רננה הלפרין, עכבר העיר

שנה לא קלה עברה על חיי הלילה הישראלים: אם המיסוי על האלכוהול ביולי שעבר לא הספיק, הגדילה הממשלה והוסיפה מיסוי שני יצירתי יותר, הפעם לפי אחוזי האלכוהול. אל הפגיעה הישירה בכיס הצרכן התווספה גם פגיעה עקיפית ותדמיתית כשמשטרת תל אביב סגרה מספר ברים ומועדונים בעקבות עסקאות סמים לכאורה. בשנה החולפת התחזקה התחושה שאנשים מעדיפים את השתייה הביתית, ולברים מגיעים בהלך רוח חסכוני. בעוד שברים רבים נקלעו לקשיים, המציאות הקיימת הובילה לתופעה חדשה: אימפריית רשתות הברים. בשנה החולפת ברים מובילים פתחו סניפים כפטריות אחרי הגשם: האוטו שהתחיל באבן גבירול ימנה עד סוף השנה עשרה ברים ברחבי הארץ והדרינק פוינט יפעיל 16 סניפים, אחד מהם ביוון, לא פחות. זאת לצד רשתות ברים נוספות שמסכמות שנה מוצלחת כמו הדאבלין, הטמפל בר והספריה. איך הפכה תשע"ג לשנה של רשתות הברים ומה מצפה לנו בשנה הקרובה?

רמי לוי של חיי הלילה: דרינק פוינט

הדרינק פוינט הראשון הגיע לחיינו באוגוסט 2012, כתגובה למחאה ובתזמון מדויק עם העלאת מחירים מאסיבית על סיגריות ואלכוהול. הדרינק פוינט, הכלאה בין בר ופיצוצייה, מוכר אלכוהול וסיגריות במחירים זולים להפליא באווירה קלילה ובלתי מחייבת. שנה לאחר פתיחת הסניף הראשון, ודרינק פוינט הפכה לרשת המונה 13 סניפים קיימים (חמישה בתל אביב, אחד באשדוד, ראשון לציון, כפר סבא, נהריה ועוד). שלושה סניפים נוספים בשלבי בהקמה ועוד שלושה בשלב חתימה, ביניהם סניף דרינק פוינט בכרתים, יוון. "זאת הרשת הכי גדולה שקמה בארץ אי פעם בכזו מהירות. זאת מציאות שיצרתי עוד לפני פתיחת הסניפים כשקראתי לסניף דיזינגוף 'הסניף הראשון', ידעתי שיהיו עוד, אבל לא האמנתי לאילו מימדים זה יגיע", מספר הבעלים, עומר כפרי, שמבטיח שזוהי רק ההתחלה, "אנשים עוד לא מכירים את דרינק פוינט, כשנפרסם בטלוויזיה ויבינו מי אנחנו ומה אנחנו מציעים, יהיה פה בלאגן. אנשים יבינו שאין עסק יותר כלכלי ממני בארץ".

לתדלק בסטייל. דרינק פוינט ראשון לציון (צילום ועריכה: שי סוויסה )

אז איך הצליח הדרינק פוינט לשגשג למרות הפגיעה הכלכלית והתדמיתית של חיי הלילה? "אני פיצחתי את המטריקס", מכריז כפרי, "אנחנו קונים אלכוהול מהספקים בהנחה משמעותית. בהקפי המכירה שלנו הספק רואה שזה משתלם לו, שאנחנו לקוח שבא לעשות איתו אהבה". גרעין ההצלחה טמון ביכולת למכור אלכוהול בזול, אבל לא רק: גם עלות התפעול מינימלית, מחומרי הגלם, דרך כמות אנשי צוות (ברמן ומנקה), ועד חיסכון בהפצת האלכוהול. כל האלמנטים יחד מאפשרים לדרינק פוינט למכור אלכוהול איכותי במחירים זולים. מאד זולים: וודקה (פינלנדיה) עם רדבול תעלה לכם 27 שקלים, בירה וקאווה 17 שקלים וצ'ייסרים ב- 13-17 שקלים.

לצד העקרון המנחה של מינימום הוצאות, ייסדו היזמים מודל עסקי שמזכיר סופר סל יותר מאשר בר: "לקחנו את המודל העסקי של הרשתות הגדולות, בו אנחנו מציעים זיכיון ב-65,000 שקלים, ותשלום חודשי של 5,000 שקלים, כששאר הרווחים הולכים לזכיין", מסביר כפרי, "אם סניף לא הגיע לברייק איוון אנחנו לא לוקחים כלום. אבל זה אף פעם לא קרה, הסניפים החלשים כביכול מכניסים לבעלי הזיכיון 30,000 בחודש, בפריפיה ההכנסות פי שלוש ופי ארבע. אנחנו עושים את המירב שנהיה רווחיים לזכיין, אין רשת יותר בריאה מרשת שמגדילה את עצמה".

משגשגים בפריפריה. דרינק פוינט נהריה (צילום: עומר כפרי)

ואכן בימים בהם על מנת לפתוח בר נדרשים כמה מאות אלפי שקלים ומספר דו ספרתי של בעלים, בדרינק פוינט כל אחד יכול להיות בעלי בר, תחת נהלים קבועים: "הקונספט בכל הסניפים אחיד: המחירים, המוזיקה, העיצוב וכמות העובדים", מוסיף כפרי, "אין ליינים או ערבים מיוחדים. אצלי בבר אין שום דבר מגניב, אנחנו לא מוכרים נישה וברמניות כוסיות, אבל אצלנו מרגישים כמו בתאילנד, שאפשר לקנות הכל. הברים המגניבים שורדים כמה עונות ואז המגניבות נגמרת, מחירים נמוכים תמיד רוצים". בימים ששתי בירות שוות שעת עבודה, הביקוש למקומות כמו הדרינק פוינט יותר ממובן: "כשהמצב הסוציו אקונומי נמוך אנשים מחפשים לפרוק תסכולים, דרך אלכוהול, סיגריות והימורים. אני מציע אלוכוהול בזול. אני רמי לוי של חיי הלילה", חותם כפרי. פרט לששה סניפים נוספים, בחצי השנה הקרובה מתכננים חברי הדרינק פוינט לפתוח סניפים בחו"ל, להקדים את שעת הפתיחה לטובת תרבות האפטר-וורק, וכן מדברים על פתיחת חנויות אלכוהול ושירותי בר לאירועים: "השאיפה היא שיהיו בארץ 50-60 סניפים ועוד כמה בעולם כולו. מה שירצה השם נקבל באהבה".

שחקני נשמה: רשת האוטו

בצד השני של המתרס, אבל במודל עסקי די דומה, נמצאת רשת האוטו  שסניפיהם מפוצצים מדי יום עד אפס מקום. כיום הרשת מונה חמישה סניפים (שלושה בתל אביב, אחד בגבעתיים ואחד בעמק חפר) ועד סוף 2013 יפתחו חמישה סניפים נוספים מחוץ לתל אביב: רמת השרון, חיפה, רחובות, חולון ופתח תקווה. "בעקבות יוקר המחיה והצפיפות יש זליגה ברורה של צעירים מתל אביב אל הפריפריה", מעיד הבעלים, נדב שרצר, "אלה צעירים שלא רוצים לנסוע עד תל אביב לבר, לחפש חניה או לנהוג תחת השפעה. אנחנו זיהינו את הצורך של אנשים בפריפריה בבר איכותי קבוע ליד הבית".

וכששרצר מציין את השאיפה למקום קבוע הוא יודע על מה הוא מדבר. יחד עם עוד שלושה שותפים הייתה הרביעייה הבעלים של הגלינה, גוסיפ, לנדן והדיסקוטק, ברים שמתאפיינים בהייפ חזק לכמה עונות ואז מתפיידים. "חיפשנו לפתוח עסק שיישאר רלוונטי למשך שנים," מתאר שרצר, "החלטנו להקים רשת ברים תחת הקונספט של הלאונג' הניו יורקי. חוץ מכמה רשתות ברים איריים שעובדים על הקונספט של מסעדה, אנחנו רשת הברים הכי גדולה מחוץ לתל אביב".

בר איכותי ליד הבית. האוטו (צילום: יח"צ)

בדומה לדרינק פוינט, גם רשת האוטו מציעה זיכיון בסכום אותו מכנה שרצר "אטרקטיבי" ותשלום חודשי קבוע, תחת מספר עקרונות מנחים: "אנחנו מציעים את השם 'אוטו' יחד עם תמיכה עסקית, שיווקית, ומשפטית, ומחירי אלכוהול מהספק בהנחה שאף בר עצמאי לא מקבל", מוסיף שרצר, "במרכז החבילה נמצא הידע והניסיון שלנו שאנחנו מעבירים לסניפים, ואנחנו שחקן נשמה, אנחנו נשארים מאד מעורבים". לרשת האוטו לא פשוט להיכנס, שרצר ושותפיו מקפידים להעביר זיכיון לאנשים מנוסים בחיי הלילה, ועל כן מאפשרים גם יותר חופש תפעולי. "מה שאוהבים בתל אביב שונה ממה שאוהבים בחיפה או חולון", מסביר שרצר, "אנחנו מתאימים את עצמנו לפי הקהל והעיר, בין אם בתפריט, סידור הישיבה והווליום של המוזיקה, אבל אפשר לזהות על כל אחד מהסניפים שהוא 'אוטו' גם מבלי לראות את השלט".

בינתיים נראה כי יש יחסים סימביוטיים בין האוטו לבין לקוחותיו: ייתכן ובעלי האוטו הוותיקים פיצחו את דרישותיו של הקהל הישראלי, והקהל בהתאם אוהב להישאר נאמן למותגים שהוא מכיר "אם מישהו היה באוטו אבן גבירול ונהנה, אחר כך שהוא יגיע לחיפה הוא ירצה ללכת למקום שהוא כבר מכיר", מסכם שרצר, "אנחנו מציעים גם דילים טובים: האפי האואר או מבצעי 1+1 ומקפידים על מחירים שווים לכל כיס", (בירה 18/29, צ'ייסר ערק 16, צ'ייסר וודקה 22 שקלים). אפילו את מיסוי האלכוהול שרצר כמעט ולא הרגיש: "אחרי המיסוי הייתה ירידה קלה בצריכה, כולם ביחד סבלו, אבל נראה שיחד גם התאוששו". 

סייע בהכנת הכתבה: רן קוריס, חיבורים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ