אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: האישה שהחזירה את האמון בריאליטי

כששומעים את "הפיליפינית מ-X פקטור" שרה, מצמטררים, מתגז'דרים, נגזרים ואז הופכים לשלולית גדולה של בכי ותקווה לשלום עולמי. בימי האייל גולניאדה, רוז פוסטאנס היא בדיוק מה שאנחנו צריכים

תגובות

כשרוז פוסטאנס סיימה לשיר את "You and I" של ליידי גאגא, במחנה האימונים של X פקטור ישראל, קמו כל שאר המתמודדים על רגליהם ומחאו כפיים בהתלהבות גדולה. ברקע הכניס העורך את השיר "Hero" של מריה קארי, בעוד פוסטרנס שחררה בביישנות "Thank you" והלכה לשבת בפינה שלה. "אתה צריך לצאת והילחם, אתה צריך לעשות את המיטב שלך", היא המשיכה ואמרה בהקלטה שנשמעה ברקע. "ואולי זה לא מאוחר מדי עבורי לחיות חיים טובים".

ובכן, אלה היו חמש דקות שכמו נלקחו מספר הקורס "ריאליטי מוזיקה: הנחות יסוד לז'אנר". ספק אם גם הצינקנים הגדולים ביותר יכלו לפרץ ההתרגשות הזאת, שרוכז כולו באישה פיליפינית קטנת קומה, שילוב לא יאומן בין סוזן בויל לארית'ה פרנקלין. כששומעים אותה שרה עוברת בגוף כל קשת התחושות האפשריות נוסח מרגול - מצמטררים, מתגז'דרים, נגזרים ואז הופכים לשלולית גדולה של בכי ותקווה לשלום עולמי. פוסטרנס היא לא רק ליהוק גאוני, היא בעצמה גאון, וכשהיא שרה זוכרים שפעם מוזיקה הייתה נחלתם של זמרים.

באודישן הראשון שלה עקבה אחרי  פוסטאנס המצלמה, כשהיא משוטטת בדרום תל אביב ומחפשת את היכל נוקיה (או נוקיאה, כפי שביטאה את השם). היו מי שענו לה, היו מי שהביטו בה במבט של "מי את ולמה את פונה אלינו", והייתה אותה, שהלכה בנחישות, בלי להתבייש, עד שהגיע לפתח האודישן. "בשבילי זה לא משחק", היא אמרה בהמשך, "אני פה בשביל לעזור למשפחה שלי". רגע לפני שעלתה לשיר עוד הייתה מספיק גלוית לב ואמרה: "אני מרגישה שמתסכלים עליי כאילו אני חייזר". ולא התביישה להסתכל על עצמה בעיני הישראלים, שעבורם פיליפינים הם רק כוח העזר שמטפל בקשישים ומנקה בתים. לא באה לשחק. רוז פוסטאנס:

בשביל אנשים כמוה המציאו את המסגרת הזאת, שבמקורה הייתה אמורה להיות קרש קפיצה לאלה שאין להם הזדמנויות הוגנות בחיים. אנשים מוכשרים שלא נולדו בארץ הנכונה, לעדה הנכונה או לעם הנכון. וכן, יש בזה המון קיטש והמון קפיטליזם של חסויות שמנצלות את הסיפור העצוב של רוז. כרוכה בזה גם התשוקה לראות משהו חדש ומרגש, בימים שבהם יש יותר תוכניות שירה על המסך עולה מדוכני גרעינים בשוק לוינסקי. אבל היי, כשמישהי פותחת את הפה ונשמעת כמו זמרת ג'אז שנשלפה משנות ה-50, כל אלה בטלים בשישים. אם ה-X פקטור רק ישכילו לשמור עליה, אולי נהנה לא רק ממוצר טלוויזיוני משובח, אלא מתרומה משמעותית לשוק המוזיקה הישראלית.

לכאורה, "הכוכב הבא" היא תוכנית טלוויזיה מצוינת. יש בה פורמט חדשני, שופטים שעושים באז בתקשורת (בשתי מילים - "רני רהב"), ואפילו שערורייה בניצוחו של אייל גולן. אמ-מה, כל כמה שבקשת חושבים שתוכניות שירה כבר לא עוסקות במוזיקה, מתברר שהן דווקא כן. והיום אולי יותר מתמיד. כי במציאות שבה כל תוכנית ריאליטי מנפיקה כוכבים ל-15 דקות (או 15 השקות, אם שואלים את ליהיא גרינר), כנראה שאי שם מאחורי השלט יושבים אנשים שמחפשים זמרים טובים. כן, כמו רוז.

*#