טימותי ג'יי פיירפליי אוהב את הרוקנרול שלו מחוספס, וגם את הדאנס

המפיק הבריטי שמגיע ללוות את איוון סמאג' בבוטלג מוכיח שאתה יכול לעזוב להקה, אבל להקה אף פעם לא עוזבת אותך

יוני שרוני, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוני שרוני, עכבר העיר

נו, אז האם אנחנו בעיצומם של ימי סוף העולם? גם הספקנים הגדולים מהרהרים בינם לבין עצמם אם זהו באמת הדצמבר האחרון שלנו על הכדור הזה. את החודש, שהמפיקים המקומיים בטח יגררו לכיוונים האלה (אתם מוזמנים לספור כמה מסיבות "סוף העולם" יצוצו לכם בקרוב מאוד), אנחנו פותחים עם אירוע שבכיף יכולנו להגיע אליו במחשבה שמשם לא חוזרים, עם יבוא מסקרן לצד גאון שאהוב פה מאוד, שניהם שזורים ביניהם בחוט כזה או אחר.

» בוטלג - קינג ג'ורג' 48» המלצות השבוע בתל אביבהגאון הוא איוון סמאג', די.ג'יי שהצליח לחדור אל לבותיהם של הבליינים המקומיים באמצעות סטים פורצי גבולות וכריזמה בימתית נדירה. סמאג' הוא יותר מדי.ג'יי או מפיק; הוא אייקון, כוכב רוקנרול, מאלה שאם היה "ראש אחד" למבוגרים הוא בהחלט היה מקבל לא פעם פוסטר אמצע. תבדקו את הראיונות שלו ביוטיוב ותמצאו עצמכם נסחפים אחרי הדמות הציורית הזו.

איוון סמאג'. סטים פורצי גבולות וכריזמה בימתית:

לצדו, כאמור, מגיע בחור שמעט פחות מוכר כרגע, אבל שמצליח להרעיד בדרכו שלו את האדמה מתחת לפני השטח בממלכה האפורה: טימותי ג'יי פיירפליי, שחיפוש מסורתי באינטרנט אחריו יעלה בעיקר חרס. "כולם כל הזמן שואלים אותי על זה, אני לא יודע למה זה ככה", הוא אומר, "ואפילו יש לי חשבון בסאונדקלאוד! אין לי איזו בעיה גדולה עם האינטרנט בכלל."

פיירפליי צמח כגיטריסט בטריו Battant באמצע שנות האלפיים, וכבר מכאן מתחיל הקישור שלו לסמאג'. "אף פעם לא תיקלטתי עם איוון, אבל יצא לי לנגן לייב בליין־אפים שגם הוא היה בהם, והוא הפיק את האלבומים של בטאנט עם טים פריז. ראיתי אותו מנגן כל כך הרבה פעמים כבר, אף פעם לא פיספסתי את ערבי ה־Wrong Meeting שלו ושל אנדרו וות'ראול בלונדון". אותו וות'ראול היה מהראשונים להעניק לפיירפליי גושפנקה רשמית ומינה אותו להיות הטכנאי שלו. "עזבתי את בטאנט, התחלתי לעבוד עם אנדרו על הרמיקסים שלו ואז כבר התחלנו את הפרויקט The Asphodells, נזכר פיירפליי, "והחיבור הרגיש נכון עבור שנינו".

טימותי ג'יי פיירפליי. מצליח להרעיד בדרכו שלו את האדמה:

מסקרן מאוד מה קורה בזמן העבודה המשותפת שלכם."(צוחק) זה לא התהליך הכי רציני שיש, הייתי דואג אם זה היה ככה. זה לא רק שני גברים מסתכלים על מחשב. שנינו מנגנים על לא מעט כלים, ככה שאם יש תופי קונגה באחד מהקטעים שלנו כנראה אנדרו הוא זה שניגן בהם. האמת, אנחנו עובדים די מהר ומשתמשים בהרבה ציוד אנלוגי. זו פשוט דרך הרבה יותר קלה ליצור רעשים מוזרים".לפני כחודש יצא האלבום המדובר של השניים תחת הפרויקט The Asphodells, ואין ספק שהוא מייצג את ההוויה שעולה מהתיאורים של פיירפליי על הנעשה באולפן. כשאני שואל אותו מהיכן בכל זאת מגיעה ההשראה, הוא טוען כי "העבודה על האלבום התחילה בתקופה בין רמיקסים בשנה שעברה, אבל רוב העבודה נעשתה באופן די זריז בתחילת 2012. אתה יכול לזהות השפעות של אינדסטריאל מוקדם, אקטים כמו Portion Control ו־Severed Heads, ויש גם לא מעט מהקראוטרוק, בעיקר דברים של Moebius & Plank וחומרים מהלייבל של קלאוס שולץ, Innovative Communications Label".

פיירפליי הוא בחור רגיש, שמחפש את המשמעות מאחורי כל דבר ושלא יקבל קטע סתמי. התוצאה היא קטעים שיכולים להעביר בכם צמרמורת, אם אתם ניגשים אליהם נכון. "יש לי בעיה עם מוזיקה אבסטרקטית, אפילו מוזיקה אלקטרונית. הדברים שאני אוהב צריכים להעלות בראשך דברים, מקומות, זמנים וחללים. אני אוהב מתח דרמטי במוזיקה".פיירפליי מספר שהקולנוע משמש השראה משמעותית על יצירתו, כשדווקא סרטי הטראש הם האהובים עליו במיוחד. "הרבה מסרטי האקספלויטיישן האיטלקיים משנות ה־80-70 הם עם פסקולי סינת' מדהימים, מטושטשים וסמיכים. לדעתי הם נשמעים אפילו עוד יותר טוב כשהם מכוסים ברעש הזה של קלטות הווידאו הישנות".

בזמן שהשיחה לוקחת כיוון מסחרר לשיחות על הפקות קולנועיות ביזאריות, אני חוזר עם פיירפליי אחורה כדי לבדוק איך הוא התנהל מוזיקלית מגיל צעיר: "אני מגיע ממשפחה מוזיקלית, אמא שלי היא מורה לגיטרה, ככה שלא היה מנוס מללמוד לנגן על הכלי. הייתי בלהקות אינדי מאז שהייתי ילד, ובאותם ימים העניין שלי בדאנס היה מזערי, יותר עיניינו אותי הניו יורק דולז. רק כשהתחלתי לעבוד בחנות תקליטים ונחשפתי לכל מיני דברים אחרים השתנה אצלי משהו. אפילו אגדיל ואומר שהחשיפה להאוס וטכנו משיקגו ומדטרויט היא מה שהביא את השינוי לכיוון האלקטרוני".

כשהתחלת להפיק, האם הרגשת שהרקע שלך - העבר בלהקה, פחות קשר לעולם הדאנסי - זה משהו שהשפיע?"אני אוהב לעבוד לייב, מעדיף להקליט את עצמי מנגן סינת' או מכונות תופים מאשר לשבת ולתכנת את זה. אני אוהב את הרוקנרול שלי די מחוספס, וכך גם את הדאנס שלי. אני לא מפחד משימוש בגיטרה חיה או בס בקטעים שלי, אבל אני גם לא ממש רוצה לעשות מיקס בין רוק ודאנס. לעשות דבר כזה זה סוג של אסון, אתה מסיים עם מעין מטוטלת מוזיקלית שנעה בין שני הסגנונות".

מקנן בך הרצון לחזור ולנגן במסגרת הרכב?"אני מאוד בעניין של לחזור לנגן לייב, ויש לי גם כמה דברים שהייתי מאוד רוצה לעשות עם מתופף, אבל ללהקות יש דינמיקות מוזרות ואני די שמח לא להיות כרגע באחת כזו".

» Stop The City" - Timothy J Fairplay & Ivan Smagghe". בוטלג, קינג ג'ורג' 48, תל אביב. ו' 7.12, 23:30. 100-70 שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ