינוי הגישה כלפי הז'אנר?"בהתחלה כולם מיהרו ורצו לתת ביס בדבר החדש, להכתיר את הדאבסטפ כדבר הכי חם שיש. באותה מהירות הספידו את זה, ברגע שזה גדל לממדים קצת יותר גדולים, שיצאו מגבול הנוחות של הסצנה".אבל המוזיקה באמת השתנתה לכיוון קצת יותר קשה ואיבדה את העומק הראשוני שלה."זה נכון, אבל נראה לי שזו טרנספורמציה טבעית למוזיקה הזו, שככל שהיא גדלה ככה גם הסאונד שלה. לי מאוד נוח עם זה. אני יודע שיש אנשים שלא מתחברים לסאונד החדש של הדאבסטפ ואני מקבל את זה, אבל אני לא רואה את הצורך להשמיץ את המוזיקה".דן כרמל (סאבמוב) דווקא מפרגן לשינוי הכיוון הזה. "אני חושב שאי אפשר להתווכח עם העובדה שהדאבסטפ כרגע הוא ברמה אחרת לחלוטין מבחינה הפקתית. יש כיום אתגר ענק ביצירת דאבסטפ. חלק מהמפיקים הטובים בעולם עוברים לדאבסטפ, והרמה ללא ספק מאתגרת את טובי האמנים במוזיקה האלקטרונית".ג'יימס בלייק לפני שהתחיל לזמר:בשנה האחרונה התרבו פה הפקות הדאבסטפ בצורה קיצונית, לפחות ביחס לכמות הקהל.מדינה: "זה משמח אותי שיש עניין ורצון לעשות דברים, הבעיה היא שבפועל נכנסו לעסק הזה אנשים שהם עסקנים בלבד, ואין להם שום עניין במוזיקה או אהבה אליה, והאינטרס היחידי שלהם הוא לסחוט מזה כמה שיותר כסף. נוצרים אירועים שלא עומדת מאחוריהם שום אג'נדה מוזיקלית ושגורמים להמאסה של הז'אנר".כרמל: "אנחנו נוטים להבדיל את עצמנו משאר המפיקים על ידי הפקות סופר מושקעות. אני מאמין שהקהל רואה את ההבדל. בעקבות ההתפוצצות של הדאבסטפ בעולם עלויות של הפקות עולות ממסיבה למסיבה באופן קיצוני ואנחנו משתדלים בכל זאת להביא לכאן אמנים רבים וטובים במחירים טובים".ולמה החלטתם להשיק פורום משותף לשתי ההפקות, קידס אפ לייט וסאבמוב?כרמל: "יש את זה ברוב הסצנות בעולם, כמעט בכל סגנון. פה בישראל יש חיסרון במידע, הכל עובר בפייסבוק. עכשיו יהיה מקום לכל חובבי הדאבסטפ להתמקד וללמוד על אמנים חדשים, להתעדכן במסיבות קרובות ועוד".בסיכומו של דבר, הקלישאה הישנה תעבוד מצוין גם בעניין הדאבסטפ: אתם יכולים לאהוב את זה ואתם יכולים לשנוא את זה, אבל אתם לא יכולים להתעלם מזה. עוד מוקדם לתת סיכום מקיף רציני וראוי על הדאבסטפ, ויש לחכות לסוף השנה כדי לראות איך יבסס הז'אנר את מעמדו, צורתו ועתידו. מה שבטוח זה שבין אם מהרובד העמוק ובין אם מהקשוח, הדאבסטפ הוא אחת מההתפתחויות המרכזיות בעולם האלקטרוני של השנים האחרונות - והוא עדיין לא הולך לשום מקום, גם לא בעתיד הקרוב.

השקה ל־dubstep.co.il. ו' 11.3, 24:00. לופט בן יהודה 32. 60-50 שקל.

כתבות שאולי פספסתם

*#