אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השחור החדש: טוב שיש לנו את מרב מיכאלי

חברת הכנסת לעתיד והמלתחה שלה מצליחות לעשות את הכמעט בלתי אפשרי - לגרום לפמיניזם להיות אופנתי

תגובות

מרב מיכאלי עמדה במרכזו של פולמוס פייסבוקי השבוע, לאחר שכונתה "ילדה שובבה" במאמר דעה של יוסי ורטר בעיתון "הארץ". פליטת הפה הזו, ממסורת הצ'חצ'חים והשלופים,  גררה תגובה קשה מהצפוי, עם איומים בחרמות ודרישות להתנצלות. לא בכדי יצאו נשים רבות מכליהן כדי לעמוד לצדה בעקבות העלבון הזה, שמרגיש קצת יותר אנכרוניסטי מאשר מרושע, יש לציין. הסיבה היא שמיכאלי מצליחה לעשות את הכמעט בלתי אפשרי – לגרום לפמיניזם להיות אופנתי.הח"כית לעתיד היא לא רק פעילה למען זכויות נשים וקידום נשים, מקימת שדולת עזרת נשים ופובליציסטית חדה ועקשנית - היא גם נושאת הדגל הפמיניסטי החשובה ביותר בארץ. זאת למרות ובגלל שהיא החלה את הקריירה שלה כסלבית/טאלנטית. מתוך המעמד המסוים מאוד הזה - של אישיות ציבורית עם שלל מעריצים/מעריצות מאחוריה - מיכאלי בחרה לפנות לכיוון פוליטי וחברתי.נחיצותה של מיכאלי בזירה היא משהו ייחודי לרוח העכשווית. בעשורים האחרונים של המאה ה־20, הפמיניזם היה תנועה מדהימה וסוחפת. היה היה ש"גירל פאוור" היתה הסיסמה המגניבה ביותר שיכולת להדפיס על טי־שירט, שהפגנה של כוח ועוצמה היו סימנים של הצלחה ולא של ביצ'יות. אלא שאיפשהו בין תהליך כניסתו של ההיפ־הופ אל המיינסטרים, שנשים שרוקדות בביקיני עם תנועות ריקוד מדגישות חזה וישבן הן חלק בלתי נפרד ממנו; משבר הרווקוּת העמוק שפקד את האוכלוסייה העירונית בעשורים האחרונים; והפיכתה של הקומדיה הרומנטית (מהסוג הבלתי מודע לעצמו) לאחד הז'אנרים הבולטים בהוליווד – פמיניזם הפסיק להיות מגניב והפך לטרחני. לפחות ברמת השיח.לא מתפשרת בשביל הרייטינג. מיכאלי (צילום: דניאל צ'צ'יק)היום מי שהטרמינולוגיה שלה היא פמיניסטית, מי שרואה את הזווית המגדרית בכל נושא – מוגדרת בביטול כ"פמיניסטית אוטומטית". משפטים בזויים ומלאי שנאה כמו "אין לי בעיה עם פמיניזם, יש לי בעיה עם נשים שמתעסקות בזה", הפכו ללגיטימיים יותר מהדיון על הדרת נשים. גברים כבר לא יודו חלילה שהם לא מעוניינים לראות נשים בתפקידי מפתח, הם לא ידברו, חס ושלום, בעד הטרדות מיניות או אפליה במקום העבודה – אבל הם שוביניסטים לא פחות משהיו בשנות ה־50, הם פשוט מוצאים דרכים אחרות, פתלתלות יותר, נחשיות יותר, להתמודד עם זה.מיכאלי, למרות הצורך לשמור על פופולריות ועל רייטינג, עמדה נגד נזילת הטסטוסטרון הזו והעזה אפילו להתבטא בלשון נקבה. חוסר הפשרנות שלה אל מול חברה שעלולה לבטל אותה כ"מרירה", “רווקה", "שובבה", או שאר עלבונות שהומצאו בעשורים האחרונים על ידי גברים מסורסים, הוא מה שהופך אותה לראויה למקום החדש שהיא הרוויחה בפוליטיקה.צפו בכתבה על מרב מיכאלי ב"אולפן שישי" האחרון:גם מבחינה אופנתית מיכאלי ממשיכה כבר שנים בקו אחיד ובלתי מתכופף. על פניו, היא סוג של מקבילה של יאיר לפיד. כמוהו – בוגרת דור שנות ה־80 וה־90 - היא בחרה לאמץ מלתחה שמורכבת כמעט באופן בלעדי מהצבע השחור. אבל בניגוד ללפיד, שאצלו הטי־שירט השחורה היא שריד של ימי הקלאבריות, והוא לא מרפה ממנה כמו מאובייקט מעבר, אצל מיכאלי גם הגרדרובה היא בחירה פוליטית. אם בשנות התבגרותה של מיכאלי האופנה הנשית עמדה בגדר הגדרה מחודשת של זהות, תוך שאיפה להעצמה ולשוויון – מכריות כתפיים מוגזמות, שיער פרוע וגזרות אובר־סייז - הרי שהאופנה של היום היא בגדר חוסר אמירה מוחלטת, מבחינה מגדרית ומכל בחינה אחרת, ויש בה רק מן הערגה אל העבר. כך או כך - המצע השחור של מיכאלי הוא כמו הצהרה בדבר חוסר נכונותה לשתף פעולה עם עוד נדבך של השפה שנשלט ברובו על ידי גברים. כשם שדיבור בלשון נקבה הוא פעולה שיוצאת נגד השפה העברית, לבישת שחורים יוצאת נגד תעשיית האופנה הבינלאומית. אבל האופנה האמיתית שמיכאלי יכולה להציע היא לא השיק או השוק שלה, היא היא עצמה.

*#