הקול התל אביבי: אילו מפלגות באמת דואגות לאינטרסים שלכם?

מפתרונות דיור, דרך יחס לקהילה הלהט"בית ועד לגליזציה. בדקנו אילו מפלגות דואגות למה שבאמת מרכיב את סדר היום התל אביבי. להלן המסקנות

נטע הלפרין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נטע הלפרין, עכבר העיר

סביבה: זה בקבוק למיחזור או שאתה שמח להצביע לי? בבחירות הנוכחיות נראה שכולם מבינים שמצע ירוק הוא הזדמנות לגזור קופון שמנמן ומתקדם, גם אם בנושאים אחרים העמדות שלהם חשוכות להפליא. שלא במפתיע, המצע הסביבתי המוביל שייך למרצ. מביטול הרפורמה ההרסנית בתכנון שיזמה הממשלה הנוכחית, דרך עידוד בנייה ירוקה, לימודי סביבה מגיל הגן ועידוד מסיבי של מיחזור ועד ביטול תאגידי המים – אם המדינה היתה פועלת לפי עקרונות המצע של מרצ, נציגי מדינות סקנדינביה היו מגיעים לכאן במטרה לחזות בפלא הסביבתי שנקרא ישראל. העבודה מציעה מצע מצומצם אבל מתקדם: גם היא חותרת לביטול הרפורמה בתכנון ולבלימת ההפרטה של קרקעות מדינה ומשק החשמל, לשיפור איכות ונגישות מי השתייה, לעצירה של הפרטת משק החשמל, לקידום האנרגיות המתחדשות ולשיקום קרקעות מזוהמות. גם חד”ש נתנה עבודה, אבל לא רק במצע, אלא גם בחקיקה של ממש: חוק המזהם משלם, חוק אוויר נקי, חוק השקיפות הסביבתית, חוק מיחזור פסולת אלקטרונית וחוקים רבים אחרים נחקקו בזכותה. קו מרכזי במצע שלה נוגע להלאמת משאבי הגז, המינרלים והנפט, ומיסוי קשוח על החברות המנצלות את אוצרות הטבע, או במילים אחרות - יצחק תשובה, ווי אר רייט ביהיינד יו. יאיר לפיד, שתוהה איפה הכסף, מבין שאפשר לגרד אותו גם מפיתוח סביבתי, ולכן מתחייב לפתח מקורות אנרגיה חלופיים, לשנות מהותית את היחס לאיכות האוויר והמים ולפתח כלכלה ירוקה. ציפי לבני לא השקיעה, כשישבה בממשלה, מחשבה או אנרגיות בנושאים שוליים כמו סביבה, אבל עכשיו היא לקחה את עצמה בידיים ומציעה... פחות או יותר את כל מה שכתוב במצע של יאיר. בחירות 2013» מה רואים בטלוויזיה?» מה עושים עם הילדים?» איפה אוכלים ביום הבחירות?בגדול, כל המפלגות מאמינות בסביבה, עד שזה מגיע לקואליציה, שם הסביבה תלויה במרחק שלה מהקו הירוק. הבית היהודי אמנם מבטיחה להקים קרן לרווחי גז, מתן תמריצים לשימוש באנרגיות מתחדשות ולשמירה על איכות המים, אך שלא במפתיע גם העקרונות הסביבתיים מוכפפים אצל נפתלי בנט לערכים פוליטיים תמוהים: רק השבוע פרסמה הבית היהודי סרטון הפחדה מופרך שבו היא טוענת כי הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תוביל לפרידה בלתי נמנעת ממחצית מי השתייה של ישראל. הייתכן שהמצע של בנט מבוסס על היכרות כושלת עם מפת הארץ? לא נותר אלא להתנחם בכך שעוצמה לישראל לא הצליחו לכלול במצע שלהם שום התייחסות גזענית לסביבה. מנצחת: חד"ש עידוד בנייה ירוקה, לימודי סביבה מגיל הגן. פארק הירקון

דיור: סתיו שפיר תבני לי בית הדי המחאה החברתית אמנם נרמסו תחת מגפי משטרת ישראל, אבל כל מפלגה עם מנת משכל מינימלית (כלומר חלק מהן) מבינה שבמצע הנוכחי חייבים להבליט את הדיור אם רוצים להיראות רלוונטיים. הבשורות הטובות: המפלגות שהפגינו יחס אוהד כלפי מצוקת הדיור בזמן אמת הפנימו את העניין במצע הנוכחי שלהן. מפלגת העבודה, שהציבה את הדיור כאחד מעיקרי המצע שלה, מבטיחה להתערב משמעותית בשוק על ידי בנייה, מענקי רכישה וסיוע בשכר דירה, שאמורים להוביל להורדת מחירים באזורי הביקוש למען מעמד הביניים על ידי יצירת עשרות אלפי יחידות דיור בערים. גם חד”ש מציעה להימנע מפרבור, מעדיפה לחזק בנייה בערים קיימות במקום הקמת עשרות יישובים קטנים שדורשים תשתיות חדשות ויקרות ומציעה תוכנית מקיפה לדיור חברתי. כדאי למתנגדי המגדלים של חולדאי לעיין במצע, שדורש להפסיק לאלתר בניית שכונות יוקרה, ולתכנן במקומן שכונות עם דירות מגוונות, בדגש על משפחות צעירות. מרצ, שיכולה להתגאות בחקיקת חוק הדיור הציבורי (שלמרבה הצער עדיין לא יושם), מציגה במצע שלה עקרונות שמתכתבים עם חוקי הדיור של מדינות מתקדמות באירופה, ובהם הסדרה מיידית של פתרונות למחוסרי דיור, בניית דיור ציבורי, הקמת רשות לשכירות הוגנת או מתן אפשרות לקיחת משכנתה ללא הון ראשוני. יש עתיד מעוניינת לרצות את מעמד הביניים, ולכן כוללת במצע שלה הכרזות פומפוזיות לגבי מה שהיא מכנה “מהפכת הדיור”: פרויקט שבמסגרתו ייבנו בעשור הקרוב 150 אלף דירות להשכרה בעשר ערים מרכזיות על גבי קרקעות ממשלתיות, שיאפשר מגורים בשכירות לצעירים ב־35 אחוז מתחת לשכר הדירה הממוצע בשוק, כולל הטבות מיוחדות לשוטרים, למורים, לאחיות ולעובדים סוציאליים. התנועה של לבני שומרת על קצת יותר פאסון, אבל גם היא מבטיחה קידום של פרויקטי פינוי־בינוי והתחדשות עירונית במרכזי ערים, פרויקטים של דיור בר השגה על ידי הגדלת אחוזי הבנייה והקצאת קרקע ייעודית ומסובסדת לטובת העניין, לצד תמריצים למעבר לפריפריה. גם בימין לא מתעלמים מסוגיית הדיור, אלא ששם הנושא מקבל זווית קצת שונה: הבית היהודי מציעה “תוכנית דיור ציונית”, שבמסגרתה תינתן קרקע לכל משתחרר כחלק מחיזוק הפריפריה. “ישראל הפכה להיות מדינת תל אביב. זו טעות היסטורית”, מוסבר במצע, “אנחנו נפעל לקידום ההתיישבות בכל חלקי הארץ”. והסאבטקסט: E1, היר ווי קאם. גם עוצמה לישראל תפעל ל”הוזלת מחירי הקרקעות בפריפריה, כולל סבסוד פיתוח הקרקע, במקביל ליצירת מקורות תעסוקה בסמיכות לשכונות העתידות לקום”. מפלגת הליכוד ביתנו לא טרחה בינתיים לפרסם מצע טרי – למה לטרוח אם השלטון כבר בכיס? – אבל בהתחשב בעובדה שבעיצומו של קיץ 2011 הליכוד היא שדחתה את הצעת החוק לקידום דיור בר השגה, נראה שעמדתה בנושא די ברורה. מנצחת: העבודה

העבודה הציבה את הדיור כאחד מעיקרי המצע שלה. סתיו שפיר (צילום: עופר וקנין) סמים, סיגריות ואלכוהול: תחזירו את הגת, ביצ'ז בשקט בשקט, ולמרות גזרות הממשלה האחרונה בכל התחומים שאמורים לעזור לנו לפרוק את הלחץ (אלכוהול וגת, נניח), גם הישראלים עשו בשנים האחרונות צעדים בתחום שעד לא מזמן היה לגמרי מוקצה פה: גידול קנביס רפואי הוסדר, וכיום שמונה חוות מגדלות את החומר באישור הממסד, יותר מ־5,500 חולים משתמשים במריחואנה רפואית, והיד עוד נטויה (ומגלגלת). יחד עם זאת, כשהדיבור על סמים מגיע למצעי המפלגות, הלשון נותרת קשה, לוחמנית ולא מנומקת, או במילותיו של יאיר לפיד: “טוב, ביי”. וזאת למרות שכבר מזמן ידוע שהחישוש חוצה שכבות, מעמדות, וחביב גם על כמה וכמה, וכמה, מפוקדי משכן הכנסת. שלא במפתיע, את נס הדגל מרימים בעקביות עלה ירוק – הם קוראים לאי הפללה של צרכני קנביס, ללגליזציה של תוצריו, לביטול רישומים פליליים בגין עבירות צריכת קנביס, ועוד הצעות שקשה לדמיין את יישומן מחוץ לאמסטרדם. גם חד”ש פעלו בנחישות בכנסת היוצאת בעד רפורמה ביחס לקנביס רפואי בישראל. ארץ חדשה ומפלגת הפיראטים הודיעו שתיהן לפני כמה חודשים כי הן תומכות בהפסקת ההפללה של צרכני קנביס, ואף לקחו חלק בצעדה ללגליזציה שהתקיימה באוקטובר האחרון. הפריז מכולם יו”ר התנועה הליברלית החדשה, שטען כי הוא תומך “בליברליזציה מוחלטת, ולא רק בקנביס, אלא בכל החומרים כולם, כולל חומרים המכונים היום סמים קשים, כמו הרואין וקוקאין”. במרצ, לעומת זאת, מציגים מדיניות מתונה בנושא, ומבטיחים לפעול נגד הפללת צרכני קנביס, אבל גם קוראים להגברת המאבק ביצרני וסוחרי הסמים, לחקיקה ולאכיפה מוגברת של הפועלים תחת השפעת סמים ואלכוהול, ואפילו להעלאת המס על הסיגריות. הגזמתם. מנצחת: עלה ירוק, נו מה

אי הפללה של צרכני קנביס, ולגליזציה של תוצריו. מריחואנה (צילום אילוסטרציה) גייז: כלומר, להטב”ק דצ”ך בעד”ש גייז ולסביות מככבים בטלוויזיה, במדורי רכילות, באתרי הפונדקאות בהודו, ובבחירות הקרובות גם בלו”ז של הח”כים לעתיד. החשבון פשוט: עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הם 12 מנדטים ששווה לכל מפלגה לנסות לגרור לכיוונה. לכן לא מפתיע שאפילו לימור לבנת טרחה להגיע לפאנל למען הקהילה הגאה שהתקיים בתחילת החודש בניסיון לקושש קולות של לסביות ליכודניקיות (יום אחד נבין את ההיגיון שעומד מאחורי הדבר הזה). אבל הפער בין דיבורים ובין התחייבויות כתובות מצטמצם די מהר לחשודות המיידיות: מרצ, שהמחויבות שלה לקהילה אינה מוטלת בספק וחבר הכנסת הבולט שלה הוא במקרה גיי, מקדישה לנושא מקום נרחב במצע שלה, שבמסגרתו היא תומכת בנישואים אזרחיים, בזכויות להקים תא משפחתי על ידי אימוץ בארץ ובחו”ל ובהפסקת האפליה של להטב”קים במשרד הפנים, במגן דוד אדום, בבית המשפט למשפחה ובכל המוסדות שלא עפים על המאה ה־21. בעבודה נמנעים מאותה רמה של פירוט, אבל מבטיחים לפעול למען ביטול כל אפליה חקיקתית ופרוצדורלית על רקע זהות מינית ולמיגור האלימות הפיזית וההסתה המילולית נגד הקהילה. גם עלה ירוק הכניסו למצע סעיף שלא קשור לעישונים, ובו הם טוענים כי המאבק על לגליזציית קנביס מקביל למאבק בענייני נישואים ואימוץ חד מיניים. גם ארץ חדשה מבטיחים לפעול למען נישואים גאים, כולל זכויות סוציאליות וזכויות בקבלת משכנתה. יש עתיד פועלים למען הקהילה הגאה, ולו כדי לעצבן את החרדים: המצע של לפיד מבטיח לפעול לקידום מסגרת נישואים אזרחית, לפונדקאות לזוגות חד מיניים ולהפסקת האפליה בתחום הבריאות, החינוך והתעסוקה. דב חנין התבטא בזכות הקהילה הגאה לא פעם, אך ההתייחסות לזכויות הלהט”בים באה לידי ביטוי במצע של חד”ש באופן מצומצם למדי, כחלק מ”חקיקה ואכיפה של חוקים האוסרים אפליה והסתה על רקע אתני, עדתי, מגדרי או בשל נטייה מינית”. אבל כאן מסתכמות החדשות הטובות: בשבתה בקדימה הראתה לבני תמיכה מזערית בחוקים להט”ביים, ואפילו יצאה מהמליאה שלוש פעמים כשהצביעו על חוק הנישואים; אולי היא מאמינה שהצילום עם גל אוחובסקי בתשדיר הבחירות שלה תעשה את העבודה (למרות שהוא בכלל מצביע מרצ). דעם מסתמנת כלהיט תל אביבי בבחירות הקרובות, אבל במצע שלה אין שמץ של אזכור לקהילה הגאה, למרות שאסמה אגברייה נתנה לפני חודש את הופעת חייה דווקא בשפגאט. או במילים אחרות: פועלי כל העולם, התאחדו, אבל לא בקטע כזה.בליכוד ביתנו דווקא טרחו לנקוט עמדה פומבית מביכה למדי – מאנסטסיה מיכאלי ונאום הלסביות המפורסם ועד פייגלין וההומואים. אבל זה עוד כלום לעומת נפתלי בנט, שהצהיר מפורשות שהוא נגד הכרה רשמית בנישואים של בני אותו מין, או מספר ארבע שלו, שטען כי הקהילה הגאה היא “מתכון לחיסול העם היהודי”. אפשר להתנחם בכך שבנט, שעלול להיות הליברמן של הממשלה הבאה אם לא תצביעו כולכם, מתיר להומואים להתגייס ולהיהרג בשם הרעיונות שלו, כמו כולם. בחור שוויוני בסך הכל. מנצחת: מרצ

כולם מדברים אבל מי באמת עושים? מתוך שבוע הגאווה (צילום: זיו שדה) תרבות: אולי יש לך שקל להגיע לקרן רבינוביץ’? אחרי שחירבה כל חלקה סבירה במשרד החינוך, הוצנחה השרה לימור לבנת לבצע הליך כירורגי דומה גם במשרד התרבות והספורט. תקציב התרבות אמנם היה בקדנציה הזאת לתקציב התרבות הגדול בתולדות המדינה, אבל על המקומות שאליהם הופנה אפשר, ואולי אי אפשר שלא, להתווכח. מהקדנציה של לבנת נזכור בעיקר את חרם השחקנים על היכל התרבות באריאל, את גל ביטולי האמנים מחו”ל ואת הפרס המפוקפק לעידוד יצירה ציונית. נקודות אור: חוק הקולנוע, חוק הספרים והניסיון לשקם את תיאטרון הבימה. מכל מקום, המצעים של שאר המפלגות מראים בבירור שבשנים האחרונות התייאשנו כל כך מהתמיכה בתרבות המקומית, שכבר הפסקנו לקוות. מרצ מובילה את המצעים בתחום התרבות, עם מצע מפורט עד כדי חשש לניתוק מהמציאות. הם מציעים בו בין היתר הקמת רשות לאומית לאמנות ותרבות ומועצה ציבורית עליונה לתמיכה באמנים; חוק זכויות יוצרים שיעגן את זכויות האמנים כעובדים, ובכלל זה את זכותם לקבל תשלום הולם עבור שעת עבודה; הקמת ערוץ טלוויזיה ערבי; חקיקת חוק חדש לרשות השידור, שיקנה משאבים להמשך תפקודה וייצור הפרדה בינה לבין המערכת הפוליטית (!); וגם הרחבת החינוך המוזיקלי והאמנותי בכל בתי הספר. כשמתעוררים מהפנטזיה הנעימה הזאת היישר למציאות הקשה, אפשר להיאחז בכך שמרצ היא שקידמה את חוק הסופרים וחוק הספריות, ובכלל, היתה בין המפלגות היחידות שזכרו שיש כאן תרבות, ושאולי לא נמות בלעדיה, אבל בפירוש נחיה הרבה פחות טוב. המצע של מפלגת העבודה צנוע ותכליתי, וכולל סבסוד בתחומי התרבות השונים, הקמת גופי אמנות עצמאיים, וגם הגנה על חופש היצירה מפני התערבות השלטון, הענקת תנאים סוציאליים הולמים ליוצרים ואפילו הפעלת ערוץ ציבורי עצמאי, איכותי וראוי. חד”ש לא מייחדים מקום נרחב במצע לתרבות, ודב חנין, שיאן המחוקקים בכנסת היוצאת, אמנם לא בלט בתחום החקיקה התרבותית אבל בתכלס, בכמה מקומות אדם יכול להיות בו זמנית? סמכו עליו, הוא יגיע לזה.וזה פחות או יותר הכל: במצע של יאיר לפיד, עלק אחד משלנו, אין זכר לתרבות, וגם ציפי לבני לא טרחה להתייחס לתרבות אלא רק תחת הכותרת “פריפריה” (שם היא מבטיחה “הגדלת והנגשת פעולות תרבות ופנאי”). גם במסמכים שפרסם הליכוד עד כה (מצע, כאמור, עוד לא יצא להם), האזכור הכי משמעותי לתרבות הוא במשפט: “ירושלים היא לב לבה של התרבות היהודית ואנחנו נמשיך לשמור עליה”. דווקא בבל”ד מתייחסים לא פעם לתרבות במסגרת המצע המפורט והבלתי מתנצל שלהם: “הלאום הערבי זכאי לפיתוח ולטיפוח תרבותו באופן חופשי וללא התערבות מצד מוסדות המדינה”; “בל”ד תפעל למען חקיקת חוק בעניין הניהול העצמי התרבותי, שכולל ענייני חינוך, תרבות ותקשורת”; “סיפוק שידור טלוויזיוני ורדיופוני בהנהלה עברית, תוך גישה שמתיישבת עם האינטרסים והייחוד של המיעוט הערבי בארץ”; ואפילו “הקמת תיאטראות, מרכזי תרבות מתאימים, מרכזי נוער ועוד”. אולי על רקע ההזנחה הפושעת של רוב המפלגות מרובות המנדטים, יהיו דווקא בל”ד אלו שיצליחו למלא את החלל. מנצחת: מרצ

יש תקציבים, השאלה היא למה? פתיחת בניין הבימה המחודש (צילום: מוטי מילורד) תחבורה ציבורית: אוטובוס זה כמו בנים - כמה אפשר לחכות תחבורה ציבורית בתל אביב היא נושא כאוב. הסטודנט הממוצע מרקיב שעות בקו 25 כדי להגיע לאוניברסיטה, היפואי הממוצע נותק בגסות מיעדים קריטיים בעיר במסגרת הרפורמה האחרונה, והרכבת הקלה היא פתרון בערך כמו שהמשיח הוא מצע. בראש רשימת הפועלים ללא לאות למען תחבורה ציבורית נורמלית בעיר ניצבים דב חנין (חד”ש) וניצן הורוביץ (מרצ), שהובילו את השדולה הסביבתית־חברתית של הכנסת, ובכל הקשור לעניינים ירוקים מציגים תפיסה די דומה. עיר לכולנו, בראשות חנין, פתחה כבר לפני שנתיים בקמפיין “מהיר בעיר” למען הקמת מערכת תחבורה ציבורית חדשה בתל אביב, שעיקרה מערכת תחבורה מהירה באמצעים הקיימים, בלי לחכות לרכבת. התוכנית היתה פשוטה: הקצאת נתיבי תחבורה ציבורית בכל העיר, עם אוטובוסים שיופיעו כל שלוש דקות ויקבלו עדיפות מוחלטת על פני שאר כלי הרכב. גם מרצ שומרת כבר שנים על מעמדה כמפלגה מובילה בתחום התחבורה הציבורית, ומתמידה בדרישתה – שלא תתקבל לעולם – להפעלת תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. מרצ תומכת גם בהקמת רשות מטרופולינים לתחבורה, עידוד התניידות בלתי ממונעת והטבות למקומות עבודה שיעודדו שימוש בתחבורה ציבורית. היוזמה האחרונה של חולדאי להפעיל תחבורה ציבורית בשבת התבררה בדיעבד כלא יותר מתרגיל יחצני; מצע מפלגת העבודה, לעומת זאת, מגלה אומץ רב יותר. בבחירות הנוכחיות תומכת העבודה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בהקצאת נתיבים ייעודיים לתחבורה ציבורית ובפרישת רשת אוטובוסים בערים הגדולות. יש עתיד מיישרת קו עם העבודה ועם מרצ, וחותרת לרישות כל הארץ בקווי תחבורה מסונכרנים. גם דעם מתמידה בדרישתה לסבסד את מחירי התחבורה הציבורית, כחלק מסבסוד כולל של שירותים לאזרח, כמו חשמל, מוצרי מזון, טלוויזיה, חינוך וביטוח בריאות.לעומת כל המפלגות הנ”ל, ציפי לבני לא טרחה להתערב בענייני תחבורה בשנים קודמות, אבל המצע הנוכחי שלה מציג את מה שהיא מכנה “מהפכה בתחבורה הציבורית”, ומשתדל לא לפגר אחר מה שהציעו שאר המפלגות המעורבות סביבתית וחברתית במצע שלהן. מעניין איזו עמדה תנקוט הליכוד ביתנו, שטרם הגיבה לדרישתה של ש”ס להתחייב לא לאפשר תחבורה ציבורית בשבת. מנצחת: חד”ש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ