אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השכנים שלא ישנים: איך מתמודדים אנשים שגרים ליד ברים?

השכנים של הפאבים הלוהטים בעיר צריכים להתמודד עם רעש שלא נגמר ועם הקיא שלכם בכניסה, אבל גם זוכים להנחות על צ’ייסרים, השתתפות בשכר הדירה ומתנות בחגים. שווה?

תגובות

מוזיקה עד השעות המאוחרת של הלילה, אלכוהול במצבי צבירה שונים, שיחות נפש על סיגריה. לגור מעל בר תל אביבי סואן זה לא עניין לילדים, אבל בעקבות מצוקת הדיור בעיר לפעמים השמיעה הופכת סלקטיבית. עד כמה זה באמת סיוט? לפעמים מתברר שהמטרד מקומת הכניסה הוא דווקא שכן מועיל למדי. רעות גל, למשל, גרה כבר שנה קומה אחת מעל המנדלימוס ברחוב הירקון. מהר מאוד היא הבינה שמהשכנים למטה היא אולי לא תקבל כוס סוכר כשייגמר לה, אבל לצ’ייסר וויסקי היא תמיד מוזמנת.

» הברים הכי טובים שאתם לא מכירים» הליינים הלוהטים של תל אביב“יש בזה רק הטבות”, היא אומרת, “יש נוהל בבניין שאומר שכל הדיירים מקבלים 50 אחוז הנחה על הצ’ייסרים”, והיא מעידה שדיירים כמוה מנצלים את ההטבה היטב, חוץ מבסיטואציות שמחייבות יותר אינטימיות מזה: “אם אני יוצאת עם מישהו, אני לא אלך למנדלימוס”, היא אומרת, “כי כולם שם מכירים אותי וגם קל מדי לעלות למעלה”. בערבים שבהם היא לא מבלה אצל השכנים, גל עובדת בבר רדיו EPGB ברחוב שד”ל, וגם שם הדיירים זוכים בצ’ייסרים בחצי מחיר. “בעלי הבניין מודיעים לבעלים של הרדיו שהגיע דייר חדש, והם אוטומטית נותנים לו הנחה”, היא מסבירה. למרות שהשתינו לה על הרכב בשלוש בלילה ושהחפרנים מחוץ לבר לא נותנים לה לישון, גם מיטל פלג טוענת שהיא יוצאת די מורווחת מהבר פלורנטין עשר שממוקם בקומת הכניסה לבניין שלה. “בערב אני קובעת שם פגישות וראיונות עבודה, ובעיקר גולשת להם על הוויי־פיי”, היא מודה.

עוקפים את הסלקציה דרך הלובי אבל יש גם כאלה שלא קונים אותם בצ’ייסר. ברוטשילד, למשל, עשרות דיירים מרגישים את הבסים של הברקפסט קלאב מתחת לרגליים כמעט בכל יום בשבוע. “עברתי לגור כאן כשהמועדון היה תחת צו סגירה, ורק אחרי כמה חודשים גיליתי פתאום איפה אני גרה”, אומרת רון זואי, שגרה קומה מעל הברקפסט. אחרי כמה לילות שבמהלכם המועדון השאיר את הדלת פתוחה, בליינים הקיאו בכניסה והלילה נגמר באזור שש בבוקר, התאגדו הדיירים והחליטו להתקשר למשטרה, בתקווה שאלה יגיעו לסגור את המסיבה ולעשות קצת שקט. “המשטרה הגיעה אבל לא עשתה כלום, ומאז פשוט למדתי לחיות עם המצב”, אומרת זואי, שטוענת שלפי הצעקות מתחת לבניין היא מזהה איזה ליין מתקיים באותו לילה. למועדון הברקפסט אמנם אין הסדר הנחות עם הדיירים, אבל אחרי שלוש שנות שכנות, ל’, שכנה נוספת בבניין, יודעת איך לנצל את קומה מינוס אחת. “כשחברים באים אלי אני מכניסה אותם דרך הלובי, וככה הם לא צריכים לשלם כניסה”, היא מעידה.

אם תשאלו את בעלי הברים, הם יאמרו שהדיירים מרוויחים לא מעט מהשכנות הרועשת. “יש ברים שמשתתפים בשכירות כדי לפייס את הדיירים”, מספר ניסן לרידו, מבעלי האוטו, “יש לא מעט ברים שמשלמים על חלונות כפולים לדירות שכנות, ויש פינוקים על הבר. בחגים נותנים לדיירים את אותן מתנות שנותנים לעובדים. בדרך כלל בעלי ברים גם ירצו לשכור דירות שמתפנות בבניין כדי להכניס לשם דיירים מפויסים מראש”. בכלל, לרידו טוען שההשלכות הטובות של הפאב על האזור חורגות מגבולות הבניין: “בנות שגרות כאן אף פעם לא חוזרות לבד הביתה”, הוא אומר, “יש שומר ליד הבר ותמיד יש אנשים בסביבה”.

 לפני שלוש שנים נפתח הבר דיזי פרישדון ברחוב דיזנגוף. הדיירים התקשו לעכל שעל חורבות חנות נעליים שקטה קם מטר מהחלון שלהם בר שוקק. “בקומה הראשונה התלוננו, עד שמצאנו להם דירה חלופית באזור שקט יותר”, מספר עידו סקג’ו, מבעלי הדיזי פרישדון, “ליתר הדיירים יש את המספרים הפרטיים של הבעלים, ואם אנחנו מרעישים הם מתקשרים ואנחנו מטפלים בזה. וחוץ מזה, כמובן, כשהם באים לבר הם מקבלים הנחות”.

מזהה את הליין לפי הצעקות. רון זואי והברקפסט (צילום: אורן זיו)

שכנים מרעישים לא פחות אחד המוקדים שבהם עוד מתנהל מאבק איתנים בין שכנים לעסקים הוא רחוב ויטל. המוכר במכולת אברהם מתוודה בעיניים טרוטות ובקול עייף: “גרתי פה פעם, ואיזה חודש לא נרדמתי”. אז נכנס למכולת בגרירת רגליים תושב הרחוב, אילן יצחק, ומספר ש”אין כאן לילה לישון. יום ראשון זה אולי היום היחיד שאני ישן”. אילן יצחק שרוי בדילמה נצחית – מצד אחד הוא לא ישן, אבל מצד שני הוא יודע טוב מאוד איפה הוא חי. “באתי למקום שיש בו רעש, ולא באתי לשנות את המקום", הוא מסביר, "לקחתי את זה בחשבון. והאמת, יש כאן שכנים שמרעישים לא פחות מהברים”.

רחוב ויטל הפך להיות רחוב שלא ישן – אידיאלי לסובלים מאינסומניה. החשודים המיידיים הם מקומות הבילוי שנפתחו אחד אחרי השני ובצפיפות לכל אורך הרחוב, בין פינת פלורנטין לפינת אברבנאל. אילן יצחק, מתווך דירות עייף, מודיע מראש לכל המתעניינים “שייקחו בחשבון שיש רעש, אבל יש גם יתרונות. ברחוב שבזי, למשל, היו פעם המון ברים שנסגרו, והיום הרחוב הרבה יותר עצוב. מקווה שזה לא יקרה פה. יש לי בחירה לעבור, ואני עדיין נשאר כאן, כי 95 אחוז כיף לי”. 

עמוס גיל משכיר מספר דירות ברחוב ויטל (“יותר מאחת ופחות מעשר”). “היה לי בחור שגר פה לפני כמה שנים, מבוגר, שהיה שופך מים על אנשים שעשו לו רעש", הוא נזכר, "אבל הוא עבר כי הוא רצה שקט, ובמקומו הגיעו שלושה בחורים צעירים שעובדים בלילה וישנים ביום”. גיל (55) נולד בפינת ויטל ופלורנטין, אבל בחלוף השנים החליף אזור לטובת המשפחה. “זה היה הגיוני”, הוא אומר, “עכשיו, כשהילדים גדלו, אני רוצה לחזור ולחפש לי פנטהאוז באזור, כי ולי ולזוגתי הרעש כבר לא מפריע. להפך - אנחנו מחפשים לגור עם חבר’ה צעירים, להתחכך ולהשתפשף עליהם. אני בעצמי מגיע לכאן הרבה להתבליין. הפאבים מגיעים עם הטריטוריה - אתה לא רוצה, תגור בשכונות שקטות. אף פעם לא הלשנתי לפקחים או הזמנתי משטרה, זה פחות מוצא חן בעיני”.

בנות לא חוזרות הביתה לבד. האוטו (צילום: אורן זיו)

יוסי, בעל עסק למזון מהיר ברחוב ויטל, שגם הוא מתגורר ברחוב מזה עשור, החליט שלא להסתבך עם השכנים ולסגור את העסק שלו מעט מוקדם יותר. “יש פה בעיה ואין מה לעשות איתה”, הוא אומר, “כאילו, יש מה לעשות איתה - העירייה תבוא ותסגור את כל העסקים. זה היה רחוב רועש 30 שנה, אבל עכשיו באו דיירים חדשים עם תינוקות, והם רוצים שפלורנטין תהיה פתאום נוה צדק. העירייה יכולה לעשות את השכונה נוה צדק, היא יכולה להעניש את העסקים פה בכל כך הרבה קנסות שלא תהיה להם ברירה אלא לקרוס. כבר עכשיו רובם על סף פשיטת רגל”. יוסי מבין את מצוקת השכנים, אבל מסביר שלבעלי העסקים אין באמת שליטה מלאה על המצב: “קח שני שיכורים, תוציא אותם מבר בלילה, ובסוף מישהו מהם יצעק או יריב, ואז מישהו ייצא אליהם מהחלון והם יצעקו עליו בחזרה. אתה יודע איך זה – פלורנטין. בגלל זה אנחנו צריכים לעבוד יחד, כי כולנו באותה סירה. יש מתלוננים שטוענים שאנחנו המרוויחים מהסיפור הזה, ושהם לא יכולים לישון וזה כל מה שמשנה. הם בדרך כלל הם גם חושבים שאנחנו קרימינלים. לכן התחלנו לשבת ולהיפגש עם נציגים של התושבים, זה סוג של גישור בין הצדדים. על תוצאות בשטח אני עוד לא ממש יכול להעיד”.

בסוף נחטוף את הדוח יוזמה חדשה של בעלי העסקים ברחוב עשויה לשנות את האווירה: בעלי עסקים התאגדו יחד כדי להציע פתרונות אפשריים לנציגי השכונה. “רצינו ליצור דיאלוג עם הדיירים”, מסביר אחד מבעלי הברים ברחוב, “מן הסתם, גם אם אתה מנסה לשמור על השקט, נוצר המון רעש. כל אחד מאיתנו מקפיד על ווליום, אין לנו כיסאות ושולחנות בחוץ, אנחנו מבקשים ממעשנים לשמור על השקט - וזה לא משנה את העובדה שבסוף יהיה רעש ונחטוף את הדוח, לא משנה מה עשינו”. להערכתו, המתלוננים שייכים דווקא לדור הוותיק בשכונה, שעוד זוכר פלורנטין אחרת. “יש פה גם אנשים שחיים על דמי מפתח מלפני הברים. הם אלו שיש להם בעיות וצריך להתחשב בהם, וגם הם צריכים להתחשב בנו, כי זה העסק והפרנסה שלנו”. הפתרון שהוצע בינתיים הוא הקמת מוקד מקומי במימון בעלי המקומות למען תושבי השכונה. התושבים יוכלו להתקשר למוקד, וזה יטפל במטרדי רעש ספציפיים. עד שייכנס לתפקוד מלא, אולי שווה לחלק קצת יותר מתנות בחגים או צ’ייסרים מושקעים – נשמע לנו כמו אייס ברייקר מושלם.

כתבות שאולי פספסתם

*#