פרדייז גאראג': האנדרגראונד יוצא מהמחתרת

תחת השראה ברלינאית והרבה מאד רעש תקשורתי נפתח אתמול הפרדייז גאראג', המועדון החדש בדרום תל אביב. איך הוא נראה, למי הוא מיועד ועל מה כולם מדברים יום אחרי?

רננה הלפרין, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רננה הלפרין, עכבר העיר

"מי פתח את המקום?", "מי הבעלים?", "של מי הליין?", "מי פה אתה מכיר?"; העיסוק סביב הפנים של והדמויות שמאחורי התעשייה תופס את המקום המרכזי ביותר, שלא לומר היחיד, בדיבור על מקומות חדשים. בהתאמה הם מקבלים מעמד של סלבריטאים מקומיים ומייצגים על כתפיהם נפוחות הגאווה את חזון המועדון כולו ואת עשרות האנשים שפועלים מאחוריו. לא הסאונד, התאורה, הליינאפ, העיצוב או אפילו המחירים. המועדון החדש בתל אביב, פרדייז גאראג', הוא מועדון גדול שיכול לאכלס מעל אלף איש, עבדו על הקמתו מעל לשנה, יש בו שתי רחבות ראשיות עם שתי עמדות די ג'ייז שבעתיד ימולאו על ידי אורחים מחו"ל, ארבעה ברים, המון חללים עם מקומות שונים לישיבה, קומה שנייה וחצר. אז איך זה שכל מה שמעניין את האנשים סובב סביב הבעלים והפנים של המקום, לירון תמיר?.

» איך הפכו הדרינק פוינט והאוטו לאימפריה ארצית?» הברים הכי טובים לדייטים

למי שפספס את הפרק הראשון, תמיר, (ג'ימי הו, פינגווין, הקיבוץ) ביקר ביקור היסטורי בברגהיין, המועדון הברלינאי המפורסם, והחליט שהוא חייב כזה בישראל. החלטה מבורכת מצד אותם בליינים שחיים על קו ברלין תל אביב, שהם 90% מהתל אביבים. תמיר החליט לקרוא למקום פרדייז גאראג' על שמו של מועדון מיתולוגי שפעל בניו יורק בשנות ה-80 והיה המקום בו צמח ההאוס הניו יורקי. עצם בחירת השם פרדייז גאראג', התקבל בארץ כיומרנות וזיכה את תמיר במיני עליהום תקשורתי. לקח להן הרבה זמן, אבל הרוחות סביב השם נרגעו, ופינו לברנז'ה מקום להתמקד בשערוריה הבאה: האם יכול איש מיינסטרים מובהק לעבור לאנדרגראונד, ככה פתאם? מה שהתפספס בדיון סביב פועלו של תמיר היא הבחנה מדויקת יותר: האם האנדרגראונד הוא עדיין בכלל מחתרתי? כשהמועדונים המוכרים בעולם מנגנים טכנו והאוס, מלאים מדי סוף שבוע עד אפס מקום, הדי ג'ייז נמצאים בעמדת סלבריטאות שכוכבי רוק היו יכולים לחלום עליה וגם הרדיו ותקשורת ההמונים מתקדמת לשם בצעדי ענק, רק טבעי שאיש עסקים שכמותו יעשה מה שכולם עושים: אנדרגאונד. השאלה היא לא האם מותר לו, השאלה היא האם הוא יעשה את זה טוב.

כולם עושים אנדרגראונד. פרדייז גאראג' (צילום: רננה הלפרין)

מינגלינג ואוויר נקי

הכניסה לפרדייז גאראז' (לשעבר המוסד, קולמבריום, האופרה) שבקיבוץ גלויות עולה על הקריטריונים הראשונים לבר מחתרתי, ושוכן ברחוב אפלולי באזור הלא סקסי של דרום תל אביב, איפה שעדיין אפשר למצוא חנייה. אלא שכבר בכניסה פני הסלקטורית ואישור הכניסה על ידה מזכיר שלא הכל עובר, חביבי. הכניסה מאחורי וילון כבד מובילה לרחבה המרכזית, רחבה גדולה במרכזו של חלל בעל עיצוב תעשייתי מבטון ומתכת, מוקפד ומדויק כמו שתמיר יודע לעשות, אין מה להגיד, המקום נראה מרהיב. העיצוב, כמו גם מבנה המקום, מציפים באינסוף גירויים וכמו ילד בלונה פארק מתחשק לך לרוץ ולגלות את כל המתקנים. הרחבה השנייה קטנה יותר, במרכזה בר גדול, ובאופן לא ברור המוזיקה בשתי הרחבות נעה כמעט על אותו הז'אנר (האוס, דיפ האוס). מבנה המקום יוצר חללים קטנים עם פינות ישיבה רבות, אבל כולם גם ככה נמצאים רוב הזמן במחששה (שומרים ברחבה המרכזית מבקשים מאנשים לא לעשן במקום). קירות חדר העישון מחופים מתכות צמיגים וגם בו יש בר ופינות ישיבה.

הבחירה לא להפריד את החללים על ידי קירות יוצרת תחושה של מתחם גדול אחד שלא משנה איפה אתה, אפשר לדעת בכל שלב מה קורה במסיבה. הברים ומקומות הישיבה מוסיפים לתחושה הביתית, וחשוב מכל, הסאונד נפלא. המחירים לעומת זאת, טעונים שיפור (שליש מהחבית 29; סטלה בבקבוק 33; וודקה רד בול 52; צ'ייסר בוש 26); כמו גם השירותים שקטנים בצורה תמוהה. אז אחרי כל כך הרבה פרטים והשקעה, למה עדיין מעניין בכלל מי הוא זה שפתח את המקום?

כולם במחששה. פרדייז גאראג' (צילום: רננה הלפרין)

הערב היה ערב ההרצה הראשון במקום, וככזה הוא מאוכלס בעיקר על ידי חברים של הבעלים ואנשים מקורבים, כלומר צפון תל אביב והפריפריה שנתלש ממקומו הטבעי על ספיישל היישר לדרום העיר. כשמוסיפים לזה את העובדה שהמקום היה מואר פי ארבע ממה שמועדון אנדרגראונד צריך להיות, לא קשה להבין למה נוצרה אווירת התמנגלות קשה ורחבה כמעט ריקה. גם כשהמקום התמלא עם הערב, הוא התמלא בעוד מתמנגלים, לא ברוקדים. תמיר ששאב השראה מהברגהיין, פספס את הנקודה החשובה ביותר של המקום הברלינאי: המוזיקה והאנשים שנהנים ממנה ברחבה. את הסלקציה הקשה של הברגהיין לא עוברים אנשים שדפקו הופעה ואין ולו מראה אחת במקום, הברגהיין סובב סביב המוזיקה ותחושת השחרור. בראיון להארץ אמר תמיר שהוא רוצה שאנשים יתחברו קודם כל לקירות, שירגישו בבית, הקירות אכן אחלה, אבל מה שביניהם צריך לספק את הסחורה. אז אולי השאלה היא לא מי פתח את המועדון אלא מי הם היחצנים שלו.

הפרדייז מתברג בתל אביב על הקונספט שבו פועלים הבלוק והבוטלג עם מסיבות האוס וטכנו בחמישי ושישי. בימי שני נכנס למשבצת פחות תחרותית עם מסיבות טראנס שגם ככה תמיד מלאות. אבל בעוד שהבלוק והבוטלג מתחרים על אותו נתח תל אביבי של בליינים, נראה כי לפחות בינתיים, כל עוד הבשורה לא הגיע לציבור הרחב, והתאורה תישאר כל כך חזקה, הפרדייז פונה לנתח אחר מעוגה שונה לחלוטין, מועדון שנועד לפריפריה וצפון תל אביב. אנדרגראונד בכל אופן, זה עדיין לא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ