אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מועדון הקצינים: יוני שרוני עונה לטוקבקיסטים

הטוקבקים שרדפו את הפרסומים על סגירות המועדונים גילו בורות מרהיבה לגבי חיי הלילה בעיר. יוני שרוני מבקש: אל תיכנעו לפופוליזם

תגובות

תחיל ביישור קו: גברים ששמים לבחורה חומר במשקה ללא ידיעתה על מנת לבצע בה את זממם הם חלאות המין האנושי ויש להעניש אותם באופן חמור. אבל מהתמונה שציירו גורמי המשטרה, שסגרו כך וכך מועדונים רגע לפני פורים, נראה כאילו סצנת המועדונים בתל אביב מורכבת ממאורות סמים חשוכות ומפחידות שאנשים מבקרים בהם במטרה לצרוך סמים, להזיק לעצמם ולפגוע באחרים.

» בשאר העולם דווקא לא סוגרים מועדונים» ירון טראקס, הבעלים של הבלוק, בטור מיוחד נגד המשטרהיותר מהכל העציבו אותי הטוקבקים, שגילו בורות מרהיבה לגבי כל מה שקשור בחיי הלילה בעיר. אני פונה אליכם, אלה שדווקא לא שורצים בבלוק או בחתול והכלב, ומעדיפים את הלילות שלהם במקומות אחרים ועם סאונד אחר: אל תיכנעו לפופוליזם. לא מאורות חשוכות

עמית: “מעולה, תבלו בברים נורמאליים ולא במאורות סמים הדוחות האלה. ולמי שכותב שזו לא בעיה של בעלי המועדונים – או שהוא אידיוט אמיתי או שכרגע הוא מסומם בעצמו ולא מחובר למציאות. יא אידיוט, צריך שמישהו ישים לאחותך סם אונס במשקה כדי שתבין?”(טוקבק באתר “הארץ”)גם בברים “נורמליים”, מה שזה לא אומר, יכולים להימצא אנשים שיצרכו סמים. למעשה, הבלוק, למשל, הוא אחד החללים הכי סטריליים שנתקלתי בהם במהלך שנותי כבליין תל אביבי. אתם יודעים מה? לפעמים אפילו סטרילי מדי. בבלוק קיימת הקפדה קשוחה על איסור העישון, ואפס סובלנות כלפי מי שמפר אותו. המעשנים מוזמנים לבלות בחלל העישון הסגור והקטן, ומי שבכל זאת מנסה את מזלו ומדליק סיגריה על הרחבה מגלה שמכבים לו אותה מהר מאוד. אם מעירים לו בעניין יותר מפעם אחת – הוא נזרק. כן כן, נזרק החוצה מהמועדון. ראיתי כבר כאלה שהתחננו לחזור פנימה ונתקלו בסירוב. עדיין נשמע כמו מאורה דוחה?

הבלוק (צילום: אלברט ללמאיי)

לא משת”פים מריה: “כל הכבוד למשטרה, בעלי המועדונים ידעו והעלימו עין, המעט שיכלו לעשות זה לדווח ולא לחכות לזה שיתפסו אותם – בסופו של דבר הסמים היו גם באינטרסים של בעלי המועדון. טוב מאוד שהם נתפסו! רודפי בצע מושחתים”(טוקבק באתר NRG) בנוגע לטענות כאילו בעלי המועדונים שיתפו פעולה עם הסחר בסמים, על פי הכתבה שפורסמה בעניין בעיתון “הארץ”, בשלב זה לא מייחסים במשטרה לבעלי המועדונים עבירות סיוע או מעורבות ישירה בסחר. הקצין א’ מעיד שהוא “סבור שקשה להאמין שבעלי המקום לא הבחינו בכך במשך שנים כשהדבר נעשה בגלוי ולעיני כל הבליינים”. "סבור", לא בטוח. איך בעל מועדון יכול לדעת מי נכנס עם סמים למקום שלו? האבטחה בכניסה יכולה לברר בקלות אם יש עליך כלי נשק, אבל כנראה שלא תעלה על שקית סמים שמוחזקת באיברים יותר אינטימיים. אז מה הפתרון? להתפשט כמו בשדות תעופה לפני כניסה לכל בר, מועדון או עסק, על מנת שנהיה בטוחים שבעל המקום עשה הכל כדי למנוע סחר בסמים במקום שלו?

לא בדיוק סם אונס

אלון: “על מה אתם מתרעמים בדיוק? בדיוק כמו שעל המועדונים האלה לדאוג שלא ייכנסו עם סכינים ככה צריך לדאוג שלא יכנסו עם סם אונס – שזה חצי דרך לאונס”(טוקבק באתר “הארץ”)בואו נדבר רגע על המושג “סם האונס”. “סם האונס” הוא שם כולל שניתן לכמה חומרים שונים, ואני אפילו לא נכנס לעובדה שיש מי שאוהבים להשתמש בו להנאתם, בשימוש עצמי. אחד מצירופי המילים שנזרקו מיד לחלל האינטרנטי היה “חומר הרדמה לסוסים”. אותו חומר “משכיב” סוסים הוא קטמין, סם הרדמה סינתטי שמשתמשים בו אמנם ברפואה וטרינרית כחומר מרדים לבעלי חיים קטנים וגם כחומר טשטוש לסוסים, אבל גם משמש לטיפול בבני אדם כחומר מאלחש או במקרים של טיפול מיידי בפציעה או תאונה. בכל תרמיל רופא בצה”ל, למשל, יש קטמין. עוד חומר שנופל תחת השם “סם האונס” הוא הרוהיפנול, או רופיז. רוהיפנול שייך למשפחת הבנזודיאזפינים, משפחה שמאכלסת גם חומרים מוכרים יותר כמו ואליום, ואבן ולוריבן. את החומר הבסיסי, GHB, יש לכל אחד מאיתנו בכמויות קטנות בגוף, והוא שימש בעבר תרופת מרשם לטיפול בהפרעות שינה, בין השאר של יולדות וספורטאים. עם השנים פותחו אופציות מדיקליות טובות יותר, ולצד עלייה בשימוש בו במסיבות בשנות ה־90, הוא יצא מהחוק במדינות רבות. אצלנו, אגב, זה קרה ב־2003. מאיפה אני יודע כל כך הרבה בנושא הזה? מעולם לא השתמשתי בחומרים האלה. במהלך השירות הצבאי במשר”פ (מרכז שירותי הרפואה של צה”ל) הכרתי את הנושא מקרוב.

החתול והכלב (צילום: גלעד משיח)

לא מליינים

אלי: “כל המועדונים משתפים של סוחרי סמים – תראו לי בעל מועדון אחד שלא משתמש בסמים. הם יודעים טוב מאוד על הסחר אצלם במועדון אבל יודעים שמסטולים קונים הרבה בבר של המקום וככה הם מרוויחים הרבה יותר. כל הסטלנים צורכים גם אלכוהול ובכמויות. הגיע הזמן שמשטרת ישראל תהפוך לאגרסיבית מול התופעה” בליין: "הגיע הזמן – חרא של מועדונים 70-50 שקל כניסה ועוד הנבלות לוקחים 30 שקל לבירה שליש ועוד רוצים טיפ אח”כ שיילכו קיבינימט”(טוקבקים באתר וואלה!)בואו נתחיל מהסוף: בלא מעט מקרים הקמת מועדון או תחזוק מועדון הם לא דבר רווחי. אם יש לך אהבה אמיתית לתרבות ולמוזיקה, תגלה מהר מאוד שאין לך מה לחפש בחיי הלילה חוץ מכאב ראש ונדודי שינה. החזקה ואחזקה של מקום בתל אביב כרוכות בעלויות כמעט בלתי אפשריות, ולמרות הכסף בכניסה והתשלום בבר, הן לא תמיד מניבות רווחים גבוהים. הטסה של די.ג’יי מחו”ל, פלוס השכר שלו, אירוח ושלל הוצאות נלוות, וזה בלי לדבר על שכר דירה, מסים וחשבונות, תשלום לעובדים, מאבטחים, מנקים, יחסי ציבור, פוסטרים ופלאיירים. בכל סוף שבוע מתארחים בתל אביב ערימה של די.ג’ייז מחו”ל. זה לא תמיד היה ככה. שבוע אחרי שבוע אני כותב במדור הלילה בעיתון הזה על מוזיקאים שמגיעים להופיע כאן, והעניין המרכזי הוא המוזיקה שלהם, כי מדובר באמנים. בהרבה מקרים, הטסה של די.ג’יי כזה היא הימור. אתה אף פעם לא יודע בדיוק כמה אנשים הוא יכול למשוך לאירוע. יש המון משתנים שצריך להתחשב בהם, ועדיין יש מפיקים בעיר שממשיכים להביא לכאן אמנים, גם כאלה שלא בהכרח מושכים קהל גדול, אפילו בידיעה, שימו לב – בידיעה, שהם יפסידו על זה כסף. עדיין מצטיירים כמו אנשים שרק כסף יש להם בראש?

המידע באדיבות צה"ל. סם האונס (צילום: אסף עברון)

לא עברייני מין ממש נורא: “אין מועדון אחד שבטוח להיכנס אליו עם כל עברייני המין האלו זה פשוט סכנת חיים!!!!!! פשוט מגעיל איך שאפילו למועדון הכי נחשב מסוכן ללכת והכי מסוכן ללכת לשירותים במועדונים מזעזע... פעם החיים היו הרבה יותר פשוטים והכל היה הרבה פחות מסוכן... באסהההההההההה” (טוקבק באתר “הארץ”)יותר מ־85 אחוז מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים על ידי אדם המוכר לקורבן, כך על פי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. הצעקה כאילו במועדונים מתחבאים עברייני המין של ישראל מופרכת. חלאות שינסו לנצל מינית אחרים עלולים להתגלות במשכן הנשיא, בשיעורי משחק פרטיים או אפילו במשרדי עיריית תל אביב (כפי שקרה לפני כשלוש שנים, למשל, כשחמש עובדות באגף הפיקוח התלוננו שהממונה עליהן אנס אותן. מיותר לציין שאף אחד לא המליץ אז לסגור את אגף הפיקוח ל־30 יום).אני יכול להעיד שהרוב המוחלט של האנשים שאני פוגש בחיי הלילה הם אנשים רגילים וטובים שעובדים למחייתם - בתל אביב זה בטח לא קל - ובסך הכל רוצים ליהנות עם החברים שלהם בסוף השבוע. המשטרה כנראה תמשיך אחת לזמן מה לצאת למבצע שיפחיד את הציבור ויגרום לו לחשוב שמועדונים ומסיבות זה דבר נורא. זוכרים לפני שנתיים את הסיפור של מטר לאדם? הסמים ימשיכו להיסחר בעיר הזאת עד שייתפסו הסוחרים הגדולים. ההיטפלות לחיי הלילה לא תועיל ליותר משבוע של גניבת דעת ציבורית. סגירת המועדונים היא ענישה קולקטיבית מטופשת, שמעבר לפגיעה החמורה שלה בפרנסה של בעלי המועדון, די.ג’ייז, מפיקים, מנקים, ברמנים ואחרים לא מועילה בדבר מעבר להקלה הנוחה שהמשטרה סידרה לעצמה בחג. האם סגירה של שישה מועדונים בעיר תחסל את נגע הסמים בתל אביב? ואולי הגיע הזמן לסגור גם את התחנה המרכזית? פארק הירקון? חוף הים? את העיר? יש ימים שבהם צריך לעמוד ולהגן על התרבות שלך, וזה המצב שבו המשטרה שמה אותנו עכשיו. סגירת מועדונים מונעת מאנשים את הצוהר התרבותי האהוב עליהם, והתרבות המוזיקלית במועדונים חשובה לא פחות מכל מוסד תרבותי אחר. איך הולכת הסיסמה של הבלוק, “Love Saves the Day”? עדיין נשמע מפחיד?

*#