עונג שבת: סוף השבוע של עלמה זהר

"גם אם אתם לא שומרים שבת, לא מאמינים באלוהים ולא רוצים שום קשר איתו, אל תפספסו את ההמצאה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה". ככה פותחת עלמה זהר את סוף השבוע שלה ומזמינה אתכם להצטרף

עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עכבר העיר

רגעים של שקט בבית, עיתון שבת פרוש וכרוב טבעוני אחד שימלא לכם את הבטן וישמח לכם את הלב. עלמה זהר, מוזיקאית ופעילה חברתית מקדשת את השבת בדרך לא רגילה. זהר (36) יוצרת מוזיקה כבר שש שנים בהם הספיקה להופיע עם ארקדי דוכין, מיכה שטרית ואפילו אתי אנקרי. את אלבום הבכורה שלה זוכרים בעיקר בזכות השיר "שיר אהבה אינדיאני" או בשמו השני, "מיגל".  את אלבומה השלישי "לחם, אהבה" עתידה זהר להוציא עד סוף השנה. לקראת האלבום תצא זהר לסיבוב הופעות עם הרכב חדש, וב-5 בנובמבר תופיע בזאפה תל אביב ותארח את אהוד בנאי, מקור ההשראה האישי שלה. » עלמה זהר בהופעה - לכל הפרטים» סוף השבוע של שלמה יידוב» סוף השבוע של דניאלה ספקטור

תיקון, שתיקה

גם אם אתם לא שומרים שבת, לא מאמינים באלוהים ולא רוצים שום קשר איתו, אל תפספסו את ההמצאה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה והיא הניתוק. לכל דת יש את היום הקדוש שלה, וכל הימים הקדושים נראים פחות או יותר אותו דבר, אבל רק לנו יש 24 שעות בלי טלפונים, בלי טלוויזיה, בלי אינטרנט ובלי משחקי מחשב. ברוכים הבאים למציאות. בהתחלה זה עלול להיות קשה: תאלצו לשוחח עם בן הזוג שלכם, לשחק עם הילדים שלכם, לקרוא ספר, לטייל בשכונה שלכם ושאר פעילויות שכבר מזמן שכחתם איך עושים. אבל לאט לאט דברים מופלאים יתחילו לקרות, רק מעצם זה שתהיו נוכחים ותחוו את החיים שלכם בזמן אמת.

הדיבר הראשון שלקחתי על עצמי כשהתחלתי לשמור שבת היה "לא תבלבל לאנשים אחרים את המוח", ולכן החוק בביתנו הקט הוא שאני שומרת את השבת וכל יתר האנשים עושים מה שבא להם. אבל מקסים לראות איך לאט לאט לאף אחד אין צורך או עניין לברוח לעולם הוירטואלי, וכל המסכים בבית נשארים כבויים עד מוצאי שבת.

ארוחת שישי בביתנו היא מוסד רציני, שכולל בדרך כלל אורחים קבועים, אורחים מזדמנים, מסע קניות מסועף ולפחות חצי יום בסירים. יש שוויון בנטל, אני אחראית על העיקרית (בשר / עוף) והוא על הדג, כשגם האורחים משתתפים ומביאים את הסלט, הטחינה והקינוח. במשך חמש עשרה שנה הייתי צמחונית אדוקה, עד שנפלתי לסטייק, ועד היום יש לי ייסורי מצפון איומים בגלל זה, לכן אני מעדיפה להציע כאן מתכון ללא בשר (אבל אפילו העיראקי מת על זה):

כרוב ממולא (טבעוני) מצרכים: למילוי1 כוס אורז (לבן או מלא)1 גזר גדול מגורר1 בצל גדול קצוץחופן חמוציות50 גר' צנובריםרבע חבילה שמיר קצוץ2 כפות רכז רימונים

לרוטב4 עגבניות גדולות ובשלות2 שיני שום קצוצות1/2 כף רסק עגבניות1 כף מיץ לימון1 כפית סוכרעלי סלרימיםתבלינים: מלח, פלפל, פפריקה חריפה

וכמובן - כרוב גדול מופרד לעליםאופן ההכנה: מבשלים את האורז בסיר. במחבת גדולה מטגנים את הבצל, הגזר, החמוציות והצנוברים. מוסיפים את האורז ואת השמיר ומטבלים במלח פלפל (ואני מוסיפה גם בהרט שאני מאוד אוהבת אותו באורז ונותן ניחוח של קינמון). מוסיפים 2 כפות רכז רימונים. מערבבים ומכבים. חולטים את עלי הכרוב במים רותחים (כמה דקות עד שיתרככו אבל לא יותר מדי). ומניחים במסננת להתקרר. בינתיים בסיר גדול מכינים רוטב עגבניות ומביאים לרתיחה. לוקחים עלה של כרוב, מניחים במרכז קציצה מוארכת מהמילוי, מקפלים את הצדדים ומגלגלים. מניחים בזהירות בסיר עם הרוטב הרותח, כך שהצד הפתוח של העלה כלפי מטה (כדי שהכרוב לא ייפתח בבישול). וחוזר חלילה. מבשלים כ-40 דקות על אש נמוכה. מדי פעם כדאי לבדוק שיש מספיק נוזלים. בתיאבון.

כרוב ממולא של המעדניה של גולדשטיין. (צילום: שי בן אפריים)עיתון אצלנו בבית אין טלוויזיה, והאינטרנט משמש בעיקר לעבודה. העיתון של שבת הוא מנת הג'אנק השבועי האהובה עליי ובדרך כלל מוקדשת לו השעה ביום שישי של אחרי נקיונות-בישולים ולפני כניסת שבת. זה הרגע להתוודות שאני גם האישה המשוגעת שעומדת בכניסה לסופר בימי שישי ואומרת לאנשים "אל תיקחו את החינמון, קנו עיתון בכסף, תתמכו בעיתונות החופשית". לא משנה איזה עיתון אתם אוהבים לקרוא, תשקיעו בו כמה שקלים פעם בשבוע, כי ביום שייסגר העיתון האחרון במדינה הזאת, לא נוכל יותר לקרוא למקום הזה "דמוקרטיה".

ספר טוב אני תולעת ספרים רצינית. מחסלת ספרים, לפעמים יותר מאחד בו זמנית. קריאה דורשת שקט וזמן והעולם הזה נעשה מקום מאוד לא ידידותי לאוהבי ספרים. קשה למצוא זמן ומקום לצלול בשלווה לתוך ספר טוב. לכן שבת הפכה לזמן קריאה יקר ונדיר שאני מנצלת עד תום. אין לי אושר גדול יותר מאשר שבת של קיץ שבה כולם נסעו לים והשאירו אותי לבד (סופסוף!) עם הספר שלי. לאחרונה אהבתי במיוחד את "מט ילדים" של בלה שייר, "איך שהעולם נהיה לבן" של דליה בטאולין-שרמן ו"כרוך סביב צווארך" של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'ה. 

טיול רגלי פעם עשיתי חשבון כמה קילומטרים בשבוע אני הולכת ברגל, ונבהלתי ממש. ואז עשיתי את החשבון כמה שעות בשבוע אני יושבת באוטו, ונבהלתי עוד יותר. מאז שהחלטתי לדומם מנוע בשבתות הפך הטיול הרגלי הארוך לבילוי מועדף. התחלתי להכיר את השכנים, גיליתי כמה פינות חמד שלא יצא לי להכיר בכל השנים שאני גרה כאן. במקרה שלי זה כיף במיוחד כי החוף הכי יפה בארץ נמצא במרחק של עשר דקות הליכה, ואין דרך מרהיבה יותר להוציא את השבת מאשר שקיעה אדומה על הצוק. גם מי שלא מאמין באלוהים עוצר נשימה מול הנוף הזה.שבוע טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ