אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנת הדרקון: סוף העולם כבר הגיע

מג'ורג' הבודד ועד חיים חפר ויפה ירקוני. איתמר הנדלמן סמית נפרד מ-2012 ומעולמות שהולכים ונעלמים

תגובות

פרידות רבות ליוו את 2012 אבל את הבוקר הזה לעולם לא אשכח; אני זוכר אותו בבהירות מפחידה: שלא כהרגלי, התעוררתי מוקדם מאוד לקול בכייה של אשתי. היא שכבה במיטה בחושך, רק האור הנופל ממסך האייפד נשפך על פניה הלבנות והיא בוכה, דמעות קטנות אבל ברורות נקוות בצדי העיניים ונוזלות באיטיות במורד לחיים ירחיות, מעט אדמדמות. "מה קרה?" שאלתי, "למה את בוכה, ג'וליה?". "ג'ורג' הבודד מת", היא סיננה מבעד לדמעות.ב־24 ביוני נפרד העולם מצב גלפאגוס מתת המין Chelonoidis nigra abingdoni האנדמי לאי פינטה באיי גלפאגוס. החוקרים מעריכים שג'ורג' היה כבן 100 שנה במותו והיה האחרון מתת הזן שלו (צבי האי פינטה נכחדו בעיקר בגלל צייד). כל הניסיונות לזווג אותו עם צבות מתתי זנים קרובים אליו כשלו וכל הביצים היו עקרות. אשתי קראה את הידיעה על מותו של ג'ורג' הבודד והתייפחה. זה באמת היה עצוב. אבל, מה שאני בעיקר זוכר מהבוקר הזה אלה המילים שאשתי אמרה, מתוך סערת הרגשות שלה, "אני שונאת את המין האנושי ואני לא רוצה שנביא ילדים לעולם. הם רק יהרסו את כוכב הלכת הזה".             

למה אשתי בכתה מרה באותו בוקר גשום בסוף יוני ואמרה מילים קשות כל כך? רק מפני שאיזה צב אחד מת? מה הרבותא הגדולה? כלומר, כמובן שמותו של צב הענק ג'ורג' הבודד היה עניין עצוב מאוד שלעצמו. מי שמביט בתמונות של ג'ורג' לא יכול שלא לחוש איזה צער מסוים: ג'ורג' עומד שם בתמונות עם הצוואר הארוך שלו מעוקל כלפי מעלה, הרגליים הלא פרופורציונליות ביחס לגוף פזורות לפנים והבעה אנושית מאוד נמתחת על פניו הקטנות ("מאה שנים של בדידות" היתה הכותרת הכי משומשת בידיעות שנכתבו על מותו). המחשבה שהיצור החמוד הזה עם המבע האנושי המלנכולי הוא האחרון מסוגו יכולה בהחלט לעורר רגשות עזים אבל מותו של ג'ורג' הבודד לא היה רק מוות ספציפי של חיה מסוימת או אפילו של זן נכחד. בפסיכולוגיזם זול אפשר להניח שמותו של ג'ורג' סימן אצל אשתי את מותם של כל העולמות ההולכים ונעלמים. ובהקשר הזה לגמרי הזדהיתי איתה. כל יום שאדם מתעורר וקורא את העיתון הוא מגלה שעוד עולם הולך ונעלם. כולל העיתון עצמו. ב־2012 נפרדנו מכל כך הרבה עולמות שקצרה היריעה מלהכיל. האחרון מסוגו. ג'ורג' הבודד ז"ל (צילום: אי.פי)

הפרידה הישראלית הכי משמעותית שלי ב־2012 היתה הפרידה הסופית מישראל עצמה. זאת אומרת מישראל של פעם. ישראל של "ארץ ישראל הישנה והטובה". מותם של חיים חפר ויפה ירקוני, כמו מותו של ג'ורג' הבודד, היה מעין אות סיום לסאגה קצרת הימים של ישראל היפה. ישראל הספיקה ב־64 שנות קיומה לעבור תהליך שלקח לעמים אחרים אלפי שנים; כשם שאין שום קשר נראה לעין בין העם המצרי העכשווי לבין זה של האימפריה הפרעונית הקדומה או בין היוונים של היום לבין אלו של אתונה העתיקה, כך גם אין שום קשר בין הצבר החלוצי, "יפה הבלורית והתואר" של ימי ראשית המדינה, לבין הישראלי הממוצע של 2012. מי שעובר על הרשימות לכנסת בבחירות הקרובות לא יימצא ולו שריד אחד של אותה "ארץ ישראל הישנה והטובה". את השרוליק של העבר - ההוא מהקיבוץ ומתנועות הנוער, שהיה גם חייל, גם איכר וגם משורר בעת ובעונה אחת, גם סוציאליסט וגם קצת לאומן, המדבר עברית צחה ובוכה כשהוא יורה - החליף "שאולי" מהפרלמנט. במקרה הטוב. ממש כמו ג'ורג' הבודד, הצבר השרוליקי היה האחרון מסוגו. ויכול מאוד להיות ששרוליק ו"ארץ ישראל הישנה והטובה" הם דימויים ריקים מתוכן שמעולם לא עמדו במבחן המציאות. יכול מאוד להיות שאף פעם לא היה פה שמח, גם לא לפני שנולדתי. ובכלל, מה רע לנו עכשיו? יש לנו אלקין סטייל.

והיו לנו עוד כל מיני פרידות במהלך 2012, עצובות יותר או פחות. תעשיית הפופ נפרדה מוויטני יוסטון ומדונה סאמר והעולם החרדי נפרד מפוסק הדור, ר' יוסף שלום אלישיב ע"ה. הכנסייה הקופטית נפרדה מהאפיפיור שנודה השלישי והימין הרוויזיוניסטי נפרד מיצחק שמיר. אשטון קוצ'ר נפרד מדמי מור ורוסלנה מאייל (או להפך). עולם התקשורת הישראלית נפרד מעצמו ואני נפרדתי סופית מפראנס גאל ועברתי למאהבת החדשה שלי, פרנסואז (אחת לכמה שנים אני מאוהב בכוכבת אחרת מהסיקסטיז, עדיף צרפתייה. פעם ג'יין בירקין. פעם בריז'יט ברדו. עכשיו אני מאוהב מאי פעם. קוראים לה פרנסואז הארדי. אשתי מאיימת לגרש אותי מהבית אבל זה כבר סיפור אחר).

2012 היתה שנת הדרקון. לא צריך להיות מומחה למטפיזיקה סינית כדי לדעת ששנת הדרקון אמורה להיות שנה מיוחדת: מבין 12 החיות של לוח השנה הסיני, רק הדרקון היא חיה מיתולוגית. מי שנולד בשנת הדרקון אמור להיות אדם בר מזל במיוחד בכל שנת דרקון אחרת. נולדתי בשנת הדרקון 1976 ואני אכן בר מזל. עובדה, יש לי מאהבת חדשה. 

*#