טור עורכת: איך הופכים לתופעת דיגיטל?

הכי קל זה להזדעזע מחן טל, כוכבת הרשת הפרובוקטיבית שהוכתרה השבוע כאחת מתופעות הדיגיטל הפופולריות של השנה. אבל אם מסתכלים מעבר לתמונות הביקיני, מתגלה משהו מפתיע

טל לוין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
טל לוין, עכבר העיר

השבוע היכרתי לראשונה את חן טל. כלומר, לא באמת היכרתי, אבל תראו מה זה, אני מרגישה שאנחנו כבר ממש חברות טובות. יותר מזה, התברר שיצאתי הכי לא בעניינים, כי אפילו גוגל פגש אותה לפניי. ב-2013, רק שלב אחד מתחת לעומרי חיון בקטגוריית "תופעות הדיגיטל" של גוגל, מופיעה העלמה כאחד הביטויים הכי מחופשים של השנה. ברור אגב, שזאת בעיה שלי, כי חן טל היא מה שמכונה בעגה העכשווית "כוכבת רשת". את הקריירה שלה היא בנתה על ידי סרטונים ופוסטים בבלוג שיושב תחת הפורטל של עומרי חיון - ובו היא חושפת הכל. קראתי למשל על הרפתקה עם גבר חלומות שהתחילה בארוחה רומנטית ונגמרה לא טוב, למדתי שהיא "'אושית' פייסבוק ואינסטוש תל אביבית, נעקבת ע"י 100 אלף אנשים...", ושאי אפשר להחזיר את התחתונים והחזייה אחורה בזמן. כל פוסט בבלוג שלה נפתח במשפט הבא "חן טל, כוכבת הרשת שכולם אוהבים לשנוא (אבל בדרך מבקרים כל יום בדף הפייסבוק שלה)".

הכי קל זה להזדעזע מחן טל, כי במידה מסוימת היא מייצגת את כל מה שהשתבש אצלנו. היא מוכרת את הגוף שלה בתמונות פרובקטיביות; היא חושפת כל פרט בחייה מצד אחד, אך נותנת את התחושה כאילו כל דמותה היא משהו מפוברק לגמרי מצד שני ; ובעיקר, אין משהו במאמץ הפרסומי שלה שום דבר שמנסה לשווק כישרון אמנותי או אחר. טל, במילים אחרות, עובדת בלהיות מפורסמת.

אבל רגע אחרי שמזדעזעים ממנה, כדאי גם קצת לקרוא אותה. נכון, עגנון זה לא, אבל הבלוג של חן טל הוא כנראה מוצר תוכן אינטרנטי שהרבה נערות יוכלו להזדהות איתו. היא לא מפחדת לדבר על ההתלבטות בין הצורך בכסף ובמותרות, כי אלה מקנים מעמד חברתי, לחשש להפוך למוצר בעצמה. היא כותבת על ההתמודדות עם מחלת הסרטן, על היחסים עם אמה, על הפחד מבגידות ועל מיני התלבטויות של צעירה בעולם שבו מסיבות חשק הן השחור החדש. דווקא האקסביציוניזם המוגזם שלה, שחוזר שוב ושוב בתוך הבלוג, מסרס את עצמו - והופך עד מהרה למשהו שכבר אין צורך להסתכל עליו. בכך, כנראה שבלי כוונה, חן טל הפכה את העירום שלה ללא רלוונטי, ונשארה, כפי שרצתה להיות - רק מי שהיא. וגם אם עוד שבוע התברר שהכל שקר, צריך לחשוב למה ועבור מי השקר הזה נוצר, שכל כך הרבה רוצים להתמסר אליו.

ועוד מילה אחת על עומרי חיון, שבחודש האחרון הפך לאחד האנשים הכי מדוברים במדינה, וכאמור לפי גוגל הכי מחופשים בתחומו השנה. נכון, חיון הוא לא באמת עיתונאי, וגם לא האיש שהייתם רוצים שיחפש עליכם לכלוך (כי הוא כנראה ימצא). אישית אני מסתייגת מחלק ממעשיו (ובהם ההחלטה לפרסם את תמונות הנערות שלכאורה היו מעורבות עם אייל גולן). אבל חיון הוא גם תזכורת לסוג של עבודת תחקיר שכבר בקושי עושים כאן היום. הוא אוסף מקורות, לא מפחד לפרסם מידע בגלל קשרים אישיים או חוסר נעימות ולא מוכן שידרכו עליו. וכנראה שהשנה זה סוג המידע שחיפשנו, ושסמכנו עליו, הרבה יותר מכל כלי תקשורת אחר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ