אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוידאו באינסטגרם: חופר או ממכר?

האפשרות לצלם וידאו באינסטגרם נחתה כרעם ביום בהיר. צילמנו, העלינו, צפינו, תייגנו ולהלן המסקנות: טלי קושניר וסיון שור ראש בראש על הפיצ'ר החדש

תגובות

את סרטוני החתולים עדיף להשאיר לאיפה שהם שייכים: ליו-טיוב כבר כיבית את האור, הדלקת את המזגן ונכנסת מתחת לשמיכה. אבל כדי שהעיניים יוכלו להיעצם באמת הן חייבות לראות רגע את כל מה שהן לא ראו היום. מי ישב איפה, למה הוא לא תייג את המקום, וואו זה נראה טעים בטירוף, איפה זה, בן זונה הוא כל הזמן בחו"ל, לא ידעתי שיש לה חבר, יואו אני גם רוצה ים, נו עוד תמונת כפות רגליים, די עם הפוד פורן, אני רעבה. יש גם צד שני לאובססיית החשיפה העצמית, האובססיה לצרוך את האינפורמציה שהחשיפה הזאת מכילה. אין דבר מאכזב יותר מלהיכנס לאינסטגרם ולא למצוא שם תמונות חדשות. הצורך האובססיבי לדעת בדיוק מי נמצא איפה ומתי, ואם כיף שם, הוא כנראה המחיר האמיתי של החיים בתקופה הזאת. התחושה הבלתי פוסקת שפספסת משהו. שבכל רגע נתון אתה מפספס משהו. ועוד משהו ועוד משהו. התחושה הזאת בלתי נסבלת אבל היא ממכרת. לצד תחושת הפספוס המתסכלת ניתנת לך גם האפשרות לגעת בכל הפספוסים. לדעת בלי לצאת מהבית איפה פתחו את הסניף החדש של התדר, איך היה באיחוד של כוורת וכמעט להרגיש את הטעם של הפרנץ' טוסט של אייל שני. זאת המהות של האינסטגרם ובמובן רחב יותר גם של העידן הדיגיטלי, או של דור ה-Y או איך שתבחרו לקרוא לזה. את המהות הזאת החליטו משום מה להרוס בדיוק לפני שבוע, בלי לספק לנו אפילו דין וחשבון. הדפדוף המהיר דרך עולמות של מאות אנשים ואגב כך ספיגה של כל מה שיש לחוץ להציע, הפך בלילה אחד ממענג למעיק. לוקח שעות עד שהוידאו עולה, ובוא נודה על האמת לרוב עדיף שהוא פשוט לא יעלה. מעבר לזה שמעטים האנשים שאשכרה יצירתיים מספיק כדי לעשות את זה בצורה נורמלית ולא מעלים סרטונים מביכים, כל העניין עם האינסטגרם הוא ההבנה שהזמן שלנו יקר מדי (בכל זאת יש עוד אפליקציות וצריך גם לחוות משהו מהעולם החיצוני). היכולת להחליף אלף מילים בתמונה אחת הוא ה-דבר המרכזי שהאינסטגרם נתן לנו. נתן ולקח. העניין החדש הזה עם הוידאו הוא פשוט טיים קונסומינג מדי.  ונגיד וכבר הצלחנו להתרגל לזה שיש וידאו והבנו מי מתוך החברים שלנו יודע לעשות את זה ואת מי צריך להעיף מהפיד, העובדה שלא נותנים לנו לבחור אם לצפות בוידאו כי הוא פשוט מתחיל לנגן מוכיחה שאנשי האינסטגרם פשוט מנותקים. למה שנרצה להתחבר אליהם. (סיון שור)פספסתי משהו? (צילום: טלי קושניר) זה לא מחליף מגע או חיוך של מישהו אהוב, אבל לעזאזל – זה די קרוב תרשו לי רגע להיות פרקליט לשטן. המון דברים רעים נכתבו על פיצ’ר הווידאו של אינסטגרם: הוא מפריע לחוויית הגלישה, הוא קולני, הוא מכביד על השימוש ויש כאלה שהוא פשוט מעצבן אותם. אני דווקא חושבת שהשד לא כל כך נורא, הוא אפילו די נחמד. יש המון אפליקציות של וידאו שניסו לפרוץ את שוק הרשתות החברתיות ונכשלו פעם אחר פעם. אפילו Vine (של טוויטר), שעשתה באזז לשתיים וחצי דקות, לא התקרבה למימדים או לשימוש מספיק נרחב כדי להיחשב מצליחה באמת. אז אם חושבים על זה, זה היה רק מתבקש שאינסטגרם יוסיפו את הפיצ'ר של וידאו: רשת חברתית שהיא אוטוריטה בכל הנוגע להעברת מסרים בצורה ויזואלית, משדרגת את המדיה על ידי שימוש בתנועה ובקול. אבולוציה טבעית של אמצעי התקשורת. ההיגיון אומר שהשינוי במדיה דורש גם שינוי בתוכן, אבל נכון לעכשיו כוכבי האינסטו’ש - אוכל, חתולים וכפות רגליים - עדיין שולטים, רק שהם חיים עכשיו בתזוזה. מסיבות בבלוק קמות לתחיה, שקיעות קורות בזמן אמת. נכון, לכולנו בפיד יש את המספימים בתמונות מטושטשות של בקבוק הבירה ששתו אמש, אבל יש גם משתמשים יצירתיים מאוד שקיבלו כרגע כלי משופר ורחב יותר להביע את עצמם, וליצור מוצר שהוא חי יותר, קומוניקטיבי יותר, ואולי אפילו טוב יותר.

ההצצה שאנחנו מקבלים (או דורשים) לחייהם של אלה שאנחנו עוקבים אחריהם הפכה ליותר אינטימית, מכילה ובהחלט קרובה יותר. תמונה עדיין שווה אלף מילים, אבל הסרטון פשוט עוזר לנו לתמצת את אלף המילים האלו. בקיצור, שווה לשמור על ראש פתוח בכל הנוגע לפיצ’ר הזה. חשוב לציין שאפשרויות העריכה של הסרטונים מאוד נוחות ותורמות ליצירת קטעי וידאו קצרצרים וענייניים. וכן, חתול מפהק זה ענייני. (טלי קושניר) אז מי הצליחה לשכנע אתכם? כתבו לנו בפייסבוק (עד שהאינסטגרם יוסיף גם את הפיצ'ר הזה)

*#