אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך יכולתי להיות יאיר לפיד - אבל ויתרתי

איתמר הנדלמן סמית נזכר בערבי השירה, בפגישות ההון-שלטון בקנטינה ובחיבוק שקיבל מהמיינסטרים הישראלי ומשוכנע: יכולתי להפוך ליאיר לפיד, אבל לא הייתי מסוגל

תגובות

היה לי רגע בחיים שבו יכולתי להפוך ליאיר לפיד. מה זאת אומרת "להפוך ליאיר לפיד"? "להפוך ליאיר לפיד" הוא שם של תופעה מדעית מוזרה; מטמורפוזה שבראשיתה האדם הוא איש תרבות עירוני, חילוני, מודרני וליברלי ובסופה הוא נעשה סתם עוד קרנף. גם יאיר לפיד לא נעשה "יאיר לפיד" ביום אחד. מדובר היה בתהליך ארוך. בראשית דרכו הציבורית יאיר לפיד היה עיתונאי צעיר, חתיך ונאה שכתב רשימות מושחזות על איגרוף ועל ספרי הארד בוילד אמריקאי. אבל הוא לא הסתפק בזה. בערך באותה תקופה הוא התגורר בשינקין כשזה עוד באמת היה שינקין של דני דותן, ולא רחוב הנעליים הזעיר בורגני שהוא היום. על רקע זה כתב לפיד את השיר "גרה בשינקין", שבו ניסח את דמותה הסטריאוטיפית של התל אביביות השינקינאית. השיר הזה היה מעין סימן לבאות: לפיד גם אהב את הדמות שהוא צייר שם וגם לעג לה. ובכל זאת, באותה תקופה, יאיר לפיד היה עדיין תל אביבי שינקינאי אמיתי, מה שנקרא, אחד משלנו. הוא כתב ספרי מתח כמו "הראש הכפול", על הבלש הקשוח היחיד (בינתיים) בספרות העברית, ג'וש שירמן, והופיע בשני סרטי קולנוע "תל אביביים". במבט לאחור, תפקידיו בסרטים אלו יכולים לשמש מעין ראי לאישיותו החצויה: אם ב"מעבר לים" (1991) הוא משחק אונטרוולטניק (פושטק אשכנזי) עם יותר מדי ברילנטין בשיער, הרי שב"שירת הסירנה" (1994) הוא כבר משחק סתם יאפי מעצבן נורא. בשלוש השנים שחלפו בין שני הסרטים השתלטה הדמות שהוא מגלם ב"שירת הסירנה" על הדמות שגילם ב"מעבר לים". עכשיו הוא כבר לא היה יותר הפושטק האשכנזי. עכשיו הוא היה "יאיר לפיד", נסיך המיינסטרים הישראלי. לא נבנה ביום אחד. יאיר לפיד (צילום מסך מתוך "מעבר לים")

אני בטוח שאם הייתי רוצה, גם אני הייתי יכול להיעשות יאיר לפיד. היה לי רגע בחיים שבו הבנתי שאני איש שמאל ציוני ולא שום דבר אחר. בהתרגשות של ההבנה הזו כתבתי סדרה של טורים סאטיריים שלא מעט אנשים לקחו ברצינות גמורה. בטורים האלו בניתי לעצמי אלטר אגו צברי, ציוני, פלמ"חניקי (שמגר בן ענת), ואנשים רבים בתל אביב ומחוצה לה אימצו אותי בחום אל לבם. או לפחות את שמגר בן ענת. בשלב הזה אפילו יאיר לפיד הקדיש לי טור שלם ב"ידיעות אחרונות". מה יותר מיינסטרים מזה? וממש בדומה ללפיד הלכתי ושרתי בקביעות בערבי שירה בציבור (במקום ללכת לאלו של עינת שרוף בחרתי לי את "הטיש הגדול" של משה להב), ולאט לאט בניתי לעצמי שם של איש מיינסטרים ישראלי בזעיר אנפין. הדברים הגיעו לידי כך שישבתי כל ערב בקנטינה או במקומות אחרים עם הנציגים המובהקים ביותר של תרבות ההון-שלטון, ולרגע אנשים אלו היו ממש חברים שלי. למען האמת, רובם גם היו מאוד נחמדים על בסיס אישי, ממש כמו יאיר לפיד. בשלב מסוים, כל מיני כוחות חדשים, צעירים ובועטים בעיר תקפו אותי מכל חזית אפשרית, שהרי מבחינתם, באותו רגע, אני בעצמי הייתי סוג של יאיר לפיד.

כן. אני משוכנע שיכולתי להפוך ליאיר לפיד בהינף יד. אבל מה שקרה בפועל זה שלא הייתי מסוגל להפוך ליאיר לפיד, גם אם נורא רציתי לפעמים. לא יכולתי להפוך ליאיר לפיד מהטעם הפשוט: אני לא מסוגל למכור את נשמתי - לא לשטן ולא בעבור נזיד עדשים. אני לא מסוגל לבחור ולהעלים עין מהעוולות האמיתיות שסובבות אותי, או גרוע מזה - נעשות בשמי. אני יודע שאני אוהב את ישראל בדיוק כפי שיאיר לפיד אוהב אותה, אם לא יותר. ואני יודע שאני אוהב את העם הישראלי בדיוק כמו יאיר לפיד, אם לא יותר. אבל מבחינתי, מי שאוהב את ישראל באמת לא יכול להתחיל את קמפיין הבחירות שלו באריאל. ומי שבאמת אוהב את העם הישראלי לא יכול לפסול את הגפני'ס או את הזועבי'ז. מי שבאמת אוהב את ישראל יכול לפסול אך ורק אנשים כמו אורית סטרוק.

למען האמת, לא יכולתי להיעשות יאיר לפיד גם מסיבות אחרות. כשהייתי ילד קטן, באילת ובהרצליה, היו לי שני חלומות: להיות סופר ולהיות דיקטטור. הערצתי את אלכסנדר דיומא האב כשם שהערצתי את נפוליאון בונפרטה. כל זה היה נכון עד שנתקלתי בנעורי בקובץ השירים "גלות המשוררים" של ברטולט ברכט. היה שם שיר אחד, "לא אמרתי שום דבר נגד אלכסנדר", שגרם לי להבין שאני ממש לא מסוגל להיות דיקטטור, גם אם אני מאוד רוצה.

"אני שומע שטימור טרח לכבוש את העולם./ אינני מבין אותו:/  עם קצת שכר שוכחים את העולם./ אינני אומר שום דבר נגד אלכסנדר./ אלא/ שראיתי אנשים, שאצלם/ היה הדבר מופלא/ ראוי להערצתכם היתרה/ שהם/ בכלל חיו./ האנשים הגדולים מייצרים יותר מדי זעה./ אני רואה בכל רק הוכחה לכך/ שאלה לא ידעו איך להישאר לבדם/ ולעשן/ ולשתות/ וככה./ הם היו יותר מדי שפלי־רוח/ משיכולו להסתפק/ בלשבת אצל אישה." (תרגום: ה. בנימין)

*#